אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן סט
מה שכתבתי בדין תביעת שד"ר כמוה"ר חיים גדליה לכהרי"ט בהפקדון שהיה מונח אצל הר"ש אנהורי מנכסי חברון וכאשר שלח איזה עורות עם כה"ר יעקב טולידאנו למכרם בלוורנו וצוהו לתת מדמיהן סך הפקדון לממונה על נכסי א"י שם ולא נתן וחזר לעירו ורצה לעכבם לעצמו והרש"א הנז' עכב לו איזה סחורה ולא רצה ליתנה לו עד שנתן המעות וכשירדו לחשבונו נשאר רש"א חייב לכהרי"ט סך גדול ונדונו במתא ארבאט ופסקו פטור הרי"ט הנז' וכן במקנאם פטרוהו וזה מה שכתבתי על דבריהם.
הדבר ברור דאין כאן מקום לחייב להרי"ט הן פקע שם פקדון מנייהו או לא פקע דהא דאמרי' תן כזכי או הולך כזכי דוקא כשמוסר לו עתה החפץ או המנה ואומר הולך או תן מנה זה לפ' כמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דגיטין וכ"כ הרמ"ה הביאו הטור וז"ל ומיהו דוקא אם נותן לו החפץ עתה בידו כדי ליתנו לו מיד שבא לידו זכה בו המקבל אבל אם מתחילה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"ך אמ"ל תנהו לפ' לא קנה אלא במעמד שלשתן ואפי' הוא תופס החפץ בידו בשעה שאמר לו תן כיון שלא בא לידו מתחילה לשם כך וה"מ שא"ל תן אבל אם א"ל זכי זכה לו בעוד שהחפץ בידו זכה לו אעפ"י שלא בא לידו מתחילה לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שא"ל זכי ע"כ. וא"כ בנ"ד שלא אמר בל' זכי אף אם אמר תן או הולך לא מהני כיון שמתחילה נתן בידו הטורות למכרם בליוורנו וליתן סך מהדמים ביד ריקאנטי הממונה על מעות א"י והיינו טעמא דחכמי ארבאט דתלו הדבר בדלא אמר לשון זכיה משום דלא מהני בכה"ג זולת לשון זכיה ואפי' אם אמר לשון זכיה כיון שעכבן לעצמו קנה לעצמו כמ"ש. ע"כ נמ"ך וחע"ד.