אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת זורע אות טז
[טז] כדי שיצמחו. הגם שהרמב"ם [ה"ב] מה"ש כתב סתם פ"ח השורה חיטין ושעורין במים הרי זה תולדת זורע. הרמב"ם לטעמי' דפסק [פ"א ה"ז] מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי'. אבל לדעת רוב הפוסקים דפטור. פשוט דאינו חייב אלא א"כ רצונו שיצמחו:
ואף לדעת הרמב"ם יש חילוק בין נתכוין שיצמחו בין לא נתכוין. שאם לא נתכוין לכך מסתמא לא ניחא לי' בצמיחתן אינו חייב עד שיצמחו בשבת ומקמי הכי לאו תולדת זורע הוא דבזורע גופי' כ"ז שלא השריש אם אינו רוצה בהשרשתן לא חשוב זריעה כדמוכח בפ"א דכלאים מ"ט בהטומן לפת לפי' התוס' במכילתין והר"ש והרא"ש כמו שיבואר אצלינו באריכות בביאור מלאכת קוצר בס"ד. אבל אם רצונו שיצמחו נראה דכמו שהעלינו לעיל ס"ק ח' בזורע דחייב תיכף בשעת זריעה אפי' הוציאן קודם שהשרישן. ה"נ בשרה אותם על דעת שישרו עד שיצמחו נתחייב תיכף ואפי' נמלך והוציאן אח"כ:
ולרוב הפוסקים דמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה נראה שאם לא הי' רצונו שיצמחו והוציאן קודם שצמחו אפי' איסור מדרבנן לא עביד ואין מכין אותו מכת מרדות כיון שנתכוין לאיסור דרבנן ולבסוף לא עשה איסור כלל: