אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת בורר אות כ
[כ] (א) מותר לנקר את הבשר וכו'. כתב הב"י בס"ס ת"ק וז"ל בהגהות מיימוני [יו"ט פ"ג ה"ב] בשם ראבי' דמותר לנקר בשר ביו"ט אפי' נשחט מערב יו"ט ואין בזה משום בורר אוכל משום דא"א לאכול בענין אחר. ובעל תה"ד [סי' פ"ד] תמה על סברא זו מדאמרינן בפ' תולין [קלט ע"ב] דבין הגיתות מותר לתת יין עכור בשמרים לתוך המשמרת משום דבלא"ה משתתי עי"ש. והיינו דמבואר להיפוך מסברת ראבי' דאדרבה משום דאי אפשר לאכול בלא ברירה הוי בורר. והט"ז [שם סק"ד] תירצו עי"ש. ונראה כוונתו דהיכי שבורר לאכול לאלתר דאז מותר לברור האוכל ולא הפסולת בזה אם אי אפשר רק לברור הפסולת מותר כיון שכוונתו לאכול לאלתר וא"א בענין אחר: (ב) ולענ"ד נראה דס"ל כיון שהכל אוכל והוא צריך לנקר רק משום איסור חלב וגיד לא חשוב בורר. ודומה למ"ש הר"ן ורשב"א בפ' חבית [קלד ע"ב] בענין חולב עז לתוך אוכל בשבת שר"ת אוסר כיון שבשבת אין העז ראוי' לאכילה חשוב פסולת. וחולקים עליו דאוכל הוא ואריא דאיסורא הוא דרביע עלה. ואפי' לדעת ר"ת י"ל דוקא עז שבעצמותה איננה ראוי' לאכילה בחיי' אפי' לגוי ולשוחטה בשבת א"א משום האיסור שוב לא הוי אוכל בעצמותו. ודומה לזה כתב הרמב"ן במלחמות [ביצה] ס"פ המביא בענין טבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן. וכתב הרמב"ן דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא בדבר שאינו ראוי בעצמותו עד שיעשה בו מלאכה כגון שוחט בשבת ודגים שנצודו בשבת וכן פירות במחובר אבל טבל יכול להנות בו אבל אינו רשאי. וה"נ בעז דמשום האיסור אינו יכול לשוחטו ושוב אינו אוכל בעצמותו. אבל בחלב וגיד שגם עכשיו אוכל י"ל גם ר"ת מודה [וכן מצאתי להמג"א שם דמשום דאריא דרביע עלה לא חשוב פסולת]. אך הא התה"ד סי' נ"ז דמה דחשיב מין בשאינו מינו לענין ביטול כ"ש לענין בורר חשוב שני מינים. ביאור דבריו כיון שרוצה להבדילם זה מזה הרי במחשבתו עשאם שנים ואף את"ל דלא הוי לגמרי שני מינים ע"י מחשבתו נעשו שנים לגמרי. דומה להא דתנן במס' פיאה [פ"ב מ"ה] בשחמתית ולבנה עשאם שני גרנות נותן שתי פיאות וכ"ש בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכי היכי דאמרינן בב"ק ס'. גבי זורה ורוח מסייעתו אף דלענין נזקין חשוב גרמא לענין שבת ע"י מחשבתו חשוב מעשה גמור. וכי היכי דמהני לשויי גרמא שאינו מעשה גמור כמעשה גמור ה"נ מהני לשויי שני מינים לגמרי אף דבעלמא לא חשוב שני מינים לגמרי. וא"כ כיון דחלב ובשר שני מינים לענין ביטול כמ"ש הב"י יו"ד סי' צ"ח מצא כתוב ובשם האגור וא"כ דל האיסור מהכא הלא בורר מין אחד מחבירו הוי בורר. ע"ז תירץ ראבי' כיון דא"א לאכול בענין אחר. כלומר שהוא אינו מנקר משום חילוק המינים שבאמת הי' אוכל הבשר עם החלב יחד רק משום האיסור א"א לאוכלם ביחד לא הוי שני מינים. אף דבעלמא חלב ובשר שני מינים. מ"מ לא הוי שני מינים לגמרי. רק משום דלא חשוב מין אחד לגמרי ע"כ לא חשוב מב"מ. והכא שלולא האיסור הי' דעתו לאוכלם יחד מחשבתו משווי מין אחד בעצם. ומה שהוא מחולק משום האיסור לא איכפת לי' כנ"ל: