אור ברסלב
אגלי טל מלאכת בורר אות טו

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת בורר אות טו

מלאכת בורר אות יד

[טו] (א) יש בהם משום בורר. בברייתא דף ע"ד. היו לפניו מיני אוכלין. פירש"י לא גרסינן שני ובתוס' גורסים שני. ואותו שאינו חפץ לאכול חשוב פסולת. וכן פירש הרא"ש. והנה למאי דקיי"ל דבשני מיני אוכלין נמי שייך ברירה אין היתר לברור אותו שאינו חפץ לאכול אפי' רוצה לאכול מין השני לאלתר. וכן כתב התה"ד [סי' נ"ז] בשם אחד מהגדולים. אך ראיתי להמבי"ט בספרו קרית ספר [פ"ח מה"ש] וז"ל בורר אוכל מתוך פסולת או שבירר מין אוכל שאינו רוצה לאכול ממין אחר שרוצה אם בנפה וכברה חייב דהוי דרך ברירה בכך ובורר פסולת מתוך אוכל אפי' ביד חייב ואפי' בורר אוכל מתוך פסולת בידו אם להניחו לאח"ז חייב ובשני מיני אוכלין אם בורר בשחרית לבין הערבים אפי' ביד חייב עכ"ל. הרי דבשני מיני אוכלין ובורר אותו שאינו חפץ לאכול כדי לאכול השני לאלתר אינו חייב אלא בנפה וכברה. וכן משמע בהר' המגיד [פ"ח הי"ב] שכתב פסולת מתוך אוכל לעולם חייב ושני מיני אוכלין הרי הן כאוכל מתוך פסולת עכ"ל. ולא חילק בין אם בירר אותו שחפץ לאכול או אם בירר אותו שאינו חפץ לאכול. ונראה שהי' גרסתו בברייתא היו לפניו מיני אוכלין. ובדר' ירמי' שני מיני אוכלין וכמו שהוא בגמרא שלפנינו. וע"כ בשני מיני אוכלין שייך ברירה מהא דר' ירמי' אך מדפטר בקנון ותמחוי ולא חילק בין אם בורר המין שחפץ לאכול או אותו שאינו חפץ לאכול. ש"מ דס"ל דבשני מיני אוכלין אפי' בירר אותו שאינו חפץ לאכול בקנון ותמחוי פטור. ודינו כאוכל מתוך פסולת. ממילא דביד מותר. וטעם הדבר יש לומר דס"ל דטעם החילוק בין אמ"פ ובין פמ"א כמ"ש הר"ן משום דעיקר ברירה הוא פסולת מתוך האוכל. ושני מיני אוכלין לעולם לאו עיקר ברירה הוא:

ב אך נראה להביא ראי' מתוספתא פי"ז דשבת דבורר מין אחד מחבירו כדי לאכול מין השני לאלתר חייב. והכי איתא התם נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן בורר ומשליך לפני בהמתו. ואם בירר אלו בפ"ע ואלו בפ"ע או שליקט עפר וצרורות מתוכן חייב עכ"ל. והנה בירושלמי פ' כלל גדול [מט ע"ב] הביא התוספתא זו דבורר ואוכל בורר ומניח על השלחן. ובמקום סיפא דתוספתא דאם בירר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן כתב בירושלמי ובלבד שלא יבור את כל המין. ופי' בקרבן עדה משום דניכר הברירה במין הנשאר. והיינו סיפא דתוספתא דבירר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן. ומה שהירושלמי שינה לשון התוספתא נראה לי משום דהתוספתא אינה מחייבת אלא ברוצה בברירת שניהם. ע"כ אמרה בירר אלו בפ"ע ואלו בפ"ע. דהמשמעות הוא שנתכוין בברירת שניהם. אבל הירושלמי שסובר דאפי' על מין שאינו חפץ בברירתו חייב כמו שכתבנו בביאורנו למלאכת זורה סק"א אות ז' דהירושלמי אזיל בזה לשיטתו. ע"כ אמר ובלבד שלא יבור את כל המין דממילא נברר מין השני ואף שלא נתכוין לו חייב. והנה מדברי הירושלמי דובלבד וכו' נלמד פי' התוספתא דהאי בירר אלו בפ"ע ואלו בפ"ע קאי ארישא דבזה אפי' בורר ואוכל חייב. ונראה לי דלהתוספתא אפי' רוצה גם במין השני להאכיל לאלתר לאורחים אחרים חייב. דאי נימא דהתוספתא מיירי כשהמין השני רוצה להניח לאוצר או לבו ביום למה לי למימר בירר אלו ואלו הלוא אין החיוב תלוי רק בברירת מין הב' שאינו חפץ לאכול לאלתר. ואפי' יקח מאלו ומאלו יחד מעורבים רק ששייר מין הב' מבורר נמי חייב. אלא ודאי דהתוספתא מיירי דגם מין הב' בירר לאכול לאלתר. והחיוב הוא משום דמין הא' לגבי הב' חשוב פסולת מחמת שהמין השני מתתקן בברירת מין הראשון ממנו. והו"ל כבורר פסולת מתוך האוכל וחייב על המין שבירר בידיו. ומה שאוכל המין שבירר בידיו לא מהני להתיר כיון שיש תיקון במין השני. וכעין שכתבנו לעיל ס"ק י"ד גבי ברירת תורמסין עי"ש היטב. וא"כ כיון שאין חיוב רק על מין שבירר בידיו משום דהו"ל כבורר פסולת מתוך אוכל. ע"כ דוקא בירר אלו ואלו חייב אבל אם מאלו ואלו יחדיו כשהן מעורבין ושייר מין השני מבורר פטור כיון שלא בירר רק מין השני שאוכלו לאלתר. ועיין בביאורנו למלאכת זורה סק"א אות ח':

ג ולפמ"ש יש ליתן עוד טעם על מה שהירושלמי משנה לשון התוספתא. דלפי הירושלמי שביארנו בביאור מלאכת זורה סק"א אות ה' דס"ל דבורר פסולת מתוך אוכל המלאכה הוא באוכל המתקנה מהפסולת. אם בירר שני המינים לאכול ולהאכיל אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן לאלתר ודאי מותר. ע"כ נקט ובלבד שלא יבור את כל המין דהמשמעות הוא שאינו מתכוין לברור מין השני כלל ומסתמא אינו אוכלו לאלתר. ומ"מ מדהביא הירושלמי בשם התוספתא ובלבד שלא יבור את כל המין משמע דהא דבוררן אלו לעצמן ואלו לעצמן היינו שבורר כל המין ואל"כ לא נקרא בוררן אלו לעצמן ואלו לעצמן אף שרוצה בברירת שניהם. ואף דבורר מקצת פסולת חייב למאן דסובר דמלאכת בורר היא בפסולת הנדחה מהאוכל דשפיר חשוב תיקון באוכל אף שלא בירר ממנו כל הפסולת ואף שלא בירר האוכל מ"מ הוא ברירה בפסולת. מ"מ בשני מיני אוכלין ורוצה לאכול שניהם בשבת כשאינו בורר כל המין האחד לא חשוב תיקון לגבי מין השני. דאי משום שבורר מקצת מין הראשון מן השני. ומין הראשון חשוב פסולת לגבי השני והרי בירר ממנו מקצת פסולת. הלוא לעומת זה קלקל לגבי מין הראשון הנשאר בשני כיון שהשני חשוב ג"כ פסולת לגבי הראשון הרי במין הראשון ריבה בו פסולת ואי משום שיכול לברר עוד הנשאר ודומה לאורג בגד דאף שארג מקצת ממנו חייב דאין אדם אורג בגד ביום אחד ומתחיל רק כדי קיום וחשוב תיקון מאחר שבידו לגמור. הלוא זה דעתו לאכול שניהם בשבת ולא יבוא לידי בירור לגמרי. ומודינא שאם מ"מ נחשב יותר תיקון אצלו מה שהשני מתברר אף שנשאר אצלו מעט מהמין הראשון ממה שהראשון מתקלקל חייב. אלא שאין הדבר מצוי כלל מטעם הנ"ל. וע"כ הפירוש בירר אלו לעצמן וכו' שבורר כל המין. והנה סיפא דתוספתא או שבירר מתוכו עפר וצרורות חייב. ומהירושלמי מבואר דקאי ארישא דאוכל לאלתר מוכח דפסולת מתוך אוכל לאלתר אסור וקשה על הפוסקים המתירין. וצ"ל דסבירא לי' דהתוספתא ס"ל דמלאכת בורר הוא בפסולת הנדחה מהאוכל. והם ס"ל כהירושלמי דמלאכת בורר הוא באוכל המתקנה ונמצא שאוכל מה שבורר וס"ל כטעם הרמב"ן משום דאינו אוכל מה שבורר: אך מה שהוא אב מלאכת בורר ס"ל לתוס' רי"ד דלא מהני לאכול לאלתר ומזה הוכיח בפ' תולין דבורר פסולת ביד הוא רק תולדה ומ"מ אף בתולדה אם אינו אוכל מה שבורר אסור. וע"כ משום דס"ל להתוספתא דהברירה הוא בפסולת וע"כ לא מהני לאכול לאלתר:

ד וראיתי בתה"ד סי' נ"ז שכתב שאחד מן הגדולים הי' נזהר לברור דוקא אותו שרוצה לברור עתה ואותם שרוצה לשייר עד סעודה אחרת הניח מונחים על הלוח. וראייתו מהא דכתב הרא"ש פרק כ"ג [סי' ד'] ת"ר היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל וכו'. ומסיים דבורר ואוכל לאלתר. ושיעור לאלתר פי' הר"ח וז"ל שיעור מה שמיסב לאותה סעודה על השלחן ודוקא אוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל אסור. והבורר שני מיני אוכלין אותו שרוצה לאכול עתה חשוב אוכל ואידך נקרא פסולת עכ"ל. ולדעתי הקלושה לא יצא ידי חובתו לשיטת התוס' [והרא"ש דמסתמא אזיל בשיטתו] דמסתמא כיון שחפץ אלו עכשיו ואלו בין הערבים הי' חפץ בברירת שניהם ואסור משום ברירת אותם שרוצה לאכול בין הערבים. וא"א לפרש דברי הרא"ש שסובר דרק אלו שחפץ לאכול עכשיו חשוב אוכל ואידך פסולת. דא"כ הא דלבו ביום חייב חטאת היכי משכחת לה. דהי יקרא אוכל והי פסולת. אלא ודאי כל שחפץ בברירתו נקרא אוכל וכשחפץ בברירת שניהם. שניהם נקראים אוכל וכל אחד נקרא פסולת לגבי מין האחר. ולדידן דלא חשוב בורר באוכלין אלא בשני מינים א"א לומר דמשום שחפץ באחד ואינו חפץ בשני הוא נקרא אוכל והשני פסולת. דא"כ בחד מינא נמי. וע"כ דמה שחפץ בברירתו אפי' לבין הערבים נמי נקרא אוכל. ומין האחר נקרא פסולת לגבי'. וא"כ כשבורר מה שרוצה לאכול עכשיו אם חפץ בברירת מין השני לבין הערבים נמי מיקרי פסולת מתוך אוכל ואסור. ואפי' לדעת הרמב"ן דטעם איסור פסולת מתוך אוכל משום שאינו אוכל מה שבורר קשה מברירת תורמסין דחייב משום דכפסולת מתוך אוכל דמי אף שאוכל מה שבורר וכמ"ש שם. והנה לפי הפי' שפירשתי בתורמסין דכיון דאי לא שקיל לי' מיסרח ואפי' לא הי' רוצה לאוכלו עכשיו נמי מוכרח לבררו עכשיו משום דאי לא שקיל לי' מיסרח ואין הברירה של עכשיו לצורך אכילה של עכשיו לבד. אבל בשני מיני דגים דהברירה של עכשיו לצורך אותו המין שבוררו עכשיו הוא לבדו. דאי לצורך אותו מין שרוצה לאוכל בין הערבים הי' בורר בין הערבים. וע"כ מותר משום שאוכל מה שבורר. אך כל הראשונים לא פירשו כן:

ה מ"מ לדינא נ"ל להחמיר באם רוצה לאכול מין אחד לאלתר ומין השני בין הערבים ורוצה בברירת שניהם לא יברור כלל רק אם משייר כל כך ממין הראשון עדיין מעורב בתוך מין השני כשיעור שלא יחשב תיקון כלל בהמין השני שאוכל בין הערבים. מאחר שבתה"ד בשם אחד מהגדולים אין מפורש ההיתר רק במין אחד וא"א להחשב כלל בורר בעצמותו רק משום שאינו חפץ לאכול חשוב כפסולת. וא"כ אם בורר אותו שחפץ לאכול אי אפשר שיחשב פסולת מתוך אוכל. אבל במינים חלוקים מוכח מהירושלמי דכל אחד חשוב פסולת לגבי השני. ובש"ע דקיי"ל דבמין אחד לא שייך ברירה רק בשני מינים לא נזכר כלל היתר ברוצה בברירת שניהם. ע"כ נראה לי להחמיר למעשה אף אם בורר מין אחד מן השני להאכיל לאלתר מין אחד לזה והשני לזה. אף דיש בזה צדדים שיטת התוס' ותוס' רי"ד שגם בפסולת מתוך אוכל מותר לאלתר. ועוד דעת המבי"ט ומשמעות הרב המגיד דבשני מיני אוכלין אפי' בורר אותו שאינו חפץ לאכול כדי לאכול השני לאלתר מותר. וגם לפי הפי' שכתבתי בברירת תורמסין בצירוף כל אלה הי' מקום להקל. אך מ"מ מאחר שמהתוספתא נראה שגם זה אסור כנ"ל ע"כ נראה לי לאסור גם בזה:

[הגה"ה - וראיתי בס' מנורה הטהורה סק"ד ובקה"מ סק"ה הביא דברי הירושלמי להלכה שלא יברור את כולו וגם באוכל מתוך פסולת כתב כן. והנה מ"ש באוכל מתוך פסולת אינו מחוור כלל. גם בשני מיני אוכלין אם באנו להחמיר שאסור כשבורר כולו ממילא לפי גמרא דידן יאסור אפי' לא יברור כולו. והעיקר כמ"ש בשני מיני אוכלין להחמיר אם רוצה בברירת שניהם אפי' לא יברור כולו אפילו שני המינים נאכלין באותה סעודה. ואם אינו רוצה רק במין שבורר מותר אפי' בירר כולו כמ"ש בארוכה. ע"כ הגה"ה]:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה