אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת האופה אות כב
[כב] (א) בתולדת האש כגון המגלגל ביצה כו'. בס' יראים [סי' רעד, דף קלד.] כשחשב תולדות דאורייתא כתב וז"ל ותנן בפרק כירה אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ואע"ג דליכא אור תולדת אור כאור דמי עכ"ל. משמע דתולדת אור הוא רק תולדה ולא אב מלאכה. וכן נראה לי דעת הר"ן והרשב"א שפירשו האיבעיא דש"ס פרק כירה שם [לח ע"ב] גילגל מאי. דבתולדת אור מיבעי' לי' אי איכא איסורא דאורייתא עי"ש. ונהי דמסקנא דחייב חטאת. מ"מ כיון דהוה אמינא דאפי' איסורא דאורייתא ליכא. די למסקנא דתולדת האור כאור דמי שיחשב תולדה: (ב) ומ דברי הרמב"ם פ"ט מה"ש [ה"ב] משמע דס"ל דתולדת האור כאור דמי שיחשב נמי אב מלאכה שהרי הביא הא דתולדת האור קודם שהתחיל לחשוב התולדות עי"ש. וצ"ל לדידי' דהבעי' הנ"ל הי' כיון דתחילת תיקונו מחמת עצמו שהביצה בעצמה כמות שהיא חי' ראוי' קצת לאכילה וכמו שיתבאר לפנינו ס"ק ל"ז בס"ד באריכות. ולמסקנא דבתר גמרו אזלינן ממילא הוי אב מלאכה. אך לדעת הספר יראים והרשב"א והר"ן הוה תולדה:
ג ויש לעיין מהא דחולין ק"ד ע"ב בהא דאסרו חכמים להעלות על השלחן בשר עם גבינה גזירה שמא יאכל ומקשה הש"ס אי נמי אכל צונן בצונן הוא וליכא אלא איסורא דרבנן ואיך גזרינן עוד העלאה. ומשני גזירה שמא יעלה באלפס רותח. ומקשה סוף סוף כלי שני אינו מבשל. אלא שמא יעלה באלפס ראשון. ומבואר דכלי א' בבשר בחלב הוא דאורייתא. ואי אמרת דבשבת הוא רק תולדה דמבשל. מהראוי שבבשר בחלב לא יהא איסור דאורייתא כלל כעין שכתבו התוס' בכורות כ"ה. בתולש בקדשים דלאו היינו גוזז ובשבת הוי תולדה דגוזז. וכן קיטוף לא חשוב קצירה קודם לעומר ובשבת חייב משום תולדה דקוצר והיינו משום דבשבת איתרבי תולדות. וא"כ מה דחשוב בשבת רק תולדה דמבשל מהראוי שבבשר בחלב לא יהי' אסור מן התורה:
ד ואפשר לומר דסבירא להו כדעת התוס' מהר"י כ"ץ הובא בשיטה מקובצת ריש בבא קמא [ב.] בהא דיש תולדות לארבעה אבות נזיקין אף דבשבת צריך קרא דאחת מהנה ובנזקין ליכא קרא. וע"כ דמסברא הוא. ואם כן בשבת למה לי קרא לרבות תולדות. ותירץ דשאני שבת דממשכן גמרינן והוה אמינא דבעי דוקא שיהי' ממש כמו במשכן. וע"כ בבשר בחלב יש לומר דמסברא חייב בכלי ראשון משום תולדה כמו בנזיקין: (ה) וראי' דבעל ספר יראים כתוס' מהר"י כ"ץ ס"ל מהא דכתב [סי' רעד. דף קלט ע"ב] דאב מלאכת כותב הוא דוקא בקלף ובדיו וזולת זה הוי תולדה. וקשה איך יועיל בגט. וע"כ דס"ל דבעלמא ידעינן תולדות מסברא כתוס' מהר"י כ"ץ הנ"ל: (ו) ולפמ"ש יש לדון במה שהמציאו האחרונים דצלי' וטיגון בבשר בחלב אינו אלא דרבנן. מהא דש"ס סנהדרין ד' ע"ב דבחלב אי אפשר להיות בחלב דדרך בישול אסרה תורה. ולפי מה שכתבתי נהי דקרא לאו בטיגון משתעי דטיגון לאו היינו בישול. מ"מ אסור משום תולדה דבישול. כמו בשבת דצולה חייב. וכמו תולדות אור דלאו בישול ממש הוא לגבי שבת מ"מ חייב בבשר בחלב משום תולדה. הוא הדין צולה ומטגן. דאם תימצי לומר דהוי תולדה בשבת הוא הדין בבשר בחלב. ואת"ל דלענין שבת חשוב אב משום דהוא קרוב למבשל ומשום מחשבתו חשוב אב כעין שכתבנו לעיל סק"א בשם הרמב"ם. כל שכן דחייב בבשר בחלב משום תולדה עכ"פ. קו"ח מתולדת האור דהוי תולדה בשבת חייב בבשר בחלב משום תולדה. צולה ומטגן דחשוב אב לענין שבת כ"ש דחייב עכ"פ בבשר בחלב משום תולדה:
ז אך ראיתי לפרי מגדים יו"ד סי' ס"ח דצידד דהא דחולין ק"ד ע"ב שגזירה שמא יתן בתוכו גבינה בעודו על האש. וא"כ אין ראי' מכאן לאסור תולדות בבשר בחלב. וכן מסתבר כיון שהש"ס אמר [חולין קח.] דבשר בחלב חידוש הוא איך נאסור מסברא: