אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת האופה אות מה
[מה] אסור אפילו להפשירן כנגד המדורה כו'. ש"ס מכילתין מ' ע"ב ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן. [פירש"י לא בשביל שיחמו. לא יניחם שם עד שיחמו] משמע מדבריו דמותר להניח להפשיר במקום שאם ישתהה שם יתחמם הרבה עד שתהא היד סולדת בו אלא שאינו משההו. אבל דעת רוב הפוסקים והטוש"ע [סי' שי"ח סעי' י"ד] דאסור להניח כנגד המדורה במקום שאם ישהה יהיה היד סולדת בו אף שאינו משההו עד שתהא היד סולדת בו. וכתבו התוס' בפרק במה טומנין [מח.] הטעם דילמא משתלי ויניחם שם עד שיתבשל:
וקשה לי הא כיון שאין כוונתו לכך בשעת הנחתו אפי' יונחו שם ממילא לא הוה מלאכת מחשבת ולא אתי לידי איסור דאורייתא. ועוד דיחשב דבר שאין מתכוין ויהי מותר לגמרי:
וצריך לומר דכיון שאם לא יעשה מעשה שיטלנו משם יתבשל מאליו חשוב פסיק רישא וצ"ע:
ומריש הוה אמינא לפרש דברי התוס' דף ד'. שהקשו המדביק פת בתנור האיך אנו מתרין בו הא הוי התראת ספק שמא ירדנה קודם שתאפה ותרצו כיון דהוה מחוסר מעשה לא הוי התראת ספק דבודאי דעתו הי' שלא ירדנה. ואינו מובן דאפי' דעתו לרדותו הוי התראת ודאי כיון דמחוסר מעשה וכמו בשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו. ועי' בתוס' רעק"א פרק כלל גדול סי' פ"ט שהניח דברי התוס' בצ"ע:
ולי הי' נראה שאם בדעתו בשעת אפי' לרדותו אפילו אם באמת לא רדה אותו ונאפה פטור משום דהוי דבר שאין מתכוין וגם לא הוי מלאכת מחשבת כנ"ל. אך דין הנ"ל עומד לנגדי: