אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת האופה אות כו
[כו] (א) ויש אומרים דה"ה כל מיני בשר כו'. ש"ס מכילתין מ"ב ע"ב דבשר שור אפי' בכלי ראשון לא בישלה והרשב"א מכילתין בדף מ' ע"ב כתב וז"ל אפי' דבר שלא נתבשל כלל אם הוא דבר קשה להתבשל כגון בשר וכיוצא בו שאינו מתבשל בכלי ראשון ולא כנגד המדורה אפי' במקום שאין היד שולטת מותר כו' ולא אמרו יד סולדת אסור אלא במים יין ושמן שהם קלים להתבשל עכ"ל. למדנו מדברי הרשב"א שני דינים. האחד. שדין כנגד המסורה כמו כלי ראשון שבשר שור אינו מתבשל בו. השני. דלא דוקא בשר שור אלא הוא הדין כל מיני בשר שהרי כתב כגון בשר וכיוצא בו ולא כתב כגון בשר שור. ועוד מדסיים אלא במים יין ושמן כו'. ועוד דין שלישי דלא ס"ל כדעת הטור דמ"מ אסור לכתחילה ליתן בכלי ראשון משום שלחלוחית שבו מתבשל אלא דאפי' לכתחילה מותר:
ב והנה דין הב' דכל מיני בשר אינו מתבשל בכלי ראשון והוא חידוש גדול דהגמ' לא קאמר אלא בשר שור ומנ"ל לדמות שאר מיני בשר לבשר שור. ויש הוכחה ג"כ דבשר כבשים מתבשל בכלי ראשון מהא דאמר רב חסדא בפ' כל שעה [מא.] המבשל בחמי טברי' פטור. פסח שבישלו בחמי טברי' חייב דעבר על כי אם צלי אש. והקשה לי איש אחד חמי טברי' בפסח היכי משכחת לה שהרי אין חמי טברי' בירושלים. ע"כ דברי המקשה. ואין לומר דנ"מ ללקות נמי משום צלי אש. ליתא דאין איסור דכי אם צלי אש חל אאיסור יוצא. ועוד דהתוס' [שם מא ע"ב] כתבו דאין בפסח חי ובבישלו בחמי טברי' כי אם עשה אך אם נאמר דבשר כבשים מתבשל בכלי ראשון משכחת לה ששאב בכלי מחמי טברי' דחשוב כלי ראשון אף לאחר שהוציאו מתוכו כמ"ש הט"ז יו"ד ססי' צ"ב. וטמנו בבגדים לשמור חומו והביאו לירושלים. אך לפי משמעות דברי הרשב"א הנ"ל קשה:
ג ואם היינו אומרים דמותר לשחוט פסח שני בבמות יחיד משכחת לה בשעת היתר הבמות ופסח שני. אך המשנה למלך ריש הלכות פסח [פ"א ה"ג] העלה דאסור. וטעמא דידי' דמהראוי דאפי' בבמות צבור לא יקריב פסח שני הואיל וקרבן יחיד הוא ואינו קרב בבמה אלא חובות ציבור הקבוע להן זמן אך משום דמכח פסח ראשון קאתי דינו כדין פסח ראשון וא"כ אינו קרב אלא בבמות ציבור כפסח ראשון. ובאמת אם מטעם זה יש לדון בדבר שהרי התוס' פרק כל שעה [לח ע"ב] כתבו דבכורים קרבין בנוב וגבעון הואיל וקבוע להם זמן מעצרת ועד החג. ואף דבכורים זמן ארוך להם שזה מביא ביום זה וזה ביום זה ולא אתי בכנופיא כפסח ראשון דחשוב קרבן ציבור אף דכל יחיד ויחיד קרב לעצמו משום דאתי בכנופיא. אבל בכורים דאין כולם קריבין ביום אחד [וכל יום זמנו חלוק בפ"ע דלילה שאינו ראוי להבאה מפסיק וא"א להחשב כאלו כולם הביאו בזמן א'] ולא אתי בכנופיא וא"כ אינו חשוב רק קרבן יחיד ואעפ"כ קריבין בבמה. הואיל וזמנו קבוע. וא"כ פסח שני נמי אף דלא אתי בכנופיא מ"מ קרב בבמה מצד עצמו הואיל וקבוע לו זמן. וא"כ שפיר י"ל שקרב גם בבמה קטנה ושפיר משכחת לה פסח שני בטברי' בזמן היתר הבמות:
ד מ"מ יותר נראה דאין פסח שני קרב בבמה קטנה. וי"ל דנפקא לי' מקרא דאיש כל הישר בעיניו. וכי היכי דלר' יהודה דס"ל חובות קרב בבמה נפקא לי' מקרא דכל הישר בעיניו דאינו קרב בבמה קטנה [זבחים קיח.]. ה"נ לר"ש דבחובות הקבוע להם זמן מודה לר' יהודה דקרב בבמה. נפקא לי' מקרא דכל הישר בעיניו דלא לקריב בבמה קטנה:
ה ובהא דהמבשל בחמי טברי' נ"ל עפ"י המבואר לפי גרסת הרי"ף מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל שמא ירתיח. שמא ע"י הטמנה בדבר המוסיף הבל יעלה רתיחות כו' ע"ש. הרי שעל ידי הטמנה בדבר המוסיף הבל מעלה רתיחות. וע"כ משכחת לה שהטמין הכלי ששאב בו החמי טברי' בדבר המוסיף הבל והעלה רתיחות ובעוד שמעלה רתיחות אפשר שדינו כעומד אצל האש ומבשל כל דבר. וכן מצאתי בב"ח [סי' שי"ח ד"ה כ"ר] וז"ל וכשהעבירו מהאש ונחו רתיחותיו לא בשיל לי' בשרא דתורא עכ"ל. וכן לשון המרדכי [סי' ש"ט] בכלי ראשון שנח מרתיחותיו. מבואר שאם מעלה רתיחות מבשל כל דבר. ועי' ט"ז יו"ד ססי' צ"ב בשם מהרי"ל:
ו אך יש להשיב דא"כ מה אריא חמי טברי' אפי' חמי האור נמי כיון שמחמת חמימות האור לבד לא הי' מתבשל רק בצירוף הטמנה בדבר המוסיף הבל שאינו אור הו"ל זה וזה גורם דמותר. וה"נ לא עבר בלאו דמבושל כי אם על כי אם צלי אש. ול"ל לרב חסדא להשמיענו דין זה בחמי טברי' דאפי' כה"ג בחמי האור יש רבותא ויש ליישב וק"ל: