אור ברסלב
אגלחך לשמים תעשיית שיער האדם

אגלחך לשמים

תעשיית שיער האדם

ותשקוט הארץ ארבע עשרה שנה

הנתונים שלפניכם הינם מתוך מקורות רבים הערה ה הבירור בענין זה, אינו פשוט כלל, מדובר בשוק עולמי פרוע ביותר ללא שום פיקוח משום גורם שהוא, אעפ"כ כל המקורות היינו - כתבות, ראיונות, שו"תים, שיחות עם סוחרים, מחקרים, דו"חות או"ם, סחר, ושגרירות, כולם מראים את אותם נתונים כלליים למעט שינויים קלים שאינם משמעותיים לעניניינו. וכל זה ללא השוק השחור, שהוא הסחר העיקרי בשיער - כפי שמעידים כל העוסקים בתחום. שניתן לקבלם אצלינו.

במדינת הודו ישנם יותר מ-1,000,000,000 (מליארד) נפש, כאשר 85% מתוכם מאמינים בדת ההינדו. בנוסף לכך, בעולם כולו מפוזרים לפי ההערכה עוד כ-2 מליון אנשים המאמינים בע"ז זו, אשר נוסעים להודו לגלח שערות ראשם ככל שאר מאמיני ההינדו שבמדינת הודו עצמה.

סמוך ממש לעיר טירופאתי שבהודו באזור הנקראת טירומולה קיים מרכז טומאה גדול של "דת" ההינדו. מדובר בבנין בן 4 קומות, אשר מעליו פסל בגובה שלוש קומות. ועוד ישנם 600,000 בתי ע"ז קטנים מפוזרים בעולם.

'עולי רגל' הודיים מקריבים שערותיהם ב"מקדשים" בדרום הודו כבר מאות שנים כדי "לטהר את עצמם" ולהחזיר את חובם לאלילים. על פי אגדה 'נאמנה' איזה אליל 'עשיר' אחד הסתבך בחובות עקב הוצאות מופרזות על חתונתו, המדובר הוא בסכומי עתק בפריסה לכמה אלפי שנים, הסוגדים של המסכן הנ"ל 'עוזרים' לו לשלם את החוב על ידי הקרבת שערם לפניו...

מסביב לבנין הע"ז ישנם בתי תגלחת שבו הם מגלחים שערם להקריבו לפני הע"ז שלהם.

בנוסף לפסל הגדול העומד במרכז בין בתי התגלחת, קיים גם בכל בית תגלחת בקומה התחתונה - בית תיפלה ושאר פסלים, כאשר המתגלחים והמגלחים מכוונים להם.

(ניתן לראות בהרבה הסרטות איך שהם אומרים את שם הע"ז בזמן הגילוח, ומבקשים ממנו אז בקשותיהם.)

ישנם כאלו המגלחים שערותיהם גם בבתי המלון שסביב לבית התפלות, וזאת דוקא כאשר יש שם תמונה של הפסל, קטורת וכדו'...

בבתי התגלחת יושבות מאות נשים וממתינות לתהליך גילוח השיער. בעבורן זהו מעשה של גבורה "ומסירות נפש" לאלילים.

גזיזת שערות בטירומלה היא דבר שעושה רושם רציני על מליוני 'כסילים', לאחר שרואים כביכול שמשאלתם התמלאה, התרחש נס כלשהו או שאחד מיקריהם נפטר, הם באים להקריב את שערותיהם.

הגר"מ שטרנבוך כתב עוד בשנת תש"ל (בספרו דת והלכה סימן א') "היום נמצא בשוק שערות מהודו שהן באסור חמור מאד דתקרובת עבודה זרה". עוד שם "והיצוא דשערות אלו גדל והולך מדי שנה". ההיקף המדובר אז היה כ-25,000 ליום, ואכן במחקר שהתפרסם לאחרונה נכתב כי מדובר בהיקף של 40,000 ביום, וביום אידם היקף המתגלחים מגיע לכ-80,000 ליום!

סדר צורת התגלחת

בכל יום יושבים על רצפת הבטון באולמות הגילוח (מדובר באולמות ענק המכילים עשרות אלפי איש) כ-700 סַפָּרים, ומגלחים במהירות ובמיומנות גדולה 60-70 ראשים ביום, במשמרת של 6 שעות.

כל הספרים חייבים ללבוש בגד לבן או ביגוד מסורתי עם סמל כלשהו על מצחם. רק בעלי יחוס או פרוטקציה יכולים לעבוד בבתי ע"ז, ספרים ממשפחות אחרות לא ימצאו את מקומם שם (כלומר שגם בשבילם זה 'עבודה' ולא רק ענין של כסף). הערה ו

מנהג כל אשה שם הוא להתגלח לפחות פעם אחת בחייה. הן מגדלות את השיער ארוך מאוד למען הע"ז, ומגלחות אותו בטקס גילוח כשהן יושבות בתנוחה מסויימת ואומרות או חושבות את שם האליל בזמן הגילוח.

הערה ו

מתוך מחקר שהתפרסם כיום באמריקה

מ. סובה מספר על כך שהוא מגלח בערך 80 ראשים בימים עמוסים, סופי שבוע וכדומה, ו- 40 ראשים בימים רגילים.

הספר 'דור שני' הזה כבר גוזז שערות בטירומלה במשך 3 שנים, ולפני זה היה לו סלון לבד. אבא שלו עבד 34 שנה.

לאחר מות אביו הוא נהיה ממלא מקומו.

כאשר עובדים זמניים עובדים במשמרת של 6 שעות, הספר 'ריודו' עובד עד 8 שעות, 7 ימים בשבוע. האבא של סובה עבד 15 שנה בבית הע"ז בתור עובד זמני, והוא קיבל 2 רופי לבנ"א. היום הוא מקבל 7 לתגלחת מלאה ו 3- לחלקי.

הספרים המומחים יכולים אפילו לגלח תינוקים בוכים. אם פצעו ראש של מישהו זה כמו דיו אדום של המורה על התעודה. בפרט אצל תינוקים שהקרקפת שלהם היא מאוד עדינה.

זה יכול להיות קשה, אומר ריודו, תינוקים מתעצבנים והספרים לא ממהרים אם להורים קשה להחזיקם רגוע.

להתעסק עם קשישים ונכים גם יכול להיות אתגר. אפילו שיש תורים מיוחדים לסגידה, לתגלחת אין את האפשרות הזאת. העיפות של הקשישים והנכים חוץ מהאלפים שמבזבזים שעות בתור גורם להיות עצבניים וכועסים. בגלל כמויות המסתפרים שהולכים וגואים הפסקת האוכל שלהם היא בקושי 10 דקות. עבודה כ"כ תובענית כמו זה יש לה תוצאות קשות. לעבוד בישיבה בלי שום הפסקה אחרי עבודה כ"כ מאומצת בידים זה גורם לרגלים משופשפות וגם פצועות. שורש כף הידים, הכתפים והגב כואבים אך הם התרגלו לזה. אחרי שהם גלחו קרקפות בכזו דרך הם כבר לא יכולים להשתמש עם כסא ספר. כי בבית הע"ז עושים את זה בחצי מהזמן.

במשך שנים משרתי הע"ז היו שורפים את השיער, אולם עם התפתחות תעשיית הפאות כאשר ראו סוחרים סינים בהונג קונג שישנו ביקוש עצום לשיער אדם - השפיעו על השלטונות שבהודו למנוע איבוד השיער, מאחר שהוא יכול לשמש מקור למטבע זר. ומיד קמו כמה אנשי מעשה והחלו לִׂׂצבור שיער זה, ולשווקו בעולם. וככל שספקו יותר סחורה ברחבי העולם כך התפרסם שמם וגדלו מספר הפניות מכל העולם אליהם בבקשה להשיג מוצר מבוקש זה. הערה ז

הערה ז הפרסום המעורר הראשון בענין היה בירחון "קול תורה" מחודש ניסן תשכ"ח (שנה לט חוברת ז' עמ' ה) שם כותב הרנ"א רבינוביץ מטורונטו וז"ל: "בזמן האחרון בגלל האופנה החדשה עלה הביקוש לשיער אדם לפיאות נכריות עד להפליא. היוקר גרם לכניסת הודו לשוק זה. שם ישנם אלפים ורבבות שנוהגים לגדל פרע, וליום איד ידוע מתגלחים ומקריבים את השיער לע"ז. לפנים היו שורפים את השיער המתקבץ שם לקמצים אחרי טקס ההקרבה, אולם כאשר ראו הסוחרים בהונג קונג שהשיער שווה כסף, השפיעו על השלטונות למנוע איבוד השיער, מאחר שהוא יכול לשמש מקור למטבע זר."

(מתוך תרגום המחקר האמריקאי) "מנהג הגילוח לרצות את ה'אלוהים' הוא טקס של מאות בשנים בבית הע"ז "וִישנו". אם תגיעו ל"מקדש" המפורסם בתירופתי באנדרה פרדש, תמצאו הרבה נשים וגברים מגולחים ש'מפייסים' את האלהים 'בלאג'י' עם נדר הגילוח, הקרקפות המבריקות נמצאים בכל עבר, חלק מרוחים בשרף של עצי אלגום על מנת להשאיר את הראש קריר במיוחד בחום הקיץ. עובדי העבודה זרה באים בהמונם לגלח את שערותיהם על מנת לקבל "עזרה אלהית".

מנהלי ה"מקדש" הבינו שאפשר להרוויח הרבה כסף מהטקסים הללו. בשנתיים האחרונות המנהלים של ה"מקדש" בטירומולה יצרו תהליכים עסקיים לאפשר להם להרוויח הרבה מזומנים מהביקוש הגלובלי לשיער טבעי, הקופות לא הפסיקו לצלצל משך כל תשעת ימי הטקס בטירומולה - שקורה כל חודש אוקטובר בשנה הזאת, השתתפות 1,500 ספרים שמתוכם 277 נשים שעבדו סביב השעון לגלח את הקרקפות של 340,000 ראשים שמהם 170,000 נשים." (ע"כ מתוך המחקר האמריקאי)

סרי ונקטיה שהוא מנהל הראשי של טקס הגילוח ההמוני בטירומולה אמר: "בעונה הזאת השגנו עליה של 45% בעבודת הגילוח הישג שעוד לא היה קודם לו בהיסטוריה, אחד מכל שתי מאמינים שהגיעו לטיריומולה לטקס נידבו את שערותיהם, 700,000 עובדים ביקרו ב"מקדש" באוקטובר שעבר, הקרדיט לעליה בציבור המתנדבים לאלוהים בלאג'י, הוא תוצאה מהמאמצים הרבים של סמבה סיווה ריעו, וסריניווסה ראג'ו מנהלי ה'טמפל', והם הבינו את הפוטנציאל במכירת השיער, ריעו הציג נוהלים חדשים שיקלו על המתנדבים התורמים את שערותיהם. חלק מהשיכלולים הינם סרטים דתיים עם מוסיקת רקע מרגיעה סביב משטחי הגילוח על מנת שאנשים ישארו תחת פיקוחם בתור ולא ילכו למגלחים זרים. מהתחלת הטקס שבשנה זו, ההנהלה גם סיפקה ארוחת בקר לכל המאמינים הבאים להקריב, המחכים לגילוח. האולם הראשי של קרליאנה קטה הוא אולם ממוזג שבו אפשר לגלח כ-5,000 איש לפרק זמן של 6 שעות, ויש עוד 3 אולמות קטנים הדומים בקרליאנה קטה. את המשטחים מנקים כל שעתיים ושולחים את השיער לשטיפה וייבוש.

ההכנסה שמכניסה עבודת הגילוח עברה את ה 30- מילון דולר, זה היה בזמן שמכרזי השיער היו פעם בחצי שנה, עכשיו מנהלי ה"מקדשים" התעוררו לרעיון שאפשר לעשות מכרזים חודשיים אונליין. ב 2011- למינ' התחילו לערוך מכרזים אונליין של שיער טבעי ומכרו 1578 טונות ברווח של 100 מיליון דולר. המכירה ההמונית הזאת היתה של שיער שאוכסן למשך שנתיים, וכל אחסון יתר זה נגמר מהמדפים. המכרזים באונליין הדו-שנתים בשנות 2015-2016 הכניסו 30 מילון דולר. המארגנים אומרים מה שפעם היה הכנסה מקסימלית עכשיו נהפכה ל 15%-18% ממהכנסה השנתית." לפני 5 שנים העובד עבודה זרה היה צריך לשלם עבור הגילוח RS10 בשנת 2011 הם הרשו לגלח בחינם, מאז שהההנהלה התחילה לקחת את עניין מכירת השיער באופן רציני והעריכה שזה יכול להיות הכנסה ענקית עבור ההנהלה.

ההנהלה גם דואגה שהשיער יטופל בצורה הגיינית. לכל מגלח נותנים סכין חדשה יחד עם טבלה של משחת שרף עץ אלגום, תמורת מטבע, ולספרים נותנים כלים וחומרי אנטי ספטי.

את השיער בטיריומולה שוטפים ומייבשים בטמפרטורות מפוקחות ומאוחסנות לפי קטגוריות במחסן בטירופתי. בכללית מחלקים אותם לשש דרגות שתלויות באורך ומרקם, יש שוק גדול באירופה וארה"ב ששם אורגים אותם לפיאות.

עיבוד השיער

בממוצע כל אשה מספקת כ-280 גר' של שיער. כל 6 שעות מתמלאות סלסלאות ואותם מביאים למחסנים ששם השיער נמצא בעומק של עד גובה הברך.

אחרי שמגלחים את השיער, שוטפים אותו באמבטיות ענקיות ומסרקים בפסי ברזל מיוחדים. לאחר מכן מודדים את האורך ואוגדים את השיער לפי אורכים באגד של כ-200 שערות בכל אחד.

בשלב הזה משרים חלק מהשיער בכימיקלים מיוחדים (שהן סוד מקצועי) למשך מספר ימים, ע"מ שיצאו הפגמנטים של הצבע לאט לאט, ובכל יום נוסף שהשיער מושרה בכימיקלים אלו, יורד הצבע יותר ויותר, כך שניתן להפיק ממנו את כל גווני השיער הנדרשים לפי משך ימי ההשריה. ולאחר מכן מערבים כמה גווני בלונד ע"מ שיראה טבעי. (צורה זו של הוצאת הפיגמנטים אינה פוגעת כלל בשיער, לא בגמישותו ולא בברקו, והשיער נראה אינו מעובד ואינו ניתן לזיהוי.)

חלוקת השיער לפי איכות

כמויות עצומות של השיער נלקח עבור תעשיית הפאות בשל גודלו וצורתו האיכותיים, חלק מהשיער שהוא ברמה נמוכה יותר נמכר במחירים מוזלים, ומשמש גם לפאות אבל בעיקר לתוספי שיער.

וקיים גם אחוז מסוים של שיער שאינו מתאים כלל לתעשיות הפאות, והוא נמכר לתעשיות כימיות המשתמשות בשיער, כגון תעשיית המזון והבשמים.

כושר השיער ההודי

השיער ההודי גמיש ועמיד במיוחד. ניתן לשנות את צבעו מבלי לפגוע באיכותו, והוא שומר על הצבעים שצובעים אותו. השיער ההודי הוא דק ועדין ורך כמשי ויש לו מבנה הדומה למבנה השיער האירופאי, וכבר העיד מי שעמד בראש ועדת הכשרות המדוברת כי לא ניתן להבחין בין שיער הודי לשיער אירופאי אחר העיבוד.

בד"כ השיער קודם הגזיזה אינו מעובד בעיבודים מלאכותיים ולא מטופל אף פעם ביותר משמן קוקוס וסבון טבעי, ברוב המקרים גם לא נחתך מעולם. ניתן גם לתלתל אותו טוב יותר מכל שיער אחר. בנוסף לכך, השיער נשמר זמן רב יותר בבלאי טבעי מפני ששורשיו החזקים הם כשכבת מגן לשאר השיער.

עקב התנאים המשופרים של השיער ההודי המגיע מה"מקדש" הטמא, מתרכז המסחר הגדול של השיער לפאות בעיר טירופאטי. לא לחינם לכמה עשרות מהחברות הגדולות בעולם לייצור פאות, יש מרכזי ענק למסחר בשערות בסמוך לפסל הגדול, והמסחר בשערות אלו פורח ומשווק לכל העולם.

מרקמו של השיער ההודי מתאים יותר לשרוד את תהליך העיבוד הקשה בחום גבוה וחומרים קשים וזאת מפאת היותו לא רך מדי כשיער האירופאי, וגם לא קשה כשיער הסיני. בגמר תהליך העיבוד הופך השיער ההודי למוצר מושלם עבור כל מי שחפצה לחבוש לראשה שיער "אירופאי אמיתי"...

אספקת שיער משאר המקומות

כמו שעוד יתבאר, לא שייך מבחינה טכנית לספק השגחה למקור השיער עוד משעת הגזיזה, הסיבה לכך הינה שבשום מקום בעולם, אין מציאות של נשים העומדות בתור במרוכז במקום אחד וממתינות למסירת שערותיהן – המקום היחידי בעולם שתופעה זו קיימת הינו אך ורק ב"מקדשי" הע"ז שבהודו. בכל שאר חלקי העולם, איסוף השיער הינו מליקוט ארעי בכפרים נידחים, זעיר שם זעיר שם, וכן משיער מתים.

גם מקור שיער זה מצטמצם ממילא לאור אספקת השיער ההודי, וזאת מסיבה פשוטה - כל אחד מבין שאין זה קל לאשה ואפילו עניה במיוחד למכור את שערותיה ואפילו בעבור כסף, וכנ"ל אין זה נוח למשפחה למכור את שערות יקיריהם שמתו, אך מ"מ הכסף עושה את שלו. אלא שעד כמה שישנו תחליף זמין וזול בשוק השיער העולמי – והיינו שיער ה"מקדשים" אותו מסירים העובדים להמוניהם בחינם אין כסף, ממילא המחיר שמוכנים לשלם הסוחרים עבור שיער שאר נשים, יורד בהתאם, ובמקביל עם ירידת מחירי השער גם אלו המוכנים למסור שערותיהם כנ"ל הופכים לאחוז זניח. הערה ח

הערה ח ולחידוד העניין נבאר כי בכדי לעשות פאה באורך סטנדרטי של 40 עד 60 ס"מ עם עוד 7.5 ס"מ לעיבוד – תצטרך אשה לגדל את שערה עד המותניים לפני שהיא מוכרת אותו! (וזאת ע"מ להשאיר לה מעט שיער עבור עצמה) אם שיער גדל באורך של בין 6 עד 12 מ"מ בחודש, יקח בערך 8-4 שנים לגדל שיער מספיק ארוך בשביל פאות האופנה היום! צריך בממוצע 4 ראשים לעשות פאה אחת, כך שארבע נשים שמגדלות שיער במשך 8-4 שנים – הכל בשביל פאה אחת, ותעשיה זו מצריכה אספקה תמידית של שיער באורך זה, וכל זה רק בכדי לספק לנשות ישראל את פאותיהן (שהן רק 7% מהפאות המיוצרות בעולם), היכן ניתן למצוא אספקה כ"כ גדולה של שיער כנ"ל אם לא ב"מקדשי" הע"ז שבהודו אשר שם בכל יום מתגלחות עשרות אלפי נשים עבור אמונתם הטפילה!

[ונחדד עוד את דברינו: סין הינה כידוע המדינה המרובה ביותר באוכלוסין בעולם, מילארדי סינים נתונים שם לשלטון עריץ, רובם חיים בעוני ופעמים אף ברמות מחפירות, ואעפ"כ אספקת השיער מסין ברובה אינה אלא מהודו.]

נתונים אלו מגלים את גודל יכולתה של הודו להוות ספקית השיער לפאות מס' אחד בעולם – כך ששום מדינה לא יכולה להתחרות ולא במעט ביכולת אספקת השיער שלה.

הנתון החשוב ביותר שעלה בידינו הוא מדו"חות המכס, והוא שבשנה האחרונה הגיע מהודו לארץ ישראל 2,500,000 (טון וחצי) שיער !!! לערך כ-4500 פאות, ה' ישמור ויציל.

לפי כל המקורות נראה כי הודו הינה ספקית השער מס' אחד בעולם, ולא כתבנו את הדברים אלא לחידוד הענין, ולקמן נבאר את דעת גדולי ישראל שהורו באופן נחרץ שאפילו אם שיער הודו לא היה הרוב – עדיין האיסור במקומו עומד. הערה ט

הערה ט נביא כאן בירור קצר מתוך מחקרים שבידינו על שלבי שיווק השיער הנעשה בהודו - אספקת שיער מהודו לכל העולם (מחקר שהתפרסם באמריקה) וינץ סלווה (בן 75) - יבואן ובעלים של חברת שיער אנושי מהודו – באינגלווד בקליפורניה הנמצא בעסק כבר 30 שנה. – "דעתי המקצועית היא כי 98% מהשיער הנמכר בעולם מגיע במקור מה"מקדשים" בהודו, בגלל שכסף גדול מעורב פה – יש הרבה מאוד שקרים ורמאויות בתעשיה. סין שהיום היא היצרנית הגדולה ביותר של פאות, קונה את השיער בכמויות אדירות, בגלל הכמות הבלתי נגמרת והמחיר הסביר ולאחר הייצור של הפאה הם מייצאים את זה מבית החרושת עם תווית אחרת, כאילו שזה הגיע מארץ אחרת".

"כמעט כל הפאות בשוק היהודי מעובדות ונתפרות בתוך הרשת במפעלים הסיניים. כידוע המפעלים בסין מייצרים בעלויות נמוכות במיוחד, יש להם כלי עיבוד מובחרים, שכר עבודה נמוך לפועלים ורצון לרצות את הלקוח. המפעלים הללו עובדים כמעט לגמרי ללא כל השגחה. ישנם עדויות רבות על מקרים בהם ספקו תויות מזויפות לגבי מקור המוצר, ועל מקרים בהם החליפו שיער מלקוחותיהם - עם השיער שיש להם שהוא יותר זול. המפעלים הסינים קונים כמויות אדירות של שיער מה'טמפלים' בהודו."

"אין מחסור משיער חינם מהסוגדים בבית ע"ז שיוכלו לעשות מכירה פומבית ליצואנים. זה כללי המסחר הפשוטים של היצע וביקוש. בתי ע"ז הודיים יש להם כמות עצומה של שיער מוקרב והעולם יש לו ביקוש עצום לסיטונאים, זה הכי הגיוני לקנות איפה שההצע הוא גבוה והמחיר סביר. זה בלתי אפשרי לחתוך מספיק שיער במדינות אירופה בשביל להספיק לדרישת העולם."

ייצוא שיער מהודו

"הודו היא אחת המדינות הפופולריות לשיווק השיער הטבעי עם ייצוא שנתי של אלפי טון בשנה. לפי משרדי הכלכלה סין היא המייבאת הגדולה של שיער טבעי מהודו, לאחריה ברזיל, אטליה, וארה"ב. השיער הטירופתי נהפך לסמל ענק בשוק השיער הגלובלי, בעקבות זה יש ביקוש גדול לסוג שיער זה."

במסמך של שגרירות ישראל בהודו נמצא כדלהלן:

"אין אפשרות לברר את הכמות הכוללת של השיער הנאסף בהודו, לעומת זה יש לנו את הנתונים לגבי כמות השיער המיוצאת מהודו, הנתונים ע"פ משרד הסחר ההודי לשנת 2002 / 2003 : שיער אדם לא מעובד סה"כ יצוא 416 טון. שיער אדם מעובד סה"כ יצוא 1114 טון. מעובד משמעותו רחוץ וממוין לפי אורך ואיכות תואמת."

[מקילו שיער נעשים 3 פאות בערך, יוצא שכ-4,500,000 פאות מיוצאות מהודו בשנה.] ראוי לציין שנתונים אלו משנת 2003 וכאמור המספרים רק הולכים וגדלים משנה לשנה.

רמאות הסוחרים

סוחרים מסוימים משחקים עם לקוחותיהם ע"י החזקת אתרים באנטרנט הנראים כשונים, ומציעים מגוון של שיער עם תוויות שונות. אתר אחד שיער רוסי והשני ברזילאי וכו'. חברת שיער בדבלין אירלנד שמוכרת שיער שמעובד בסין מפרסמת אותו בתור שיער 'ספרדי' ובאתר אחר בתור שיער 'רוסי'.

מחקרים שנעשו לאחרונה גילו שרוב המוחץ של השיער שהיום משתמשים בו בתעשית הפאות ותוספי שיער הוא משיער בתי הע"ז בהודו. השיער הזה נקנה ונמכר תחת מותגים שונים של: אירופאי, ברזילי, מונגולי, רוסי, סיני, פרובי ואוזבקי. תעשית השיער האנושי נעשית בלי רגולוציה ואין שום פיקוח עליו. יבואנים, סיטואנים, ספקים, יצרנים וסוחרים יכולים לשים תווית על השיער שהם משווקים כאוות ליבם, ואין פוצה פה! וזה נותן פתח לרמאויות בשוק השיער.

"היעד הכי פופולרי הוא סין מכיון שיש להם את הכלים והידע וכח עבודה זול. כשהשיער יוצא מידי הסַפָּק הוא נהיה דבר של אמון מוחלט בין הספק ליצרן. האימון אצל רוב היצרנים הסיניים מוטל בספק רב. הם ידועים בהחלפת שיער מספק בשביל השיער שלהם, לפחות איכותי, מעובד או שיער בלתי ניתן לזיהוי אחר."

השיער ההודי נמכר עם תווית בתור שיער אירופאי, רוסי, מונגולי, ברזילאי, פרובי, אוזבקי ואוקראיני מהספקים. חברות הפאות לא מתימרות לדעת אם השיער הנקרא ברזילאי או אירופאי הוא בעצם מבתי ע"ז בהודו!

ראיון עם דפינה ניה סמיט, בעלים ומנהל היצירתי של 'סוניס שיער ופאות'. " 99% משער ברזילאי, פירובי או מלזי זה באמת שיער מהודו או מסין - מעובד מהודו. לדוגמא: כשאני הולך להודו וקונה כמויות גדולות של שיער אני רואה ברזילאים שקונים את השיער ההודי המתולתל ומעבדים אותו לתלתול יותר צפוף, ואח"כ משווקים את זה בתור שיער ברזילאי במחיר פרימיום. שיער מלזי זה פעמים רבות שיער סיני מעורבב בשיער הודי במראה יותר מבריק.

תנו לי מדינה ואני יכול להמשיך." וכעין זה שמענו מעוד ספקים נאמנים העוסקים בתחום.

תוכן העניינים

אגלחך לשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה