אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת בורר אות יח
[יח] (א) אם חפץ בברירתם ודעתו לאכול כל אחד וכו'. בפ' תולין דף קל"ט ע"ב במשנה ונותנין ביצה במסננת של חרדל. פירש"י שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה לי' להחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ורבינו הלוי פי' סינונה של ביצה לתוך תבשיל הוא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל עכ"ל. ובגמרא שם תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותה אלא לגוון. פירש"י למראה. שהחלמון יפה למראה ולא החלבון הילכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מאוכל. ודעת הב"ח והלבוש דחלבון וחלמון שני מינים נחשבים. וע"כ אם הי' מתכוונין לברר אחד מהם לאכול הי' נחשב בורר. והמג"א [ס"ק ט"ז] הוכיח מדהוצרך הרב המגיד לפרש במחבץ משום שהוא דבר לח. מכלל דגבינה ומי חלב הם מין אחד. וה"ה חלמון וחלבון. עוד הביא ראי' מהא דלא אסרי סחיטת ענבים משום בורר מכלל דיין וענבים מין אחד הם. ולדידי לאו ראיות הם דשאני גבינה ומי חלב דבאים מחלב ונקראים על שם חלב. מי חלב. גבינה נקראת חריצי חלב. וכיון שכן חשובי הכל חלב כהא דנדרים [נא ע"ב] גבי נודר מן החלב אסור בקום והנודר מן הקום אסור בחלב משום דנקרא על שם אביו. חלב. וע"ש בר"ן שכתב וכ"ת תינח הנודר מן החלב אסור בקום דקרי לקום נמי על שם חלב אבל הנודר מקום אמאי אסור בחלב הא לאו קרי לי' חלבא דקומא. יש לומר כיון דקרי לקומא קומא דחלבא הו"ל חלב וקום דבר אחד יעו"ש. אבל חלבון וחלמון מתחילתם שני דברים הם ואינו דומה לגבינה ומי חלב שכולם מחלב הם באים. וע"כ לא קשה מסחיטה דיין מענבים בא ונקרא בכתוב [בראשית מ"ט י"א] דם ענבים. אלא מחמת שהיין הוא משקה נחשב דבר אחר לגמרי. וחייב משום דש. והיכי דחייב משום דש א"א לחייבו משום בורר כמו משמר לרבה דריש פרק תולין [קלח.] דאי אתרי' בי' משום בורר התראתו התראה ואי אתרי בי' משום מרקד התראתו התראה. ומ"מ בשוגג לא מחייב תרתי. ועי' בביאורנו למלאכת זורה סק"ב. וה"נ לא מחייב אלא אחת וכיון שדומה יותר לדש. דש הוא. רק הוכחת המג"א בודאי היכי שאינו חייב משום דש כגון שסוחט לקדירה דפטור משום דש דמשקה הבא לאוכל אוכל הוא. והוקשה לו דמ"מ יתחייב משום בורר ובזה ניחא דכיון דבא מענבים ונקרא על שמו דם ענבים הוא דבר אחד עם ענבים. ועי' סק"י אות ה' כתבתי ג"כ ישוב לזה משום שיכול למצוץ בפיו:
ב ומ"מ נראה לי דלאו שני מינים הם לגמרי רק אם דעתו ג"כ לאכול זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. זכר לדבר הא דתכן במס' פיאה פ"ב [מ"ה] הזורע שני מיני חיטין עשאן גורן אחד נותן פיאה אחת שתי גורנות נותן שתי פיאות דכיון דלאו מינין חלוקין לגמרי הם. אז דוקא אם דעתו ג"כ לחלקם בשתים חשיבי שני מינים. וה"נ אידי ואידי ביצה רק זה חלמון וזה חלבון ודומה לשני מיני חיטין ה"נ שני מיני ביצה. וע"כ בסוגיין כיון שאינו מחלק החלבון בפני עצמו בעצמותו [רק משום המראה] דינו כמו אחד ומותר. ולפמ"ש לקמן ס"ק כ' גבי ניקור הבשר לדעת ראבי' אפי' בשני מינים לגמרי אין חיוב אלא במקפיד על חילוק המינים עי"ש: