אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת דש אות מב
[מב] (א) זיתים וענבים שריסקן מערב שבת וכו'. מכילתין י"ח. במשנה ושווין אלו ואלו [היינו ב"ש וב"ה דאיפלגי באינך אם מותר לעשות ע"ש עם חשיכה] שטוענין קורת בית הבד ועיגולי הגת. [פירש"י שטוענין את הזיתים בקורת בית הבד ואת הענבים בעיגולי הגת שלא הי' בוצרין אותן בגלגל כמו שלנו אלא טוענין אותן בקורות כבדים והני דגת קרי עיגולים שהי' דפין עבין עשויין כעיגולין ושוין שטוענין אותן מבעוד יום והמשקה הולך וזב כל השבת. ובגמרא [דף י"ט.] מ"ש דלא פליגי ב"ש בהא ומפרש משום דאי נמי עביד להו בשבת ליכא חיוב חטאת דכי אמרינן סחיטת זיתים וענבים אב מלאכה בפרק חבית שנשברה [קמג ע"ב] הני מילי בזיתים וענבים שלא ריסקן מבעוד יום דהו"ל מפרק דבר ממשאו הגדל בתוכו והוא תולדה דדש אבל הכא אין נותנין קורה ע"ג זיתים עד שטוחנין תחילה ברחיים וכן ענבים דורכים אותן תחילה ברגל ובלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא אלא דלא נפיק שפיר כי השתא ולא דמי לדש] ובגמ' י"ט. מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי [פירש"י כגון משקין האלו שנסחטין מאליהן ובלבד שיתחיל מבעוד יום] אמר ר' יוסי ב"ר חנינא ר' ישמעאל הוא דתנן השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך ורעק"א לא יגמור. [פירש"י. בוסר. ענבים בתחילתן כשהם דקים מוציא מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ. מלילות. שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו. יגמור. מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם בכלים ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה. לא יגמור. אסור להניחם מבעוד יום תחת כובדן כדי לגמור משתחשך] ור"א אמר ר' אלעזר הוא דתנן וכו' עד זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ר' אלעזר ור"ש מתירין. ור' יוסי בר' חנינא ברייתא לא שמיע לי'. ור"א מ"ט לא אמר כר"י בר חנינא אמר לך לאו אתמר עלה אמר רבא בר חנינא אמר ר' יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי כי פליגי במחוסרין שחיקה והני נמי כמחוסרי דיכה דמי [פירש"י במחוסרין דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסירי דטעינתן הוא גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת. שחיקה יותר מדיכה לשון או דכו במדוכה. ורבותי גורסין כי פליגי במחוסר סחיטה שנידוכו יפה ואין טעינתן גומרת אלא סחיטה. ולמאן דגריס שחיקה טעינתן שוחקתן והני דמתניתין מחוסרין דיכה הן וטעינתן היא דיכתן היא שוחקתן היא סוחטתן ובהא ר' ישמעאל מודה דאסור] ע"כ סוגית הגמ':
ב והנה במה שפירש רש"י הא דמתניתין כשטחנו תחילה הזיתים ודרכו הענבים ולא ניחא לי' לפרש משום דע"י הטעינה נתרסקו מבע"י קצת וכפי' הר"ן ובעה"מ. דרש"י אזיל לטעמי' שפי' הא דר' ישמעאל דאמר בשום בוסר ומלילות שרסקן מבעוד יום יגמור משתחשך היינו שיניחם בכלים ויצאו מעצמם. ומדקתני שרסקן דוקא ולא סגי לי' בטעינה גרידא ובגמ' מוקי לה למתניתין כר' ישמעאל מוכח דגם במתניתין מיירי כשדורכן או טוחנן תחילה. אבל הר"ן אזיל לטעמי' שפי' הא דיגמור בידים ובלא טוענן מבעוד יום ע"כ תני שרסקן. אבל במתניתין שטוענן מבעוד יום לא בעי ריסוק תחילה דע"י הטעינה נתרסקו מבעוד יום ובהכי סגי:
ג עוד הוכרח רש"י לפרש זה ועפ"י פירושו לקמן ר"פ חבית בחלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן ר"א מתיר משום דהדבש זב מאליו ואין דרך לסוחטו ורבנן גזרו אטו שאינן מרוסקין דילמא מרסק להו. וא"כ צריך להבין מאי ראי' מייתי בגמ' [דבגמ' אמר ר"א דמתני' ר"א הוא דמתיר בחלות דבש] מר"א דטוענין מבע"י ונגמרין משחשיכה דהא לר"א ור"ש באמת מלאכה היא ונעשה מלאכה אף לאחר שריסקן רק דלא גזרינן דילמא סחיט כיון שאין דרכו בכך אבל הכא למה לא נגזור דילמא טעין משחשיכה. אלא ודאי שריסקן קודם וע"כ שוב אין דרכו בכך ולא גזרינן. גם יש לומר דאפי' סחיט הוי מלאכה כלאחר יד ופטור כיון שריסקן קודם ואין דרכו בכך אבל אם נפרש כפי' הר"ן שלא עשה מעשה רק הטעינה א"כ דרכו בכך ולמה לא נגזור: (ד) ולדעת הר"ן צריך לומר כפי' התוס' בשינויא קמא לריב"ח דמוקי לה כר' ישמעאל דכיון דאפי' סחיט אין איסור תורה דלא הוי תולדה דדש כיון דבלא"ה יוצא אין איסור לאוכלן בשבת כשיצאו מעצמן. וכן נפרש לר"א ור' שמעון ולאו משום דאין דרך לסוחטן אחר הריסוק והכי נמי במתניתין כיון דע"י הטעינה נתרסקו מבעוד יום לא נעשה בהם מלאכה בשבת:
ה והבעה"מ פי' יגמור בידים משתחשך ובמתני' פי' כפי' הר"ן דע"י הטעינה נתרסקו. וכתב דאם לא הי' מותר לגמור בידים הי' אסור לב"ש אף להניחם לגמור מאליהן אף דליכא חיוב חטאת בהגמרם [כיון דאם הי' טוען משחשיכה הי' חיוב חטאת] כמו מצודות חי' ועופות ודגים. וכוונתו דהא הפורס מצודה בשבת ואינו צד בשעה שפורס וא"כ בפורס מערב שבת כשניצוד בשבת כיון שאינו נצוד בשעה שפרס א"כ לא נעשה מלאכה. וע"כ כיון שאם הי' פורס בשעה שניצוד הי' חייב ע"כ גזרינן. וה"נ כיון שאם הי' טוען משתחשך הי' מתחייב. א"כ אי לאו דמותר לגמור בידים הי' אסור לב"ש אף להניחם לגמור מאליהן. וע"כ הקשה על הרי"ף שפסק לדר"י דבמחוסר דיכה מודה ר' ישמעאל וכתב דמתני' ר' ישמעאל [וזה סברת רש"י במתני' ג"כ שפירש דוקא שרסקן מבעוד יום דאל"כ הי' דומה למצודות וכו' ע"כ פירש שרסקן מבעוד יום דאז אף אם הי' טוען משחשיכה לא הי' חייב חטאת ולא דמי למצודות] והר"ן פי' הוכחת הש"ס מר' ישמעאל כפי' התוס' בתי' הב' דמדר' ישמעאל אמר במחוסר שחיקה יגמור בידים ע"כ במחוסר דיכה עכ"פ מותר לגמור מאליו וכן פסק הרי"ף באמת. ור"א לא סבירא לי' האי הוכחה אלא דלר' ישמעאל במחוסר דיכה מחייב ואפ"ה במחוסר שחיקה מותר לכתחילה:
ו ואינני כמשיב על דברי הר"ן אלא כמוסיף על דבריו דלפי' הר"ן קשה דא"כ דריב"ח נמי סבר דבמחוסר דיכה אסור ומר' יוחנן נמי לא נשמע אלא דאסור במחוסרי דיכה מה צריך הש"ס לאתויי דר' יוחנן. ע"כ נראה דריב"ח הוא מפרש פלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע דר"י במחוסרי דיכה לא מחייב ע"כ במחוסר שחיקה מתיר לכתחילה ורע"ק דאמר לא יגמור סבירא לי' דחייב במחוסרי דיכה ע"כ גזרו במחוסרי שחיקה וע"כ מוקי מתני' דלא מחייב חטאת במחוסרי דיכה [וע"כ מתיר כב"ש מבע"י] כר' ישמעאל ולא כרע"ק. ושפיר השיב ר"א מדר"י דאמר במחוסרי דיכה כ"ע לא פליגי. והדין בזה לר"י כמו לרע"ק וכשם שרע"ק מחייב חטאת כמו כן לר' ישמעאל אלא דלא גזר ר' ישמעאל אטו מחוסרי דיכה ומ"מ במחוסרי דיכה מחייב חטאת ואסור לב"ש מבעוד יום [וכן מבואר בתוס']:
ז אך פי' זה דכ"ע לא פליגי דשניהם מחייבים חטאת אתי שפיר בדר' יוחנן דמחייב חטאת בסחיטת תותים ורמונים וה"ה שום בוסר ומלילות. אך לדידן דאין בהם חיוב חטאת כמ"ש הרי"ף פ' חבית ממילא כשהביא הרי"ף מימרא דר' יוחנן היינו דלדברי שניהם אסור. ובאמת הוסיף הרי"ף בדר' יוחנן תיבת דאסור דלדברי שניהם אסור ופטור. ושפיר הביא הרי"ף ראיות ריב"ח דמתני' ר' ישמעאל דר' ישמעאל דאמר יגמור משום דסבירא לי' דאין בסחיטה זו איסור דאורייתא אפי' הי' זיתים וענבים ע"כ לא גזר במחוסרי שחיקה שיחשב סחיטה כלל כיון דמחוסרי דיכה רק סחיטה דרבנן מחוסרי שחיקה אפי' סחיטה דרבנן אינו. ור' עקיבא סבירא לי' מחוסרי דיכה הוא סחיטה דאורייתא וחייב חטאת עלי' בזיתים וענבים ממילא מחוסרי שחיקה סחיטה דרבנן ובשאר פירות הוי שבות דשבות כמו אמירה לגוי לעשות מה שאסור לישראל משום שבות דאסור ולא חשוב גזירה לגזירה. ור"א השיב מדר' יוחנן אף דלא קיי"ל כר' יוחנן במה דמחייב חטאת בשאר פירות דמ"מ אר"י דר' ישמעאל מחייב חטאת במחוסרי דיכה ובזה לא שמענו מעולם מי שיחלוק עליו. אבל למה שהביא הרי"ף דבריו דכ"ע לא פליגי לאיסור זה ס"ל גם לריב"ח וזה יסוד ראייתו [ודעת הרב המגיד [פכ"א הט"ז] קצת כפי' הר"ן ואין דבריו מבוררין כ"כ]:
ח והרמב"ן תירץ דזיתים וענבים וכן חלות דבש יש בהם שתי מלאכות. ריסוק. סחיטה. היינו שחיקה. ושום בוסר ומלילות יש בהם שלש מלאכות. ריסוק. דיכה. שחיקה. ושלא נעשה רק מלאכה אחת ומחוסר שתים לכ"ע אסור ובמחוסר אחת ועשה שתים רי"ש מתיר. וריב"ח מדמה מתני' דזיתים וענבים שעשה אחת ומחוסר אחת לשום בוסר ומלילות שעשה שתים וחיסר אחת דזה וזה מחוסרי אחת ור"א דחה דשאני התם שעשה שתים. ע"כ הביא ראי' מחלות דבש שאין בהם אלא שתי מלאכות ומותר בשעשה אחת וחיסר אחת והוא כמשנתנו וע"כ פסק הרי"ף דמחוסר דיכה אסור בשום בוסר ומלילות כיון שמחוסר שתים ובמשנתנו מותר כיון שאין מחוסר רק אחת. הנה נתבארו שני תירוצים שנאמרו על הרי"ף:
ט ואני הצעיר אף שאינו כדאי להכניס עצמי בזה תורה הוא וכו' ולענ"ד הרי"ף יש לו שיטה אחרת בסוגיא זו דהנה קשה לי טובא בסוגיא דמה איסור סחיטה יש בשום בוסר ומלילות כיון שמשקה היוצא מהם אינו לשתי' אלא לטבול בו א"כ הו"ל כמשקה הבא לאוכל דכאוכל דמי והוא כמפרק אוכל מאוכל וכההוא דאמרינן ר"פ חבית חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. ופירש"י לתוך הקערה אף דלאוכל בעי לה כיון דלא מוכחא מילתא ואסור. והתינח בחלב דהוי למשקה אבל במינים אלו דאינו אלא לטבול בו אין הוכחה גדולה מזה והוי כמפרק אוכל מאוכל. ואולי מזה הוכיחו קצת פוסקים לאסור לסחוט בוסר לתוך הקדירה דבוסר לאו אוכל הוא. אלא דאכתי יקשה ממלילות. גם בבוסר קיי"ל במס' עוקצין [פ"ג מ"ו] דמטמא טומאת אוכלין הרי דחשוב אוכל. גם בשום דחייב במעשר [כדתנן השום והשמן של תרומה] ותנן בנדה [נא ע"ב] כל שמחויב במעשר מטמא טומאת אוכלין. וזה דעת הרב ר' יוסף [בטור סי' ש"כ] שמתיר בבוסר. ור"ת שאסר בבוסר משום שאין אנו בקיאין בשיעור פול הלבן ובוסר היינו שהגיע לפול הלבן כדאיתא בש"ס ר"פ כיצד מברכין [לו ע"ב] וכיון שאין אנו בקיאין בשיעור פול הלבן וע"כ קיי"ל סי' ר"ב [סעי' ב'] דמברכין על ענבים כשהוא בוסר בפה"א דילמא לא הגיעו לשיעור ע"כ אסור לסוחטו. וכה"ג כתב הר"ת הביאו התוס' בע"ז כ"ט ע"ב שהקפיד על ר' משולם שהתיר מי בוסר במגע הנכרי שאין בקיאין עד מתי נקרא בוסר כ"כ ס"ל שאין בקיאין מאימת נקרא בוסר ודו"ק. והר' יוסף שהתיר ס"ל שבקיאין אנו מאימתי נקרא בוסר ובוסר חשוב אוכל כבמתני' דעוקצין. מ"מ בוסר שבש"ס ודאי חשוב אוכל כבמתני' דעוקצין. [ובחנם תמה המג"א סי' שכ"א ס"ק ט"ז דאמאי אסור לסחוט הדבש להמתיר בבוסר אף דלא אוכל א"כ ה"נ נתיר בדבש דחשוב אוכל אף דשעוה לאו אוכל. ולק"מ דודאי לסחוט ממידי דלאו אוכל לית מאן דמתיר דכולהו מדש ילפינן ודש נמי מפרק אוכל רק משום דקש לאו אוכל וה"נ בדבש מתוך השעוה רק בבוסר התיר דחשיב לי' אוכל והדין עמו כנ"ל]: (י) ע"כ נראה לי ברור בבוסר שום ומלילות משום איסור טחינה פליגי ר' ישמעאל ורע"ק ולכ"ע במחוסר דיכה אסור דריסוק אינו מחלק הדבר לחלקים קטנים רק שמשנה צורתו וכעין ריסוק איברים ולא התחיל בו טחינה כלל. רק דלאחר דיכה שנעשה בו טחינה ולא נגמר שצריך עוד שחיקה נחלקו רי"ש ורע"ק. וע"כ מדמי מתני' בריסוק גרידא לשום בוסר ומלילות לאחר דיכה דבמשנתנו דהאיסור משום המשקה היוצא וקצת משקה יוצא בריסוק גרידא ונעשה בו מעשה דישה. ור"א דחה דמשנתנו דומה למחוסר דיכה כיון שהמשקה היוצא בשבת ע"י הטעינה ולולי הטעינה לא הי' יוצא ע"י הריסוק ובמשקה ההוא לא נעשה בו מלאכה ואינו דומה לשום בוסר ומלילות שנדוך שנעשה מלאכה בכל השום רק שצריך לשחקו עוד משא"כ במשנתנו דבמשקה שיוצא עכשיו לא נעשה מלאכה כלל. ורי"ף פוסק כריב"ח דמשנתנו לענין איסור סחיטה לאחר הריסוק דומה לשום בוסר ומלילות לאחר דיכה לענין איסור טחינה. ובירושלמי [יג.] בטעם משנתנו שנעקרה בה כל טפה וטפה מבעוד יום:
יא ולדעת הפוסקים [הם הרמב"ם והתוס' שפירשו להדיא משום דש] צ"ל דס"ל כדעת התוס' רי"ד בהא דסוחט אשכול לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה דאפי' מוכח מילתא דלאוכל בעי לה כיון שאינו סוחטו לתוך האוכל אסור. אך לרש"י צ"ל דמתני' דשום ובוסר ומלילות משום טחינה וכמ"ש:
יב ומדברי ריא"ז למדתי פירוש מחודש בסוגיא וז"ל הריא"ז מותר לטעון בקורת בית הבד הזיתים הטחונים וכן הענבים הדרוכות שאפילו לגמור סחיטתן בידים לאחר חשיכה מותר שכל עיקר סחיטתן אינה אסורה אלא מדברי סופרים גזירה משום סחיטת זיתים וענבים ומרוסקים לא גזרו על סחיטתן שאף הזיתים והענבים המרוסקים אין בסחיטתן איסור תורה אלא מדברי סופרים ובאילו לא גזרו על המרוסקין כל עיקר. בד"א כשנידוכו כל צרכן ואינם צריכין אלא סחיטה אבל אם לא נדוכו כל צרכן אסור לגמור סחיטתן אחר חשיכה שהם דומיא כאילו הי' מרוסקין עכ"ל. והנה יש חסרון הניכר בלשון ריא"ז וחסר בין תיבת הדרוכות לתיבת שאפילו הנסגר בין שני חצאי מרובע [וכ"ש שום בוסר ומלילות שרסקן מבעוד יום] וגם בסוף דבריו חסר תיבת לא וצ"ל כאילו לא הי' מרוסקין. וכוונתו דהא בשום בוסר ומלילות ר' ישמעאל אומר יגמור היינו בידים דכיון דאין איסור מן התורה רק בסחיטת זיתים וענבים. ושאר פירות אפי' תותים ורמונים דרבנן לא גזרו על המרוסקין. והש"ס מדמה דה"ה דמותר לטעון זיתים וענבים מבעוד יום והמשקין נסחטין מאליהן בשבת אפי' לב"ש דכיון דאסור לטעון מבעוד יום לב"ש מדרבנן לא גזרו על המרוסקין ודומה טעינת זיתים וענבים מבעוד יום לב"ש כבידים בשאר פירות:
יג ונ"ל מה שלא פירשו כן שאר המפרשים והפוסקים היינו לפי שיטת הרי"ף והתוס' פ' חבית שהביאו ראי' מתנא דבי מנשיא דאמר דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד לדחות דר' יוחנן דמחייב חטאת בכבשים ושלקות. וממוצא הדבר נשמע דר' יוחנן לית לי' הא דתנא דבי מנשיא ומחייב חטאת בתותים ורמונים וה"ה בשום בוסר ומלילות שדינם כתותים ורמונים וכ"כ הרשב"א פ' חבית להדיא דר"י מחייב באלו חטאת וא"כ אם איתא כפי' ריא"ז יקשה בהא דקאמר הש"ס ור"א מ"ט לא אמר כריב"ח דאתמר עלה אמר ר' יוחנן במחוסרי דיכה כ"ע לא פליגי והני כמחוסר דיכה דמיין. ואי כפי' ריא"ז דטעם יגמור משום דעיקר סחיטתן אינו אסור אלא מדברי סופרים ממילא לר"י דמחייב חטאת בשום בוסר ומלילות אסור לגמור רק בשנדוך ג"כ מבעוד יום מותר [ומ"מ בבא ממילא בשבת לב"ש כיון דאינו אלא דרבנן מותר אפי' במחוסר דיכה]. משא"כ לדידן דלא קיי"ל כר' יוחנן פ' חבית רק כתנא דבי מנשיא ורב ושמואל שפיר מתפרש פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע במחוסרי דיכה ודוחק גדול לאוקמי לדר"א דלא כהלכתא ע"כ נדו מפי' ריא"ז. וריא"ז לשיטתו בפ' חבית דבכבשים חייב חטאת כר' יוחנן ובתותים ורמונים פטור דר' יוחנן לא פליג אתנא דבי מנשיא אלא דשאני כבשים ושלקות דאית בהו משקין דאתי מעלמא כשיטת תוס' רי"ד שם ור' יוחנן ג"כ לא מחייב חטאת בשאר פירות ע"כ אתי שפיר פירושו לפי שיטתו: (יד) והטור כתב בסי' רנ"ב שאם נתרסקו וטוענן מבעוד יום משקה היוצא מהן בשבת מותר. וכתב הב"י דאחר הריסוק הטעינה עושה בהם דיכה ע"כ מותר המשקה אבל אם לא נתרסקו הטעינה אינו עושה רק הריסוק ואסור המשקה עיי"ש. וק"ל טובא דהא בגמ' דר' אלעזר לא אמר כריב"ח משום דר"י דאמר במחוסרי דיכה כ"ע לא פליגי ומשנתנו כמחוסר דיכה דמי ומדמוקי לה כר"א ור"ש דברסקן מותר משקה היוצא מוכח דאינהו אפי' במחוסר דיכה מתירין משקה היוצא. ובפ' חבית כתבו הרי"ף והרא"ש דקיי"ל כר"א ור"ש. הנה מפורש דקיי"ל אפי' במחוסר דיכה מותר משקה היוצא. ואף שהטור עצמו כתב וכן בוסר ומלילות שנתרסקו מבעוד יום וטען עליהם מבעוד יום וכו' מותרין המשקין היוצאין מהם ודוקא שנדוכו היטב וכו' י"ל דהטור ס"ל כרמב"ן דבזיתים וכן בחלות דבש לא שייך בהו דיכה ואין בהם רק שתי מלאכות וע"כ מתירין ר"א ור"ש בזיתים וענבים שנתרסקו וכן במשנתנו דקאי בזיתים וענבים אבל בשום בוסר ומלילות ומחוסר דיכה לכ"ע אסור והאי ודוקא שנדוכו היטב אשום בוסר ומלילות דסליק מינייהו קאי וזה פי' דברי רא"ש שכתב דריב"ח סובר משנתנו לאו כמחוסר דיכה כיון שאין מחוסר רק מלאכה אחת [וכמבואר ברמב"ן דבהא פליגי ריב"ח ור"א דלריב"ח זיתים וענבים שנתרסקו כיון שאין מחוסרין רק מלאכה אחת דומים לשום בוסר ומלילות שנדוכו שאלו ואלו מחוסרין מלאכה אחת ור"א סובר דשאני שום בוסר ומלילות שנדוכו שכבר נעשה בהם שתי מלאכות:
טו קיצור להלכה לדעת הרי"ף הרמב"ם במחוסר דיכה אסור לגמור בשבת מדברי סופרים ואם נדוכו מערב שבת מותר לגמור סחיטתן אפי' מדברי סופרים. ומ"מ מה"ת אפי' במחוסר דיכה מותר. וכ"ש לדעת רמב"ן דבזיתים וענבים אין כאן רק שתי מלאכות רסוק וסחיטה וכשנעשה אחת אין בו שוב איסור תורה. ובשום בוסר ומלילות דשייך בהו דיכה ג"כ הא קיי"ל דלית איסור תורה בסחיטתן [ואף שהמג"א סי' רנ"ב ס"ק י"ט דבבוסר ומלילות יש איסור תורה בסחיטתן אין דבריו מחוורין כמ"ש לפנינו]:
טז ולדעת התוס' הגם שכתבו דר' יוחנן מחייב במחוסר דיכה מ"מ י"ל דריב"ח פליג אדר' יוחנן בהא וקיי"ל כותי' וכמ"ש לדעת הרי"ף. אך הרא"ש שפסק לדר' יוחנן וכתב בדריב"ח דמשנתנו אינו דומה למחוסר דיכה משמע דבמחוסר דיכה חייב. ואינו מוכרח די"ל הש"ס דוחה דאין ראי' מדר' ישמעאל כיון דלא מיירי במחוסר דיכה ואם תאמר מצד סברא דאין בו חיוב חטאת גם כרע"ק מתוקמא וכ"ש לפמ"ש דרא"ש כרמב"ן דלא שייך מחוסר דיכה רק בשום בוסר ומלילות שאין בסחיטתן חיוב חטאת. ולדעת רש"י לגמור בידים לעולם אסור מדברי סופרים אף באין מחוסר דיכה ובמחוסר דיכה הדין כמו לשיטת התוס':
יז ולדעת ריא"ז באינו מחוסר דיכה בזיתים וענבים אסור מדברי סופרים. ובתותים ורמונים וכן שום בוסר ומלילות מותר לגמור לכתחלה. ומשקין שזבו מן המרוסקין בשבת מותרין לבד להרמב"ן [ולפימ"ש אף הרא"ש וטור ס"ל כן] דאסור בשום בוסר ומלילות במחוסר דיכה הנסחט מהם ממילא בשבת לאותו שבת:
יח בתוס' שבת י"ט. בד"ה רי"ש ז"ל ולא דמי למשקין שזבו שאסורין דגזרינן שמא יסחוט דאפי' יסחוט ליכא איסורא דאורייתא משום דאתי ממילא עכ"ל. וק"ל דהא בשום בוסר ומלילות ליכא איסור דאורייתא כלל בסחיטתן אפי' לא אתי ממילא וא"כ משקין שזבו מהם לעולם יהיה מותרין וכן קשה לרע"ק דאמר לא יגמור דהך סחיטה הוי דאורייתא אף דאתי ממילא. הא במינים אלו לעולם ליכא איסור תורה. שוב ראיתי במג"א סי' רנ"ב [ס"ק י"ט] הקשה כן ותירץ דבוסר יש בו חיוב דאורייתא בסחיטתו כמו ענבים וכן מלילות שהם שבולים וכשמרסקן מתוך השבולים הוי דישה דאורייתא. ולדידי הני מילי ליתנייהו דבוסר משמע בתוס' בד"ה השום להדיא דאין איסור תורה בסחיטתו רק שהוא יותר עשוי למשקין מפגעין ועוזרדין והיינו שהוא כמו תותים ורמונים. וכן בדין דבתוס' ר"ה י"ב. זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהם אין מכשירין ע"ש וכיון דלא חשוב משקה מן התורה הוי מפרק אוכל מאוכל. ובמלילות מפורש בריא"ז להיפך וכן ברשב"א פ' חבית דמינים אלו דומים לתותים ורמונים. ואף דמשבולים מוציא המשקין ויוצאין מתוך הפסולת ונהי דלא חשוב משקין כיון שמוציאם מתוך הפסולת דומה לדש תבואה מ"מ פטור דהוי דישה שלא כדרכו וכמ"ש התוספות רי"ד בטעם דאינו חייב אלא על זיתים וענבים וע"ש. ועוד תמוה לי על המג"א כי החליט דמה שאין איסור תורה בסחיטתו מותרין המשקין שזבו מהם ואם כן תותים ורמונים למה אסורין משקין היוצאין מהם. ע"כ נ"ל ברור דודאי כל משקין שזבו אף שאין לגזור בהם שמא יסחוט דאין איסור דאורייתא בסחיטתן. מ"מ הוא בכלל גזירת משקין שזבו וכדאיתא בריש ביצה [ג.] דביצה שנולדה ביו"ט אסורה משום משקין שזבו אף דלא שייך בה כלל סחיטה מ"מ בכלל הגזירה היא עי"ש ברש"י רק ברסוק מבעוד יום כשם שאין בסחיטתן איסור תורה משום דאתי ממילא וכאלו נסחט מערב שבת כמו כן אינו בכלל משקין שזבו בשבת. וא"ת בתותים ורמונים נמי כשם שאין בסחיטחן איסור תורה משום דלאו משקין גמורין הם כמו כן לא יהיו בכלל משקין שזבו. לא קשיא דהא זיתים וענבים שהכניסן לאוכלין משקין היוצאין מהם לא חשובים משקה דהוי שלא לרצון כמו שכתוב הרמב"ן והרשב"א והר"ן בחי' [דלא כרש"י שם דס"ל הכניסן לאוכלין אינו דומה לאומר לא ניחא לי ואף לפירש"י לפי סוגיא אף בסתם חשוב שלא לרצון כמבואר בתוס' שם] ואעפי"כ גזרו עליהן שמא ימליך עליהם לסוחטן ויהי' איסור תורה. ואפי' לר"י אליבא דר' יהודה דאפי' זיתים וענבים לאוכלין היוצא מהן מותר מ"מ אם משך מהן משקה מבעוד יום ושוב הכניסן לאוכלין הא מודה ר"י שאסור כמ"ש תוס' בפ' חבית בד"ה שמשך. הנה שגזרו על משקין שזבו אף שאינם משקין גמורים ממילא גם היוצא מתותים ורמונים בכלל הגזירה וכן שום בוסר ומלילות. רק התוס' מיירי במידי דאתי ממילא דאינו בכלל משקין שזבו בשבת כנ"ל ודו"ק: