אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קט
נוסח שטר צוואה מעיר ג'יבאלטאר שצוה יצחק אביטבול דמתקרי איזאק'י לפני מותו בלשון לעז והועתקה ללה"ק במתא טיטואן
והוא שצוה לפני ב' עדים קרובים זה לזה שכל אשר יניח הכל לסול אשתו ויורשיו ב"ה (חסר) ואחריה הכל לעניים והובאה בכמה נוסחאות נוסחא א' חתומים עליה העדים הקרובים, ונוסחא ב' שביד שופט העיר כמנהגם חתומים בה העדים הנז' וחתם גם המצוה עמהם ונוסחא אחת חתומים עליה הקרובים ויש בה תוספת דברים שבא אחר ואמר לו לא תועיל הצואה ואמר להם הכל לעניים והנוסחאות בזמן אחד.
וזה מה שכתבתי. התבוננתי בענין הצואה הנז' ואשר נגזר עליה מחכמי טיטואן וראיתי שדבריהם אמת וגזר דינם דין אמת שאין ממש באותה צואה לכל הנוסחאות ולא מבעיא בנוסחאות שחתומים בהם הקרובים זל"ז דאינם כלום. אלא אפילו לאותה נוסחא שחתם בה גם המצווה בטלה היא ולא זכו העניים זכיה גמורה מן הדין, שהרי מ"ש בצואה שכל אשר יניח הוא הכל לסול אשתו הוי לשון מתנה כדאיתא בסי' רנ"ג ס"ב וז"ל ואם אמר אני מניח לפלוני הוי לשון מתנה יע"ש והוי נותן מתנה לאשתו ואחריה לעניים וכיון שמתה ולא זכתה במתנה ההיא דקי"ל דאין מתנת שכיב מרע קונה רק לאחר מיתה וכיון שמתה היא בחיי בעלה הנז' ולא זכתה היא גם העניים הבאים, מכחה לא יזכו, ועוד כיון שנתברר שנוהגים מנהג המגורשים וכפי התקנה שצריך מציאות חכם וליכא כמבואר בתקנות הכתובים בל' לע'ז שנת הרנ"ד ליצירה וז"ל ק'יל ק'ואל ק'ייארא פרישונא ק'י ק'ישיירי פ'אג'יר מתנה או צוואה בין איש ואשה ק'ישו פאגא בפני חכם העיר או דיין העיר אי פאזיינדושי אין אוטרא מנירה ק'י לה טאל מתנה או צוואה נון באלגא ע"כ, ובתקנה שנת ועתה מלכים השכיל"ו ליצי' חדשו בה שאין לכתוב שום צוואה זולת לפני המצווה ולפני החכם שימצא לשם ומשם לא יצא הסופר והעד עד שיחתמו בפני החכם ובפני המצוה ויוכיח החכם על אעבורי אחסנתא ויכתוב החכם הוכיח למצווה יע"ש, וא"כ בנ"ד שאין כאן מציאות חכם ולא תוכחת אין צוואתו כלום. ובר מן דין כפי התקנה אפי' אם היתה מתנת בריא ובעדים כשרים וזכתה בה האשה היא חולקת בה עם היורשים ומשטר כתובתה נלמוד שכותבין שכל נכסים שימצאו לו ולה בעולם קרקע וטלטל וכל מאי דמתקרי נכסי תחלוק עם יורשי הבעל וכיון שמחוייבת לחלוק בנכסיה מתנה זו מכלל נכסיה וכן כתוב אצלי תשובת הרב הגדול מוהר"ר סעדיה אבן דנאן בכתב ידו ובחותמו הקדוש שנשאל על מתנה שנותן הבעל לאשתו אם חולקת עם היורשים מאת הרב הגדול מוהר"ר משה בן חמו זלה"ה והשיב שחולקת מהאי טעמא וסיים בה וגם אם לא ימצא כתוב התנאי הנז' בשולי הכתובה עכ"ז לא הפסיד והרי הוא כאלו נכתב ובמה שכותבין והכל כפי המנהג והתקנה סגי.
ועוד נמצא אצלי פס"ד מהרבנים המובהקים הרב הגדול מוהר"ר וידאל הצרפתי והרב הגדול משה בן חמו זלה"ה והרב הגדול מוהר"ר יהודה בן עטר זלה"ה שדנו בענין ראובן שנתן חלק מקרקעותיו לאשתו ב' ואחריה לבנו שממנה ונתן לבנו שמאשתו ראשונה חלק אחר ודנו לקיים מתנת הבן שמאשתו ראשונה שהרי נתכוון למתנה גמורה ולא להבריח מדנתן לכל כת, אכן המתנה שנתן לאשתו חולקת עם היורשים מכלל שחולקת כפי התקנה בנכסי מלוג וכיון דלא זכתה היא גם אחריה לא יזכה דכל שלא זכה הא' גם הב' לא יזכה יע"ש. וא"כ בנ"ד שלא זכתה במתנה ההיא לעצמה מהאי טעמא גם העניים שזוכים אחריה לא יזכו ועדותו של הר"מ ששמע מיצחק המצווה דרך סיפור כשמתה אשתו בין מיתה לקבורה והיה מספר א' מקרובי אשת הר"מ הנז' ושאל ממנו יצחק הנז' מה מדבר לך א"ל שמתלחש לזכות בירושת קרובתו והשיבו כבר נתתי הכל לעניים ע"י העדים הנז', רואה אני שאין ממש בעדותו דאין שני להעיד עמו ועוד שדרך סיפור אמרה למילתיה ולא דרך צוואה, ולצרף עדותו עם א' מהעדים הקרובים ז"ל בנוסחא א' לא מהני ול"מ לדעת הרמב"ם שהביא מר"ן בסברא קמייתא בסי' ל"ו ס"א דבכוונו לראות בהלואה וראו בבת אחת סגי לפסול, אלא אפי' לסברת הרא"ש שהביא בשם י"א דבעינן כוון לראות ובא לב"ד והעיד בנ"ד איכא תרתי שנתכוונו לראות הצוואה בבת אחת וכתבו עדותן בשטר דקי"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי והו"ל ראיה והגדה ועם היות שכתב מר"ן בסי' נ"א ס"ה צוואה שנמצא אחד מעידיה קרוב או פסול וכו' העד שאינו קרוב יבוא לב"ד ויעיד ואם יש עד אחר ששמע מצטרף עמו יע"ש, הרי כתב הש"ך ס"ק ו' דאיירי שהעד שאינו קרוב לא היה עם הקרוב בשעת מעשה דאם היו יחד בשעת מעשה הצואה אם כן נצטרפו יחד ותו לא מהני כשיעידו עפ"י וכ"כ בסי' מ"ה ס"ק כ"ד באורך וכ"כ בסי' ל"ו ס"ק י"ב יע"ש.
והשתא דאתינא להכי נימא דהנוסחאות כיון דסותרות זה את זה חדא מינייהו אינה כלום כיון שכולם ביום א' ולא פי' באחת מהם שחזר בו מהצוואה הא' וחזר וציוה שניה אמינא שלא היתה אלא צוואה אחת וכתבו שחתמו בא' וכמו שנחקרה עדותן וכו' שוב אינם חוזרים ומגידים באופן דסותרות ומה גם שהאחת שנמצאת ביד שופט העיר שחתום עליה המצווה אין זכיה לעניים רק אחר האשה אמינא שהיא העיקר וכבר נפלה ולא תוסיף קום, ויש מקום לומר שגם בנכתבה לזכות העניים בעינן מציאות חכם ותוכחת על אעבורי אחסנתא שהרי אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה איכא אעבורי אחסנתא כדאיתא סי' רפ"ב וכתב הסמ"ע משם המרדכי דעדיף טפי לאוקומי הירושה ואפילו להקדישן זה עדיף, ומכאן תוכחת מגולה, לפרנסי וגזברי עיר תהלה. שמשתדלין לזכות העניים ולהוציא היורשים מנחלתן שזכתה להם התורה, יקומו תחת מורישיהן לנחלה, והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע דברי התורה, ונותן כתף סוררת מלשמוע דברי חכמים לטריקיה חויא דרבנן דלית ליה אסוותא, ורבצה בו כל האלה, ושומע לנו י"ב מעלה ע"ג מעלה, ועליו תב"ט טובה כפולה, החו"פ צפרו באדר מש' ועצ"ת ה' היא תקום לפ"ק וקים.
שאול ישועה ס"ט