אור ברסלב
אגלחך לשמים סיקור היסטורי בענין חבישת הפאה

אגלחך לשמים

סיקור היסטורי בענין חבישת הפאה

העבודה שאגלחך לשמים

לפני כמאה חמישים שנה, בעקבות גזירות הלבוש וההתדרדרות הקשה בצניעות מחמת השפעת ההשכלה והאופנה הערה א החלו רבות מבנות ישראל לילך בפאה.

באותו הזמן תעשיית הפאות היתה מצומצת בעיקר עבור בעלי מום (קרחות) מחד, וציבור היראים מאידך (בעיקר בארצות אשכנז), ואספקת השיער הגיעה בעיקר מנשים עניות שמכרו שערותיהן או משיער שנלקח ממתים (דבר שעורר פולמוס רב בהרבה מספרי השו"ת מחמת איסור הנאה ממת, עי' יו"ד שמ"ט פרטי הדינים בכך).

עברו השנים והפאה הפכה ממוצר מגושם, למותג אופנה יוקרתי לכלל ציבור הנשים בעולם, וכלשון הגר"ש ואזנר זצ"ל בהקדמתו לשו"ת שבט הלוי ח"ב אות כ"ה וז"ל "והא ראיה שאינו דת יהודית דהא גם הגויות בזמן הזה [תשל"ג] הולכות כן לשם נוי שלהם אם כן מה דת יהודית בזה, ונתקיים בדרך מליצה פאה – נכרית", ומיום ליום ייצור הפאות השתכלל עד שרמת הפאות עלתה על איכותו ויופיו של השיער הטבעי, ו ממילא הביקוש גדל בהתאם.

וכעת החלו יצרני הפאות לתור אחר מקור אספקה לשערות הדרושות להם, מקור תמידי, זמין יותר, וזול יותר.

באופן רגיל, אשה אינה גוזזת את שערה סתם כך ואפילו תמורת סכום הגון, וגם משפחות שמגלחות את יקיריהן אחר פטירתם אינן מצויות בנקל.

בהודו, לעומת זאת, ישנו מסחר בין לאומי של שיער טבעי - בעז"ה בהמשך נבאר כיצד דוקא שם צמח לו עסק זה, על אף שבשאר התחומים מדינה זה אינה מהמובילות.

הערה א וגודל הפירצות שהיו בתקופה זו אנו רואים מגדולי אותם דורות כשהם צועקים על המצב בדורם. נביא לצורך המחשה כמה דוגמאות - מכתב החפץ חיים (מאיר עיני ישראל עמ' ק"י) וז"ל "בעוונתינו הרבים, נפרץ הדבר מאד מאד, והיצר הרע מפתה את הנשים ללכת פרועות ראש, בלי שום כסוי, וגם ללכת בזרועות מגולות, ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכהי גונא – הכל מגולה, כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהיה נגד הערוה". עכ"ל. וכעין זה מובא בערוך השולחן (אורח חיים סי' ע"ה ס"ז) "ועתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים, שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה והולכות בגילוי הראש, וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל וכו'", וכעין זה מובא ב"אפיקי מגינים" סי' ע"ה בחלק הביאורים וז"ל "ועכשיו בעוה"ר נתפרץ מאד מדת הצניעות בנשים שהולכות בפרהסיא בפרועי ראש עד שא"א למחות בהן שבודאי לא ישמעו לנו לפחות יש ללמדן שישימו על שערן סבכה קלועות מחוטין דקין של משי או של שערות מפאה נכרית כנ"ל דזה מועיל לסלק האיסור דאורייתא וגם עי"ז יהי' היתר קצת לומר דבר שבקדושה כנגדן כמש"ל דבזה אפשר שישמעו" עכ"ל. וכתב הבן איש חי (פרשת בא אות י"ב) "הנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש וכו'". וכן המהרש"ם כתב (סי' קכו) "ולא אכחד כי מכמה שנים אינני רוצה לברך ז' ברכות תחת החופה, בגלל פרצת הנשים היוצאות פרועי ראש" ע"כ. ועוד כתב בענין זה (ח"ד סי' קלח כ') "ואם כי היה ראוי לייחד בשביל זה מודעה מיוחדת באריכות דברים, אבל יען שידעתי שכבר נפרץ הגדר בגליל הזה ונתפשט מאוד, וכמעט אבדה כל תקוה בלבי להועיל, לזאת ידי עצורות וכו'". וכן בספר 'דברי בן שלמה' (להגרב"ז יעקובזון זצ"ל עמ' שו) "הייתי בעיר גדולה בלטויה, וביקרתי שם את הרב, ואשתו כיבדה אותי בכוס יין, ולא רציתי לשתות מפני שערה המגולה, והרב גער בי מאד, ואמר לי שרבות מנשי רבני ליטא הולכות כן".

וכנ"ל בשם החזון איש (מתוך הספר "פאר הדור" ח"ג עמ' י"ח) "רבינו הק' [החזו"א] נתן את הסכמתו לשידוך עם משפחה מיהודי ליטא, למרות שהאם לא כסתה את ראשה, ולא הסכים לשידוך במקרה דומה עם משפחה מיהודי הונגריה, אע"פ שהאם הבטיחה לכסות את שערותיה בעתיד, והסביר כי אצל יהודי ליטא נפוצה קלקלה זו [של גילוי הראש] גם בקרב שומרי תורה ומצוות ואילו יהודי מהונגריה שפרץ אותו גדר צניעות סימן שהוא מיקל ראש גם בשאר גופי תורה" וכן בספר "לעבדו בלבב שלם" (תולדותיו של הגה"צ רבי זיידל אפשטיין זצ"ל עמ' 90) מסופר שכ"כ היה קשה אז לבני הישיבות למצוא שידוך שתסכים לכסות את ראשה (אפילו בפאה) עד ש"גדולי הדור וראשי הישיבות הנחו את התלמידים שכיון שאין ברירה שלא יעשו מכך תנאי ויסיכימו להנשא עם אשה שתלך בגילוי ראש!" וכן במנחת שבת סי' פ"ד סקכ"ח "פשטה המספחת בעוה"ר בין הרבה נשים שבזמנינו שאפילו הנשואות הולכות פרועי ראש ר"ל". וכן בשו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד. נדפס בשנת תרצ"א) כתב וז"ל "בעוה"ר אוי לנו שכך עלתה בימינו שגם נשואות נשא"ו רא"ש בגלוי ובפרהסיא יוצאות בשוק פרועות לשמצה וכו', בקמיהם שאפילו בנות הערלים לא חצופות כל כך. וזה עיקר דת משה ויהודית ביד רמה פור"ע רא"ש ולענה. ונלאו חכמי הדור ודורשיו וסופריו ורבניו למצוא עצה נכונה לעצור בעד רעה חולה זאת ולגדור פרצה כי בעוה"ר שומע להם לא נמצא וכל כך גברה החוצפה עד אשר אין תרופה כי בת קמה באמה וכלה בחמותה וכולנה הצניעות פרצו גדר התורה בעשותן כמזמתה ואפילו הכשרות שבהן המעטות בטלה דעתן ובושות כמעט ראש לעטות כי תהיינה לשחוק וללעג הרבה ולבוז וחרפות בין הרוב הניכר רובן ככולן החצופות וכו'", וכן כתב הגאון רבי רפאל זילבער זצ"ל, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י) ובזמנינו זה פשתה המספחת בעוה"ר שגם הרבה מיראים מקילים בגילוי שיער באשה דהוה איסור דאורייתא ומופרש בזוהר עונש חמור ומר ולא שמים על לב השם ירחם וכו'", וב"משפטי עוזיאל" (ח"ט ס"ל) מובאת שאלה בזה"ל "דין בהבלעזיר קלויר בעיר ליבטשוב שלא יתפלל לפי העמוד איש אשר אשתו נושאת אפילו פאה נכרית (שייטעל) רק בשטרנטיכל או מטפחת וברוב השנים לא היה מי שיתפלל לפני העמוד יען שרוב נשי עירנו הלכו כבר בשערותיהם ומיעוט שבמיעוט נושאים שייטלים וכו'".

תוכן העניינים

אגלחך לשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה