אור ברסלב
אגלי טל מלאכת דש אות ו

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת דש אות ו

מלאכת דש אות ה

[ו] (א) יראה לי שאם הי' כו'. ביצה י"ג ע"ב תנן התם המקלף שעורין מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב [במעשר דהוה לי' קבע] אמר ר' אלעזר וכן לשבת [אחת אחת לא הוי מפרק תולדה דדש דכלאחר יד הוא אבל משקבצן בידו הויא תולדת דישה וחייב] איני והא רב מקלפא לי' דביתהו כסי כסי ור' חייא מקלפא לי' דביתהו כסי כסי [מלא כוסות] אלא אי איתמר אסיפא איתמר וכו' ובתוס' ד"ה ואם קלף וז"ל פירש"י ואם קלף מתוך השבלין. ותימא היכא מקלפא לרב דביתהו כסי כסי האמר לעיל דמולל מלילות מע"ש וכו' משמע הא בשבת אסור. וי"ל דהתם מיירי לתלוש מן השבלים שהוא מפרק וזהו תולדה דדש שהוא אב מלאכה והכא מיירי שכבר נתלשו מע"ש מן השבלים אבל עוד הם בקליפתם החצונה ולכן שרי עכ"ל:

ב והנה מבואר מדבריהם דהשרת קליפתן לא חשוב דישה. ולכאורה תמוה טובא מהא דמקשה הש"ס מכילתין ע"ד. ולחשב נמי כותש. ופירש"י אלא ודאי כיון דדמיא לדישה לא חשיב לה דהא נמי מפרקא מלבוש הוא. ומשני אמר אביי שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. ופירש"י דלהכי לא חשיב לה בפני עצמה ובכלל דש הוא. וכן כתב המאירי ובשיטה המיוחסת להר"ן דהוא תולדה דדש. הרי דנשירת קליפת חטה הוא בכלל דש וא"כ מה הועילו בתרוצם בשכבר נתלשו מן השבולין:

ג והנראה לי בזה דהנה בירושלמי פ' כלל גדול [מט ע"ב] א"ר יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב הי' יושב ע"ג כרי ובירר כל היום צרורות אינו מתחייב [נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב] ופי' הק"ע משום דנשאר עדיין צרורות בכרי. ולפי"ז נ"ל דה"ה לענין דש דהאיסור שמוציא האוכל מהפסולת שע"ג דהוא הקליפה אם הי' עליו שתי קליפות ופירק אחת מהנה כיון דעדיין קליפה שני' עליו פטור וכמו בבורר כ"ז שלא בירר מהכרי כל הפסולת פטור כ"כ בדש שהאיסור משום שמפרקה מלבוש אם לא פירק מאתה כל הלבושים אינו מתחייב ובדש שחייב אף שהחטה עודנו בקליפתה ה"ט שהרי היא מוכשרת בקליפתה להטמינה לאוצר שהמוץ זורקין והחטים מטמינים לאוצר ע"כ חייב. אבל בשעורה אם נושר קליפה החיצונה ועדיין פנימית עלי' עדיין אינו חייב משום דש וע"כ פירש"י כותש חיטין דאין עלי' אלא קליפה אחת וכשנושרה חייב אבל בשעורין אינו חייב עד שינשור שתי הקליפות ובזה מדויק לשון התוס' בביצה שכתבו והכא מיירי בשכבר נתלשו מן השבולין מערב שבת ועדיין הם בקליפתן החיצונה ולכך שרי ומה בעי במלת החיצונה אלא ודאי דעתם דאם אף הקליפה החיצונה הי' נושרת מע"ש א"כ ע"כ בשבת פירקה אף הפנימית והי' חייב משום דש ע"כ פירשו שאף קליפה חיצונה יש עלי' ובאמת בשבת לא פירק רק החיצונה וע"כ אינו חייב משום דש אבל אם פורק אף הפנימית כגון הכותש שעורין לעשות מהן ריפות שקורין גראפין ששתי הקליפות נושרין באמת חייב משום דש כנ"ל בכוונת התוס':

ד ואף שכתבנו במלאכת זורה סק"א בס"ד דהא דהירושלמי אינו הלכה וגמרא דידן סוברת דבורר פסולת אפי' לא בירר כולו חייב הלא נתברר שם והטעם מש ום דגמ' דידן סוברת הבורר פסולת מתוך אוכל חשוב הברירה בפסולת והרי הפסולת נתברר שלא נשאר בו אוכל אלא שהתיקון הוא באוכל אבל המלאכה הוא בפסולת שעשה בו המעשה שמבררו מתוך האוכל אבל דש שהמעשה הוא באוכל כמו בפסולת מה"ת שנאמר שהמלאכה בקליפה כיון שהתיקון באוכל וכיון שהמלאכה באוכל כ"ז שלא פירק ממנו כל הקליפות לא הוי דש. ודש לדידן כמו בורר לירושלמי וכמו בורר לירושלמי משום דס"ל דהמלאכה הוא באוכל כמו שנתבאר שם ס"ל דאינו חייב אא"כ בורר מהאוכל כל הפסולת. הכי נמי לדידן בדש שהמלאכה הוא באוכל אינו חייב אלא אם כן הסיר ממנו כל הקליפות:

ה ואף שכתבנו שם שדעת התוס' דגם תלמודא דידן סובר דהבורר פסולת מתוך אוכל המלאכה היא באוכל ואף על פי כן חייב על בורר מקצת יש לומר דמזורה ילפינן לה דזורה בורר ומרקד דמיין להדדי שהרי הש"ס [עג ע"ב] בעי למיחשבינהו לחד וזורה הוא מלאכה אף שעדיין נשאר הצרורות [וירושלמי לשיטתי' [מט.] דזורה לאו משום בורר פסולת דאפי' רקק והפריחתו הרוח הוי זורה] אבל דש דלא מצינו במשכן שלא נפרק כל הקליפות ומזורה ליכא למילף שהרי לא מצינו בש"ס שמלאכת דש יהי' דומיא למלאכת זורה כלל. ע"כ שוב הדין בדש כמו בירושלמי בבורר ודו"ק: ועיין לקמן ס"ק כ"ח דכל זה הוא לדעת רוב הפוסקים אבל לדעת הרב האי גאון ור"ח אף בכה"ג יש בו משום דש ושם מבואר באריכות דה"ה הדש תבואה כדי לטוחנה תיכף עיי"ש:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה