אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן קד
הרב הגדול משי"ח נר"ו ובית דינו הצדק העי"א
אחד"ש מכת"ר, יוואזב כת"ר על שאלה זו באר היטב בלשון שיבינו המון העם ושכמ"ה, על ריב בעלי החצר הנק' ע"ש אריכא עם כללות הקהל על עסקי הנהר העובר בתוך החצר הנז' והוא שבעלי החצר עמלו אלבאב לצ'אר אלמדכורא וקאמו עליהום מיחידי הקהל וזוולוהא בכח הזרוע בטענה באיין אלוואד די פצ'אר הנז' הווא דלקהל והחזיקו בו כמה שנים לשאוב ממנו כל בנות העיר ביום ובלילה ואיפשר תחדאז סי מרא תסקי פנץ אליל ותזברהא מסדודא ואידא תעטל פברא חתא תדוק עלא מוואלין אצא"ר באם יחלולהא יזראלהא סי מקרה רע פלמשך די יקומו יחלולהא ובפרט שזה כמה שנים והייא בלא באב תבקא בלא באב ועמלו קבלת עדות מכמה עדים מנהום ופיהום די סהדו באיין יערפוהא בלא באב ובתוכם זקן א' שמעיד באיין יערפהא בלא באב מן אייאם מולאי סמעאל ר"א:
ובני החצר כא יוואזבוהום מה לנו ולכם תמנעונא מא נעמלוסי אלבאב אלצ'ארנא נזאיית אלכיר די כא נכליווכום תסקיוו מן לוואד דייאלנא כירייא בטענה רעועה לאייכון תקום די תמלא אלמא פנץ אליל די הייא מלתא דלא שכיחא, וחנא כלליה עמלנא אלבאב לא עלה על לבנו למנוע חסד לעכב עליהם מא יסקיווסי אידא פליל מא עוולנא נסדדוהא עד שתכלה רגל השואבות ואידא פלפזר די כיף כא נחלולהום אלבאב דלוואד די עשויה מכמה שנים נחלולהום חתא באב אצ'אר ומא תועלת ענדהום די תבקא באב אצאר מחלולא ובאב אלוואד מסדודא ולעדים די סהדולכום באיין כאנת בלא באב כא יסהדו אגיר מזמן חרבנה שנחרבה בשנת ח"ץ ובנאוואהא אלגויים בלתי שום תיקון בבנין רעוע ועניים מרודים כאנו יסכנו פיהא וליום די דכלת פיידנא ועמלנאלהא בנין מחדש מתוקן ומשוכלל כראוי וסכנו פיהא גיר ת"ח ואנשים של צורה בהכרח יעמלו אשמירה לאיין פרצה קוראה לגנב ומן זאנב להיזק די כא ידכלולהא לחמיר חמ"ה די מטלוקין פלמללאח פליל וכא ירדוהא פחאל ארווא וזמעא די פאתת סבח פיהא חמאר מיית וקבדהום לגוי מולאה חלפהום אנשים ונשים ולוכאן כאן לגוי אלם לוכאן גרמוה דון סראע ונית ענדהום היזק אכור בכל לילי שבת בהטמנת חמין אידא יעמלו אתבשילין פווסט אצ'אר והייא בלא באב איכא חשש איסור בשר שנתעלם מן העין ואיכא חשש סכנה פן יכנס איזה שונא וישליך סם המות בקדירות וכשמכניסין החמין בבית יש להם צער גדול ובפרט בימות החמה ונית ענדהום היזק אכור די כלליה כא יקומו באשמורת ת"ח די תמא להסיך רגליהם בצניעות בהנהר הנז' כא ידכלו עליהום נשים די כא יקומו מן דאך אלווקת וממילא נמנעו וכא ימסיוו למקום הידוע לבלתי צנועים וסמחו פמוצעהום ודי כא יסהד לעד די הווא זקן באיין מן אייאם מולאי סמעאל סהד שלא בפנינו ומנאיין סהד בפנינו חזר בו כמו שיראה כת"ר חזרתו ואדרבא העדים היותר זקנים סהדולנא בבירור באיין יערפוהא בבאב אצא'ר וכן העידו כמה זקנות וכלליה מא סהדוסי בפני העדים המערערים סהדו קדאם וואחד או ב' מהמון העם וואעסאך בררו בעדותם באיין היחידים מנעו אותם מלהעיד ואיימו עליהם שלא להעיד וכ"ש שהיחידים המערערים זה להם דור ראשון בעיר הזאת ואין להם זכות לא מצד הקהל ולא מצד בעלי החצר, והשתא דאתינא להכי ותחת טובתינו גמלתונו רעה היינו דאמרי אינשי טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך מהיום הזה והלאה מא ידכלנא חד ללוואד דייאלנא והראיה באיין לוואד דייאלנא ופחוזנא הווא די מדכור פכל מא הייא כחבא די סרא די פיידניא מכלל הנאות המדור מכתוב לרבות תעלת המים העוברת בחצר הנז', וראיה אוכרא הא לכם פסק הקדמונים נ"ן על ריב שהיה בין הקהל הקדמונים ובין בעלי החצרות שעובר עליהם הנהר בכללותם שלא הניחו בעלי החצרות לנשי הקהל לטבול מטומאתן בהנהרות העוברים בתוך החצרות שבהאלמללאח וטענו הקהל שקודם שנבנו החצרות כאנו יטבלו נשים פהאדיך אסאקיא והייא מזררבא בזרב וכאנו יטלקו אלחוייאך וויטבלו תחתהום ועטאווהום ב"ד רשות יטבלו פכל צ'אר די וואלאת כמו שעיני כת"ר תחזינה מישרים ואידא ענדהום האד לוואד מיוחד יש בו די והותר לבית הטבילה ועלאם ימסיוו לדייאר שלא יילהום אלא ודאי לווידאן כלהום בשוה די מוואלין אצ'יאר וכאנת ענדהום פיהום האד אלחזקה די טבילה דוקא ומנאיין [חסר כאן איזה תיבות] הר' משה ן' עדי אחד מבעלי החצרות ועטאהום [חסר כאן איזה תיבות] באותן החצרות, ועוד ראיה אחרת נג'בארת פייד יורשי הח' כהה"ר מסעוד בן הרוש די כאן ענדהום בית אחד בחצר הנז' ומנאיין באעוה סרטו עלא די סראה יכלליהום יסקיוו מן אלוואד די פצ'אר ואם איתא באיין הווא דלקהל למה יגרע חתא חדאז יעמל אתנאי. ובר מן דין כא יקולו בעלי החצר חנא מוואלין אצ'אר ומסתמא אלוואד מכלל אצ'אר ונתום די כא תקילו דייאלכום המוציא מחבירו עליו הראיה והאד לחזקה די ענדכום באם כא תסקיוו מננו אינה חזקה לאיין לקהל אין מחזיקין בנכסי אחרים ולא אחרים בנכסי קהל כדאיתא בסי' קמ"ט סעיף ל"א בהגה ואע"ג שמר"ן ב"י כתב על סברא זו ולא נהירא לענ"ד עכ"ל, הרי כתב הכנה"ג אות י"ג בהגהת ב"י בשם הר"א ששון שאין לדחות דברי האגודה מפני זה שהרי לא כתב שום טעם לדחות דבריהם והגם שהסמ"ע כתב שטעם דחייתו של מר"ן לדברי האגודה מפני סברת הרא"ש שסובר דוקא דבי ריש גלותא, הרי כתב הכנה"ג בהגה"ט אות ל"ב דהריטב"א והרא"ה רבו חלקו על הרא"ש וס"ל כספר אגודה ולענין הלכה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחזקת מריה קמא עכ"ל.
ועוד דאיכא לבעלי החצר היזק ראיה שכל בנות העיר עוברות בכל שעה ורגע עליהם וקי"ל דבהיזק מבורר הניזק הוא המוחזק כדכתב הכנה"ג בסי' קנ"ג בהגה"ט אות כ"א ואות כ"ד יע"ש, וכתב מור"ם בסי' קנ"ד בהגה דהיזק ראיה אין לו חזקה יע"ש, ומה גם דאיכא בהדיא היזק ראיה מהפרוצות והעזות שבהם שמעבירים עליהם גרף של רעי חמ"ה שאין לו חזקה לכ"ע כדכתב מר"ן סי' קנ"ה סעיף ל"ו יע"ש, ואידא חדשו טענות אחרות אוו אידא ענדהום סי ראיה הא הומאן קאדמין לאענד מכת"ר ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידי מכת"ר, ולמכת"ר החיים והשלם.
נאם עבדך שאול ישועה
אחר ההתבוננות היטב בדברי השאלה הכתובה בפנים ובדברי וטענות האומרים שלא יעשו לחצר הנ"ב דלת קבועה ומנעול כי הם החזיקו בנהר העובר בתוכה שבנות העיר יוצאות לשאוב מים מן הנהר ההוא ביום ובלילה, ועוד אומרים שיש להם עדים שהעידו שהם יודעים החצר הנז' בלתי דלת קבועה כמ"ש בפנים.
באנו להשיב להוציא דין אמת לאמתו, דמ"ש שהעידו העדים שהיתה בלתי דלתות. אינה עדות, דלא נתנו טעם לדבר מחמת שהיו אנשי העיר ובנות העיר יוצאות לשאוב מים א"כ איפוא אין תועלת בעדותם. והאמת יורה דרכו דהדין עם אנשי החצר וטעמם ונימוקם עמם דמחמת שהיתה חריבה ואנשיה היו עניים מרודים לכן לא השגיחו בתקונה לקבוע לה הדלת בפתח החצר עד לעת כזאת אשר זכו בהחצר הנז' אנשים של צורה ודרים בה הת"ח, הדין עמהם לקבוע לה דלת כשאר החצרות ויכולים הם למנוע אנשי העיר מלשאב מים מן הנהר שבחצר הנ"ל לא ביום ולא בלילה, ואף אם לא היה נהר אחר בעיר ולא מעינות זולת הנהר של החצר הנז', אפי"ה לא היו יכולין אנשי העיר לשאב מים מן הנהר ההוא כי אם עד שירצו את אנשי החצר ברצי כסף ומימיהם בכסף ישתו, וכ"ש שהעיר הנז' ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ומה להם לאנשי העיר ללכת לשתות מי נהר החצר ולרדוף אחריהם כאשר ירדוף הקורא אחר שהמה ראו ולרש אין כל כי אם עיין קבצ'ה אחת קטנה והם נקבצו באו שמה לשאוב מים מהם בכח הזרוע, ועוד זאת שנית שהעדים שהעידו שהיתה החצר בלתי דלת קבועה הם נוגעים בדבר ופסולים מאחר שכל בני העיר הם רוצים לשאב מים משם ומאחר דיש להם הנאה בעדותם הם פסולים כמ"ש מר"ן ריש סי' ל"ז יעו"ש, ודברי אנשי העיר שאומרים שהנהר ההוא הוא משועבד בידם, מהבל ימעטו, דהיאך אפשר שיהיה משועבד בידם לצאת ולבא כתות כתות ממשמשין ובאין אנשים ונשים וטף כל היום וכל הלילה והמה רואין את בני החצר מה מעשיהם בכל עת ורגע ובפרט בשבתות וימים טובים נכנסין ונתקלין בהם יוצאין ונתקלין בהם ועיניהם רואות וכלות, זה לא יעלה על לב, דאין לך היזק ראיה גדולה מזה, ועין רעה עולה על גביהן, ומצינו לחז"ל שהזהירו על היזק ראיה דהוא היזק הניכר ונמשך ממנו ארבע אבית נזיקין ותולדותיהם כיוצא בהם, ומה גם שעושין תבשילין והטמנת חמין בערבי שבתות באולם החצר ויש לחוש בהן לסכנת נפשות שמא יעשו בהם סם הממית, וגדולה מזו חוששני להם מחטאת פריצי בני עמנו ומאומות העולם ג"כ שהם רואין ומסתכלין בנשי בני החצר כשהן מקושטות ובאים לידי עבירה כשימצאו פרצה קוראה לגנב החצר פתוחה בלתי דלתות ביום ובלילה ומי יאמר להם מה תעשו, ומה גם שיהיו למקרה ופגע אנשי החצר מחמת שיכנסו להם כלבים וחמורים חמ"ה ושעירים ירקדו שם ובאו בה פריצים וחללוה, וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר בעיניו יראה ובאזניו ישמע כל הנזקין הללו דשכיחי וישעבד להם הנהר לשאב ממנו, הא ודאי בורכא היא, ואף גם זאת שיש ביד אנשי החצר קב"ע כוח"ך מכמה כתי עדים זקנים וזקנות שהם יודעים ומכירים החצר הנז' שהיתה לה דלת קבועה בפתח החצר הנז' מימות מסיר"א, זאת ועוד שאחד מהעדים שהעיד שהחצר הנז' היתה בלתי דלת חזר בעדותו וכן אמר שמה שהעיד שהיתה החצר בלתי דלת קבועה, אינו כן, אלא הוא היה פועל אצל אומן א' שהיה דר בחצר הנז' וכשהיה נכנס ויוצא לשם היה מוציא פתח פתוח ולא ידע אם היתה שם דלת קבועה או לאו, כמו שזה כוח"ך בקב"ע, ולא העיד שלא היתה שם דלת קבועה ואף אם לא היה שום עדות אפי"ה אוקי ארעא בחזקת מרה קמא, כ"ש דאיכא תרתי, דקרקע בחזקת בעליה עומדת כמ"ש מר"ן בסי' ק"מ, ועוד דאיכא עדים דהיתה לה דלת קבועה דהדלת היא אחת מצרכי החצר שבני החצר כופין זה את זה לעשות דלת לחצר כמ"ש בסי' קס"א, ואם כן אוקמה אחזקתה קמא שהיתה בדלת קבועה ומנעול כמשפט החצרות. ומה שאומרים שהם החזיקו בנהר זה יותר מג"ש שבנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים, הא ליתא, דבעינן חזקה שיש עמה טענה, כגון שיאמרו החזיקו בטענה שהם זכו בו בתורת מקנה או ניתן להם במתנה כמ"ש מר"ן בסי' קמ"ו ס"ט, והכא לא שייך דנודע דהיא בחזקת מרה קמא, וכ"כ הסמ"ע בהדיא בסי' ק"מ ס"ד גבי מ"ש מר"ן אבל אם ישנן לעדים לא תועיל לו חזקתו וצריך שיביאו העדים היכא דאית ליה שטר מקנה וא"א לקיימו כגון שמתו העדים דאותו שטר שלא נתקיים ואיכא עדים כמאן דליתיה דמי ולהכי אין חזקתו מועלת אא"כ אומר שטר היה לי ואבדתיו והרי יש בידו שטר, וז"ל הסמ"ע ולא דמי למ"ש המחבר בסי' ע' ס"ב [פי' דהתם כתב מר"ן היכא דאמר הלוה פרעתיך בפני פ' ופ' אומרים לו הביאם והפטר לא באו ואפי' באו והכחישוהו ואמרו להד"מ ישבע ויפטר ולא אמרינן דמאחר שהוכחש לא תועיל לו טענתו וחייב לשלם כמו דאמרינן הכא דלא תועיל לו חזקתו מאחר דאיכא שטר ולא נתקיים] דשאני התם דהפורע א"צ לפרוע בעדים אלא לכתחלה אומרים לו לברר דבריו כדי שלא יצטרך לישבע ומה"ט פסק המחבר שם כמ"ד דאפילו אם באו והכחישוהו פטור בהיסת דאמרינן דכל מילי דכדי לאו אדעתיה, משא"כ בחזקה דאינה מועלת אא"כ אמר שטר היה לי ואבדתיהו והרי יש בידו שטר, ומשו"ה צריך לקיימו עכ"ל, וכ"כ מאמר קדישין בשמו. ונד"ז שהחזיקו בלא טענת שטר היה לי ואבדתיהו לא מקריא חזקה, ודומה ממש נד"ז להכא דכי היכי דלא מצי למטען הכא שטר היה לי ואבדתיהו דהרי יש בידו שטר וא"א לקיימו הכא נמי לא מצי למטען דלא שייך וכמש"ל.
וממה שכתב מור"ם בהגה בסי' קס"ב וז"ל בני מבוי שהיה להם שכונה בחצר אחת ובו בה"ך והמקוה והחצר סגור בדלתות וכו' מיניה שמעינן שאף שהחצר יש בה בה"ך ומקוה שהם צרכי צבור והוא משועבד לקהל, עכ"ז אינם יכולין למנוע לבני החצר לבנתי עשות דלתים ובריח לחצר, והוא ממה שסיים מור"ם שם בהגה והמבוי פתוח לרשות עכו"ם ובמקום אחר דרים ישראלים שיש להם דרך על זה המבוי לילך לחצר ההוא לצורך טבילה או תפלה ובני המבוי רוצים להעמיד דלתות בחצי המבוי כדי לשמור עצמן מן העכו"ם הנכנסים הישראלים האחרים יכולים למחות בידם אעפ"י שרוצים להסיר הדלת מן החצר ולקבעה בראש המבוי ע"כ, וכתב הב"י בשם הרשב"א וז"ל יכולין למחות ואע"ג שיש לבני החצר שבה בהכ"ן ומקוה דלתים ובריח, מ"מ יכולין הם לעכב מפני שגורמים להם טרחא יתירה שאינו דומה עיכוב פתח א' לעיכוב ב' פתחים ע"כ, ואם איתא דמקום שהוא משועבד לרבים כגון נד"ז שיש בו בה"ך ומקוה אינו בדין שיהיה סגור בדלתים ובריח מפני שהם נכנסים לחצר בכל עת ורגע ונשתעבד להם, א"כ היה לו למור"ם לומר שהחצר תשאר בלתי דלתות מחמת שהיא משועבדת לרבים ויקבעו הדלת בראש המבוי דהשתא ליכא אלא עיכוב פתח אי, ומדקאמר מור"ם שבני המבוי יכולים לעכב שלא יקבעו דלת בראש המבוי משום דאיכא עיכוב וטרחא יתירה דב' פתחים ש"מ דהחצר עכ"פ צריכה להיות בדלתים ובריח מחמת היזק הנכנסים ויוצאים וכמש"ל, הגם שיש בה בית הכנסת ומקוה המשועבדים לרבים אלא שבראש המבוי יש להם לעכב עליהם לבלתי עשות ג"כ דלת בראש המבוי משום דאיכא עיכובא דשני פתחים כאמור ודו"ק.
קצרן של דברים הדין עם אנשי החצר לעשות דלת קבועה בפתח החצר הנז' ומנעול מבפנים ולא מבחוץ וידם נטויה למנוע לאנשי העיר מלשאוב מים מן הנהר שבחצר זולת בתורת חסד לצנועות אם ירצו אנשי החצר ברצונם הפשוט ואם לא ירצו הדין עמהם לעכב עליהם שלא ישאבו מן הנהר ההוא מכמה טעמי, הן מצד שאין להם חזקה דחזקה שאין עמה טענה לא מקריא חזקה ואיכא למימר שהיו שואבות בתורת חסד הן מצד העדים שהעידו לזכותם דאין עדותן עדות דהם נוגעין ופסולין לעדות, הן מצד העדים הנז' עצמן דמלבד שהם נוגעין אלא שהעידו שהם יודעים החצר בלתי דלת קבועה ולא אמרו טעמא מפני שהיו אנשי העיר שואבים, ואיכא למימר דהם מעידין בזמן חורבנה, הן מצד שהזקן שהעיד שהיתה בלתי דלת, חזר בעדותו כנז' ואנשי החצר זכוותא נפיש להו. הן מצד דאוקי קרקע בחזקת מרה קמא שהיתה בדלת ומנעול כשאר כחצרות, הן מצד דאית להו כמה כתי עדים זקנים וזקנות יש מהן שהעידו מימות המלך מסיר"א היתה בדלת קבועה, ויש מהן שהעידו מזמן קדמון היתה בדלת ומנעול עד שעת חורבנה שסר צלה מעליה ונשארה גלמודה מבלי מחזיק בדקה, והעולה על גביהן היזק ראיה שנכנסים להם ובידם גרף ושופכין בכל עת ועונה, אשר מזה נמשכין ארבע אבות נזיקין רח"ל, ומי שיעמוד לערער נגד הדבר הזה מלבד שהוא נקרא עבריין אלא שהוא עתיד ליתן דין וחשבון ביום הגדול והנורא ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. ולראית האמת והצדק ח"פ פאם יע"א והיה זה בחדש טבת משנת אשר החזקתי"ך מקצו'ת הארץ לפ"ק וקים.
אליהו הצרפתי סי"ט
הן עוד היום המציאו לפנינו בעלי החצר הנז' קב"ע שנים מזקני העיר ההיא הם אמרו שיודעים נאמנה שהחצר הנז' היתה קבועה בה דלת בפתחה ומנעול מיום היותם על האדמה עד שנות הרעב שהיה בשנת ח"ץ לתפ"ץ שנחרבה העיר ונשסו הבתים כמשו"ח בידם, ולכן עפ"י העדות הנז' שמעולם ומשנים קדמוניות היתה קבועה בה דלת עד שעת חורבנה נמצא שמעולם לא החזיקו בה בני העיר לצאת ולבא בלי שום דלת כי אם בשעת חורבנה דוקא, ומה שהחזיקו מיום הוסדה מקרוב ועד עתה בלי קביעות שום דלת היינו משום שאומרים שעדיין לא נגמר שכלולה ולא נבנתה החצר על תלה כאשר בתחילה ולכן לא קבעו לה דלת עד לעת כזאת שרצו לקבוע בה הדלת בעוד שלא נגמר שכלולה גם עתה ועכבו עליהם בני העיר, וכפי האמת מאחר שלא החזיקו בה בלי דלת בהיותה בישובה כי אם בשעת חורבנה ובעוד שלא נגמר שכלולה ונבנתה על תלה אין חזקתם חזקה ורשאים בני החצר לקבוע בה דלת כאשר בתחילה ואם יבררו העדים שהיתה ננעלת גם הם ינעלו אותה. אך אמנה אינם יכולים לעכב עליהם מלשאוב מים משם אלא עולם כמנהגו נוהג כאשר בתחלה בהיות הדלת. הן אמת אלו החזיקו בה בלי דלת אפי' שעה אחת בגמר שכלולה הויא חזקה דחזקת השעבודים היא ומהניא לאלתר ולא בעיא ג"ש כמבואר בדברי מר"ן, ועם שיש ביד בני העיר עדות שלא היתה לה דלת מעולם אינה עדות קיימת שהרי כל בני העיר הם נוגעים בדבר ואין עדותם עדות, אבל העדים הללו שהעידו לחובה נאמנים להעיד על חבריהם ועדותם קיימת כמ"ש מר"ן בסי' ל"ז ס"ו ע"ש, ולראיה ביד בעלי החצר ח"פ פאס יע"א בחדש שבט מהשנה הנז"ל ואמת ויציב וקים.
שלמה שמואל אבן צור סי"ט שאול סירירו סיל"ט יהודה אבן עטר ס"ט בכמוה"ר עובד זלה"ה
מ"ש שמעולם וכו' עד עולם כמנהגו נוהג, אינו אלא דברי בורות ומעורב בו דברי נגוד וקנטור ומיעוט יראת שמים כי הנפקותא האמתית היוצאת ממ"ש שהחצר היתה בדלת ומנעול היא לענין שאינן יכולין לשאוב כלל לא בשעת שכלולה ולא בעת חרבנה. והם עקמו את הדרך וכתבו היפך כוונת האמת שאין מי שיעכב עליהם מלשאוב מים משם, ושקר ענו דבאומרם שהיה שם דלת, ומנעול כשאר החצרות בקב"ע כמשוח"ך משם מודעא רבתי שמה שהיו שואבים היה לפי רצון בעלי החצר. ואם היו רוצים היו מעכבין עליהם מלשאב מים כפה"ד הברור, ומ"ש שאם יבררו וכו' שאם היתה ננעלת וכו' גם בזה שגו ברואה, דמאחר שהעידו העדים בפירוש שהיתה החצר בדלת ומנעול כשאר החצרות, למאי איצטריך בירור, דהא כשהעידו שהיתה הדלת במנעול פשיטא שהיו נועלין בו כשאר החצרות והיינו טעמא שהוסיפו העדים לבאר בעדותם כשאר החצרות בלישנא יתירה שהרי כבר אמרו בעדותם בדלת ומנעול ומסתמא המנעול הוא לנעול כשאר החצרות, ואעפ"כ הוסיפו לבאר כשאר החצרות לאפוקי מי שאין לו דעת וחסרון בינה שלא יטעה לומר מ"ש בדלת ומנעול היינו המנעול לאיזה שעה שירצו יהיו נועלין אותה, אך אמנה להרים מכשול וטעות מי שהוא מבתי החסרי'ם לכן הוסיפו לבאר כשאר החצרות הגם שאין צורך לה שכבר פשוט הדבר ממ"ש בדלת ומנעול הכוונה שאם יש מי שיעלה בדעתו שום טעות אמרו בעדותם בביאור כשאר החצרות ומשם באר'ה אף לדרדק'י דהכונה אם ירצו בעלי החצר להניחם לשאוב מים הנה מה טוב ואם יעכבו עליכם בעלי החצר הרשות בידם. ומ"ש דחזקת השעבודים היא וכו' כמבואר בדברי מר"ן, לא הזכירו באיזה מקום ובאיזה סי' כתב מר"ן כן. דממנו נדע אם כדבריהם כן הוא אם לאו, ואם הוא דומה בדומה או לא מי כלל כידוע. ולראית האמת והצדק ח"פ בחדש שבט משנה הנ"ל ושו"ב וקים.
אליהו סי"ט