אור ברסלב
אגלי טל מלאכת זורע אות כט

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת זורע אות כט

מלאכת זורע אות כח

[כט] אבל לא בימות הגשמים. לכאורה נראה שגם בחורף אסרו חכמים דאי בשבתות בחורף שרי נימא הואיל בשבתות החורף שרי בשבתות הקיץ נמי שרי כהא דביצה י"ח. מותר לטבול בשבת שנראה כמיקר. ומקשה תינח בשבת ביוה"כ מא"ל ומשני מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל בשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ומקשה ומי אית לי' לרבא הואיל והתנן החושש בשניו לא יגמע בהן את החומץ ורמינן עלה לא יגמע ופ ולט אבל מגמע ובולע אמר אביי כי תנן נמי מתני' מגמע ופולט תנן רבא אמר אפי' תימא מגמע ובולע ולא קשיא כאן קודם טיבול [פירש"י לא מוכחא מילתא דלרפואה דסברי חומץ אהני לי' למיכל] כאן לאחר טיבול ואם איתא נימא הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי ומשני הדר ביה רבא מההיא [פירש"י מההוא דחומץ וכאביי משני לה] וה"נ נמי נימא הואיל ואין לומר דהכא בשני ימים חלוקים לא אמרי' הואיל. דא"כ איך אמרינן הואיל משבת ליוה"כ ואי משום דשבת חמיר ויוה"כ קיל. א"כ איך מדמה להו הש"ס הואיל קודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי. הא קודם טיבול לא חמיר מלאחר טיבול. אלא ודאי אין הטעם משום דיוה"כ קיל ובעלמא בשני ימים חלוקים נמי אמרינן הואיל. האמנם כי ראיתי בשאגת ארי' דיני רה"ש [סי' ק"ג] דבשני ימים חלוקים לא אמרינן הואיל וכתב דמשמע מפירש"י דוקא משום דיוה"כ קיל והש"ס ס"ל לדמות הואיל דיום אחד מקצתו לקצתו להואיל דשבת ויוה"כ:

אך נ"ל ראי' מס' אור זרוע דבשני ימים חלוקים נמי אמרינן הואיל שכתב בסוף פ"ק דביצה [טו.] בהא דרב ששת שרא לשדורי תפילין ביומא טבא אמר לי' אביי והאנן תנן כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו הכי קאמר כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט. והקשה באור זרוע והא לצורך המועד הני דמתני'. ותפילין לאו צורך המועד נינהו. ותירץ דהכי פירושא דכל שנאותין ממנו בחוה"מ משלחין אותו ביו"ט ולצורך המועד דקתני לצורך חוה"מ ומכאן ראי' שצריך ללבוש תפילין בחוה"מ והובא בהג"א. וקשה הא תינח בימים הראשונים של פסח וסוכות אבל ימים אחרונים ויו"ט של עצרת ור"ה מא"ל ומתני' סתמא תני כל שנאותין בחול משלחין אותו ביו"ט ולא פירש איזה ורב ששת שרא נמי סתמא לשדורי ביומא טבא ולא חילק כלל. אלא ודאי משום הואיל וימים הראשונים של פסח וסוכות שרי ימים אחרונים ויו"ט של עצרת ור"ה נמי שרי. והנה דאמרינן הואיל בימים חלוקים:

וכן משמע במשנה דהלכה זו שעוסקין בה דממלאין מבור הקר ביו"ט וכתב הרע"ב וז"ל ובור זה היה צריך לבני הגולה ברגל [לעולי רגלים] והתירו להם נביאים שביניהם חגי זכריה ומלאכי למלאות ממנו בגלגל ברגל ונשאר בהיתירו שממלאים ממנו ביו"ט בגלגל אף במדינה מה שאין כן בשאר בארות הנובעים עכ"ל. וקשה הא מתני' פסיק ותני ביו"ט אפי' יו"ט של ר"ה שאינו רגל אלא ודאי הואיל ביום טוב שברגלים שרי בר"ה נמי שרי וכל זה משום דגזירת חכמים אינם לחצאין. וא"כ אם נימא דבימות החורף שרי נימא הואיל בימות החורף שרי בימות הקיץ נמי שרי ואיך גזרו חכמים לחצאין לאסור בימות החמה. מ"מ נ"ל דאינו דומה דשאני הכא דלא אסרו אלא במקום שיש גינה וחורבה ובימות החורף שאין הזרעים גדילין הרי הוא כמו שאין שם גינה וחורבה ולא שייך הואיל בימות החורף שרי בימות החמה נמי שרי דבימות חורף חשוב שאין גינה ובמקום שאין גינה באמת שרי גם בימות החמה:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה