אברהם יגל (על התנך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
אברהם יגל על פרשת ואתחנן
ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך. נראה דכבר כתבו המפרשים דהמיתה היא מוכרחת משום דבהיל לאסתכולי באפיה ולכך משה רבינו ע"ה מתרעם על המיתה לאין צורך דכבר בחיים חייתו קנה תענוג עולם הבא זהו שאמר אתה החלות להראות את עבדך כל המדות שלך ואף דרוחני שבהם כשהיה בשמים לכך השיב לו הי"ת מטעם אחר למיתה שלך שתהיה רב בעה"ב ותהיה משפיע לזולת והדברים עתיקים שבעת מיתתו עלה לבינה:
פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. איכא למידק מה שייך ראיה בדברים דלא שייכי אלא בשמיעה ונראה דידוע הוא שבשבירת הלוחות פרחו האותיות באויר והיינו דקאמר ואשברם לעיניכם ולא אמר לפניכם והטעם עד שיזכו ישראל להוציא החידושים שהיה כתוב בתורה לבחינת כל איש מישראל להוציאם מן הכח אל הפועל ועפ"ז פי' הר' עמודיה שבעה מאמר בגמ' דע"ז דאמרו ישראל אלמלא אבותינו לא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם דהכונה היא דהחידושים שמחדש הת"ח עושה לנשמתו לבוש והוא דנקרא חלוקא דרבנן שהוא עיקר ביאתו לזה העולם לעשות הלבוש מפני שהיה ערום ומתבושש כמאמר הכתוב ויתבוששו וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל דכל מה שהתלמיד ותיק עתיד לחדש כולו כתוב בתורה וא"כ אלמלא לא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם שאין לנו לבוש כיון שלא היו החידושים מדעתינו. אמנם אחר החטא כשנשברו הלוחות עשה הי"ת כדי לזכות את ישראל החידושים של כל ישראל שהיו כתובים בלוחות פרחו באויר לעיניהם של כל ישראל וכל אחד ואחד כשהיה מביט קונה בחינה אחת מהחידושים שלו להוציא מכח אל הפועל לעשות לבוש לנשמתו עכ"ל. והיינו דקאמר להו משה לישראל פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ר"ל בחינה של החידושים שלך ובא להזהיר אותו שלא תחזיק טובה לעצמך אלא שצריך להשפיע לאחרים שתכתו' אותם החידושים לבניך אלו התלמידים ותלמידי תלמידך וזהו דאמר והודעתם לבניך ולבני בניך:
שמור את יום השבת. הא דכתיב שמור ולא זכור כמו בדברות ראשונות לומר דהא דכתב זכור היה עמו שמור ולומר שבדיבור אחד נאמרו:
למען ייטב לך. וקשה דבדברות ראשונות לא נאמ' בהם למען ייטב לך. ונראה דדברות ראשונות רמז לבחרות ודברות אחרונות רמז לסוף ימיו של אדם ובודאי יש לו בנים ולכך בדברות אחרונות נאמר למען ייטב לך כמו שאתה עושה כבוד לאביך כמו כן בניך יהיו עושים לך: