אברהם יגל (על התנך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
אברהם יגל על פרשת חקת
קח את המטה וכו' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והשקית וכו'. יש לדקדק כיון דעיקר הצואה היא הוא הדבור למה לו לצוותו ליקח אה המטה שיבוא לטעות. ונראה דמשו"ה אמר לו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. ולכאורה אין בו צורך כיון דאמר ונתן מימיו ממילא ישתו כל. העדה אלא משום. דטבע המים הולך למנגד המעין ולא לצדדין לכך א"ל קח את המטה ועל ידו תחקוק להם שבילין להגיע להם המים לכל שבט ושבט עד אהליהם וזהו שאמרו ישראל בשירת הבאר במחוקק במשענותם הוי. קאי על משה ועל אהרן שחקקו במטה שבילין שיגיע להם בחנייתם ומהו הדיבור שידברו לא הוזכר בפסוק. ושמעתי שהדיבור הוא שיאמרו סלע הוציא מימיך שכן אמצעות תיבת סלע הוא מים והיינו דכתיב ונתן מימיו שיוצא מתיבת סלע:
אך קשה למה הוצרך להכותו פעמי' דבהכאה א' כבר עבר ורש"י פירש משום דבהכאה א' הוציא טיפין לכך חזרו להכותו פעם ב' גם פירש"י דמעיקרא דבר אל הסלע ולא יצא מים ממנו משום שאינו עומד לכך. וק"ל דא"כ כיון שידע שאינו אותו הסלע עד שהזמין להם אותו הסלע של מים א"כ למה הכו אותו ולא דברו אליו כבראשונה ואם לא ידע שהוא אחר ובדיבור לא הועיל א"כ כשיצא ממנו טיפין למה לא חשש שמא זהו סלע אחר ומצותו בדיבור לכך לא הוציא אלא טפין. ועוד קשה כיון דדבר בראשונה במצות ה' למה לא הזמין לו אותו סלע של המים. ואפשר לפי שכעס ואמרינן כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו היינו טעותו וכמ"ש רש"י ז"ל על פרשת מטות ועיין בהרא"ם ז"ל: ולעיקר הקושיא למה איצטריך להכות פעמים כדי לחייב אהרן שלא מיחה בו בהכאה ראשונה לא ס"ד שבא להכותו אבל כשהרים המטה פעם שנייה היה לו למחות אותו ולכך נתחייב אהרן וק"ל: