אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
הגהות וחידושים · מלאכת זורע
סק"ו בין תיבת הלכה בין תיבת ולא. ועוד דרמב"ן בפי' התורה בטעם איסור ערלה ודין רבעי. שטעם מצוה זאת לכבד את ד' מראשית כל תבואתינו מפרי העץ ותבואת הכרם ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לד'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד [לפי שהוא מועט ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים עד כאן לשונו הצריך לענינינו]:
ושמעתי מקשים על טעם ראשון משום איסור ערלה בחוץ לארץ מהא דתנן פרק קמא דערלה משנה ב' עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור. וכל שכן הנוטע קודם שבאו לארץ כלל. ולאו קושיא הוא. דשאני התם שנטעו גוים וכמו שהביא ר"ש ספרא. דכתיב ונטעתם פרט לשנטעו גוים קודם שבאו לארץ. ואף דערלה נוהג בשל נכרים. מכל מקום נתמעט של נכרים קודם שבאו לארץ. וכן כתב המקנה בהדיא. והוליד מזה לענין חדש דכתיב קצירכם ולא קציר נכרים. לא נתמעט של נכרים אלא קודם ביאת ישראל לארץ עיין שם בשמעתא דחדש:
ס"ק כ"ב קבעתי להלכה דברי הגהת אשר"י וכן בביאור שאין לזוז מפסק הגהת אשרי מאחר שלא מצינו מן הראשונים חולקים. וחוזרני בי כי לפי הטעם שהעליתי במסקנא דסבירא לי' דלרבה אין במנכש ומשקה חיוב רק משום שהי' במשכן. ועל כן אין ללמוד רק מלאכה שהי' במשכן לרבה משום חורש ולר"י משום זורע. אבל בעלמא תוספות גידול לאו מילתא הוא. והנה מה שכתבתי דאין חיוב בעצם משום זורע לרבה אף במקום דליכא חיוב חורש. וכן לא משום חורש לר"י אף במקום דליכא חיוב זורע. מבואר אצלינו במלאכת חורש סק"ז אות י"ד אות ט"ו שכן דעת הרמב"ם ואור זרוע:
אך דעת תוס' וריטב"א אינו כן כמבואר שם אות ד' וה' אלא דבעצם יש חיוב שניהם. רק דכיון שיש שני חיובים מה שהוא דומה לו יותר דוחה חיוב האחר. וסמ"ג והגמרא סבירא להו דבאמת קיימא לן דחייב שתים:
ה) ואם כן לדעת ראב"ד שהביאנו באגלי טל שם עוד יש ראי' שאין הטעם משום שהי' במשכן. ואפילו בלא דברי ראב"ד על כל פנים אין ראי' דטעם מנכש ומשקה משום שהי' במשכן. ובלא ראי' אין לנו לומר כן. ושם במלאכת חורש סעיף ו' ובביאור סק"י הארכנו להלכה כדעת תוס' וריטב"א וסמ"ג והגמרא. ואם כן נדחה הטעם שכתבתי במסקנא לדעת הסמ"ק. ואי אפשר לפסוק כמותו רק אם נמצא טעם אחר נכון לדבריו:
שם סוף אות ד' נראה לי ראי' מהא דביצה (דף כ"ד.) בצד אווזים ותרנגולים ויוני הרדסאות פטור משום שבאים לכלובן לערב. ופרש"י לכלובן ונוח לתופשן שם הלכך הרי הן כנצודין ועומדים ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן. ולא אמרינן דהוי קירוב צידה במה שצדם במצודה טרם בואם לכלובן. ולקירוב צידה זו צריך מצודה. והוי תיקון שיוכל לשוחטם ולאוכלם תיכף. אלא ודאי כיון דמחמת שיוכל לתופשם לערב בלא מצודה חשובים נצודים מעכשיו. לא הוי קירוב מלאכה שהמלאכה הא נעשית מעכשיו בלא מצודה. הכא נמי כיון דמחמת שראוי ליגדל לאחר זמן חשוב זורע מעכשיו לא חשוב קירוב מלאכה במה שגדלים עכשיו: