דעת זקנים
עפ"י בקשת הגרי"ש אלישיב נשלח הג"ר אהרון דוד דונר (דינר) שליט"א, דיין בלונדון, לבדוק את המצב בהודו, בתחפושת של כומר מהוותיקן ובסיוע גורמים ממשלתיים בכירים, חדר הגרא"ד דונר למקומות הנסתרים ביותר, וקיבל אינפורמציה ברורה בנידון (לקמן נביא סיקור מן הנעשה שם), הדברים הורצו קמי מרן הגריש"א זצ"ל, אשר מיד פסק ששיער הודו הינו כדין תקרובת ממש, וכל פאה שאין עליה בירור גמור לגבי מקור השיער חייבת בביעור.
לפסק זה הצטרפו הגר"נ קרליץ, הגר"ש ואזנר, הגר"מ שטרנבוך, והגר"מ בראנסדארפער.
ע"פ כל הנ"ל פסקו כל גדולי הרבנים ששיער זה אסור בהנאה, וחייב בשריפה, ואסור להשהותו בבית - מדין "לא תביא תועבה אל ביתך" שנאמר גם על תקרובת (ועי' ברמב"ם פ"ז מע"ז ה"ב). הערה ב
הערה ב היו מן הרבנים שבתחילה סברו להיתר מצד צירופי ספיקות, אבל אחר שנתבהרו הדברים למעלה מכל ספק, לא נשארו צדדים להתיר.
ואלו הם ההשערות שהעלו קודם התברר הענין, הטענות והדחיות:
* אולי רוב השיער לא מגיע מהודו, וא"כ כל דפריש מרובא פריש. תשובה - ולפי מה שנתברר זהו דבר שלא ניתן להסתפק בו וודאי שרובו מהודו, וגם לו יצוייר שאין זה רוב - יש לזה דין של כל קבוע כמחצה על מחצה, כיון שהסָפֵק נוצר אצל הסַפָּקים היהודיים שהולכים לשם, ולא רק אצל הקונה. (תשובת הגריש"א והגר"מ שטרנבוך בקובץ אור ישראל ל"ו.)
* פאות בהירות מותרות כיון שבהודו שערם כהה. תשובה - לפי מה שנתברר ישנם עוד כמות גדולה מאוד של עובדי ע"ז משאר ארצות המגיעים להקריב שערם בהודו (וכמות זו על אף שהיא המיעוט שם, אבל וודאי שהיא רוב השיער הבהיר שנמצא בעולם, כיון שעוד הרבה פחות נשים רגילות עם שיער בהיר, מגלחות את שערם תמורת כסף - כנ"ל). וכן השיער הנמכר מהודו אפי' גולמי הינו אחר הוצאת הפיגמנטים (ואינו חימצון רגיל שפוגם את השיער, אלא הוצאת הפיגמנטים ב'אוסמוזה' שזה פטנט סודי שאינו מזיק לשיער כלל, ואינו ניכר בו כלל), כך שגם השיער הכי כהה - נהפך בין רגע לבהיר אפי' שעדין הוא נשאר גולמי ומשם לכל שאר הצבעים.
* אין זה תקרובת ע"ז אלא דורון. תשובה - לפי מה שיבואר לקמן זהו ממש תקורבת. (תשובת הגריש"א הנ"ל ע"פ עדות הגא"ד דונר שליט"א)
* גזיזת השערות אינה כעין פנים. תשובה - נפסק להלכה כאותן ראשונים שגזיזת השערות דומה לשבירת מקל, שהגמ' אומרת שזה נקרא כעין פנים. וז"ל השו"ע יו"ד קל"ט "אבל דבר שאין מקריבין ממנו בפנים אינו נאסר אלא א"כ עשה ממנו כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת והוא דרך לעובדה באותו דבר, אע"פ שאין דרך לעובדה בזה הענין. כיצד, ע"ז שעובדים אותה שמקשקשים לפניה במקל ושיבר מקל לפניה נאסר מפני ששבירת המקל דומה לזביחה". (תשובת הגריש"א הנ"ל, והגר"מ שטרנבוך הנ"ל, ועוד תשובות רבות בקובץ הנ"ל.)
* גזיזת השערות אינה לפני הע"ז אלא באולמות בהר סביב לע"ז, וא"כ אינה תקרובת. תשובה - הגזיזה נעשית דוקא לפני הע"ז או לפני תמונתו. (ע"פ חקירת בי"ד דהגרנ"ק המובאת בקובץ הנ"ל.)
* אין עבודתה בכך לפי דברי הכמרים, וא"כ הוה כשבר מקל לפני ע"ז שאין עבודתה בכך שדינה שאינה עבודה כלל. תשובה - כך עבודתה לפי העובדים, והם אלו שמקריבים בפועל ולא הכמרים, לכן רק הם הקובעים את צורת עבודתה. (בתשובת הגריש"א הנ"ל)
* רק הנשים חושבות לע"ז, אבל הספר שהוא העובד אינו חושב אלא לממון. תשובה - כאמור הספרים גם חושבים לע"ז וזהו כבודם, ולא לממון! (ע"פ הכרעתו של הגריש"א והוסיף שסתם מחשבת עכו"ם לע"ז, מובא בקובץ הנ"ל.) ומ"מ תמיהא רבתי על ציבור יראים שמתבוסס לו בסברות והשערות וחיפוש עיקש סביב צידי ספקות בנושא כ"כ חמור, בעוד שאין בנמצא מי מציבור היראים שהיה מיקל באופן כגון זה, אפילו בנידוני כשרות מהקלים ביותר. וכבר אמר על זה הגר"נ קרליץ שליט"א שע"פ הלכה אין ראוי לסמוך על היתרים של שעת הדחק בנושא זה, כיון שניתן לכסות את הראש במטפחת וכדו' (דברי שלום עמ' קיט).