אברבנאל על שופטים· רבנו יצחק אברבנאל
פרק יא · פסוק טו
ויפתח השיבו שנית (טו) לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון וגו', וכוונת דבריו אצלי הוא להנצל מתלונת מלך בני עמון בארבעה טענות:
הטענה הראשונה היא שישראל לא הלך להלחם לא עם מלך מואב (שהארץ הזאת היתה ממנה ראשונה) ולא עם בני עמון ששואלים אותה עתה, וזכר מואב לומר שהארץ הזאת היתה ממנו בראשונה, ומלך האמורי לכדה ממנו, וישראל לקחה ממלך האמורי, וא"כ לא לקח ישראל את הארץ לא ממואב ולא מעמון כי אם מהאמורי, ואיך ישאל אותה עתה מלך בני עמון? והטענה הזאת הראשונה באה באמרו, לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון, והותרה עם זה השאלה השלישית:
הטענה השנית היא (טז) כי בעלותם ממצרים וילך וגו'. יאמר שישראל כאשר עלה ממצרים ובא עד קדש, מיד שלח מלאכים אל מלך אדום וגם אל מלך מואב לומר אעברה נא בארצך וגו', והם לא אבו לתת לו מקום לעבור בגבולו, ועם כל זה לא הלך ישראל להלחם בם אבל ישב ישראל בקדש, ועם היות שלא נזכר בתורה ששלחו מלאכים למואב, הנה נכלל באמרו (דברים ב' כ"ח) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, (יח) וישראל הלכו במדבר ויסובו את ארץ אדום ואת ארץ מואב כדי להתרחק ממואב ושלא לבא בגבולו.