אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות ג
[ג] השוחק סממנין ותבלין. כתב הרמב"ם בפ"ח הלכה ט"ו כל השוחק תבלין וסממנין במכתשת הרי זה טוחן וחייב. המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן עכ"ל. הרי מבואר דשוחק במכתשת הוא אב מלאכה ורש"י ביצה ז' ע"ב בכותש רגבים לכסוי דם. וז"ל וכותש תולדה דטוחן. ולכאורה משמע דכל כותש הוא רק תולדה אך אפשר דכוונתו כותש ביד ומשום דבעפר לא הוי כותש ביד שלא כדרכו. והוי תולדה דטוחן. כמו תולש ביד תולדה דקוצר בכלי. או יש לומר דבעפר לעולם הוי רק תולדה. שהרי גבי לש כתב הרמב"ם [פ"ח הט"ז] המגבל את העפר הרי זה תולדת לש. וכן כתב רש"י ביצה ל"ב ע"ב בד"ה שרקין לי' תנורא. וז"ל דגבול טיט תולדה דלישה הוא ואף דלישת קמח הוא ג"כ גיבול כהא דאחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים חייב דברי רבי ר"י בר"י אומר אינו חייב עד שיגבל. ובגמ' הטעם משום דקמח בר גיבול הוא. הרי דלישת קמח הוא הגיבול. ומ"מ גיבול עפר אינו רק תולדה. ה"נ כתישת רגבי עפר אינו רק תולדה. אבל כותש סממנין במכתשת אף לדעת רש"י הוי אב מלאכה כיון דדומה ממש לטוחן. וכמ"ש רש"י במבריך ומרכיב דהויין אב מלאכת זורע ואפי' לדעת הרא"ם והמאירי והרמ"כ דמבריך ומרכיב תולדות הם. מ"מ כתישה במכתשת נראה דהוי אב מלאכה דאפשר במשכן גופי' הי' כותשין הסממנין במכתשת: