אור ברסלב
אגלי טל מלאכת האופה אות יט

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת האופה אות יט

מלאכת האופה אות יח

[יט] (א) כמו שהן חיין כגון תפוחים כו'. ראוי לבאר פירות הנאכלין חיין אם יש בהן משום בישול ואם תימצי לומר יש בהן משום בישול אם הוא מדאורייתא או רק מדרבנן. והביאני לספק זה מ"ש התוס' [מח.] ושאר פוסקים דמותר להשהות ע"ג כירה תפוחים הנאכלין כשהם חיים דדומה לנתבשל כמאכל בן דרוסאי דמותר להשהות כחנניא. וא"כ להפוסקים דאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול. י"ל דה"ה בפירות הנאכלין כמו שהן חיין:

ב ויש הוכחה שיש ללמוד זה מזה שהרי הב"י סי' רנ"ד למד מהא דאמרינן במנחות [נז.] דמצד אחד כמאכל בן דרוסאי פטור. דה"ה דאסור להשהותו ע"ג כירה מערב שבת. וא"כ ממילא נשמע להיפוך דמה שמותר להשהותו דחשוב כמאכל בן דרוסאי לענין שהי' ה"ה דחשוב כמאכל ב"ד לענין חיוב חטאת. ואם חזר ובישלו פטור. או מותר לדעת הפוסקים דכל שנתבשל כמאכל ב"ד שוב אין בו משום בישול כלל אפי' מדרבנן כמו שנתבאר בסק"י. ואף שהתוס' בעצמם כתבו דאסור להחזיר הכיסוי ע"ג התפוחים בשבת שאם מחזיר הכיסוי עליהם קודם שנתבשלו נמצא מבשל בשבת. הנה דברים אלו הם דברי רבינו ברוך בעל ספר התרומה כמו שישנו דברים אלו כלשונם בספר התרומה [סי' רל"א] [ומ"ש התוס' שם ור"ב כתב קאי על כל הדיבור עי"ש] ואיהו ס"ל דאפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור להוסיף כיסוי עליהם. וכן דעת התוס' דף ל"ט. ד"ה כל שבא בחמין דדוקא בנתבשל כל צורכו אין אחריו בישול. אבל להפוסקים דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום בישול יש לומר דהוא הדין בפירות הנאכלין כמו שהן חיים:

ג שוב ראיתי שזה אינו ושפיר יש להביא ראי' מהתוס' וספר התרומה דנאכלין כמו שהן חיים לענין חיוב בישול אינם דומין לנתבשל כמאכל ב"ד. שהרי גבי נאכלין כמו שהן חיין כתבו שלא להחזיר הכיסוי אם נטלו ואלו גבי נתבשל כמאכל בן דרוסאי הזהירו רק שלא להוסיף על הכיסוי אבל להחזיר לכיסוי ראשון משמע דמותר. והיינו משום דנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישול מן התורה ע"כ מותר להחזיר. אבל בנאכל כמו שהן חיין יש בהן בישול מן התורה ע"כ אף להחזיר אסור: (ד) ועוד מצאתי מפורש בספר התרומה דיני הטמנה דבתפוחים איכא חיוב בישול דאורייתא וחיוב חטאת ובסי' רל"א פרק כירה כתב דמתני' דפרק כירה מיירי בין בנתבשל כל צורכו בין בלא נתבשל כל צורכו. וקתני אף מחזירין הרי דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר להחזיר וע"כ שאין בו משום בישול מה"ת. ומה שכתבו התוס' דכל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת דהיינו בנתבשל כל צורכו. היינו דבלא נתבשל כל צורכו אית בי' משום בישול מדרבנן. ובנאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישול דאורייתא:

ה ובאו"ז הלכות שבת סימן ס"ב כתב וז"ל כתב ריב"א בפרק כירה נראה בעיני דיין נמי אין בו משום בישול מי שמחממו לשתי' אבל מי שמבשלו עם דבש ובשמים ועושה ממנו משקה שקורין פליישין ודאי יש בו משום בישול שהרי משתנה לטעם אחר ע"י האור. וירקות שנאכלין כשהן חיין כגון כרישא ולפת וכן פירות האילן כגון תפוחים ושאר פירות אע"פ שנאכלין כשהן חיין יש בהם משום בישול שהרי מתמקמק טעמם ומשתנה לטעם אחר כשהם מתבשלין. ואע"ג דלענין בישולי עכו"ם אמרינן כל דבר הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם משום דבישולי עכו"ם דרבנן הקילו בהו רבנן. אבל לענין שבת לא שנא דהא חמין אמרינן במס' עבודה זרה [לח ע"ב] דאין בהם משום בישולי עכו"ם והכא כדברי הכל משמע דמים יש בהם משום בישול והמבשלו חייב חטאת. מיהו דבר הנתבשל כבר מערב שבת מותר לחממו בשבת דהא כבר לא שייך בו משום בישול דמאתמול נתבשל כל צורכו וה"נ משמע לעיל כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת עכ"ל. לדבריו שפי' דביין אין בו משום בישול הרי משמע דשרי ליתן פך שמן אצל המדורה מיהו ראיתי כתוב שחזר בו ממה שאמר דביין אין בו משום בישול עכ"ל האו"ז:

ו וממה שכתב משום דבבישולי עכו"ם אקילו בהו רבנן אבל לענין שבת לא שנא. משמע דלענין שבת אין חילוק בין נאכל כמו שהוא חי או אינו נאכל כמו שהוא חי וכשם שיש חיוב חטאת באינו נאכל כמו שהוא חי כמו כן יש חיוב חטאת בנאכל כמו שהוא חי:

ז וראיתי לרע"ק איגר בחידושיו לאו"ח סימן רנ"ד סעיף ד' בהא דכתב הש"ע בפירות הנאכלין כשהם חיים צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי ושלא להוסיף מפני שממהר לגמור בישולם בשבת. וכתב ע"ז רעק"א דאין בו משום בישול מה"ת כמ"ש הרמב"ם המבשל דבר שאין צריך בישול פטור אלא שאסור:

ח ואינו נראה לי וזה לשון הרמב"ם [פ"ט ה"ג] המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו או דבר שאין צריך בישול פטור. וכתב המ"מ ומ"ש וכן דבר שאין צריך בישול נלמד ממה שנחלקו בפרק כירה [מ ע"ב] בשמן אם יש בו משום בישול ולד"ה דבר שאין צריך בישול אין בו משום בישול. ע"כ. והנה מזה מוכח דאפי' לכתחלה מותר נגד המדורה או בתולדת האור כמו בשמן דמותר לכתחלה שם למ"ד דאין בשמן משום בישול ודינו כמו דבר המבושל כל צורכו. ועל זה כתב הרמב"ם המבשל על האור כו' דבכה"ג פטור אבל אסור הא כנגד המדורה או בתולדת האור אפי' לכתחלה מותר כמו במבושל כל צורכו והרי מפורש בכאן בתפוחים שאסור. אלא ודאי דבר שאין צריך בישול שכתב הרמב"ם לאו היינו תפוחים אלא דבר שאין הבישול מתקנו כלל ואינו משנה טעמו לטעם אחר וכדאיתא באו"ז שהעתקנו לעיל:

ט מ"מ אף שדעת הסה"ת המובא בש"ע הנ"ל ע"כ אינו כמו שפירש רעק"א לדעת הרמב"ם. מ"מ בדעת הרמב"ם עצמו גם בעל ספר מנחת כהן כתב דפירות הנאכלין חיים אין בהם משום בישול. וכתב דמ"ש הרמב"ם פטור אבל אסור היינו במבשל ע"ג האור אבל כנגד המדורה מותר. [ואולם מה שכתב עוד דלדעת התוס' וספר התרומה שמדמים לכמאכל בן דרוסאי אסור כמו בנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשייך בי' בישול. משמעות דבריו דלהסוברים נתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול. הוא הדין פירות הנאכלין כמו שהן חיים גם לדעת התוס' וספר התרומה. הא ודאי ליתא. וכמו שכתבתי. שהרי להתוס' נתבשל כמאכל ב"ד אין בו משום בישול אלא מדרבנן ומ"מ בפירות הנאכלין כמו שהן חיים יש בהם משום בישול מן התורה]: (י) ואולם קשה טובא לשיטה זו שהרי מים מפורש סוף פרק במה טומנין [נא.] דאמר ליה רב נחמן לדרו עבדי' אייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה. משום דדבר הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם. הרי דמים חשוב נאכל כמו שהוא חי. ומפורש בפרק המביא [ביצה לד.] דחייב על מים משום בישול. וכן כתב הרמב"ם [פ"ט ה"א] המחמם את המים חייב:

יא ונראה ליישב דהנה בע"ז ל"ח ע"ב בהא דהקפריסין כו' והחמין שלהן מותרין. פירש"י קפריסין נאכלין כמות שהן חיין. חמין. משום שלא נשתנו. ואינו מובן דהא בחמין נמי איתא לטעם זה שנאכל כמות שהן חיין כדאיתא סוף פרק במה טומנין הנ"ל ולמה לי' לרש"י לחדש בזה טעם אחר. וגם בגמרא יש לעיין למה ליה לטעמא דנאכל כמות שהן חיין דאיכא בזה חילוק לשונות. [לבד לתוס' דלישנא דאינו עולה על שלחן מלכים מודה ללישנא דנאכל כמות שהוא חי. ולר"ח אינו כן] תיפוק ליה דלא נשתנה: (יב) אך בירורן של דברים דבחמין יש שני דברים. הא'. מה שהמים נתבשלו ואפי' לאחר שנצטננו אינו דומה מים מבושלים לקודם שנתבשלו. וזה ידוע ברפואה. וא"כ שפיר חשוב שנשתנה. הב'. מה שהם עדיין חמין וידוע שמים צוננין אין אדם נהנה מהם אלא כשהוא צמא. [ומה"ט אם חונקתו אומצא ושותה להוריד המאכל לבני מעיים אינו מברך אף דבעלמא האוכל לרפואה כיון דמ"מ מתהני מיני' בעי ברוכי. מים בשאינו צמא אינו נהנה מהם]. ואלו החמין אין שתייתן לצמאו. וע"כ השותה חמין שלא לצמאו לא חשוב דבר הנאכל כמו שהוא חי. וע"כ צריכין צירוף שני הטעמים. דמשום שנתבשלו ונשתנו אין נאסרין משום דנאכל כמו שהוא חי. ומשום שעדיין חמין אין נאסרין משום דלא נשתנו. והיינו משום דמפורש בירושלמי [ע"ז טז.] שאם יכול לחזור לכמו שהיה לא חשוב נשתנה לענין בישול עכו"ם. והרי מה שהן עכשיו חמין זה הוא רק לפי שעה לבד וחוזרין ומצטננין. וע"כ בשבת דאמר ליה אייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה ואינו מפורש ששתה אותן בעודם חמין אומר הטעם משום דנאכל כמו שהן חיין. ובע"ז בחמין שצ נכרים שעדיין חמין צריך גם כן להטעם דלא נשתנו: (יג) ומעתה מיושב קושיא הנ"ל שהקשינו לדעת המנחת כהן ורעק"א בדעת הרמב"ם דנאכל כמו שהוא חי אין חייבין עליו משום בישול בשבת. דלמה יתחייב במים. דבמים באמת יש לומר דעל חימומו לבד הוא חייב ולא משום שנתבשלו לבד רק משום דעודן טובים להרוצה לשתות חמין. דלענין זה לא חשוב נאכל כמו שהוא חי. ויבוא לפי זה לשון הרמב"ם מדוקדק שכתב המבשל את המאכל. המחמם את המים. ולא כתב ג"כ המבשל את המים. והיינו דמים שנאכלין כשהן חיין אינו חייב רק משום חימומם דשתייתן כשהם חמין הם לדברים שאין החיין טובים לזה כלל כנ"ל:

יד ולכאורה יש להקשות על זה דאם כן דהמחמם את המים על חימומו לבד הוא חייב וחימומו זהו בישולו. אבל לא על מה שנתבשלו. והרי חימום זה חשוב בישול שחוזר לקדמותו שחוזרין ומצטננין. אם כן לא יחשב חימום המים אב מלאכה אלא תולדה כמבואר בדברינו לעיל ס"ק ט' [אות י']. דכל היכי שאינה מלאכה מתקיימת אינה מלאכה חשובה להקרא אב מלאכה אלא תולדה אף דהוה כה"ג במשכן עי"ש. יש לומר דשאני מחמם את המים שתכלית כוונתו להנות ממנו כשהוא עדיין חם ועוד לא חזר לקדמותו. ולא דמי למתיך את המתכות ואינך שנהנה מהם כשחוזר ומתקשה ולא חשוב דנהנה בשעת יציקה. דכל כוונתו הוא שיעשה ע"י התכה זו כלי ואז הוא קשה. משא"כ מחמם את המים שכל כוונתו לשתותו בעודו חם:

טו ולפי האמור יצא לנו דין מחודש דהא דאין בישול אחר בישול. זה הוא רק במאכל שהחיוב הוא על מה שנעשה מבושל ומאחר שכבר היה מבושל הרי לא נתוסף בו מלאכה. אבל מים שנצטננו יהיה בהם בישול אחר בישול. שהרי חיוב בישול שבמים הוא חימומו כנ"ל וכשנצטנן עבר בישולם. דכשנצטננו שוב אין שתייתן רק לצמאו ולזה הי' נאכלין כמו שהן חיין. וא"כ כשחוזר ומחממן הרי הוא כאלו חיממן בפעם הראשון:

טז ואף לאינך פוסקים דנאכל כמות שהוא חי יש בו משום בישול לענין שבת. ויש מקום לומר דעל המים נמי משום בישולו אתה מחייבו ולא משום חימומו לבד. וא"כ כשנתבשל פעם אחת אף שנצטנן מ"מ בישולו נשאר עליו כמו שאר מיני אוכלין דאין בהם בישול אחר בישול. מ"מ נראה לי ברור דעל החימום לבדו נמי אתה מחייבו דהחימום לבדו נמי בישול הוא לענין שבת ק"ו מלענין בישולי עכו"ם. דהוכחנו מדברי רש"י לעיל אות י"א שפירש טעם מה שאין בהמים משום בישול עכו"ם מדלא נשתנה. דאיצטרך ליה טעם זה על החימום. דעל הבישול תיפוק ליה משום דנאכל כמו שהוא חי. ודוקא משום דלא נשתנה. הא לא"ה הוי בישול לענין בישולי עכו"ם. וממילא לענין איסור שבת דלא בנשתנה תליא מילתא שוב החימום לבדו בישול הוא וחייב עליו. וממילא מים שנתבשלו ונצטננו שוב חייב על בישולן כנ"ל כשכוונתו לשתותן חמין [ועי' בהשמטה לסעיף ח']:

יז אך עדיין קשה לשיטת המנחת כהן בדעת הרמב"ם מהא דקיי"ל בפרק כירה [מ ע"ב] שמן יש בו משום בישול. ובע"ז ל"ח ע"ב האי משחא שליקא דארמאי אמר רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום בישולי עכו"ם נאכל כמו שהוא חי. הוא. ולפי מ"ש רעק"א דרק אין חייבין אבל מ"מ אסור נוכל לפרש שמן יש בו משום בישול לאיסורא. אך בזה צדקו דברי המנחת כהן דהרמב"ם לא אמר רק במבשל ע"ג האש. אבל בשמן דמיירי בגמרא כנגד המדורה. את"ל דאין בו משום בישול ונכלל בדבר שאין צריך בישול. הלוא דבר שאין צריך בישול אף לכתחלה מותר כנגד המדורה:

יח וסבור הייתי לפרש וליישב דנהי שגם בשבת אין בישול במה שנאכל כמו שהוא חי. כמו לענין בישולי עכו"ם. מ"מ יש חילוק באיכות אכילתן דלענין שבת שדעת הרמב"ם דנתבשל כמאכל ב"ד יש בו משום בישול [ולהרב המגיד ולהב"י אפי' מן התורה] עד שיתבשל כל צורכו. לא חשוב נמי נאכל כמו שהוא חי אלא א"כ נאכל חי לרוב בני אדם. דאי אינו ראוי אלא לקצת בני אדם. הא לא עדיף מנתבשל כמאכל בן דרוסאי דעוד יש בו משום בישול. אבל לענין בישולי עכו"ם דמשנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישולי עכו"ם כל שנאכל חי לקצת בני אדם. חשוב נאכל כמו שהוא חי. ולפי"ז נוכל לומר דשמן אינו נאכל חי לרוב בני אדם כמו תפוחים רק נאכל חי לקצת בני אדם. וע"כ יש בו משום בישול אבל מה שנאכל חי לרוב בני אדם כמו תפוחים אין בו משום בישול:

יט ויש להביא ראי' שכן דעת הרמב"ם ממ"ש בפי"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ז וז"ל ודגים קטנים שמלחן ישראל או עכו"ם הרי הם כמו שנתבשלו מקצת בישול ואם צלאן עכו"ם אחרי כן מותרין. וכל שבישלו ישראל מעט בישולו בין בתחלה בין בסוף מותר. עי"ש. הנה שהרמב"ם נתן טעם למאמר הגמרא דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי גוים משום דחשוב כמו נתבשלו כמאכל בן דרוסאי [דפירש"י נתבשל מקצת] דאין בו עוד משום בישול עכו"ם:

כ ואינו מובן כלל הדמיון דמליחה הא לא חשוב בישול כלל. ומה"ט מותר כשמלחן עכו"ם. ודוחק לומר דחשוב בישול אלא שהחכמים לא גזרו על בישול כזה שאינו מביא לידי קירוב דעת רק בישול ממש. וא"כ הוי מקצת בישול בהיתר דומה לנתבשל מקצת בישול ע"י ישראל. ליתא שהרי אינו יוצא בו ידי עירוב תבשילין מדקאמר ר' יוסף [ביצה טז.] אם צלאן עכו"ם יוצא בו ידי עירוב תבשילין מכלל דבלא צלאן אינו יוצא בו. וכן הוכיח המג"א סי' תקכ"ז ס"ק ג' שאינו דומה לכבוש שיוצא בו ידי עירוב תבשילין דכבוש כמבושל. משא"כ מליח עי"ש. הנה דאף להקל בדרבנן לא חשוב מליח כמבושל [וכבוש דחשוב בישול מדרבנן לענין שבת כמ"ש הרמב"ם פרק כ"ג מה"ש הל"י מועיל ג"כ לענין עירוב תבשילין דהוא מדרבנן אבל מליח כלל כלל לא חשוב כמבושל ואינו מועיל לעירוב תבשילין] וא"כ מהיכי תיתי שיחשב מקצת בישול שיהיה מותר אם צלאן עכו"ם אח"כ. והראשונים כתבו הטעם משום דנאכל חי ע"י מליחתו אבל לא משום שיחשב מקצת בישול:

כא אך לפמ"ש המנחת כהן בדעת הרמב"ם דנאכלין כמו שהן חי [לגמרי] אין בו משום בישול לענין שבת רק בדבר שאינו נאכל חי לגמרי לא עדיף מנתבשל כמאכל בן דרוסאי דיש בו משום בישול. ע"כ דגים קטנים מלוחים אף שאין נאכלין לגמרי מחמת מליחתן. דומה לנתבשל כמאכל בן דרוסאי. ואלו היה נאכלין לגמרי כמו שהן חיים היה דומה לנתבשל לגמרי דכיון שאין צריך בישול כמו שנתבשלו דמי. שלא יהיה בהם עוד משום בישול. ממילא עכשיו שנאכלין קצת מחמת מולחן דומה לנתבשל כמאכל בן דרוסאי. ומ"מ לענין עירוב תבשילין לא מהני מליח כיון שהטעם דאין בו עוד משום בישול. רק משום שנאכל חי ואינו צריך בישול כמו שנתבשלו. אבל לענין עירוב תבשילין שהטעם כדי שיחשב כאלו התחיל בבישול לשבת מערב יו"ט. והרי לא נעשה בזה שום מעשה בישול כיון דמליחה לא חשוב מעשה בישול רק שממילא חשובים הדגים מלוחים כאלו נתבשלו. אבל לא נעשה בהם מעשה בישול כלל:

כב ולפמ"ש דין פירות הנאכלין כמו שהן חיין תלוי במחלוקת הפוסקים בנתבשל כמאכל בן דרוסאי. דלדעת הפוסקים בנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו עוד משום בישול. א"כ אם היה דין הנאכל כמו שהוא חי כמו שנתבשל. שמן למה יתחייב עליו בשבת. אלא ודאי דנאכל כמו שהוא חי לאו כנתבשל דמי. אך להרב המגיד והב"י בדעת הרמב"ם דנתבשל כמאכל בן דרוסאי חייבין עליו עוד משום בישול שפיר יש לומר דנאכל כמו שהוא חי לגמרי כמו תפוחים אין בו משום בישול. ושמן דיש בו משום בישול הוא משום דאינו נאכל חי לגמרי רק לקצת בני אדם. ולא עדיף מנתבשל כמאכל בן דרוסאי דיש בו עוד משום בישול. וכן לדעת התוס' ורוב הפוסקים כמ"ש בסק"י שגם הרמב"ם הכי ס"ל דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי יש בו עוד משום בישול מדרבנן. יש לדחוק ולפרש הא דאמר הש"ס שמן יש בו משום בישול היינו מדרבנן. מיהו פשט לישנא דגמרא משמע דשמן יש בו משום בישול מן התורה. וכמ"ש באו"ז לענין מים. וא"כ ע"כ לומר דנאכל כמו שהוא חי לגמרי נמי לאו כנתבשלו דמי וחייבין עליו: (כג) והנה אף שעשינו סמוכים לדברי המנחת כהן עדיין קשה לי על שיטתו מהא דירושלמי פרק הנודר מן המבושל [כ.]. שכתב כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום בישולי עכו"ם. ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. ומינה דייק הסמ"ג [הלכות תשעה באב] שמערבין בתפוחים מבושלים וכן הוא בש"ע סימן תקכ"ז [סעי' ה'] . ואי אפי' מדרבנן אין בו משום בישול איך יוצאין בו משום עירוב תבשילין: (כד) ואפשר לומר לדעת הרמב"ם שגם במבושל כל צורכו וכן שמן למ"ד אין בו משום בישול יש בהם משום בישול מדרבנן. ומה שמותר לתת אותם בכלי ראשון או כנגד המדורה היינו משום דאין דרך בישול בכך כמ"ש הר"ן. ומהני שינוי זוטא להתיר מה שאין בו משום בישול אלא מדרבנן וכמו שכתבתי בשיטת התוס' ישנים לפנינו ס"ק מ"ח בס"ד לענין דבר המבושל כל צורכו. רק בזה מחולקים התוס' ישנים עם הרמב"ם שדעת התוס' ישנים שמן למ"ד אין בו משום בישול. אין בו משום בישול כלל אפי' מדרבנן. וע"כ מותר כנגד המדורה. אף דלשיטתו כנגד המדורה שוה לע"ג האש. ולהרמב"ם שמן למ"ד אין בו משום בישול יש בו משום בישול מדרבנן מיהת. כשמבשלו ע"ג האש. אך כנגד המדורה אין בו משום בישול דכנגד המדורה שוה לכלי ראשון שסילקו מהאש שאין דרך בישול בכך. ושלשה שיטות בדבר. דעת הר"ן והרא"ש דכנגד המדורה שוה לכלי ראשון. ובשניהם אין היתר רק במה באין בו משום בישול אפי' מדרבנן. דעת התוס' ישנים דכנגד המדורה שוה לע"ג האש. ושמן למ"ד אין בו משום בישול אין בו משום בישול כלל אפי' מדרבנן. ובכלי ראשון מותר אף במה שיש בו משום בישול מדרבנן. ובמבושל כל צורכו יש בו משום בישול מדרבנן. ודעת הרמב"ם בין מבושל כל צורכו בין שמן למ"ד אין בו משום בישול יש בהם משום בישול מדרבנן כמבשלו ע"ג האש. אך כנגד המדורה שוה לכלי ראשון ומותרין בדבר שאין בו משום בישול אלא מדרבנן. ולפי"ז נצטרך לומר כדעת הרב המגיד והב"י בדעת הרמב"ם דבאינו מבושל כל צורכו יש בהם משום בישול מן התורה מדכתב הרמב"ם מבושל כל צורכו. דאין לומר דבאינו מבושל כל צורכו אפי' שלא ע"ג אש אסור רק מדרבנן דהא אמרת דבמה שאין בו משום בישול אלא מדרבנן מותר בכלי ראשון וכנגד המדורה:

כה ויש לעמוד על דעת הרא"ם מה דעתו בפירות הנאכלין כשהם חיים. כי ממה שכתב ריש פרק במה טומנין [סי' ב'] נראה שדעתו כדעת בעל ספר התרומה שיש בהם משום בישול. אך בפ"ב דע"ז סי' כ"ח הוכיח מדאמר ר"י כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישול עכו"ם. כל שכן בנאכל כמו שהוא חי. ואי סבירא ליה להרא"ש דנאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישול לענין שבת. אין למידק מנתבשל כמאכל בן דרוסאי לנאכל כמו שהוא חי. דשאני נתבשל כמאכל בן דרוסאי דאין בישול אחר בישול וכמ"ש בעצמו שם סי' ל"ב. משא"כ דבר הנאכל כמו שהוא חי דיש בו משום בישול לענין שבת. ואינו דומה לנתבשל כמאכל בן דרוסאי שגם לענין שבת אין בו משום בישול כמ"ש הרא"ש בפרק כירה [סי' י"א]. ואין לומר שראייתו מדבר לח שנצטנן דכתב הרא"ש דיש בו משום בישול. ליתא דמה דהוי בישול משום שהוא עכשיו חם אינו אוסר כיון שיכול לחזור ולהצטנן וכמ"ש בירושלמי דאם יכול לחזור לכמות שהיה לא חשוב נשתנה ומותר. ומה שנגמר לגמרי לא הוי בישול להרא"ש. אלא ודאי דס"ל דגם הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישול בשבת. אך הא מפורש בדבריו בפרק במה טומנין בתפוחים דיש בהם משום בישול בשבת. והא דרא"ש פ"ב דע"ז נראה לי לפרש דמייתי מר"י לשיטתו דס"ל דג שמלחו עכו"ם אסור אף דמליחה לא חשיבה בישול כלל אפי' להקל בדרבנן שהרי מליח פסול לעירוב תבשילין. כמו שהוכיח המג"א [סי' תקכ"ז סק"ג] מהא דאם צלאן עכו"ם סומך עליהם משום עירוב תבשילין מכלל דקודם שצלאן לא. אף דכבוש כמבושל דרבנן כשר לעירוב תבשילין [ומ"ש בחכם צבי [סי' ק"ל] דלהרי"ף והרמב"ם המכשירים כבוש הוא הדין מליח והם גורסים דגים קטנים אין בהם משום בישול עכו"ם ולא גרסי מלוחים. אשתמיטתיה דברי הרמב"ם פי"ז [הט"ז] מהלכות מאכלות אסורות שכתב דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישול עכו"ם מבואר דגרס מלוחים ומליח פסול. מכלל דמליח לא חשוב בישול כלל. ואעפי"כ אוסר ר"י מכלל דס"ל דכל שהעכו"ם מתקנו אסור. ואעפ"כ דבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי לא חשוב עוד שהעכו"ם מתקנו בגמר בישול. כל שכן הנאכל כמו שהוא חי דלא חשוב מתקן בבישול. אבל לדידן דקיי"ל כחזקי' ובר קפרא דדג מליח מותר כמו שכתב שם סימן ל"ד והאיסור בישול עכו"ם רק בבישול תליא. ע"כ כתב בסי' ל"ב דאין בישול אחר בישול בנתבשל כמאכל ב"ד ולאו משום דלא חשוב מתקנו:

כו ודעת ספר יראים ג"כ שנאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישול שהרי כתב דיש בישול אחר צלי לחיוב חטאת וסקילה וכן להיפוך ואף שקודם בישולו כבר היה נאכל מחמת צלייתו:

כז ודעת הרדב"ז ח"א סי' רי"ג שפירות הנאכלין חיים דינן שוה למבושל כמאכל בן דרוסאי ויש בהן בישול מדרבנן:

כח אך העיקר להלכה כדעת רוב הפוסקים שהם הריב"א והאו"ז וס' התרומה והתוס' והרא"ש והספר יראים. ולפי מה שהעליתי בס"ק י' גם הרמב"ם ס"ל כוותייהו. דיש בהם משום בישול מה"ת:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה