אור ברסלב
אגלי טל מלאכת האופה אות לח

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת האופה אות לח

מלאכת האופה אות לז

[לח] (א) ואפי' שהיה נאכלין מחמת מלחן כו'. כתב הב"י סי' שי"ח בשם ספר הפרדס מליח הישן מליח הרבה ודיקא נמי שאומר ישן שלא יאכל כלל אם לא ידיחנו בחמין כו'. וכל שהוא מאכל מחמת מלחו אין הדחתו גמר מלאכתו וקולייס האיספנין דג מליח הרבה שאינו יכול לאכול מחמת מלחו אם לא ידיחנו בחמין עי"ש. משמע דאם היה נאכל בלא הדחה מותר. וכן משמע במאירי [בפי' המשנה קמה ע"ב] שכתב וכל שלא בא בחמין מערב שבת אלא שאוכלין אותו בשבת ע"י הדחק בלא בישול מדיחין אותו בחמין בשבת ואין אומרים הדחתו זהו בישולו שאף ההדחה אינה מספקת להאכילו בריוח שלא ע"י הדחק כו'. חוץ ממליח הישן ר"ל של שנה שעברה וקולייס האיספנין והוא דג שאוכלין אותו ע"י הדחק בחמין שכל אלו אף בהדחה לבד נאסרו שאף בחול הדחתן זהו גמר בישולן. מבואר בדבריו החילוק דברישא אף בתחלה היה אוכלין אותו ע"י הדחק וכיון שהדחה אינה מועלת להיות נאכל שלא ע"י הדחק אין איסור בהדחה. ומליח הישן וקולייס האיספנין אוכלין אותו ע"י הדחק בחמין אבל בלא חמין אפי' על ידי הדחק אינו נאכל ע"כ חייב על הדחתן הואיל והכשירתו הדחתו לאכילה ע"י הדחק והוא כדברי ספר הפרדס הנ"ל דאין איסור רק כשלא היה ראוי לאכול קודם הדחה: (ב) אך צריך להבין לפי שיטה זו הא דפ' כירה בנותן ביצה בצד המיחם כדי שתתגלגל חייב חטאת ומדמי לה למליח הישן וקולייס שהדחתן זהו גמר מלאכתן. והא ביצה ראוי' לגומעה חיה דמה"ט איכא מ"ד בגמרא דאין בו משום בישולי עכו"ם. ואף דקיי"ל דיש בה משום בישולי עכו"ם היינו שאינו אכילה חשובה כמ"ש התוספות פרק החולץ [מו.] אבל מ"מ ראוי' לאכילה ע"י הדחה עכ"פ. וקשה לשיטת המאירי דהיכי דהיה ראוי קודם הדחה ע"י הדחק מדיחין אותו בחמין בשבת:

ג אך לק"מ דיש לומר דביצה מגולגלת ראוי לאכילה לגמרי ע"כ חייב אף דהי' ראוי תחלה ע"י הדחק. שבמה שלא בא בחמין מערב שבת דמותר להדיחו כתב המאירי משום שתחלה היה ראוי ע"י הדחק ואף עכשיו אינו ראוי אלא ע"י הדחק אבל ביצה מגולגלת יש לומר דחשוב ראוי לגמרי. והא דהוצרך להביא ראיה מהדחת קולייס היינו לחייב בתולדת האור. וכן פי' בחידושי הר"ן שם בבעיא דגלגל מאי דמבעי' לי אם חייב בתולדת האור עי"ש. וע"ז הביא ראי' מהדחת קולייס:

ד אבל בשיטה המיוחסת להר"ן [לט.] פירש דמייתי ראי' מקולייס דע"י הדחה מתבשלת קצת בענין שאדם יכול לאוכלן אף שאינן מבושלין כל צורכן דכוותה ביצה אף שאינה מבושלת כל צורכה. ולפי"ז אי אפשר שיסבור כהמאירי דאין חיוב אלא א"כ לא היה ראוי תחלה כלל. דא"כ אין ראיה משם לביצה שהיתה ראוי' תחלה לגומעה ע"י הדחק עכ"פ. וע"כ לית ליה הא דמאירי וספר הפרדס. וכן משמע עוד בספר יראים [סי' רעד, דף קלה.] שכתב דה"ה דגים קטנים מלוחים מחייב על הדחתן. והא דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עכו"ם משום שנאכלין מחמת מלחן לגמרי. הרי דאף בכי הא חייב על הדחתן. וכן כתב הטור קולייס האיספנין דג קטן מליח. הנה כל הני לית להו הא דס' הפרדס והמאירי:

ה והנה הרמ"א [סעי' ד'] כתב דברי הגהת מרדכי וה"ה כל דבר שאינו ראוי לאכול כי אם ע"י שרייה. יראה דרמ"א תרתי אית ליה מה שמלחו תקנתו ואינו חסר אלא מעט בישול או אפי' דגים קטנים מלוחים שנאכלין ע"י מולחן אלא שהדרך בחול להדיחן בחמין חייב על הדחתן דזה בישולו. וכן כל דבר שאינו צריך בישול אלא שהוא קשה ואינו נאכל בלא שרייה בחמין גם כן חייב. ולא כספר עולת שבת שהעתיק דברי ספר הפרדס להלכה ולא דק כי הרא"ם והטור ושיטה המיוחסת להר"ן חולקים והש"ע והרמ"א לא העתיקו רק דברי הג"מ אבל לא דברי ס' הפרדס:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה