אור ברסלב
אברהם יגל (על התנך) אברהם יגל על פרשת כי תשא

אברהם יגל (על התנך)· רבי אברהם הכהן מתוניס

אברהם יגל על פרשת כי תשא

אברהם יגל על פרשת תצוה

למה ה' יחרה אפך בעמך וקשה מאי דאמר למה ה' יחרה אפך למה לא יחרה אפו כיון דלסוף ארבעים יום לתכלית התורה עשו ע"ז וכי מי שעושה השלום יבוא בחזקה. אלא משום דדרך המלכים לעולם לא יחרה אפם כי אם בדבר שאינו יכול לעשות אותו כרצונו כגון שעשה בנו דבר שחייב עליו מיחה וכיון שאינו יכול להורגו ודאי מתחמם ויעלה דמו לראשו ויחרה אפו. לכך אמר משה למה ה' יחרה אפך שאתה מלך מלכים ובידך לעשות חפצך ורצונך ואין מי שיעכב על ידך הלא ודאי משום שהם עמך וכיון שכן זכור לאברהם: ע"ש ילך נא אדני בקרבנו יש לשאול מה ראה משה לשאול שילך עמו שם אדני ולא שם הויה שהוא בעל הרחמים. ונראה משום דבפרשת משפטים א"ל הנה אנכי ושלח מלאך וכו' אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם וכו' ופירש"י שהוא מטטרון ופי' בזוהר שהוא נער שהוא ש"ך דינים שהוא כולו דינים שאין בו ה' אלפין למתקו וזהו כוונת פרעה שלקח ה' אלפין שאמ' אמר אויב וכו' לפעול הדין בלי מתוק זהו מ"ש לו ה' וראית את אחורי ופני לא יראו שהם ה' אלפין שהם פנים לכך משה רבע"ה הזכיר י"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שילך שם אדני מלא שהוא שם מלא ואין בו דינין כלל. והא דאמר וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו לכאורה הוא שפת יתר כיון דאמר לעונינו וכ"ש לחטאות אלא משום דדרך בני אדם אף דמחל לחבירו ואינו מענישו אפ"ה כדי לעשות לו טובה צריך שיהיה מחילה גמורה ולכך אמר אף על החטאות כדי לעשות לנו טובה שהוא ונחלתנו:

ע"ש ולא שתו איש עדיו עליו ויתאבלו ובתר כן אמר ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך ואח"כ אמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. יש להקשות מהו שאמר ולא שתו וכו' כיון דידוע שעדים הם שני כתרים שלקחו מהר חורב ביום מתן תורה כנגד נעשה ונשמע מהו שאמר ולא שתו איש עדיו כיון דהוא אור פשוט איך בידם להסירו ולהשתמש בו ועוד מאי קאמר הורד עדיך כיון דלא שתו ועוד האי דקאמר ויתנצלו משמע בע"כ כמאמר הכתוב במדין וימסרו מאלפי ישראל ובשלמא התם שצריך בע"כ הטעם שהוא תלוי במיתתו של מרע"ה אבל הכא מאי טעם נתרשלו כיון דמעיקרא ברצונם סרו אותו. ונראה דמעיקרא היו הכתרים מגולים לפני הכל מימין ומשמאל לראות חיבתן לפני המקום ולשמור אותם ואח"כ עשו להם כלים כסף וזהב שהם חסד וגבורה עשה ולא תעשה כנגד נעשה ונשמע לישיבתם ולתפארתם ולכך עתה באבלם לא שתו הכלים עליהם והניחו הכתרים כדמעיקרא מגולים ומרע"ה צעק עליהם על זה והניחו אותם עד שהקב"ה אמר להם ועתה הורד עדיך מעליך כיון שהתחלתם בפורענות ואדעה מה אעשה לך לפי שלא רצה להענישם בעוד שהכתרים עליהם אכן אעפ"י ששמעו דבר ה' והורידו הכלים של הכתרים מעליהם מ"מ האורות לא רצו ליפרד מהם וחסו על ישראל כדי שלא יוזקו עד שבע"כ נטלו מהם וז"ש ויתנצלו על ידי אחר בע"כ ולכך אמר מהר חורב להודיע שאלו עדים הם האורות שקבלו בהר חורב מעיקרא ולאפוקי עדים המוזכרים שהם הכלים ואלו הכתרים האורות זכה בהם מרע"ה וז"ש הכתוב כי קרן עור פניו להורות מגודל האור של כל ישראל לכך נתפשט האור מראשו ועד פניו ואלו האורות נתנו בו כח ללמד תורה לששים רבוא ישראל והוזכר המעשה הזה להורות לדורות שע"י זכות משה והתדבקותו באלהיו וענותנותו שהיא כלולה בכל התורה והמצות שאף הוא כלול בכל המעשים שקראה אותו התורה איש האלהים ואפ"ה לא נשתבח אלא במדת הענוה לא כן הם שקראו לעצמ' מדת הגאוה שהיא שורש כל העבירות עד שעשו העגל וכפרו בהשי"ת לכך הוסרו מהם כל הטובות שעשה להם האל ית' ונתנו למשה וכל זה נזכר בתורה להודיע לעמו שיתדבקו במדת הענוה שהיא גורמת התדבקותו ויראתו להשם אשר ע"כ החי יתן אל לבו אחר שראה הזכות והעונש כידוע:

תוכן העניינים

אברהם יגל (על התנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה