אור ברסלב
אגלי טל מלאכת האופה אות נה

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת האופה אות נה

מלאכת האופה אות נד

[נה] (א) שנצטנן כנגד המדורה לחממו כו'. בש"ע סי' שי"ח סעי' ט"ז מותר ליתן האיפנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת בו ואעפ"י שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. והרמ"א כתב וכל שכן קדירה שיש בה רוטב שנקרש שכהשומן נימוח אינו בעין דשרי. ויש לעיין מהא דכתב הרמב"ם פ"ט [ה"ו] מהל' שבת המתיך אחד ממיני מתכות כו' וכן הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהם הרי זה תולדת מבשל וחייב ולעיל ס"ק י"א הוכחנו דאפי' כבר הותכו וחזרו ונתקשו ובא אחר וחזר והתיכו חייב משום מבשל. וא"כ קשה למה לא יתחייב על התיך את השומן משום מבשל וצריך לומר דכיון שהשומן גמר ועדיין בישולו עליו אינו חייב שוב על התכתו [וכמדומה אשר כן ראיתי בכלבו] שבישול שומן אין התכתו לבד רק מה שכח האש פועל בו ומתקנו ומכשירו לאכילה וזה התיקון נשאר עליו אף לאחר שנצטנן ונקרש. ואינו דומה למתכת שכל ענין בישול שבו אינו אלא התכתו לבד ומאחר שנתקשה אזל לי' בישולו וע"כ חייב שוב על התכתו. אבל שומן שבישולו עדיין עליו למה יתחייב: (ב) המג"א [סק"מ] הקשה דהאיך מותר להתיך השומן במקום שהיד סולדת בו. הא כיון שהותך הו"ל דבר לח ובדבר לח צונן יש בו בישול אחר בישול. ובאמת שלבוש הגיה וכתב במקום שאין היד סולדת בו. והמג"א חלק עליו ותירץ כיון דמעיקרא יבש הוא מותר דבתר מעיקרא אזלינן והביא ראי' מהא דפירש"י פרק חבית [קמה ע"ב] בהא דתרנוגלתא דר' אבא ששורין אותו בחמין ונימוח עי"ש:

ג ולפענ"ד דדברי הלבוש נכונים בסברא דודאי כיון שאפשר להתיכו במקום שאין היד סולדת בו ואינו צריך להתכתו חום גדול שהיד סולדת בו ממילא אפילו מניחו במקום שהיד סולדת בו הוא ניתוך קודם שנתחמם כ"כ עד שתהא היד סולדת בו והרי הוא בשעת התכתו לח וקר שעדיין אין היד סולדת בו [ולדעת המחבר דבר שאין היד סולדת בו קר מיקרי ושייך בו בשול כמ"ש בסי' רנ"ג דאסור לערות מקדירה לקדירה דפעמים אין האחד יד סולדת] ובשעה שנעשה חם הרבה עד שהיד סולדת בו הרי הוא מבשל דבר לח צונן. אבל בתרנגולתא דר' אבא שמניחין אותו בכלי ראשון ותיכף נעשה רותח קודם שנימוח נמצא שבשעה שנעשה רותח יבש הוא ואח"כ כשהותך רותח הוא ולא שייך בי' בישול. ואף דבשומן בשעת מעשיו יבש הוא לאו בתר מעיקרא אזלינן. וראי' דלאו בתר מעיקרא אזלינן מהא דשדא סיכתא לאתונא [עד ע"ב] דחייב משום דמרפי רפי והדר קמיט ולדעת הרמב"ם מתחייב על קמיטתו שלבסוף ואף דבעידנא דשדא לא הי' רפוי. ועיין בלח"מ שם הובא בדברינו לעיל ס"ק ט' ודו"ק:

ד ע"כ נלפענ"ד עפ"י דברי הב"י בשם הרבינו יונה וז"ל דכל שרובו רוטב ומצטמק ויפה לו יש בו בישול אם נצטנן. ואינו מובן דמה נ"מ אם רובו רוטב או מיעוטו. וצ"ל משום דעיקר כוונתו על הרוב והוי דבר שאין מתכוין על המיעוט דבתר עיקר כוונתו אזלינן וכמ"ש בתה"ד הובא ברמ"א סי' רנ"ג [סעי' ה'] בעכו"ם המחמם בית החורף והתבשילין מתחממין דמותר. משום דעיקר כוונת העכו"ם לחמם את בית החורף [עיין השמטה] ואף דמ"מ הוי פסיק רישא. מאחר דאמירה לעכו"ם אינו אלא שבות הקלו בפסיק רישא. וא"כ ה"נ יש לומר לפי הכרעת הרמ"א שי"ח סעי' ט"ו הובא בדברינו לעיל סעי' ח' דבלא נצטנן לגמרי סומכין על הפוסקים דאין בישול אחר בישול אפי' בלח ובס"ק י"ד הביאנו דברי המנחת כהן שפירש דעת הרמ"א דס"ל דהעיקר כדעת הפוסקים דלא מחלקין בין לח ליבש א"כ כ"ש בנידון דידן שעיקר כוונתו אינו אלא על האינפנדא לא על השומן אלא דהוי פסיק רישא דאין להחמיר מאחר דהעיקר כדעת הפוסקים דאין בישול אחר בישול אפי' בלח רק שאנו מחמירין ולא עדיף משבות גמור דאמירה לעכו"ם דאין מחמירין בפסיק רישא. וא"כ אפי' לדברי הלבוש שהגיה בדברי המחבר כנ"ל היינו משום דהמחבר פסק דבדבר לח יש בישול אחר בישול וא"כ אין להקל בפסיק רישא. אבל לפי הכרעת הרמ"א אין להחמיר בזה:

ה ואפשר עוד לומר לדעת המחבר אין צורך להגהות הלבוש אלא אפי' במק ום שהיד סולדת בו מותר. עפ"י מה שכתב התרומת הדשן סי' רס"ה והריב"ש סי' שצ"ד דאע"ג דהוי פסיק רישא מ"מ לא הוי מלאכת מחשבת [ופליגי בזה אתוס' שבת מ"א ע"ב יומא ל"ד ע"ב דפסיק רישא כמתכוין ממש והוי נמי מלאכת מחשבת] וא"כ כיון דפטור מן התורה שוב יש לומר דבדרבנן נוכל לסמוך על הפוסקים דאין בישול אחר בישול אפי' בלח. ואף דהמחבר לא הקיל בלא נצטנן לגמרי. וכבר הביאנו בס"ק י"ד טעם הרמ"א דמיקל בלא נצטנן לגמרי משום דבלא נצטנן לגמרי רק מקצת בני אדם אוכלין אותו כך הו"ל כנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשוב אין בו משום בישול מן התורה. וכיון דיצאנו מחשש איסור דאורייתא שוב סמכינן אפוסקים דלא מחלקין בין לח ליבש. והמחבר לא ס"ל להקל. היינו משום דהמחבר לשיטתו שכתב בב"י לדעת הרמב"ם דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי עדיין יש בו משום בישול מן התורה. וא"כ אף בלא נצטנן לגמרי שרק קצת בני אדם אוכלין אותו כך לא עדיף מנתבשל כמאכל בן דרוסאי דעדיין לא יצאנו מחשש איסור תורה. אבל בנ"ד דהוי רק מדרבנן משום דלא הוי מלאכת מחשבת אפשר דגם המחבר מודה דיש לסמוך אפוסקים דאין בישול אחר בישול כלל אפי' בלח. וזה שלא כדעת המנחת כהן [ריש שער שני] שכתב דהרמ"א ס"ל דהעיקר כדעת הפוסקים דאין בישול אחר בישול אפי' בלח. דלפי האמור אפשר דגם הרמ"א ס"ל כהפוסקים דיש בישול אחר בישול בדבר לח. ומה דמקיל בלא נצטנן לגמרי הוא משום דס"ל דכל שנתבשל כמאכל ב"ד אין בו משום בישול מן התורה ודו"ק [ועי' בהשמטה לס"ק י"ד]:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה