אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קו
מה שכתבתי בפס"ד למתא גריס
הובא לידי אח"מ שטר א' מחכמי איגלמימן שנכתב על יעקב ן' דוד ן' אלישע לזכות הר' יוסף דודו אביו של יעקב הנז' מסך שש מאות ושלשים מתקאלים בתורת עסקא ב' שלישים למקבל ושליש לנותן בריוח וכן להיפך וחתום ע"ז השטר הח' הש' כהה"ר אברהם איררוכאן יצ"ו וסמוך לחתימה בכ"י כתב צ"ל דוד ן' אברהם אסולין ונתברר שהחכם החותם קרוב ליעקב המקבל א' בשני יען שיעקב הנז' נשוי עם בת אחיו של הח' הנז' וכאשר נלב"ע יעקב המקבל והניח יתומים קטנים עמד יוסף הנותן הנז' והוציא השטר הנז' לגבות בו מהיתומים, ונדרשתי תחילה לחוות דעתי אם יש ממש באותו שטר לגבות בו מהיתומים ואמינא ודאי דחספא בעלמא הוא וכמאן דליתיה דמי, הן מצד שהחכם החותם בו קרוב היה ליה שטר פסול ובטל ומבוטל, הן מצד שאפילו אם היה כשר לעדות השטר בטל דאין עדות העד הב' כלום כיון שלא חתם הוא עצמו אלא שהעד הא' כתב צ"ל פ'. ואחר שהשטר בטל הו"ל מלוה עפ"י ואפילו יבואו עדים כשרים ויעידו בה אינה כלום דאנן טענינן להו שמא פרע אביהם, וזה ברור, והדן הפך זה הרי זה בור, אלא שחכמי תאפילאלת הפריזו על המדה וטח מראות עיניהם כשהעמיד לפניהם הנותן הנז' לדין להר' יחייא אחיו של המקבל הנז' שהוא אפוטרופוס יתומי אחיו המקבל הנז' ובמקום שיהיו טוענים בעד היתומים שאין מוציאין מיד היתומים אלא בראיה ברורה טעו בעצ'רם מעושר וממשפט לוקח ופשרו שיתן האפוטרופוס מחצית החוב הנז' שהוא גו"ו - ק"ם - נ"ם ונכתב השטר על האפוטרופוס בד' במרחשון תקס"ד שיפרע מחצית הסך בר"ח כסלו הסמוך ומחצית הסך במלאת לו שנה תמימה ואם העביר המועד יפרע הכל, ונדרשתי ג"כ לחוות דעתי אם יש קיום לאותה פשרה ואמינא דהלכה רווחת בישראל דפשרה בטעות חוזרת דאלו ידע האפוטרופוס דאין על היתומים חיוב של כלום לא היה מתפשר דמאי אכפת ליה למעבד פשרה לאפסודי ממון רב ליתומים ואנן סהדי דמסתמא הכי אסיק אדעתיה וכ"ש דאפילו ידע ואסיק אדעתיה דאין שטר זה כלום ואפילו הכי עשה פשרה אין אותה פשרה כלום דלעצמו רשאי ולא להפסיד היתומים ועיין מוהריק"ו שורש קי"א ומהר"ם אלשיך סי' י"ד שדנו פשרה בטעות כענין זה מההיא דפ' חזקה דף מ"א גבי רב ענן דשקיל בדקא בארעיה [ופרשב"ם שטף מים נכנס בשדהו ונטל המחיצות ולא נודע מקומן] אזל הדר גודא בארעיה דחבריה [פרשב"ם עשה כותל חדש בינו לבין שכנו והרחיב קרקע שלו ועשה הכותל בשדה חבירו] אתא לקמיה דר"ן אמ"ל זיל הדר וכו' אמ"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי [פרשב"ם דהא יש לי טענה ודאית שהקנה לי קרקע ויש לי עדים שראו שהיה מסייע לי לבנות הכותל וכמאן דא"ל זיל חזק וקני דמי]. אמ"ל מחילה בטעות היתה את גופך אי הוה ידעת לא עבדת כי היכי דאת לא הוה ידעת הוא נמי לא הוה ידע יעש"ב, הרי מבואר דאע"ג דהיא מלתא דלא עבידי אינשי למטעי דמסתמא הוה ליה לידע מקום הכותל הישן ואפילו הכי חייבו להחזיר מטעם דכי היכי את לא ידעת איהו נמי לא הוה ידע.
ומה גם שהגידו לפני החכם השלם כהה"ר שלמה אלבאז והר' דוד בן מאמאן ששם היו ושם נמצאו בתפילאלת והמה ראו שחכמי תאפילאלת חייבו לאפוט' בכל אלא שהר"ש הנז' קרא ערער עליהם דשטר פסול ובטל הוא ומשום שהיה הנגיד אשר שם הר' אברהם כלפון בעזרת הנותן לא עצר כח למונעם מן הפשרה. וא"כ אין לך פשרה בטעות גדולה מזה דכיון שחייבוהו בכל החוב נתרצה להתפשר במחציתו כסבור דטבא להו ליתומים עביד, והשתא דנתברר שאין כאן חיוב אין פשרתו כלום.
עוד הגידו לי העדים הנז' שהיו אומרים כיון שהמתחייב הוא הקרוב להחכם החותם ומעיד לחובתו דבריו קיימים ולא ידעו הבין דגזרת הכתוב היא בין לזכות בין לחובה כמ"ש מר"ן סי' ל"ג ס"י גם זו מן התוכחות שהיו מחייבין להאפוטרופוס שבועת התורה שאינו יודע שהחוב אמת דכלום יש אח מעיד על בן אחיו דאפילו אם יאמר ידענא בחוב זה שהוא אמת אין מוציאין מהיתומים בעדות הקרוב, באופן דכל בניינם סתירה ואין שום חיוב על היתו' לא מצד השטר הפסול ולא מצד הפשרה הנבלות על יסוד רעוע דבנפול היסוד וכו', אלא שעוד ידם במעל שהגיד לי הר' יחייא הנז' שנתגלה הדבר לבי דינא רבה רבני פאם יע"א וכתבו לו שטר להחזיר הדין והוא כבר פרע בזמנים שקצבו לו כי ירא לעכב פן יתחייב בכל וכאשר בא לתבוע מה שלקחו ממנו כפרו ואמרו לא לקחנו כלום ואמר לו א' מן החכמים אין לך עליו אלא שבועה והוא צוות ככרוכיא היאומן כי יסופר כי כשבאו עליו בשטרא ריעא לא הניחוהו השיב רוחו וכ"ש בהיות בידם חרב וחנית השטר פשרה מהיכא תיתי לפוטרם חנם אין כסף והא ראיה שנמצא בידו השטר פ' קרוע ומסתמא אמרינן אילימא לא פרעו לא נתנוהו בידו.
ועוד יש בידו אגרת ששלח כהה"ר אברהם איררוכאן הנ"ל אגרת לאחיו של הנותן הר' שלמה בן דוד שבנו יעקב הוא שבא בהרשאת דודו להשתרר על יחייא הנז' וז"ל כיף יזרא פיכום תלמוני בלעיב מן שאעא די קאלי נכתב אשטר קולת מא נגוזסי עליכום קאלי מא נחדאזו כתבא גיר תפגידא וכו' ויחייא יום כ"ב בחשון ג'אב תמנייאת או"ו וחלהום ענדי ע"כ, הרי שקודם הזמן היה משתדל בפרעון והניח הסך הנז' ביד ב"ד שבעירו ואין לומר מצד חיוב אחר דסגנון הלשון מוכח על ענין זה, ואחרי שכן שהשטר יצא מתחת יד יחייא הנז' אנן סהדי שפרע ובעמוד והחזר קיימי וכ"ש בהצטרף דבר האגרת הנז', גם ע"ג שטר הפשרה כתוב הפרעון פסקי פסקי דבר בעתו וע"ג שטר הפסול כתוב מחל במחצית ופרע מחצית ניכרים דברי אמת שפרע וחייבים להחזיר לו, החותם פה צפרו בחדש זו ה' בו שנת וקנאת"י לציון לפ"ק וקים.
נאם שאול ישועה ס"ט