אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת האופה אות לג
[לג] (א) בישול אפי' לכתחילה כו'. במשנה מ"ב. האלפס והקדירה שהעבירו מרותחין לא יתן לתוכן תבלין מפני שהוא מבשל אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. ובגמרא איבעיא לה ו אריש אקאי ולקולא או דילמא אסיפא קאי ולחומרא. ת"ש דתניא רבי יהודה אומר לכל אילפסין הוא נותן לכל הקדרות רותחות הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. וקשה דבפרק כל שעה [מ ע"ב] משמע דאפי' בכלי שני כשיש בו חומץ וציר מבשל לרבי יהודה וכן הוכיחו מזה הפוסקים כמבואר ביו"ד סי' ס"ט [סעי' ט' ברמ"א] עיי"ש:
ב ונראה לתרץ דהנה מה שמתבשל מחמת החומץ וציר אין בו חיוב ואף הכובש אינו אלא שבות כ"ש בזה שהוא לשעה וסמוך לאכילה וגם אין בו שיעור כבישה דמתבשל תחילה מחמת הצירוף י"ל שאין שום איסור. וע"כ אף שמתבשל מחמת תולדת האור וחומץ וציר ביחד כיון דמחצה בישול בהיתר ובתולדת האור לבדו אין כדי בישול אין חיוב. ויש לומר שמותר ואינו דומה לזה אינו יכול וזה אינו יכול דחייב. דהתם שדנין על העושה אמרי' דלכל אחד חשבינן שהוא העושה כל המעשה כיון שמבלעדו לא הי' נעשה. אבל כשדנין על דבר הנפעל אם חשוב מבושל ע"י תולדות האור אי אפשר לומר שיחשב כולו מבושל בתולדת האור שהרי כח אחר מעורב בו [וחילוק זה מוכח בכמה מקומות בזה אינו יכול וזה אינו יכול בין שדנין על העושה בין שדנין על הנעשה א' חציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא ולא אמרינן דצד חירות פעל כל המעשה. וכן ישראל ונכרי ששחטו ולא אמרינן שהישראל עשה כל המעשה [אפי' כשזה אינו יכול וזה אינו יכול] ומעשה הנכרי אינו אוסר רק שאינו מתיר ואם נחשוב שהישראל פעל כל השחיטה יש כאן מתיר] וא"כ קשה הא דאסר ר' יהודה בכלי ראשון שיש בו חומץ וציר אף דלדידי' בכלי ראשון לבד מותר. מ"מ אוסר בצירוף שניהם. ולמה: (ג) ונראה ליישב דהנה כיון דלרבנן יש בו חיוב חטאת בכלי ראשון איך יכול ר' יהודה להתיר לכתחילה כקושיית הש"ס ר"פ תולין [קלח.]. וכבר הקשה כן רעק"א בתוספותיו למשניות [פכ"ב אות ק"ע]. אך יש לומר דקושיית הש"ס ר"פ תולין הוא דאין יחיד יכול לעמוד על דעתו נגד הרבים במה שאם האמת כדבריהם יתחייב חטאת והוא יתירנו לכתחילה. אבל בזה כיון שלדעת ר' יהודה אינו מבשל אם יעשה כן אף אם האמת שמבשל כיון שהוא חושב [וכן העושה עפ"י הוראתו ומאמין לו] שאינו מבשל לא הוי מלאכת מחשבת. [ולא דמי לנתכוין להגביה את התלוש ונמצא שהוא מחובר ונתלש בהגבהתו דמשמע מהתוס' [עב ע"ב] דהוי מלאכת מחשבת רק דהוי מתעסק. דשאני התם דכיון שלא הי' אפשר להגביה בלא תלישה נמצא שבתלישה נעשה מחשבתו משא"כ בזה שלא נתכוין לבשל רק שיתן טעם ובלא הבישול נמי הי' נותן טעם] אבל כשיש בו חומץ וציר שמבשל הרי הוא מתכוין לבישול רק שחשב שבלא הציר לא הי' מתבשל והוי בישול המותר ולפי האמת נתבשל בכלי ראשון לבד [וכח חומץ וציר הוא כמסייע שאין בו ממש שהרי אם הי' צונן לא הי' מתבשל מכח החומץ וציר שבו לבדו] דומה למתכוין לזרוק לרה"י ונמצא שהוא רה"ר דחשוב מלאכת מחשבת [אלא דהוי מתעסק דפטור מחטאת ומ"מ איסור תורה יש בו כמו שביאר בתשו' רעק"א [מהדו"ק סי' ח'] ומוכח כן סוף פרק הקומץ רבה [לז ע"ב] בחשב שהוא דרך מלבוש ונמצא משאוי דהוי איסור תורה כיון דנתכוין לזריקה ה"נ נתכוין לבישול. וא"כ כיון דלחכמים עשה בזה איסור מלאכת שבת רק שפטור מחטאת משום מתעסק לא מצי ר' יהודה להתיר לכתחילה. ע"כ בדבר שיש בו חומץ וציר אינו מתיר רבי יהודה בכלי ראשון. אבל בכלי שני שגם לחכמים אינו מבשל בלי חומץ וציר שוב מתיר ר' יהודה אפי' שיש בו חומץ וציר. ואף דחומץ וציר מבשל מ"מ אין הבישול ע"י התולדת האור לבדו:
ד ובזה מיושב קושית הפני יהושע על מסקנת הש"ס דרבי יהודה לקולא פליג ומשמע דבכלי שני אף שיש בו חומץ וציר מותר. וקשה לפימ"ש התוס' דר' יהודה דווקא בתבלין פליג דלא מתבשל בכלי ראשון אבל בשאר דברים מודה. א"כ בהא דפ"ק דמעשרות דפליגי כה"ג בשמן והא שמן קל להתבשל יותר מהכל וא"כ מודה ר' יהודה בכלי ראשון וע"כ בכלי שני פליגי ולמה לא פליג ר' יהודה גם בשבת בכלי שני. ולפמ"ש אתי שפיר דבמעשרות הא כל מין בישול טובל ואף המבושל מחמת חומץ וציר משא"כ בשבת דמותר למלוח ביצה שוב אין איסור גם בצירוף כנ"ל:
ה והנה כ"ז הוא אליבא דר' יהודה אבל ת"ק דר' יהודה הא ס"ל בפ"ק דמעשרות דכ"ש אפי' יש שם חומץ וציר אינו מבשל. דע"כ פלוגתתם בכלי שני שיש בו חומץ וציר כמו שהוכיח הפני יהושע לשיטת התוס'. וכן בפסחים [מ ע"ב] דת"ק אמר אין מוללין את הקדירות בפסח משום דחומץ וציר שבו אינו מבשל הואיל והוא כבר מעורב בהתבשיל והרוצה שימלול נותן את הקמח ואחר כך נותן את החומץ ויש אומרים אף נותן את החומץ ואחר כך נותן את הקמח מאן יש אומרים ר' יהודה הוא דאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. הרי דחומץ וציר שמעורב כבר בהתבשיל מסייע לבישול ומסתמא קי"ל כת"ק. והא דקיי"ל ביו"ד סי' ס"ט דחתיכה לאחר המליחה שהושמה בכלי שני אסורה דע"י המלח שעלי' מבשל אף בכלי שני. היינו משום דאינה מעורבת מכבר ודומה לנותן את הקמח ואח"כ נותן את החומץ. וכ"כ הכרתי ופלתי וחוות דעת שם. וא"כ לדידן בכלי שני לעולם מותר בפשיטות: