אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת האופה אות מח
[מח] (א) מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורה כו'. הנה בכל הני דאמרו דאין בהן משום בישול כלל אף מדרבנן כגון בשכבר נתבשלו כל צורכן. או אפי' בנתבשל כמאכל בן דרוסאי לשיטת הרשב"א [לט.]. או המבשל דבר שאין צריך בישול כלל דמותר כמו שהוכיח הרב המגיד פ"ט [ה"ג] מהלכות שבת משמן דלמ"ד שמן אינו בו משום בישול מותר להניחו כנגד המדורה אפי' בשהיד סולדת בו. כל הני היתרים אינם אלא במבשל בתולדת האור כגון בכלי ראשון או בצד המיחם או במניח כנגד המדורה אבל במבשל על גבי האש ממש לעולם אסור כדמוכח מהא דאסור להחזיר על גבי הכירה בהניח ע"ג הקרקע או בשאין דעתו להחזיר אפי' עודן בידו:
ב והר"ן כתב בהא דמניח אדם קיתון של מים כנגד המדורה דע"ג האש ממש אסור אלא א"כ גרף וקטם. וקשה גרף וקטם מה מהני בהא דהא לא מהני אלא בחזרה והכא במניח לכתחילה דהא בנתבשל כל צורכו ונצטנן מיירי עי"ש. וצריך לומר דהר"ן לטעמי' דבנטל מהכירה בשבת לעולם חזרה מיקרי אפי' הניח ע"ג הקרקע וע"כ אפי' נצטנן חזרה מיקרי. ומיירי בנטלו מע"ג הכירה בשבת. ועוד יתבאר דבר זה. וטעמא דמילתא דמותר בכלי ראשון וכנגד המדורה כתב הר"ן משום דאין דרך בישול בכך. פירוש דע"ג האש דדרך בישולו בכך מחזי כמבשל. וכמ"ש הר"ן בבעיות הש"ס ריש פרק כירה [לו ע"ב] אי לא יתן לא יחזיר הוא ופי' הר"ן דמחזי כמבשל. וכן כתב בהניח ע"ג קרקע דמחזי כמבשל לכתחילה:
ג ונפלאתי על המג"א והתוספות שבת והרב מלאדי בשו"ע שלו שכתבו דטעם איסור חזרה בשאינו גרוף וקטום משום חשש שמא יחתה. והרי מפורש בהר"ן דטעם איסור חזרה משום שנראה כמבשל. ובאמת אין שום טעם לדבריהם דשמא יחתה שייך גבי שהיי' כמו בחזרה. וביותר יש לתמוה על הרב מלאדי דבמקום שאסרו בגרוף כגון בהניח ע"ג קרקע וכדומה השיג על הט"ז שפי' משום שמא יחתה מכח דברי הר"ן. ואילו באיסור דאינו גרוף כתב בעצמו שמא יחתה ולא נזכר מדברי הר"ן:
ד ונראה לי שדעתם ז"ל דאי נימא דהאיסור באינה גרוף וקטום משום דמחזי כמבשל א"כ אפי' בקטומה לתסר דהא בקטומה כל שהוא סגי ואפי' קטמה והובערה דינה כקטומה כיון שסילק דעתו מלחתות. אבל באיסור דמחזי כמבשל מה מועיל סילוק דעתו. וע"כ כתב הרשב"א במשנת מוליאר הגרוף [מא.] דדוקא על גרופה מותר להפשיר אבל על קטומה אסור. ע"כ פירשו דלהחזיר לא מחזי כמבשל רק משום שמא יחתה ובקטום שסילק דעתו מלחתות שרי:
ה וכ"ז הוא דעת הר"ן והרא"ש [סי' י'] דכנגד המדורה דומה לכלי ראשון ומותר בנתבשל כל צורכו והכי קי"ל בש"ע. אבל בתוס' ישנים [לז ע"ב] כתבו בהא דאסור להחזיר באינה גרופה. תימא מהא דמותר להניח קיתון של מים כנגד המדורה להפיג צינתן ושמן איכא מאן דשרי אפי' יד סולדת בו משום דלא שייך בו בישול וא"כ בתבשיל שנתבשל כל צורכו דלא שייך בי' בישול למה יאסור. ותרצו דודאי בשמן לא שייך בי' בישול אבל בנתבשל כל צורכו שייך בישול והא דשרי קיתון של מים היינו במקום שאפי' יניח שם כל היום לא תהא היד סולדת בו. והנה לדעת התוס' ישנים יש קולא וחומרא. קולא. דבשמן למ"ד אין בו משום בישול אפי' על האש מותר. חומרא. דבתבשיל שנתבשל כל צורכו אפי' כנגד המדורה כשהיד סולדת בו אסור: (ו) ודעת הרמב"ם כדעת הר"ן והרא"ש שהשוה דבר המבושל כל צורכו עם דבר שאין צריך בישול שכתב [פ"ט ה"ג] המבשל על גבי האור דבר המבושל כל צורכו או דבר שאין צריך בישול פטור. והנה דבר שאין צריך בישול למד הרמב"ם משמן למ"ד שאין בו משום בישול כמ"ש הרב המגיד והרי לדעת התוס' ישנים שמן למ"ד אין בו משום בישול מותר אפי' ע"ג האש לכתחילה ואלו מבושל כל צורכו אפילו כנגד המדורה אסור ואיך כוללם יחד. אלא ודאי דס"ל להרמב"ם כדעת הר"ן והרא"ש דשאני כנגד המדורה מע"ג האש. וע"כ כנגד המדורה אף שהיד סולדת בו אפי' תבשיל המבושל כל צורכו מותר. והכי קיי"ל בשו"ע [סי' שי"ח סעי' ט"ו] כהרמב"ם והרא"ש והר"ן. ועיין עוד במה שכתבתי בדעת הרמב"ם בנידון זה לעיל ס"ק י"ט [אות כ"ג]: (ז) יש לעיין לדעת התוס' ישנים דבמבושל כל צורכו נמי שייך בישול א"כ אמאי מותר בכלי ראשון והא תנן [קמה ע"ב] כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת:
ח ונראה לי דדומה הא מילתא להא דתניא בפרק מי שהחשיך [קנה ע"ב] ת"ר אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין מאן יש אומרים ר' יוסי בר' יהודה הוא דאמר אינו חייב עד שיגבל. והני מילי הוא דמשני. היכי משני א"ר חסדא על יד על יד. וכתב המג"א סי' שכ"א [ס"ק י"ז] דבקמח לא מהני התירא דעל יד על יד. וכתב בנתיב חיים דאפי' חיוב חטאת יש. רק במורסן דאינו אסור רק מדרבנן מהני שינוי זוטא כי האי. והנה בכלי ראשון כתב הר"ן דאין דרך בישול בכך. והנה צ"ל דאין שינוי גמור דהא בלא נתבשל תחילה חייב חטאת כמו בנתינת ביצה בצד המיחם וע"כ במבושל כל צורכו דמן התורה אין בו משום בישול מהני שינוי כל דהוא דאינו על עצמה של אש אלא בכלי ראשון:
ט ודעת הרא"ה נראה לי שהוא כדעת התוס' ישנים דשייך בישול מדרבנן עכ"פ במבושל כל צורכו שהרי כתב הרא"ה בספר בדק הבית [בית ג' ש"ז צה.] דאפי' בשל העכו"ם כל צורכו יש תקנה אם מבשלו ישראל אח"כ ומצטמק ויפה לו [ועיין ביו"ד סי' קי"ב קי"ג דמשמע דמשנגמר כל צורכו ע"י העכו"ם אין עוד תקנה ודוקא כשבישלו העכו"ם כמאכל בן דרוסאי יש לו עוד תקנה] הרי דמדרבנן יש לו עוד בישול. ובשמן למ"ד דאין בו משום בישול צ"ל דאין הבישול משביחו כלל ע"כ אין בו משום בישול אפי' מדרבנן. ואולם לדעת שאר פוסקים דאפי' שמן למ"ד אין בו משום בישול אינו מותר רק כנגד המדורה צ"ל כמ"ש הר"ן דמחזי כמבשל. דלומר בשמן ג"כ יש בישול מדרבנן. דוחק. דלשון הש"ס [מ ע"ב] אין בו משום בישול משמע אף מדרבנן. וכן במבושל כל צורכו לפי משמעות השו"ע דוקא בלא נגמר יש תקנה ע"י גמר הישראל הא בנתבשל כל צורכו לא. משמע דבנתבשל כל צורכו אפי' מדרבנן אין בו בישול וע"כ האיסור משום דמחזי כמבשל. וראיתי להרב ברכי יוסף סי' שי"ח [בשיו"ב אות ג'] דע"ג האש אסור דקיימא לן יש בישול אחר בישול ואיני יודע מהו סח: