אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן סב
בהיות אמת שכבר נדונו כה"ר אהרן אפרייאט והר' אהרן הכהן לפני החכם השלם הדו"מ רב רחומאי כמוה"ר שאול סירירו י"א אודות גוף השתי עליות בהאלפוקי אשר בחצר הנק' ע"ש כסוס שאחת עמוסה על הבית הא' לשמאל הנכנס לחצר הנז' וא' עמוסה על האלסטוואן שעם היות שכללות האלפוקי הנז' קנאו. אהרן הכהן מהגויים בעלי החצר הנז' בלתי בנוי והוא עמד ובנה ושכלל עליותיו זה יותר משבע שנים והוא נהנה מפירותיו עכ"ז זכהו החכם הנז' לכהר"א הנז' בגוף השתי עליות הנז' מחמת שהוציא ב' שטרי ק"ע הא' טופס מק"ע וז"ן טופס והעתקת שטר ק"ע שרצו הבעלים להוליכו למדינה אחרת ומחשש סכנת דרכים הוצרכו להעתיקו וז"ן בלי תו"מ במותב תלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הי' ע' מכלוף ן' אברהם נ"ע ה"ן שטרית בתע"ג בל"ע אן אלגורפא אלכבירא די פצ'אר הנק ציאר כסוס הרואה פני צפון העמוסה על הבית השמאל הנכנס לתרבץ החצר הנז' הראשון ומקצתה עמוס על האלסטוואן אשר בפתח שער החצר יערפהא כא יסכן פיהא הר' אהרן ן' שלוש וויערפהא עמוסה על הבית הראשון השמאלי הנז' ועל האלסטוואן הנז' בידיעה נאמנה מחוורת כשמלה עכס"ע, וקבלנוה כדחזי וחתומים הכא תמ"ת בי"ב לסיון המעוטר מש' טו"ב ויש"ר לפ"ק וקיים וחתו' הח' הש' כהה"ר אברהם אציני וכהה"ר יוסף בכה"ר יחייא ן עטייא ונתקיימו לנו חתי' כדחזי וקיים. וס"ל נמ"ך וז"ן עוד בתלת הוינא ואסהיד קדמנא הי' ע' דוד ן' מסעוד אצאייג בתע"ג בל"ע אן אלגרפא לכבירא די פצ'אר כסוס הרואה פני צפון ועמוסה על הבית השמאלי כנ"ל יודע בידיעה נאמנה שהיא של הי' אהרן ן' שלוש ויודע נאמנה באיין אלגורפא יערפהא עמוסה על הבית הנז' ועל האלסטוואן עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתימנא הכא בעישור א' לחדש סיון שנת טו"ב ויש"ר לפ"ק וחתומים החכמים החתומים לעיל ונתקיימו לנו חתי' כדחזי ושו"ב וקיים וחתומים כה"ר שלמה אזנאתי וכה"ר מסעוד בן יתאח.
ועוד הוציא לפנינו תורף שטר ק"ע שלא חשש להעתיקו מפני ס"ד וז"ן במותב ג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הישי' ע' מסעוד ן' יוסף עוליל בתע"ג שיודע בידיעה נאמנה ברורה ונכונה שהעליה שע"ג האלסטוואן שלפני שער החצר הנק' צ'אר כסוס היא של הי' ע' אהרן ן' שלוש ובירר בעדותו שהר' אהרן הנז' הניח ב' בנים ובת א' שמה עיישא היא אמו של הר' מנחם אפרייאט והבנים הנז' מתו ולא הניחו אחריהם זש"ק ונשארה עיישא הנז' אחותם אחריהם עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת והיה זה בעישור ראשון לסיון התקל"ט ליצי' וקיים וחתו' כה"ר יעקב עוליל והר' יוסף הכהן. וס"ל נמ"ך וז"ן בג' הוינא ואסהיד קדמנא הי' ע' מסעוד ן' נסים ן' הרוש בתע"ג שיודע בידיעה נאמנה שהעליה הנז' היו דרים בה הבנים הנ"ל ואמם עד יום מותם וברר בעדותו שהבנים בני אהרן הנז' לא הניחו אחריהם זש"ק ונשארה עיישא אחותם הנז' אחריהם עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' תמ"ת בזמן הנז' וקיים.
ועפ"י העדויות הללו דן החכם הנז' להוציא גוף העליות הנז' מאהרן הכהן הקונה מהגוי כמבואר בפס"ד שביד אהרן הנז' שנתן לו כהר"א כשנתפשר עמו ומכר לו גוף הב' עליות מחדש ועם היות שהיה אהרן הכהן הולך ובא לפני קובל ומתרעם שהוא בא מכח הגוי אשר בדיניהם כל הראיות הבאות בעידי ישראל בטלים הם כל שלא הביא ראיות בערכאות עכ"ז לא ראיתי ליזקק לדינם שאין דרכי ליזקק לדין שנדונו בעליו לפני מורה ומה גם דחזינא ביד כהר"א עקד בערכאות של גויים על הב' עליות ועליה אחרת שהם לזכות אהרן ן' שלוש הנז' אמינא ודאי אם יקיימוהו הערכאות ובו יתחייב אהרן הכהן הבא מכח גוי גם הוא יחזור על הגוי המוכר לו ובזה היה מקבל תנחומין אהרן הכהן והיה תובע האלעקד מכהר"א הנז' והוא דוחהו מיום ליום וקבל לפני החכם הפוסק על זה ובאה אלי אגרת מהחכם הפוסק להכריח לכהר"א לתת האלעקד לאהרן הכהן ואמר שהוא מופקד בפאם ביד כמהרי"ץ ושלח עם כהה"ר שלמה אביטבול שיביא אותו וכאשר הביא כהר"ש הנז' האלעקד תבע לאהרן הכהן לקבל עליו בכתב היזק דימטי ליה מהאלעקד הנז' ואז יתנו לו ועל זה צווח לפני אהרן הנז' ככרוכיא איך פורשים רשת לרגליו להתפס על האלעקד הנז' וגילה סופו על תחילתו דמזוייף דאם לא כן מהו ההיזק דלמטי מניה ושלחתי לכהר"ש לדעת מה זה והוציא כתב מכתב יד הקדש החכם הפוסק שגזר כן והיה מפרש לי כהר"ש דבריו דלא על היזק הזיוף משתעי רק כשיעמוד אהרן הכהן בדין עם הגוי אפשר יוצא הוצאות ואמינא ליה זה פשוט שלא יתבענו בהוצאות וכשעלתה צעקתם לפני הלך אהרן הכהן להביא זכויותיו לפני שאומר שע"מ שיתן לו האלקעד [נ"א נתפשר] קנה ממנו והלך ופשפש זכיותיו ע"י ת"ח א' ובהזכיות שנתן בידו כהר"א כשנתפשר עמו ויצא העגל הזה שהכיר זיוף בתורף הק"ע שעשה ממנה טופס כהר"א הנז' שניכר בה שלא העיד העד דוד אצאייג הנז' אלא על החזקה והסופר שכתב הק"ע שגג תחילה והשמיט תי' אלחזקה וכתב סתם אן דלגורפא לכבירא וכו' יתוקן ביני שיטי וכתב אלחזקה כדי לקרות אן אלחזקה דלגורפא וחזר וקיימה למטה בסיום הק"ע שכתב שתי' אלחזקה נכתבה ב"ש וכן האמת וק"ש ואז חתמו העדים והמזייף גרר תי' לחזקה מביני שיטי וניכר מקום הגרר והדל'ת שבתי' דלגורפא עשה אותה אלף כדי לקרות אן אלגורפא ומפר מחשבות ערומים שכל עצתו והניח מה שכתוב למטה תי' לחזקה נכתבה ב"ש וכו' שממנה נודע מה שהיה כתוב ב"ש במקום הגרד והעדים שחתמו על הטופס טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ובאו עידיה ויחפרו והשמטוה מהטופס וכראות אהרן הכהן את זאת נתמלא חימה ובא לפני עם הת"ח הנז' צווח ככרוכיא על ככה ורצה להגיע הדבר אל השררה ואנכי הרבתי להשיב אפו בדברי כבושין ואיומין לבל יתחלל ש"ש בין הגוים לאמר עם ה' אלה ומארש'ו יצאו עד שנתישבה דעתו לירד עמו לדין ושלחתי לכהר"א הנז' ועמד שניהם לפני לדין ונומיתי לכהר"א אם יש בידו עוד עדויות אחרים והשיב שאין לו כי אם העדויות הנ"ל ועליהם נפסק הדין ככתוב בפס"ד שנתן מהחכם הפוסק והראיתני לו אופן הזיוף ולא מצא מענה כבושת גנב כן ימצא ועדיין היה טוען שאם נפלה עדות זו נשארו בידי ג' עדויות עדותו של מכלוף ן' אברהם ן' שטרית שמעיד באיין לגורפא הרואה פני צפון ועמוסה על הבית השמאלי יערפהא כא יסכן פיהא אהרן ן' שלוש ומחמת שמעיד העד ההוא יערפהא עמוסה על הבית הנז' ועל האסטוואן וגם ע' דוד אצאייג שהעיד על החזקה מעיד שהיתה עמוסה על הבית ועל אסטוואן א"כ גם הב' עדים שמעידים על העליה העמוסה על אסטוואן מצטרפת עם אלו דנימא כולהו על עליה אחת מעידים אלא שהראשונים סיימו כל אורך העליה וכת ב' לא הזכירו אלא מקצת ממנה העמוס על האלסטוואן ונומיתי לו גם לפי הנחה זו הכוזבת אין כאן אלא עדות עד א' על הגוף והיא עדותו של ע' מסעוד ן' יוסף עוליל שמעיד שהעליה שע"ג אסטוואן היא של אהרן ן' שלוש אבל עדותו של מסעוד ן' נסים הרוש שמעיד שהעליה הנז' היו דרים בה הבנים הנ"ל ואמם עד יום מותם אינה כלום להחזק בה בני אהרן ן' שלוש הנז' [וז"ל הרא"ש כלל נ"ט סי' א' וז"ל ואם לא העיד אלא על הדירה איפשר שהיה דר בה בשאלה או בשכירות יע"ש] שהיה צריך לפרש שדרו בה שני חזקה ולא מיחה בהם אדם ולא תבע מהם שכירות ומ"ש עד יום מותם ניחא שדרו בה שנה או שנתיים ואח"ך מתו ואין כאן עדות חזקה ומינה נמי שעדותו של מכלוף ן' שטרות הנז' שמעיד שדר בה אהרן ן' שלוש אינה כלום שלא פירש שדר בה שני חזקה דלא מיחה בו אדם וכו' ואין כאן על הגוף אלא עד א' ואינו כלום הרי אפי' נניח בהנחה שכל העדים מעידים על עליה א' אין כאן עדות אבל לקושטא דמילתא שתי עליות היו מעיקרא שכן מבואר בשטרי זכיות חזקות החצר הנז' שביד כהר"ש חותא שהזכיר בהחליט שהחליטו ב"ד כל חזקות החצר הנז' שהיו לזכות הר' יוסף ן' שטרית אביו של כמוה"ר דוד ן' שטרית ביד זקינו של הר"ש חותא הנז' וביד מסעוד ן' אצאייג בשנת התפ"ה וחתומה בב"ד כמוהר"ש ן' חותא וכמוהר"ר ישועה ן' חמו זלה"ה הזכיר העליה העמוסה על אסטוואן בפני עצמה וכתב שהיתה ידועה מקודם לבן שלוש ואם כוונת העדים שהעידו שהיתה עליה א' עמוסה על הבית השמאלי ועל האלסטוואן ומעולם לא היו ב' עליות נפרדות אלא שאהרן הנז' שינה את תפקידן וחלקה לב' עליות אין דבריהם כלום נגד דברי ב"ד שמעידים שבשנת התפ"ה היו חלוקות וא"כ אחר שמעיקרא היו חלוקות איך נאמר שהעדים שהעידו על העליה העמוסה על אסטוואן מעידים על העליה הרואה פני צפון וזו בפני עצמה וזו בפ"ע וכן מוכח נמי משטרי זכיות החזקה הרואה פני צפון שנתן כהר"א הנז' לאהרן הכהן כשנתפשרו ששם נאמר שהיתה חזקה הנז' ביד אהרן ן' שלוש ומכרה למאיר ן' יוסף ן' הרוש וז"ל לעניינינו העי' וכו' אהרן ן' שלוש שקבל מיד מאיר ן' הרוס בסך פ"ם ה"ם ובהם מכר לו חזקת העליה הידועה לו פצ'אר כסוס העליה הרואה פני צפון הסמוכה מאחוריה לחצר הידועה מקודם ליורשי ע' מימון ן' חמו נ"ע והי"ז בר"ח כסלו של שנת תס"ו לפ"ק וחתומים כהה"ר מסעוד אצאייג וה"ר ברוך אביטבול, ובנייר אחר כתבו העדים הנז' ההטבה שנתחסד הקונה עם בחור יוסף בנו של המוכר ב' בכסלו תס"ו שכל זמן שיביא לו דמי המכר יחזיר לו המכר, ובנייר אחר כתוב שטר מכר, שמכרו יורשי הקונה לעיישא בת אהרן הנז' וז"ל לעניינינו הע"י וכו' מסעוד בן יוסף ן' הרוש וכו' שקבלו מיד עיישא בת אהרן ן' שלוש פ"ם ה"ם ובהם מכרו לה חזקת העליה הרואה פני צפון שע"ג הבית הא' לשמואל הנכנס לחצר הנק' צא'ר כסוס בר"ח חשון הת"ץ ליצי' וחתומים כהר"ר יוסף ן' הרוש וה"ר שמואל ן' הרוס והמכתב של הג' שטרות הללו כלם בכתב יד הקדוש כמוהר"ר ישועה ן' חמו זלה"ה וקי"ל מדקדקין לשון הדיוט וכ"ש בי דינא רבה כותב השטרות הללו שמדבריהם למדנו ציון החזקה של העליה הנז' כמו שהיא היום רואה פני צפון וסמוכה מאחוריה לחצר יורשי' ע' מימון ן' חמו ועמוסה על הבית הא' לשמאל הנכנס כמו שהיא היום ואם איתא לדברי העדים הנז' שהיה מקצתה עמוס על האסטוואן הי"ל על הבית ועל הסטוואן וגם במה שציין שאחוריה כלפי חצר יורשי ה"ר מימון ן' חמו אם יהיה מקצתה עמוס על הסטוואן יהיה אחוריו כלפי המבוי ולא כלפי חצר הר' מימון הרי גם מדברי שטרי זכיות שבידו שתים זו שמענו ולא עליה אחת והחכם הפוסק אחי נוע"ם שסמך בהנחה זו מחמת שלא ראה השטרי זכיות שביד הר"ש חותא וסמך על דברי כהר"א שהיה אומר שאהרן הכהן הוא שחלקם וליתא כדכתיבנא.
ובר מן דין הרי יש בפי אהרן הכהן טענה אלימתא שכשעמד לבנות העליה הרואה פני צפון לא השיגה ידו במה לבנותה ומשכנה ביד משה אתורגמאן ועידי המשכונה הוא כהר"א הנז' וכה"ר חיים יוסף הכהן וכמו שכך העיד לפני הר' משה הנז' והר' חיים יוסף הנז' בעדות גמורה שכהר"א הנז' הוא הסופר שכתב שטר משכונה הנז' וחתם עליו וקי"ל בסי' קמ"ז שהעד שחתם על השטר מכר ובא לערער עליה אבד זכותו ואין משגיחין על הראיות שיבא מפורש, יוצא מזה ממאי דכתיבנא שאין זכות לכהר"א הנז' אלא בחזקת העליה הרואה פני צפון ולא מכח העדיות שכבר כתבנו דעדויות חלוקות הם ועל מאי דמסהד האי לא מסהד האי וזיל הכא ליכא שעורא וזיל הכא ליכא שיעורא כדכתיבנא אכן מכח השטר מקנה הנז' שזכתה זקנתו עיישא הנז' קא אתי לזכות בחזקת העליה הרואה פני צפון לבד ועדיין יש מקום להפך בזכות כהר"א הנז' שיזכה גם בחזקת העליה העמוסה על האלסטוואן כשנדחוק עצמנו לתרץ העדויות הנז' עם מעשה הב"ד לבל יהיו סותרים זא"ז משום דקי"ל כל היכא דאיכא לתרוצי העדויות לבל יהיו סותרים זא"ז אפי' במשמעות רחוק מתריצינן וכאן יש לנו לומר דאפשר קודם שנת תס"ו היו עליה א' ולבסוף לקחו מעליה החלק העמוס על מקצת האסטוואן עם המקום הפנוי שבין האלמקדם של העליה ההיא יבין אלגארב של העליה העמוסה על הבית הא' לימין הנכנס לחצר הנז' ועשו מהכל עליה בפ"ע העמוסה על כל האסטוואן ויש סמך לזה מדברי העד הר' דוד אצאייג הנ"ל שהעיד בזה"ל מנאיין חב יזווז בנו קצמהא עלא זוז ועמל אטרף די עלא אסטוואן גריפא זגירא פאין יסכן בנו והגם שאין חתום על עדות זו אלא עד א' גלוי מלתא בעלמא הוא לתרץ העדויות לבל יהיו סותרים זא"ז וכשנצרף עדות דוד אצאייג שמעיד שהיתה העליה מגעת עד האסטוואן ויודע שחזקתה של אהרן ן' שלוש עם העד שמעיד אחר שנחלקה שהיתה של אהרן ן' שלוש הנז' אמינא ממ"נ חזקת עליה זו לזכותו היא והיא היתה כוונת כהר"א הנז' בעדויות הנז' שמתחילה כתב אותה עדות שמגעת להיות על האסטוואן והיה רוצה לקנות הגוף מהגוי לעשותו עליה א' וכאשר נודע משטרי זכיות שביד הר"ש חותא שהיתה עליה בפ"ע עמוסה על האסטוואן השתדל בהעדות הב' שהיתה עליה זו לזכות מורישו הנז' כדי לזכות בחזקתה וכאשר לא השיגה ידו לקנות ועמד אהרן הכהן הנז' וקנה מהגויים מעולם לא הזכיר כלום שיש לו זכות בגוף הקרקע ומה שהיה מפורסם אצלו היא חזקת העליה הרואה פני צפין אבל העליה העמוסה על האסטוואן היה מקום לסלקו ממנו ממה שנמצא בשטרי זכיות כהרש"ח שהרביע של העליה העמוסה על האסטוואן שהוא מכלל החזקות שהחליטו ב"ד ביד זקינו ושותפו הנ"ל וכתבו הידועה מקודם לבן שלוש מכלל שלא נשארה לזכותו והראיה שהרביע ממנה הוא לזכות בעל חזקות החצר והשתא דאתינן לתרוצי נאמר שאהרן שלוש הנז' לקח מהעליה שלו מה שהוא עמוס על האסטוואן ובעל החצר הוסיף המקום הפנוי שבין כותל האלמקדם של עלייתו ובין האלגארב של העליה שעל הבית הא' לימין כנ"ל ומחמת כן זכה בהרביע בחזקת העליה ההיא ומה שכתבו הידועה מקודם לבן שלוש שמשמע שיצאה מחמת ידו איפשר לתרץ בדוחק שמכרה בשנת תס"ו כשמכר העליה הרואה פני צפון בהטבה גם זו מכרה בהטבה וחזרה לבניו כדברי העד שמעיד שיודע שהיא של אהרן גם העד שהעיד שהיו בניו ואמם דרים בה עד יום מותם כל זה אפשר לתרץ בדוחק לזכות לכהר"א הנז' גם בחזקה זו שאין לאהרן הכהן שום זכות בחזקה זו זולת מה שמשכונה בב"ד היא בידו ובמלאת עשר שנים זמן המשכונה יפדה ממנו כהר"א הנז' ולא יפדה מידו גזבר העניים שרוצה לפדות מיד אהרן הנז' כל החזקות שלא נודעו בעליהן כנהוג בקרקע שלא נודעו בעליו שזוכים בו העניים וכאן עדיף טפי לזכות כהר"א הנז' שיש לו קצת ראיה שהיא של מורישו מלזכות לעניים שאין זוכים אלא במה שלא נודעו בעליה כל עיקר אבל בגוף קרקע הב' עליות הנז' לא עלתה על דעתו של כהר"א הנז' לזכות בו כלל אלא שמקרוב בא אצלי ואמר שמצא עקד אחד בערכאות שיש לזקינו הנז' גוף ג' עליות והביא האלעקד לידי והלכתי אני בעצמי אצל הפלילי אם יש מקום לקיים האלעקד הנז' והשיב הוא וכל הערכאות היושבים לפניו דאין כאן מי שיקיימו שהערכאות החתומים עליו הם ממתא פאס יע"א וצריך להוליכו לשם אולי ימצא לקיימו ושלחתי אני לאח"י נוע"ם החכם הפו' נר"ו להשתדל עמו לשלוח מי שיש לו שייכות עם הערכאות אולי ימצא מקום לקיימו ואז יש מקום לזכותו גם בגוף ואהרן הכהן יחזור על הגוי שמכר לו ואיש על מקומו יבא בשלום. העולה ממאי דכתיבנא דאין צד זכות כלל לכהר"א בגוף הקרקע מכח העדויות הנז' וגם אח"י נוע"ם החכם הפוסק יודה דבנפול היסוד יפול הבנין שלא כתב מה שכתב אלא בהיות עדות שלימה ביד כהר"א הנז' והשתא דנפלה ולא תוסיף קום לא יזכה כהר"א בגוף:
איברא דלא כן אנכי עמדי דאפי' אם היתה ביד כהר"א עדות שלימה או שטר מכר מבורר שהעליות הנז' הם שלו גוף וחזקה כיון שאהרן הכהן אתי מכח הגוי שמכר לו בערכאות כיון שלא יועילו כל הראיות שבעדי ישראל לכהר"א עם הגוי כך לא יועילו ולא יצילו עם אהרן הכהן הבא מכח הגוי וכמו שמפורש היטב בהגה בסוף סי' שס"ט וז"ל ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר השטר לישראל וכו' דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גוים הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני גויים שהוא דינא דמלכותא ע"כ וכן הוא בסי' מ"ה ס' י"ז וסי' ס"ו סכ"ה וסי' ס"ז ס' י"א דבכלהו משמע דהבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו אפי' למעליותא ומה שפסק בסי' קנ"ה ס' י"ח דלא קאי ישראל במקום גוי אלא לגריעותא כבר תירץ באה"ג דהתם איסורא איכא הילכך לא קאי במקום גוי להזיק חבירו בראותו ולגבי ממונא קאי ישראל במקום גוי אפי' למעליותא דדינא דמלכותא דינא יע"ש ועיין סמ"ע בסי' מ"ה ס"ק ל"ח ועם היות שדבר זה שרוי במחלוקת אי אמרינן הבא מכח הגוי הרי הוא כגוי אפי' למעליותא או דוקא לגריעותא כדאיתא במרדכי פ' חזקת הבתים ובתשובה המיימוני דס' משפטים ס' ע' ובתשו' המיוחסת להרמב"ן סי' י"ו מ"מ אין לנו אלא פסק מרן דהכריע דבממונא הבא מכח הגוי הרי הוא כגוי אפי' למעליותא אלא שבנ"ד בזה יודו כ"ע אפי' מאן דסובר דדוקא לגריעותא הכא שאני שעכ"פ הקונה מהגוי חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית מהישראל המוציא מהישראל ואפוכי מטרתא למה לי וא"כ מעיקרא נמי אין לנו לחייב הישראל הבא מכח הגוי משום דמצי אמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מצית לאשתעויי דינא בהדיה כדאיתא בכתובות ד' קי"ג ע"ב בההוא דאבדה לו דרך שדהו יע"ש והכי אשכחן להדייא למוהרדב"ז בסי' ת"ק ומהרימ"ט חלק ח"מ סי' ל"ח גם הרב המאסף בח"מ סי' קי"א בהגה"ט אות ד' הביא דברי שניהם להלכה יע"ש.
וההיא דסי' ס"ח סעיף א' דלא מכשירינן שטרי מקח העשויים בגופן של הגוים כי אם בהעדאת עידי ישראל עליהם שאינם ידועים בהקבלת שוחד וכו' ואם חסרו דבר מכל אלו הרי הם כחרם יע"ש התם איירי בשטרות שבין ישראל לחבירו שכתבו המכר בגופן של גוים דלא שייך טעמא דאי שתקת וכו' דאין כאן יד הגוי באמצע אבל הכא שהישראל קנה מגוי בגופן של גויים כשנוציא מידו בעדי ישראל יחזור על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית מהמוציא מהקונה ממנו ומחזירו לו ואפוכי מטרתא ל"ל וכמ"ש הרדב"ז באותה תשו' יע"ש והנה הרב משי"ח והחכמים שחתומים עם אח"י נוע"ם בפסק דינו הנז' לזכות כהר"א לא הודו לו גם הם בפרט זה שנעל בפני אהרן הכהן כראוי וכתבו שאם יוצא שטר כתוב בערכאות שקנה מהגוי הרי הוא זוכה בגוף הקרקע ואין לכהר"א זכות אלא בחזקות.
ובענין שהצריכו לאהרן הכהן להוציא משכונה בב"ד על מה שיש זכות לכהר"א אם בגוף אם בחזקות ושאם לא הוציא משכונה בב"ד יחשב עמו מה שאכל מהפירות וינכה אותם מההוצאות עם היות שכבר מצא כדי גאולתו והוציא משכונה בב"ד על החזקות שלא נודעו בעליהם למשך עשר שנים ולאשר נודעו בעליהן כ"ז שירצו הבעלים לפדות ועל גוף הקרקעות עם היותה משנה שאינה צריכה כלל להפקת רצונו משכנתי גם הגוף בידו למשך עשר שנים מיום שבנאם וא"כ אפי' לדבריהם אין כאן פירות.
אבל מ"מ לענין דינא. לא אעלים עיני דאנא אמינא דמה שנהגו הקדמונים לעשות משכונה בב"ד ליורד לחרבתו של חבירו ובנאה או לבונה את שלו וחושש שתצא מתחת ידו ויתבעוהו בפירות אין כוונתם בזה להודיע שכל מי שלא עשה משכונה בב"ד מנכין לו מה שאכל מהפירות דאין הדין כך דקי"ל כל שזה נהנה וזה אינו חסר דפטור דמצי אמר ליה מאי חסרתיך וסתם חרבה אין לבעליה שום הנאה בעודה חרבה ואחר שבנאה הבונה אעפ"י שהוא נהנה מקרקעות החרבה בהצטרף בניינן והכותלים והתקרה מ"מ לא חסר כלום לבעל החרבה כיון שלא היתה לו שום הנאה ממנה אכן בהיכא דהיה לבעלים איזה הנאה מהחורבה כגון שהיו הסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתם ונותנים להם דבר מועט וחסרם זה שבנאה מאותו שכר מועט מגלגלין עליו ליתן לבעלים כפי מה שנהנה דהיינו כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליה בנין כזה אף שהוא יותר ממה שהיו נותנים להם הסוחרים כדאיתא בפ' כיצד הרגל דף כ"א בההוא דבנה אפדנא אקקולתא דיתמי כמו שפירשה הרא"ש יע"ש וכ"כ כתב רבינו ירוחם בס' משרים נתיב ל"א ח"ב דף צ"ה הביאו מר"ן ב"י בסוף סי' שע"א וכ"כ הלבוש בסי' שס"ג ס"ז יע"ש.
ודעדיפא כתב הנ"י בפ' הנז' משם הרמ"א שלא חייבו רב נחמן ליתן ליתומים בעלי החרבה יותר ממה דהוו יהבי ליהו קרמונאי אע"ג שיש לבונה הנאה מהחרבה מאי איכפת ליה בהנאתו כיון דלא מפסידי מדי ממאי דיהבו ליהו קרמונאי יע"ש הרי מדינא הבונה חרבתו של חבירו שלא ברשות כנ"ד דלא הות קיימא לשום אגרא בחרבנה דאין על הבונה כלום ליתן לבעל החרבה וגם מה שכתב מור"ם בהגה סי' שע"א סעיף ז' דאם השכירה הבונה לאחר וקבל שכר מנכין לו מיציאותיו אע"ג דלא עביד למיגר והיא דעת הרשב"א שהביא נ"י פ' השואל מדרבי יוסי דאמר כצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו היינו נמי מה שראוי ליתן בקרקעית החרבה לבנות עליה בנין כזה אבל לא שכר כל המדור בצירוף מה שבנה הבונה שהוא פרת עצמו וגם זה אינה אלא לסברת הרשב"א כמבואר בנ"י שם ודעת מרן כדעת כל הפוסקים ממה שכתב בסי' שס"ג סעיף ט' דאע"ג דנתן השכר לזה ששכרו ממנו צריך להחזירו לו ולא לבעלים יע"ש ואם איתא הי"ל להחזירו לבעלים יע"ש במקור הדין קמ"א דף כ"א ובדברי הפוסקים באורך וכבר הארכתי במקום אחר ומרן ב"י כתב בסי' שס"ג גבי תוקף ספינתו של חבירו שכתב הטור בשם הרמ"ה שאם שכרה הגזלן לאחר צריך להחזיר השכר לבעלים [הביאו מורם בהגה שס"ג ס"ה] וכתב עליו מרן הב"י דמה לי עשה בה מלאכה בעצמו או השכירה לאחר יע"ש ה"נ נימא הכי.
וגם מורם לא אמרה אלא ביורד לחרבתו של חבירו ובנאה אבל מי שיש לו שיתוף בחרבה דקי"ל שותף כיורד ברשות ואוכל פירות עד שיתן לי יציאותיו כדמוכח בסי' קס"ד גבי בית ועליה שבעל העליה בונה בית שתחת העליה ודר בו עד שיתן לו יציאותיו משום דחשיב שותף משום דביתא לעליה משתעבד כ"ש בשיתוף גמור כנ"ד וכבר כתבתי מענין זה באורך וסמך ידו הרב משי"ח עליו וג' מבית דינו הצדק באופן דבלא משכונת ב"ד ליתנהו לפירות ולא נצרכה משכונה בב"ד אלא להרחיב לו זמן לאכול פירות כ"ז שקצבו לו ב"ד שלא יהיה יגיעו לריק לסלקו לאלתר דמדינא כשיתן לו יציאותיו מסתלק אלא שהמה ראו ברוח מבינתם לעשות נ"ר להבינים כדי שיתעסקו לבנות משום ישוב העולם ואנא נפשאי החולה כתבתי לו משכונה בב"ד על החזקות שלא נודעו בעליהם למשך עשר שנים וכשבא לפני מלומד לעשות לו גם ע"ז משכונה והיא מילתא דלא צריכה וכל הפטור מן הדבר ועושהו ה"ז וכו' מ"מ להפקת רצונו כתבתי ולא כתבתי עד שגליתי דעתי במה שהוא הדין ולהפקת רצונו הוא דעבדית מילתא דלא צריכה כאשר יראה הקורא במשכונה ההיא פסקי פסקי.
קנצי למלין שאין לכהר"א הנז' בגוף הקרקע כלום ואם המכר נעשה דרך פשרה הויא פשרה בטעות ואינה כלום גם מה שעשה עמו בכאן אחר שנדונו לפני מחמת שהלכו כמה מת"ח לביתו ומתושבי וחשובי פאם יע"א ולא יכול להשיב פניהם ריקם ושלח אלי שלחו וג"ד לפני שאין עושה כלום אלא מחמת אונס הבאים שאין יכול להשיב פניהם וגם ג"ד בפני כה"ר אליהו משה הכהן וכאלו לא עשה כלום גם בזה דאנוס הוא אלא שאהרן הכהן רוצה בקיום המכר ויתנכה מה שיצא דהיינו הג' רבעים של הגוף ויתן הרביע בדמי החזקות ואם דרך פשרה נעשה המכר אין טענתו זו כלום ואין להאריך בפרט זה ולראיה חתמתי בתמוז שנת אש"ר אנ"י אחזה לי לפ"ק היא ש' תקס"ב לפ"ק וקיים.
שאול ישועה אביטבול שי"ט
מדבר הייתי לשעבר להר"א הכהן ומזכה אני במקומי שאם יביא הר"א הכהן האלעקד בעש"ג שבו קנה מהגוי אזי אין להר"א אפרייאט כ"א החזקה ולא גוף ומה שהצרכנו שיביא האלעקד שהגוי קנה ממורישיו של הר"א אפרייאט היינו לפי המונח שהקב"ע שהיו בידו הם אמתיים ועכשו שנתגלה קלונם בנפול היסוד נפל הבנין ההוא ומעתה שזכיתי הר"א הכהן בגוף הקרקע ההוא וידקדק חשבוניו עה הר"א התובע במה שעולה לו בהוצאה ואז יזכה בחזקה ול"מ השתא שיש משכו' בב"ד אלא אף אם לא נמצאת לו משכו' בב"ד וזה כמה שנים שכתבתי מענין זה שלא נתקנה משכו' בב"ד בכגון זה אלא בשביל שלא יגע לריק שאחר שישכלל הבנין ההיא יבואו הבעלים ויסלקוהו וממילא ימנע וחפצים היו מתקני התקנה בישוב העולם אף שהיא ח"ל וכמ"ש כ"ז בארוכה ביד החכם הפוסק נר"ו קצרן של דברים שזכאי הר"א הכהן בדינו ואין להר"א התובע אלא החזקה בלא גוף אחר שיביא עדים כי פרעו אהרן התובע במה שעולה לחלקו בהוצאות ולראיה ח"פ בא' בש' כ"ה לתמוז מהשנה הנ"ב והשו"ב וקיים.
נחמיה יהודה הכהן יס"ט
אמת ויציב הוא אחר שנתפרסם הדבר שאירע באותו הטופס דברים שלא ניתנו ליכתב וליאמר שאין לכהר"א שום זכות בגוף הקרקע כלל שאין כאן אלא עד א' ולאו כלום הוא דעפ"י ב' עדים אמרה ת"ו וזכה אהרן הנז' בגוף הקרקע ולגבי החזקה לא יזכה בה כ"א עד אחר שידקדק עם אהרן הנז' דקדוק נכון ויפרע לו כל יציאותיו העולים לו ואז יזכה בחזקה אחר שהוא שות' בחצר וקי"ל שותף כיורד ברשות דמי כמ"ש הח' הפו' נר"ו וכ"ש דאיכא תרתי שות' ומשכו' בב"ד שכתב לו מאריה דאתרא נר"ו ולראיה חת"פ בח' ושנה הנז"ל והשו"ב וקיים.
שאול אברהם אבן זמרא סי"ט
לנחיצת המוביל אשיב בקצרה כפי מה שהורוני מ"ה והוא שודאי דעת מר"ן ז"ל דלא אמרינן הבא מכח גוי כמוהו אלא לגריעותא וכמו שבא בדברי קדשו באר היטב בסי' קנ"ד סי"ח ומור"ם בסי' שס"ט וס"ז י"ז לשיטתו אזיל דס"ל כהר"ש דבכל מילי אמרינן הבא מכח גוי הרי הוא כמוהו וכדמסיק עלה בסי' קנ"ד י"ח וכנ"ל להורות ומההיא דכי' מ"ה סי"ז לא תיקשי למר"ן דהתם ג"כ לגריעותא וכדמסיק הסמ"ע שם ס"ק ל"ח וכן מוכיחים להדיא דברי הרשב"א בתשו' שהביא רבינו ב"י שם בסי' מ"ה מחו' י"ז יע"ש וההיא דסי' כ"ה בשם יש מי שאומר מייתי לה ולא שבקי' סתמיה דסי' קנ"ד מקמי יחידאה דסי' ס"ו א"כ יש לישב בעד מר"ן דא"נ מודה לההיא דסי' כ"ה וס"ז י"ז ושס"ט י"ל כמ"ש הט"ז בסי' קנ"ד סי"ח דשאני במחייב עצמו לגוי דלא מפקע חוב שלו בכל מילי וכו' ע"ש ובין למר ובין למר ההיא דסי' קמ"ט י"ד ט"ו הויא ככ"ע דאף למ"ד דהבא מכח גוי הרי הוא כמוהו אף למעליותא מודה דכ"ש לגריעותא וכיון דסתם גוים גוזלי קרקע נינהו ואילו ידינו תקיפא עליהם אין להם להחזיק בקרקע ישראל בלא שט"ר ומפקינן מינייהו ה"נ בישראל הלוקח ממנו ובא מכחו הרי הוא כמוהו ואין לו' למעליותא אלא כגון הנך דמ"ה וס"ו וס"ז ושס"ט שידוע שהדבר אמת אלא דבדיני ישר' לא נצח משא"כ כשאנו תולים בגזלנותא אף דבדידהו נצח גזלנותא דמלכי הוי ולאו כלום הוא וכ"ש לדברי הט"ז דדוקא במחייב עצמו לגוי הוא דלא פקע בהגוי משא"כ בקונה קרקע מגוי שאין חיוב לא על הקונה ולא על המערער דלא אמרי' הרי הוא כמוהו למעליו' אלא לגריעי' וכפסק מר"ן להדיא בסי' קנ"ד וגם בחתימתו בסי' קמ"ט ואין להביא עצות מרחוק לגרור מעל ספר ההיא דסי' קמ"ט י"ד וט"ו.
ומעתה נבוא לנ"ד שכתי עדים מעידים שהעליה ידועה למורישו של כהר"א אפרייאט עדותם עדות ואף שא' מהם לא העיד כ"א על החזקה דל מהכא לסהדותיה אכתי בידן ג' והם יספיקו לעדות עדותם עדות להעמיד קרקע בחזקתו ותימה רבא על הח' הפו' הנ"ב נר"ו ששמש בכהונה גדולה ימים ושנים ישמט ממנו דין א' בה' חזקת הקרקעות שאפי' הביא המערער עדים אלא שדר בה מורישו אפי' יום א' מעמידים אותה בחזקתו ועל המחזיק להביא ראיה יע"ש גם מ"ש שצריך לברר שמורישו לא היה דר בה לשכי' הוא תמוה עד למאד דכל שעדים מעידים שראו אותו דר ומחזיק בה כאדם העושה משלו תו אין להסתפק שמא בשכי' דר בה וזה פשוט עד למאד) ולתוס' ביאור יעיין בסי' סי"ז ס"ד וכיון דאוקימנא דעדות הנך תלת עדות לכאורה נראה דזכה כהר"א בגוף בחזקת העליה עד שיברר הלוקח שקנה הגוי מיש' אך כד דייקינן יש לזכות הלוקח בגוף מהא דכ' מור"ם שם בסי' קמ"ט ט"ו וכל מקום שיכולין לכוף הגוי בדיניהם אם בא להחזיק בשל ישר' שלא כדין יש לישראל הבא מכחו חזקה עכ"ל כלו' שאם החזיק בו הישראל ב' שני חזקה אפי' הגוי לא החזיק בה אלא יום א' כגון דגוי אינו יכול להחזיק בשל ישראל בזרוע הו"ל כישראל וכה"ג בלוקח מיש' שהחזיק אפי' יום א' ויש' הבא מכחו החזיק ג"ש או איפכא שהמו' החזיק ג"ש טענינן ללוקח שהמו' קנאה מהמערער וכדאי' בסי' קמ"ו ס"י ע"ש, ובנ"ד הדבר ידוע ומפורסם שאין הגוים יכולים להחזיק בשל ישראל ובפרט בשכונת היהודים וכיון שהחזיק ישר' זה מכחו שני חזקה ויותר טענינן להו שהגוי לקחה מהבעלים ואין לו' כיון שאויר בעלמא הוא הרי לא החזיק הגוי מימיו דליתא דכל ששמו עליו ויכול הוא לעשות בו כחפצו למשטח חרמים וכיוצא ואין דובר אליו דבר הרי הוא בחזקתו ולא יבצר שעשה בו מעשה אפי' יום א' וה"ה בשלו וישר' שהחזי' מחמתו ג"ש ויותר זוכה בו בטענה שהגוי לקחה מהבעלים וכמ"ש ובכה"ג דהוי חזקת המחזיק חזקה לא בעי' מיגו ועיין הש"ך סי' קמ"ו סי"ג.
ועוד יש לזכותו מהא דמוהריב"ץ ז"ל דלא אמרו אלא בימיהם שלא היו יש' מוכרים לגוים משא"כ בזמנינו זה דמשתכרין בדבר לישאר להם חזקה והיא בקנין הגוף תלינן שמכר ומעתה זכאי הוא הר"א הכהן בגוף ואין לו לכהר"א אפרייאט ולשאר יורשי בית אביו כ"א החזקה.
ובענין אם יש להר"א אפריאט לנכות לו מהוצאו' חלקו בבנין החזקה פירות שאכל הר"א הכהן בזה יש להשיב בקיצור גדול והוא דהדר בחצר חבירו ולא קיימא לאגרא פסק מר"ן בסי' שס"ג דאינו חייב להעלות לו שכר ואם מחסרו דבר מועט וכגון שהיה הבית חדש דאיכא שחרוריתא דאשיתא מגלגל עליו הכל ואם לא היה הבית חדש דלא מחסרו מדי אפי' אם עמד אחר ושכרה לאחרים וקבל שכר מחזיר השכר לשו' ואם היתה חרבה ועמד א' ובנאה אם שכרה לאחרים והיא קיימא לאגרא אחר שכלולה כתב הנ"י משם הרשב"א בפ' השואל דחייב ליתן השכר לבעלים ואנו רואים כאלו השכר שכר מהבעלים ואע"ג דמעי' הות חורבה ולא הוה לבעלים ממנה שום הנאה ולא שום שכר אפ"ה מעלה שכר שקבל לבעלים משום דר"י דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו ש"ח ומחשבין לו כל השכר שקבל במושלם ונתנו לבעליו ומייתי לה מור"ם בסי' שמ"ה ס"ו ומוסיף בה דאע"ג דבעלים לא עבידי למיגר ע"ש והיינו ממ"ש דכיצד הלה עושה וכו' מיהו אם דר בה הבונה בזה מצאנו מחלוקת בין הרשב"א והרא"ש דלדעת הרשב"א שהביא הנ"י בפ' השואל פטור מכלום כיון דמעיקרא לא הות קיימא לאגרא אע"ג דהשתא אחר שכלולה. קיימא לאגרא פטור ומצי א"ל מאי חסרתיך ודעת הרא"ש פ' כיצד הרגל דכ"א דאף דמעיקרא חורבא הוא ולא הות קיימא לאגרא מ"מ כיון דחדשה היא ואיכא שחרוריתא דאשיתא לו יהיה אלא בחצר דלא קיימא לאגרא שאם מחסרו דבר מועט מגלגל עליו את הכל והיינו ששמין כמה אדם רוצה ליתן בשכר חורבה זו כדי לבנות עליו בית וכדעת הרא"ש הכריע מור"ם סי' שע"ה ע"ש אי משום דבתראה הוא לגבי הרשב"א אי משום דהוה א' מעמודי הוראה נ"ל.
ולפיכך בנ"ד שסתם בתים דאידנא קיימי לאגרא וכמ"ש מור"ם בסי' שס"ג מסי' ס"ו אם השכיר העליות הר"א הכהן לאחרים יש לו לנכות להר"א כל מה שקבל בשכירו' החזקות ואם דר בהם יש לו לנכות כפי מה שנהנה וכדאמרינן ומה שעשה לו הח' מש' בב"ד אינה כ"א בע"א ולכל הפחות היו צריכים שנים להעיד על המש' וגם ריעותא גדולה שאין בה זמן ולא כלום היא זהו הנ"ל בזה וצור יש' יצילנו משגיאות החו' בנחיצה רבה לרגל המוביל הנמהר ובהול לומר למדני תורה על רגל אחד.
הצעיר פתחיה מרדכי ברדוגו סל"ט