אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת בורר אות י
[י] (א) שיש עליהן קליפה להניח לאח"ז וכו'. כתב הב"י סוף סי' שכ"א בשם הירושלמי דקולף שומים ובצלים להניח חייב משום בורר. ולאכול לאלתר מותר עיי"ש. וכ"כ המג"א סי' תק"י [סק"ד] בלוזים להסיר קליפתן. וקשה לי דא"כ דינו כדין בורר אוכל מתוך פסולת וממילא יאסר בכלי המיוחד לכך אפי' כדי לאכול לאלתר כמו בנפה וכברה. וכמו שכתב הריב"ש סי' קפ"ד בענין לגרור הגבינה במורג חרוץ בעל פיפיות דאפי' להרשב"א דטחינה כדי לאכול מיד מותר מ"מ בכלי זה המיוחד לכך אסור כמו נפה וכברה עי"ש. וא"כ צא ופרנס מתני' ר"פ כל הכלים [קכב ע"ב] קורנס של אגוזים לפצע בו את האגוזים. הרי דאפי' בכלי המיוחד לפצוע מותר. אך לק"מ דבפציעה עדיין לא הוברר האוכל מתוך הפסולת. ואה"נ שאם הי' כלי מיוחד לברר האוכל מתוך הפסולת לגמרי הי' אסור. וכל דש שאין בו חיוב בורר הוא ג"כ מטעם זה שעדיין הקליפות מעורבין. [ומלאכת דישה הוא רק שלא יהי' החיטין בתוך הקליפות ומ"מ עדיין הם מעורבים וע"ז באה מלאכת זורה לברר החיטין מבין הקליפות] וכ"ש שבירת קליפת האגוזים בלא הוצאת האוכל מתוכן שאינו לא דש ולא בורר כמ"ש בדרכי משה סי' תרי"א:
ב איברא דקשה לי מחולב שהוא תולדה דדש יתחייב משום בורר ג"כ אם חולב כדי לשתות לאחר זמן [ואפי' בחולב לשתות לאלתר אינו ברור שלא יתחייב דכיון דדרכו לחלוב ביד אוכל מתוך פסולת יש לומר דחשוב כמו בכלי כמו שביארנו בביאור מלאכת קוצר בס"ד] כמו שמחייב משום דש דהחלב הוא משקה והבהמה שהיא אוכל חשוב כמו פסולת לגבי'. מהאי טעמא יתחייב משום בורר ג"כ. וי"ל כיון דדש ובורר דמיין להדדי כמ"ש בשיטה המיוחסת להר"ן א"א שיתחייב שתים. וכמו משמר לרבה דבין אתרו בי' משום בורר בין אתרו בי' משום מרקד חייב ואי עבד בשוגג אינו חייב שתים דאין כאן אלא דבר אחד שהוברר האוכל מהפסולת. ה"נ בדש ובורר דמלאכת שניהם הוא להסירו מהפסולת א"א שיתחייב שתים. וכיון דדמיא יותר לדש חייב משום דש לבד. והיינו טעמא דסוחט זיתים וענבים אינו חייב שתים משום בורר ומשום דש: (ג) איברא דאכתי קשה החולב לתוך הקדירה דאינו חייב משום דש יתחייב משום בורר. ובסוחט לתוך הקדירה לא קשיא דבמין אחד לא שייך ברירה וכיון דחשוב אוכל ולאו שם יין עליו עדיין הוא מין אחד עם הענבים ולית בי' משום בורר ג"כ. אך החולב דחלב ובשר שני מינים הם לגמרי א"כ בחולב לתוך הקדירה דאינו חייב משום דש יתחייב משום בורר:
ד ונראה לי דהנה בסי' שי"ט סעי' יוד יין שיש בו קיסמין דקים מותר לסננן במשמרת הואיל וראוין לשתות בלא סינון. ופי' הלבוש [סעי' ט"ז] דהיינו שהי' יכול לסננן בשניו בשעת שתי' עי"ש. והיינו דדרך שתי' לא הוי מלאכה כלל כעין שכתב הרא"ש ובש"ע סעי' ט"ו דמים שיש בהם תולעים מותר לשתותן ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הדבר קודם אכילה ושתיה. וע"כ כיון שראוין לשתותן בלא מלאכה כלל מותר לסננן גם במשמרת אבל בורר פסולת מתוך אוכל אף שיכול לאכול האוכל ולא יגע בפסולת מ"מ ברירה יקרא אלא דמשום דכוונתו לאכול לאלתר לא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש הר"ח בסוגיא מ"מ המעשה בעצמה ברירה מקריא רק דמותר משום מחשבתו. וכיון שאי אפשר לאוכלו בלא מעשה ברירה כשבוררו לאוכלו לאחר זמן או בוררו פסולת מתוך אוכל אסור וחייב. משא"כ כשיכול לסננו בשיניו בשעת שתי' דזה לא הוי מעשה בורר שוב לא חשוב בורר כלל. ומה שאסור לסנן את המים מתולעים אף שיכול לסנן בשעת שתי' במפה וא"כ לא יחשב בורר לפי סברת הלבוש הנ"ל. לא קשה מידי דבתולעים שבלא מפה אסור לשתות א"כ המים בעצמם אינן ראוין לשתי' רק בצירוף מפה וכשמסננים קודם שתי' ואחר הסנון ראוים בעצמם שפיר הוי מלאכה שתחילה לא הי' ראוין ועתה אחר הסנון ראוין בעצמם. ועי' בתוס' ר"פ המוציא. ודוקא במים שבו קסמין שיכול לשתותם בלי שום סיוע דבר אחר חשוב מבורר ולא חשוב הסנון ברירה. וע"כ בחולב א"א שיתחייב משום בורר כיון שיכול לינק בפיו דכה"ג לא הוי בורר כלל כיון שהוא בשעת שתי' שוב אפי' לחלוב ביד מותר. ודוקא משום דש חייב החולב דאפי' לינק בפיו הא חשוב מפרק כלאחר יד דפטורו רק משום מלאכת מחשבת כמ"ש באה"ע סי' קכ"ג בח"מ וב"ש ופר"ח דפטור העושה מלאכה שלא כדרכו משום דלא הוי מלאכת מחשבת. ע"כ כשחולב ביד חייב משום דש כמו הבורר פסולת מתוך אוכל אף דאפשר לברור אוכל מתוך פסולת כיון דאוכל מתוך פסולת לאלתר גם כן ברירה הוא. אלא דלא הוי מלאכת מחשבת ושוב כשבורר פסולת מתוך אוכל או לאכול לאחר זמן דהוי מלאכת מחשבת חייב ה"נ בזה [ומה שבורר בשעת אכילה פשיטא להרא"ש שמותר אף שדש אסור. היינו משום שמצינו בורר כדי לאכול לאלתר מותר ולא חשוב מלאכת מחשבת. ע"כ שבשעת אכילה לא הוי מלאכה כלל ועל כן כשמחשבתו לאכול תיכף לא חשוב מלאכת מחשבת. אבל דש דאפי' לאכול לאלתר חייב והטעם משום דאפילו אוכלו בשעת דישה דש הוא וחייב וע"כ אסר הרא"ם מציצת פירות. ואין להקשות הא מ"מ א"א לינק בפיו בשבת משום איסור דרבנן שגזרו בכלאחר יד. וא"כ יהי' דינו כמים שיש בהם תולעים דכיון דאסור לשתות מחשש שמא יבא אחד מהם לתוך פיו שוב הוי בורר כשמסנן. וה"נ כיון שאסור לינק משום איסור שבת ליהוי נמי בורר. לק"מ שהרי הר"ת [קמד ע"ב] בלא"ה אסר בשבת כיון שהבהמה אסורה בשבת משום איסור שחיטה חשיבה פסולת והא דחולב עז מוקי לה ביו"ט. וביו"ט הא מותר לינק כשהוא רעב לדעת ר"ת יבמות קי"ד. ולהחולקים על הר"ת וס"ל דחולב עז אפי' בשבת דחשוב אוכל משום שראוי למחר. ה"נ לא חשוב בורר כיון שיכול לינק למחר בלא ברירה: (ה) ולפמ"ש מיושב ג"כ קושית המג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ז שהקשה דסחיטת זיתים וענבים יתחייב משום בורר ורצה להוכיח מזה דיין וענבים הוא מין אחד. ולפימ"ש י"ל משום דיכול למצוץ הענבים בפיו שלא יהי' בורר כלל. ודוקא משום דש חייב הסוחטו דאפי' ימצוץ בפיו דש הוא ואף המתירין למצוץ היינו משום דהוי סחיטה שלא כדרכה. וא"כ ההיתר רק משום מלאכת מחשבת. אבל עכ"פ דש הוא. וא"כ אינו מיקרי שיכול לעשות בלא דישה וכנ"ל:
ו ואף שבביאורנו למלאכת מרקד סק"ז השגתי על הלבוש מהא [קלט ע"ב] דלא ליהדק אינש צבתא אפומא דכוזנייתא עי"ש. מ"מ יש לומר שטעם זה מועיל לפטור מחיוב חטאת עכ"פ. ואינו אסור רק מדרבנן כמבואר לשון הש"ס דמחזי כמשמרת. וע"כ בחולב דלא מחזי כבורר לא גזרו:
ז אך כל זה הוא לפי סברת הלבוש. ויען שאין לסברתו ראי' כי בביאורנו למלאכת מרקד סק"ז ביארתי דע"כ הא דמותר לסנן מים מקיסמין הוא משום טעם אחר. ונשאר דברי הלבוש רק סברא גרידא. והנה יש להוכיח להיפוך דבפ' חבית [קמד ע"ב] בהא דכתבו התוס' בשם ר"ת דחולב בשבת לתוך אוכל חייב כיון שהבהמה אסורה משום אבר מן החי שאסור בשחיטה חשיבה הבהמה פסולת והוי כנוטל אוכל מתוך פסולת. וביאר שם האבן עוזר שאין כוונתם משום בורר רק משום דש דכן כתבו ביבמות [קיד.] להדיא דחולב חייב משום דש משום שבורר משקה מאוכל הוי כמו אוכל מתוך פסולת. והוי דש. ודבריו נכונים בביאור התוס'. אך בחי' הרשב"א כתב דחייב משום בורר. ובזה א"א להעמיס פירוש. אך צ"ע למה באמת דילג הרשב"א מדש לבורר דפשוט כיון שהבהמה חשיבה פסולת שוב הוי דש. ואם בחולב ביו"ט משום שהחלב הוא משקה ובהמה היא אוכל הוא כמו אוכל מפסולת הוי דש כ"ש באוכל מפסולת ממש. ונ"ל דהנה סברת ר"ת דחולב בשבת הוא כמו אוכל מפסולת הוא דוקא בחולב כדי לשתות בשבת ובשבת הבהמה אסורה חשוב כמו אוכל מפסולת. ואף שראוי' למחר והבהמה ג"כ אוכל על למחר הלוא מחשבתו לשתות היום ועל היום הוי הבהמה פסולת וכיון שלפי מחשבתו הוי אוכל מפסולת חייב דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה. ואף בזה חולקין הפוסקים על הר"ת. אבל בחולב לשתות למחר לא הוי אוכל מתוך הפסולת גם לר"ת [ותדע שהרי הבורר ביוה"כ לאכול לערב הוי בורר כמבואר בפוסקים גבי קניבת ירק. והא ביוה"כ הכל אסור באכילה ונאמר שהכל פסולת. אלא ודאי על ערב שפיר חשוב אוכל. ואף שאפשר לדחות ראי' זו כן הוא ברור בסברא] ולפי"ז יש לומר דאפי' בחולב לשתות היום. כיון דאינו מוכח ממעשיו שכוונתו לשתות היום. על מחשבה לבד לא מחייבינן לי'. דמחשבה גרמא הוא כמ"ש רש"י גיטין נ"ג. ועמ"ש בביאור שיטת רש"י בסק"א. אך יש לומר דחולב יש בו חיוב בורר ג"כ אלא שא"א לחייבו שתים כנ"ל אות ב' רק כשחולב לשתות לאלתר אינו חייב משום בורר רק משום דש. וא"כ החולב בשבת לתוך אוכל איך שיהי' כוונתו חייב שאם כוונתו לשתות לאלתר חייב משום דש כיון שלאלתר הוא שבת והבהמה היא פסולת. ואם כוונתו לשתות למחר הוי בורר שני מיני אוכלין זה מזה לאכול לאחר זמן דחייב משום בורר וכיון דבכל אופן שיהי' מחשבתו הוא מלאכה לכן חייב. מעתה ניחא דברי הרשב"א דכיון דע"כ צריך לבוא משום בורר ג"כ רק שצריך לחיוב דש ג"כ כדי שיתחייב אפי' שיהי' כוונתו לשתות לאלתר דבזה אינו חייב משום בורר. ולהרשב"א לשיטתו בחולב בשבת אפי' לאלתר חייב משום בורר. דהנה בסק"א [אות כ"ז] ביארנו שיטת הרשב"א דפסולת מתוך אוכל ביד לאכול לאלתר בדברים שדרכו בכלי פטור משום דס"ל דביד הוי רק תולדה כשיטת תוס' רי"ד דברירה שבמשכן הי' בכלי וביד הוא רק תולדה ופטור לאלתר כיון דלאו עיקר ברירה הוא. ממילא באוכל מתוך פסולת שפטור אפי' אין דרכו בכלי. מ"מ במה שאי אפשר לבררו פסולת מתוך אוכל רק אוכל מתוך פסולת יש לומר דהוי אב מלאכה ושוב חייב אפי' לאלתר. וכמו פסולת מתוך אוכל ביד לדעת הרשב"א דמותר לאלתר. מ"מ בדבר שאי אפשר בכלי רק ביד חשוב ביד כמו בכלי וחייב. כמו כן באוכל מתוך פסולת שמותר לאלתר. מ"מ בדבר שא"א פסולת מתוך אוכל רק אוכל מתוך פסולת חייב לאלתר. וכ"ש לשיטת התוס' דבדבר שרובו פסולת דרך לברר אוכל מתוך פסולת והוי אוכל מתוך פסולת כמו פסולת מתוך אוכל. ממילא לדעת הרשב"א דפסולת מתוך אוכל בדבר שאין דרך לבררו בכלי רק ביד חייב אפי' לאלתר. חייב גם כן ברוב פסולת אפי' לאלתר וכ"ש בדבר שא"א לבררו כלל פסולת מתוך אוכל. וא"כ החולב שאין דרך לחלוב כלל בכלי וא"א לחלוב פסולת מתוך אוכל שלעולם הוא אוכל מתוך פסולת חייב משום בורר אפי' לשתות לאלתר. ע"כ כתב הרשב"א חייב משום בורר כיון דמשום דש לבד א"א לחייבו דאינו מבורר מחשבתו שהוא לשתות היום ומשום בורר לבד חייב בכל אופנים לשיטתו. א"כ חיוב דש בזה אינו מעלה ומוריד כלל. ע"כ כתב חיובו משום בורר. ומה דאמר בגמ' [צה.] חולב משום מפרק היינו לחייבו אפי' ביו"ט שהבהמה הוא אוכל. ובורר שני מיני אוכלין כיון דלאו עיקר ברירה הוא והוא רק תולדה מותר לאלתר וכשיטת הר' המגיד והמבי"ט בזה לקמן ס"ק ט"ו. ושם בסוגיא בא לפרש הברייתא החולב ביו"ט סופג ארבעים ע"כ אמר חולב משום מפרק. אבל החולב בשבת ממ"נ חייב משום בורר שאם כוונתו לשתות לאלתר הוי בורר אוכל מתוך פסולת. ולדעת הרשב"א כיון שא"א לבררו פסולת מתוך אוכל חייב אפי' לאלתר. ואם כוונתו על למחר הוי בורר שני מיני אוכלין זה מזה על לאחר זמן וחייב. רק לשיטת התוס' דפסולת מתוך אוכל לאלתר ביד מותר ולא חלקו אם אפשר לבררו בכלי. החולב לשתות לאלתר אינו חייב משום בורר וחייב רק משום דש:
ח ויש לומר לדעת התוס' החולב לשתות לאלתר דחייב משום דש. ומשום דש לבד אי אפשר לחייבו דאינו מבורר מחשבתו שהוא דש. אלא משום שאם כוונתו על למחר הוי בורר וארכבי' אתרי רכשי אדש ואבורר. ואינו חייב חטאת בזדון שבת ושגגת מלאכות [ואם חולב לשתות לאח"ז חייב משום בורר לבד כיון דאפי' כוונתו לאלתר אין פטורו רק מש ום דבעינן מלאכת מחשבת כמ"ש הר"ח בסוגיא. וע"כ שפיר חייב משום דמחשבתו לאחר זמן דמהני מחשבתו להחשב מלאכת מחשבת. רק אם כוונתו לאלתר דאין כאן חיוב בורר רק חיוב דש. וכשאינו מתכוין לשתות היום לא הוי דש כלל. א"א לחייבו משום דש לבד משום מחשבתו. רק משום דממ"נ הוא מלאכה או דש או בורר. ובכה"ג אין כאן חיוב חטאת] וע"כ הרשב"א דאמר "חייב" סיים משום בורר:
ט ומכאן ג"כ ראי' למ"ש בסק"א בביאור שיטת התוס' דבורר פסולת מתוך אוכל ביד לאכול לאלתר מותר. והסוגיא דמחלק בין לאלתר ללאחר זמן מיירי בפסולת מתוך אוכל. שהרי פירשו הסוגיא בשני מיני אוכלין. ואם נאמר שמפרשים הסוגיא באוכל מתוך פסולת כהר"ח. ופסולת מתוך אוכל היינו הבורר מה שאינו רוצה לאכול כדי לאכול מין שני לאלתר חייב. ולפמ"ש התוס' בפסולת מרובה הוי אוכל מתוך פסולת כמו פסולת מתוך אוכל. ממילא כל שכן מה שא"א כלל לברר פסולת מתוך אוכל. חייב אוכל מתוך פסולת ביד כדי לאכול לאלתר אפי' בשני מיני אוכלין. וא"כ החולב אפי' ביו"ט יתחייב משום בורר. ובפרק המצניע לא אתי עלה רק משום מפרק. ומוכח כמ"ש. ודברי הג"א שכתבנו בסק"א אות י"ט קשיין גם מחולב. מיהו קושיא זו אפשר ליישב דהגהות אשרי סובר כהלבוש. וכיון שאפשר לינק לא חשוב בורר כנ"ל אלא שבלא"ה דברי הגהות אשרי קשים והי' גם זה סניף:
י ולפי מה שביארנו החולב בשבת סמוך לערב. כדי לאכול לאלתר לערב או אפילו לאלתר בו ביום פטור. דלערב אינו חייב לא משום דש שהרי הבהמה אז ראוי לאכילה. ולא משום בורר כיון שהוא לאלתר. והוי בורר אוכל מאוכל דמותר לאלתר בשני מיני אוכלין אפי' להרשב"א כנ"ל. [ואף שחולב לשתות לערב שהוא כמו למחר מ"מ חשוב לאלתר כמבואר בד"מ סי' תרי"א גבי קניבת ירק ביוה"כ מן המנחה ולמעלה דמותר דחשוב כמו לאלתר] ממילא אפי' כיון לבו ביום אמחשבה לא מחייבינן לי' דגרמא הוא כמ"ש רש"י גיטין הנ"ל רק לכתחילה אסור אפי' כיון לערב דטרח משבת לחול. ועיין במה שכתבנו במלאכת דש ס"ק ל"ו אות כ"ב: