אברבנאל על יחזקאל· רבנו יצחק אברבנאל
פרק ה · פסוק טו
והנה אמר אחר זה והיתה חרפה וגדופה אחר שאמר ואתנך לחרבה ולחרפה להגיד שלא תהיה חרפתה בלבד בהיותה מבלי בניה אבל שתהיה חרפה וגדופה שהוא מלשון מגדף, וכן תהיה מוסר לכל העמים שייסרו זה את זה עם ירושלם, ומשמה לגוים אשר סביבותיה כלומר שישומו זה על זה בעבור שהרעות שבאו על ירושלם היו ממני וזהו אומרו בעשותי בך שפטים באף ובחמה וגומר, וזאת היתה החרפה והקללה נמרצת על ירושלם בעבור שהאלוה שהיה משגיח בהם עשה בהם שפטים באף ובחמה, ושלא היו רעותיה טבעיות ולא מקריות ולא מפאת המערכה אלא בתוכחות חמה שאני השם דברתי גזרתי וצויתי על זה, וכבר נהגו הנביאים לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד.