אור ברסלב
אגלי טל מלאכת דש אות י

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת דש אות י

מלאכת דש אות ט

[י] (א) הכותש חיטין להסיר הסובין שעליהן וכו'. ש"ס מכילתין ע"ד. וליחשוב נמי כותש. [פירש"י חיטין במכתשת להסיר קליפתן דהוי במקדש בסממנין אלא לאו משום דדמיא לדש לא חשיב לה דהא נמי מפרקה מלבושה הוא] אמר אביי שכן עני אוכל פתו בלא כתישה [פירש"י לכך אע"ג דהוי במקדש ואב מלאכה הוא כיון דתני דש לא תני לה וזורה בורר ומרקד סידורא דפת נינהו וכיון דהוי במקדש והכא אתחיל בסידורא דפת תנינהו כדאמרינן גבי אופה דהוי לי' למיתני מבשל ולא אופה דלא הוי במקדש אלא משום סידורא דפת נקט ואתא הואיל ואופה בפת כמבשל בסממנים. אבל כתישה עשירים הוא דלתתי וכתשי לעשות סולת נקי' אבל עניים לא טרחי הלכך לא תני לה ומיהו ודאי אב מלאכה הוא ובכלל דש הוא] וכן כתב המאירי והשיטה המיוחסת להר"ן [עד.] דכותש חיטין להסיר קליפתן חשוב דש:

ב וקשה לי דהא ר"פ חבית [קמה.] סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדירה ולא לתוך הקערה מ"ט משקה הבא לאוכל אוכל והוי כמפרק אוכל מאוכל וא"כ בקליפה של חיטין כיון דחשיבה אוכל כמ"ש רש"י ר"פ העור והרוטב [חולין קיז ע"ב] וז"ל קליפה הוא שומר לאוכל הוא קליפה חיצונה החופה אותה בעודה שבולת אבל הנושרה כשכותשין במכתשת אוכל גמור הוא עכ"ל. וא"כ כשכותש להסיר הקליפה הו"ל מפרק אוכל מאוכל דשרי:

ג ולכאורה נ"ל משום דודאי לאחר שנשרה הקליפה מעל החטה לאו אוכל הוא דהוי סובין גרידא ולא אוכל הוא אף לענין חלה דסגי בלחם עניים ורק בשעת חיבורו הוא אוכל וא"כ יש לומר כיון דבשעת כתישה נעשה פסולת הוי לי' מפרק אוכל מפסולת ויש לדמותו לבעי' דר' יוחנן צ"ט ע"ב בור תשעה ועקר ממנה חוליא והשלימה לעשרה כיון דבשעת עקירה נעשה ר"ה מיבעיא לי' דחייב אף דהי' מונח בכרמלית ועקר מכרמלית. ה"נ אף דתחילה הי' בתוך אוכל כיון דבשעת פריקתו נעשה פסולת חשוב מפרק מפסולת: (ד) אך הא ליתא דהא באשכול ענבים נמי לאחר שנסחט ממנו המשקה לאו אוכל הוא. והנה מצאתי בשיטה המיוחסת להר"ן [קמד ע"ב] בהא דסוחט אשכול ענבים בשם הר"ם מקוצי בשם ר"ת ז"ל דבוסר אפילו בתוך אוכלין אסר ר"י שהרי מה שנשאר מן הבוסר אינו נאכל. יראה קצת דאף דמתחילה הי' הבוסר נאכל מ"מ כיון דלאחר סחיטתו אינו נאכל אסור. ולדבריו צריך לומר דענבים אף לאחר סחיטתן נאכלין וליתא דבתוספתא הובא ברמב"ם פ"א מה' ט"א הי"א החרצנים וזגין אעפ"י שכונסין לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין:

ה ומצאתי בתוס' רי"ד כדבריי וז"ל בפ' חביח [קמה.] ס"ה אי קשיא נהי דאוכל הוי מכל מקום מפרק אוכל מתוך הפסולת ומ"ש מדש חיטין שמפרק אותם מתוך השיבולת. תשובה. כל הענבים כמות שהן ראוין לאכילה ואין בהם פסולת הילכך אע"ג דסוחט להו ומפיק מינייהו פסולת כיון דהאי משקה אוכלא הוי הוי אוכלא דאפרת עכ"ל. הרי דאף דלבתר דסחיט להו פסולת הוא כיון דמתחילה כולו אוכל מותר וה"נ בכותש חיטין נימא הכי:

ו ואפשר לומר עפ"י מה דאיתא בפ"ק יט ע"ב דלאחר ריסוק אין בו משום דש מן התורה ומדרבנן יש בו משום דש עד אחר דיכה [גזירה לאחר ריסוק אטו קודם ריסוק] וע"כ י"ל דלאחר שנתרסק עדיין אוכל הם הענבים והריסוק גופה שרי דהוי מפרק אוכל מאוכל משום דלקדירה קא בעי להו ומה שעושה אחר הריסוק שוב אין בו איסור כנ"ל ומדרבנן לא גזרינן אטו קודם כיון דאף קודם ריסוק מותר דהוי מפרק אוכל מאוכל. משא"כ בכותש חיטין כיון דבשעת כתישה נעשה פסולת וכדבעיא דר' יוחנן הנ"ל: (ז) ועוד יש לומר דבענבים שאני שהמשקים והזג גוף אחד ע"כ חשוב כולו אוכל. אך זה אינו אלא למ"ד משקין מיבלע בלועי אבל למאי דקיי"ל כר"י בפ' כ"ש [לג ע"ב] דמפקיד פקידי ואעפ"כ מותר ליתא לתירוץ זה]. אך לפי זה יקשה על התוס' דפ"ק דביצה [יג ע"ב] שתירצו הא דדביתהו דרב מקלפא לי' כסי כסי שכבר נתלשו מן השבולין מערב שבת אלא שעדיין הי' בקליפתן החיצונה. דמה הועילו בתירוצם דשוב יקשה מכותש כנ"ל סק"ו. ואם כתירוצי הנ"ל בסק"ו משום דעדיין קליפה פנימית עלי'. ליתא דהא קליפה פנימית כיון שעדיין עליה אוכל הוא והאיסור דישה בקליפה חיצונה וא"כ אינם מחוסר דישה כלל. ולא דמי לירושלמי הנ"ל בבורר שכ' בסק"ו אות ג':

ח שוב ראיתי דלא דמי שבת לטומאת אוכלין דהא בסוף פרק כלל גדול ע"ו ע"ב המוציא אוכלין כגרוגרת חוץ מקליפתן וסובין ומורסנן. ומקשה הש"ס וסובין ומורסין לא מצטרף והתנן חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן וסיבין ומורסין אמר אביי שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה. ופירש"י בלוסה מעורבת בסובנה ומורסנה ומיהו לענין שבת מידי דחשוב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו עכ"ל. ובתוס' ע"ד. בד"ה שכן. דהיינו מיעוט עניים אבל רוב עניים אינם אוכלין בלא הרקדה ומ"מ משום מיעוט עניים מצטרפין לחלה אך לענין שבת לא אזלינן בתר מיעוט עניים ואף דסובין של חטים הם קליפות החיטין שנטחנו וקליפות החיטין מצטרפין לטומאת אוכלין. צ"ל דלענין טומאת אוכלין כיון דמיעוט עניים אוכלין בעיסה בלוסה מצטרף אבל בשבת לא אזלינן בתר מיעוט עניים. וע"כ ה"נ כותש חשוב דש כיון דלא אזלינן בתר מיעוט עניים ולבד מיעוט עניים שאר בני אדם אינם אוכלין מעורב ומחלקין הקמח לבד לאכילה והסובין דהיינו הקליפות למאכל בהמה והקליפות בעצמם לאו אוכל הוא כלל. ואף דבסוגיא שם עני אוכל פתו בלא כתישה ולפי פי' התוס' היינו רוב עניים. היינו שהעניים סומכין על הריקוד שמפריד הקליפות לאחר הטחינה ועשירים כותשין דעי"ז נפרדין לגמרי ולא ישאר מהם דבר בקמח. ומ"מ גם רוב עניים מפרידין הקליפות מהקמח וכיון דהקליפות עצמם לאו אוכל הוא כלל הוי דש. ולא דמי לסוחט ענבים לתוך הקדירה דעיקר אכילת ענבים לאכול גם הקליפה כדאיתא ב"מ פ"ז ע"ב גבי פועל ואכלת ולא מוצץ. ובש"מ בשם הר"י מוצץ היין וזורק הקליפה החיצונה עי"ש. הרי דעיקר אכילת ענבים לאכול גם הקליפה ע"כ לא חשוב דש כשסוחט לתוך הקדירה. ומ"מ נראה דכותש אינו אלא תולדה דדש. ואף שרש"י קרי לי' אב. כבר כ' בפתיחה [אות ט"ו ובהג"ה] ולקמן ס"ק י"ז בהג"ה שמצינו דקרי לתולדה אב. וכוונתו דהוא דאורייתא. ובמאירי ובשיטה המיוחסת להר"ן [עד.] מפורש דהוא תולדה:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה