אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן עא
מה שכתבתי על ענין המתנה שנתן דוד ן' יעקב ן' חיים הכהן סקלי ואשתו מרים בת יהודה ן' מכלוף הקרקעות הידועים להם בדובדו יע"א חצירות וגנות ושדה הלבן ובתי כנסיות לבניהם חיים ויוסף. חיים הבכור יטול חלק וחצי ויוסף חלק א' ותנאי היה במתנה הנז' שאם נולד להם עוד בנים זכרים אחרים לא יטלו להם מקבלי המתנה כי אם חלקם המגיעם עם אחיהם אך הבכור יטול חלק וחצי עם שאר אחיו, וכהה"ר יוסף ן' שמעיה דן על מתנה זו בין האחין הנז' ובין אח קטן שנולד אחר מיתת האב ולא היתה אמו מעוברת בו בשעת המתנה וביטל מתנת הבן קטן משום דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם וקיים. מתנת ב' בניו הנז' בשני חלקים וחצי וחלק הבן שלא זכה בו חזר חלקו לכח האב והוי כמציאה שמצא האב לאח"ך שיתחלק אותו חלק מחצה להאלמנה הנז' ומחצה להג' בנים הנז' בהחלק הנז' והסכימו עמו כמוהר"ר שאול סירירו וכהה"ר יהודה ן' עטר:
וזה מה שכתבתי אני: להוציא הטעות שטעו בדין זה השקפתי על דברי הח' הפו' וראיתי דלא סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא דהא קי"ל סי' ר"ט ס"ח דאע"ג דאין אדם מקנה דשב"ל אדם מתנה בדבר שלא בא לעולם וה"ה דמתנה למי שלא בא לעולם וכיון דמכח תנאי קאתי ודאי מהני דעל הב' בנים הנמצאים מוטל לתת חלק לאשר לא בא לעולם כדי שתתקיים להם המתנה שאם לא יקיימו התנאי המתנה מתבטלת, וא"כ יקיימו הנמצאים המתנה לגרוע מחלקם. ולתת חלקם לאחיהם שלא בא לעולם ותתקיים מתנתם, ואם היה הנותן תולה התנאי בעצמו כגון על תנאי שאם יהיו לו בנים יהיה להם חלק או נותן להם חלק או יטלו או יזכו או יחזקו שכלם לשון מתנה הם דמשמע דעכשו מזכה להם שיזכו מכח מתנת הנותן ולפ"ז כיון שהנותן הוא המזכה לבנים דליתנהו בעולם גם הבנים דאיתנהו בעולם אינם זוכים דעל תנאי אותה זכייה של בנים דליתנהו היתה מתנת אלו הבנים דאיתנהו וכיון דזו בטילה מן הדין גם זו בטילה, וכמו שהאריך הרב מטה אהרן ח"ב סי' ט' יע"ש בנידון כזה, וא"כ בנ"ד שכתב בלשון זה עוד תנאי אחר היה במתנה הנז' שאם נולדו להם עוד בנים זכרים אחרים. לא יטלו להם מקבלי המתנה כי אם חלקם המגיעם עם אחיהם אך הבכור הנז' יטול חלק וחצי חלק עם שאר אחיו עכ"ל. משמע דהבנים הזוכים לא יטלו לעצמם כי אם חלקם לתת חלק לאחיהם עמהם והויא זכייתייהו מכח התנאי ולא מכח הנותן דהו"ל למימר שאם נולדו להם בנים זכרים יטלו עמהם חלקם בשוה ואם יש להסתפק בלשון זה מדלא פירש בהדיא שלא יטלו להם מקבלי המתנה כי אם חלקם ויתנו להנולדים חלק שוה עמהם אלא שמכח הלאו דלא יטלו כי אם חלקם אנו שומעין הן אלא יתנו לנולדים חלק שוה וכו' ואיכא למימר נמי שלא יטלו מקבלי המתנה כי אם חלקם והשאר אני נותן לנולדים ונאמר שאין ל' זה מוכרע להאי גיסא או להאי גיסא וכיון דנימא שהוא לשון ספק על מקבלי המת' להביא ראיה ואם לא הביאו לא יזכו והמת' בטילה מעיקרא ויחזור הדבר לשורשו לחלוק כפי התקנה. מחצה לאשה ומחצה להבנים שלשתם הצעיר כצעירתו והבכור כבכורתו וכ"ש אם נבא לאורועי מתנה זו בכללותה מדברי הח' הפו' שע"י נעשה הכל שהוא מחליט לאידך גיסא לתלות מתנת הנולדים בהאב הנותן ולא במקבלי המתנה שכך כתב אין לו בחלקו שום זכייה אלא חזר חלקו לכח האב נמצא דפשיטא ליה דמכח האב זוכים הנולדים וא"כ בטלה המתנה לגבי הנמצאים כאמור אלא דאנכי הרואה מדקדוק ל' המתנה דטפי משתמע מלשון לא יטלו מקבלי המתנה כי אם חלקם ודייקינן מינה שהשאר יתנוהו לנולדים חלק עמהם ועלינו לתקן לשון השטר דלא ליהוי הנותן מוציא דבריו לבטלה דקי"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אלא שהסופרים קצרו בישובו. ע"כ נמ"ך וחע"ד.