אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן נח

סימן נז

הובאה לידינו כתובת הכבודה מזל טוב מסעודה אשת כהה"ר יעקב עוליל נר"ו מופנה מצד א' שאכלוה העכברים וחסרו ממנה רצועה בהתחלת השיטין כאצבעיים מן הכתב ועיקר החסרון היה בטופס אכן התורף יכול להתברר מהשלם הנשאר ממנה שמהזמן נשאר החדש והשנה כך ה' ימים למרחשון שנת ה' אלפים וה' מאות ושלשים ושמנה לב"ע והדברים נכרים שבעישור ראשון למרחשון היה הדבר דלא אשכחן במספר הכמה לחדש ה' לבסוף אלא מג' ועד י' וגם לא שייך תיבת ימים אלא עד י' ונשארו קיימים שם האיש ושם האשה שבאיש נשאר שמו ושם זקינו ובאשה נשאר שמה ושם אביה וסכום הכתובה ג"כ יכולים להתברר מהנשאר שלם שסך העיקר ותוספת נשאר כלו קיים סך שש מאות וחמשה ועשרים אוקיות מט' מלכות פאס ומסך המתנה נשאר קיים שש מאות וחמשה ומסך הנדונייא לא נשאר כל עיקר ומהסך הכולל נשאר קיים עיקר ותוספת ומתנה ונדוניא אליו סך אלפים ותו לא אלא שממה שאנו נוהגים בכל הכתובות בחלוק סכי הכתובה שהרביע בכל הסך אנו עושים להעיקר והתוספות אנו למדין שסך כל הכתובה אלפים וחמש מאות אוקיות מהמט' הנז' וחתימות העדים נשארו קיימים במקום השלם אני החו' כאן א' וה"ר יוסף בכה"ר יחייא ן' עטיאה ונתקיימו החתימות כדחזי.

ואחר המשא ומתן בדין זה העליתי אני החו' א' שצריך לכתוב לה רכתובבלה אחרת כמבו' היטב בתשו' המיימוני דמשפטים סי' ס"ב שנשאל מוהר"ם על כתובה שאכלוה עכברים וחסרו בה והשיב שצריך לכתוב לה כתובה אחרת אע"ג דלא נקרעה קב"ד משום דבעינן שיהא רשומן של כל האותיות ניכר וליכא ולא מכשרינן קרע שאינו קב"ד אלא בהיכא דליכא חסרון וכשמחברים הקרעים נקראים האותיות יפה יע"ש מילתא בטעמא ואע"ג שראיתי בתשובות המיוחסות להרמב"ן בסי' כ"ח שכתב על דברי התוספתא שהביא מר"ן בסוף סי' נ"ב הרקיב ונעשה ככברה וז"ל ונראה שאין הפרש בין ניקב נקבים קטנים או גדולים ואין אומרים קב"ד היה ונטל סביבותיו ועגלו עד שנראה כנקרע מעצמו יע"ש מ"מ לא ראיתי לסמוך ע"ז ומה גם במקום דאיכא חשש איסור דאסור לשהות וכו' ועוד שזה היפך דברי רב האי גאון הביאו דבריו ה"ה ובה"ת ומר"ן הב"י בסי' נ"ב וז"ל ואם אפשר שהיה קב"ד והוסיף על קריעתו כדי לעמעם הדבר חוששין עכ"ל ועוד שאין ראייתו מוכרחת לפרש התוספתא הנז' כדבריו דקתני ונעשה כבברה ומשמע נקבים קטנים כנקבי הנפה שאין החיסרון ניכר בהם ואין אנו, צריכים לפרש דאו או קתני ולומר דהרקיב היינו נקבים גדולים או נעשה ככברה דהיינו נקבים קטנים דמאי דוחקין לפרש כן וכן משמע נמי מתשו' הריב"ש סי' שפ"ג דבחסרון חיישינן שמא היה שם קב"ד והרב גדולי תרומה הוסיף חששא אחרת דלמא היה כתוב פרעון על מקום החסרון יע"ש בשער נ"ז ומתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ה ליכא לאוכוחי היפך תשו' המיימוני הנז' שהרא"ש נשאל על שטר שאכלו עש בראש השטר בד' שורות הנה והנה עד שעיקר התורף אינו ניכר בראש השטר שם המלוה והלוה אלא שבסוף השטר החזיר מעניינו של שטר וכתב וקנינו מפ' ופ' החייבים הנז' לפ' ב"ח הנז' ועוד כתוב בו כל זמן ששט"ז שלם ביד מוציאו בלא קב"ד נאמן יהא עליו וכו' והשיב הרא"ש דלמדין התורף משיטה אחרונה יע"ש דאיכא למימר דלא מכשיר הרא"ש אלא באכלו עש הנה והנה נקבים נקבים וקמ"ל דאע"ג דאיכא נקבים בתורף כיון שהחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה למדין התורף ממנה ולעולם מיירי בהנקבים שאין החסרון ניכר בהם אבל באכילת עכברים דאיכא חסרון הניכר אמינא ודאי דמודה הוא לסב' מוהר"ם הנ"ל ומורם בהגה בסוף סי' נ"ב בח"מ שהביא תשו' הרא"ש הנז' הוסיף תיבת או עכברים ואיננה בתשו' הרא"ש שממנו מקור הדין ובציון ציין הר"מ רבק"ש חזינא עירוב פרשיות שעירב ב' התשובות יחד כאלו בסגנון א' נבאו לאידך גיסא ולא היא כמ"ש. העולה דכתובה שאכלוה עכברים וחסירוה כתובה פסולה היא וצריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דאסור לשהות וכו' ובכן עמדו לפנינו הבעל והאשה הנ"ל וקנינא מנייהו קנין מחדש האיש במה שהחזיק והאשה היבמה במה שהחזיקה ע"ע בחידוש הכתובה הנז' בסמוך וזה עניינה ותוארה.

בשני בשבת בו' ימים לח' כסלו שנת ה' אלפים וה' מאות וארבעים וארבע לב"ע למנין שאנו מנין כאן במתא צפרו יע"א איך השה"ט החו"ן כהה"ר ישראל יעקב ס"ט ה"ן עוליל בר כבוד השה"ט מרדכי נ"ע בר כבוד השה"ט הנו"ח הר' ישועה נ"ע אתא קדמנא ואמר לנא מהודענא ליכו ארי מן קדמת דינא כד שכיב הר' ישועה אחי דמן אבא ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמה בישראל לא שביק ושבק הדא אתתא דשמה מזל טוב מסעודה בת כבוד השה"ט הר' דוד ס"ט ה"ן יתאח בכה"ר מוסא נ"ע וכד שכיב וחזייא לי מדאורייתא ליבמה כדכתיב בספרא דאור' דמשה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה ואתייבימת לי בההיא שעתא וכתבית לה כתו' כדתקון רבנן לבנת ישראל והות כתו' בידהא עד השתא דאכלוה עכברים וחסרו יתה ואפסלה לה והות כלא הות וכדו בעינא למיכתב לה כתו' אחריתי בשעבוד נכסי כבקמייתא משום דאמור רבנן אסור לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתו' ובכן א"ל היבם הנז' ליבמה הנז' הוי לי לאנתו כדת משה וישראל כל קביל דהוית מן קדמת דנא ואנא בס"ד אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכסי יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דאינון מזוזי כספא עשרין וחמשה דהוו כתיבי בכתו' דכתב לך אחי דאינסב יתך בתולתא וחזו ליכי מנאי ומזיניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת כלתא דא ואתייבמת ליה בדיל לאוקומי לאחוה שמא בישראל כדכתי' בספרא דאו' דמרע"ה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל וצבי איהו ואוסיף לה מדיליה תוס' על עיקר כתובה דא עד תשלום סך שש מאות וחמשה ועשרים אוקיות מכ"ט ממט' מלכות פאס יע"א דהוו כתיבי בשטר כתו' דכתב לה בעלה הא' ועוד רצה ונתן לה דא"ק ואגבן נתן לה מה שנתן לה אחיו נ"ע במתנה גמו' ע"ת סך שש מאות וחמשה ועשרים אוקיות מכ"ט מהמט' הנז' ודא נדונייא דהנעלת ליה בין בגדים ותכשיטין ושמוש ערש מה שרצה וקע"ע אחיו נ"ע בשעת נשואיה בשומת אלף ומאתים וחמשים אוקיות מכ"ט מהמט' הנז' נמצא סך כתו' דא כולה עיקר ותו' ומתנה ונדונייא אליו סך אלפים וחמש מאות אוקיות מכ"ט מהמט' הנז' ונשבע היבם ס"ט ש"ח בת"ך והזכרת שי"ת כראוי שלא יוציאנה ממתא זו למתא אחרת אלא עפו"ר ואם יעבור ויוציאנה ממתא זו למתא אחרת שלא עפו"ר שיפרע לה כל מה שהחזיק לה ע"ע ויפטור אותה בגט כשר לאלתר ותנאי זה מוחזק ומקוים עליו כתנאי ב"ג וב"ר וקע"ע החתן ס"ט אחריות חומר כתו' דא כולה עיקר ותוספת ומתנה ונדונייא על כל נכסי בעלה הא' מקרקעי ואגבן מטלטלי שקוש"י כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד וקנינא מניה על כל דכתיב ומפו"ל קש"מ בדל"ב והכל כפי המנהג והתקנה שנהגו ותקנו להיות נוהג ביניהם קה"ק קהלות פאס יע"א המגורשים מקאסטילייא ישמרם ינצרם יעטרם יעזרם ויפלטם וימלטם ציר רוגע הים וימהר יחישה מעשהו לקבצם מארצות שבים לנוה רבצם וארץ חפצם וארץ צבים שעמ"כ נכנסה הנדונייא לרשות החתן בתנאי מסוים והשו"ב וקיים וחתומה כראוי.

פעמים רבות עברו דברי ריבות בין היבם והיבמה הנ"ל ותעל שועתם לפני ע"ע הכתו' הנ"ל שהיבם אומר כיון שכתובת' על נכסי בעלה הא' ואין נכסי היבם משועבדים לה לא תטול אלא הנשאר קיים מנכסי בעלה הא' ומה שנמכר נמכר ומה שאבד אבד והיבמה אומרת ליטול כתובתה מושלם ממנו ועיקר טענתה מחמת שבשעת היבום כתב לה כתובה באחריות על נכסיו שקוש"י והיא הרשתו למכור בנכסי בעלה הא' כחפצו ועם היות שלפני נגלו כל תעלומותיהם בענין היבום הנז' עכ"ז הייתי מגמגם בדבר לו ולה לשפות שלום למו עד היום שעשה היבם אשר זמם ונשא אשה אחרת על יבמתו הנז' והוקלה בעיניו היבמה הנז' להוציאה באומרו טול הנשאר קיים מנכסי בעל הא' וצא.

ובכן נדרשתי היום מהיבם והיבמה הנז' לחוות דעתי מה שהדין נותן בענין זה וטרם נבוא אל הנדון אודיע קשט אמרי אמת שעברו בענין היבום הנז' והוא שהיבם הנז' כשנפלה לפניו היבמה הנז' הוא היה עדיין יתום מתגדל בבית חמי ז"ל ומשום דלית ליה מגרמיה כלום למיקם בסיפוקה היה רוצה לחלוץ לה ונתעסק בעשיית המנעל עד שבא אביה לפני ויט שכמו לסבול לזון ולפרנס היבם והיבמה הנז' משלו ג' שנים והיבמה קע"ע לבלתי תבוע היבם אחר ג' שנים למיקם בסיפוקה אלא תסתפק עמו במה שחננו ה' אם מעט ואם הרבה ולא תתבענו בדין ע"ע מזונות לאמר קום בסיפוקי או פטור אותי ועוד קבלה אנפשה והרשתו למכור בנכסי בעלה הא' כעושה בשלו ע"מ שיכתוב לה אחריות כתובתה ע"כ נכסיו שקוש"י וכן היה שלקחה לו לאשה ויבמה עפ"י התנאי' האלה ונכתבה הכתו' בחשון תקל"ח באחריות על נכסיו וקיים אביה תנאו וזן אותם ג' שנים והיא עמדה עם היבם עפ"י התנאים הנז' מזמן היבום עד כסלו תקמ"ד שאז מצאו הכתו' שאכלוה עכברים והוצרך לחדש לה כתו' הנ"ב אחר שנתרצו שניהם בקש"מ בחידוש הכתו' הנז' לעשותה בשאר כתובת יבמין על נכסי בעלה הא' ונכתבה הכתו' באחריות ע"כ נכסי בעלה הא' סתם זהו מה שעבר לפני בענין היבום הנז' ועוד היום מודים היבם והיבמה בפרש"ת העיבו"ר מתחילה וע"ס אלא שהיבם טוען כיון שנתרצו וכתבו הכתו' על נכסי בעלה הא' ולא על נכסי היבם לא תטול אלא הנשאר קיים מנכסי בעלה הא' והיא אומרת ליטול כתובתה מושלם כבראשונה שלא עלה על דעתה לגרוע מכתובת' מחמת חזרתה על נכסי בעלה הא' ואני אומר לא כדברי היבם הנז' ולא כדברי היבמה הנז' אלא כתו' על כל נכסי בעלה הא' כמו שהיו מעיקרא ואם לא הספיקו לשיעור כתובתה מזלה גרם ולא יוסיף היבם משלו כלום:

ואבוא היום אל העין עין משפט להוציא משפט זה לאשורו והרואה יראה שכנגד מאי דאקילו רבנן על היבם מצד זה שלא יהיו נכסיו משועבדים לכתו' היבמה רק על נכסי בעלה הא' כדתנן [יבמות דל"ח וכתובות ד' פ' ע"ב] כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתו' על נכסי בעלה הא' וטעמא מפרש בגמ' דאשה הקנו לו מן השמים ופרש"י דאשה הקנו לו מן השמים ולא שעבד נכסיו לכתובתה ויכול למכרם בכל עת שירצה יע"ש הרי הקילו עליו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה ואף שהיא כאשתו לכל דבר כדכתי' ולקחה לו לאשה לא חייבוהו לעשות לה כתו' מנכסי עצמו אפי' למ"ד כתו' דאורייתא [עי' הר"ן פ' החולץ] כנגד זה החמירו עליו ואמור רבנן דלא ליזבון מנכסי אחיו כלל דתניא [כתובות ד' פ"א ע"ב] מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה אעפ"י שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל נכסיו אחראין לכתובתה וא"ר יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוי זביניה זביני יע"ש והתו' שם ד' פ"א ע"א בהא דר' אבא דהרוצה למכור בנכסי אחיו אם ישראל מגרש בגט וכו' כתבו לפי שאינו רשאי למכור ומכרו בטל לאלתר אפי' קודם שתבוא לידי גבייה שהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסיו אחראין לכתובתה ולכן תקינו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור ולטרוח ולטרוף מן הלקוחות ואפי' ישאיר כנגד כתובתה אינו רשאי למכור השאר דחיישי שמא יאבדו או ישתדפו השדות שישאיר יע"ש וכ"כ רש"י שם והר"ן פ' החולץ ועוד תניא הרי שהיה נושה באחיו ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ושאני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם ויקח בהם קרקע והוא אוכל פירות יע"ש.

הרי מבואר אע"ג דתקינו זאת לטובת היבם שתהא כתו' היבמה על נכסי בעלה הא' החמירו עליו שאין רשאי למכור אעפ"י שיש נכסים כפלי כפליים בכתובתה ואם מכר או נתן מכרו בטל לאלתר [וכן פסק מר"ן הק' בא"ה סי' קס"ח ס"ג] ואף מה שחייב הוא לאחיו מוציאין מידו [שם ס"ה] ושיכולה לעכב מלמכור אף אם ירצה לכתוב לה כתו' על נכסי עצמו [שם ס"ז] ואפי' הניח אחיו פירות תלושין או מטלטלין לא ישתמש בהם אלא ימכרו וילקח בהם קרקע והיא סברא קמא שהביא מר"ן שם ס' ז' כהרי"פ והרא"ש ושאר פוסקין ואפי' לס' הרמב"ם שהביא מר"ן בשם י"א דבפירות ומטלטלין ומעות משתמש בהם כמו שירצה מ"מ הרי סיים בה מר"ן שאם כתוב בכתו' מטלטלין אגב מקרקעי לדברי הכל ילקח בהם קרקע וא"כ לדידן דכותבין בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי לא מצי היבם להשתמש במטלטלי אלא ימכרו וילקח בהם קרקע אלא דחזינא להרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בתשו' הרמת"ה שהשיב לכמוה"ר יעקב טולידאנו זלה"ה וז"ל ספרי דווקני כותבין הכתו' בסך כתו' הא' שהי"ל על בעלה הא' בלי תוספת ומגרעת אך כותבין באחריו' גמו' על כל נכסי בעלה הא' מקרקעי ואגמ"ט ואין כותבין שקוש"י ואז הדין הוא שאינו יכול לשלוח יד בנכסי בעלה הא' אלא ברשותה שלא יפקיע שעבודה ואז אף אם תפס נכסי אחיו או תפסתן היבמה מוציאין מידם ומה שצריך לתשמיש ומלבוש וכיוצא ישתמשו בו עד שיבלה ומה שאינו צריך נמכר וילקח בהם קרקע והוא לא אוכל פירות וכו', ואם יגרשנה יפרע לה כתובתה מנכסי אחיו ואם לא יספיקו מזלה גרם עכ"ל הצריך לעניינינו ותמיהא לי טובא במאי דקאמר הרב ומה שצריך לתשמיש ומלבוש וכיוצא ישתמשו בו עד שיכלה דנראה היפך פסק מר"ן דק"א לא ישתמש בהם ואפי' להרמב"ם דסובר משתמש בהם כמו שירצה מודה הוא בהיכא דכתוב בכתו' מטלטלי אגב מקרקעי דלא ישתמש ואיפשר לומר דכלי תשמיש דקא' הרב היינו כלים שעושין בהם אוכל נפש כגון כלי חרס דלא קפדי אינשי בהכי ומלבוש דקא' היינו מלבוש של חול שעל היבמה דבהכי נמי לא קפדי אבל בגדי שבת או כלי מתכות וכיוצא למה תשמש בהם עד שיבלו ותפסיד דמיהן ומה גם בהיכא דלא יספיקו הנכסים לכתובתה היאך ניקו ונוסיף לגרוע מהם בגדי שבת וכיוצא כדי לפרוע חוב המוטל על היבם להלבישה מכיסו שכך קע"ע ואנא בס"ד איפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכסי יתיכי כהלכת גוברין דמכסין ית נשיהון בקושטא מבואר יוציא ממאי דכתיבנא דכל מה שמכר בנכסי אחיו בעמוד והחזיר קאי להעמיד כל נכסי אחיו כאשר היו מעיקרא בשעת יבום ולא עוד אלא שבנ"ד אפי' כלי תשמיש ומלבושים שנשתמש בהם ושלבשו אותם היבם או היבמה הנז' מחוייב לתת דמיהם דאע"ג דבעלמא בשאר יבמה שנתרצית ונשתמשה בכלי תשמיש ולבשה בבגדיה ותכשיטיה או נשתמש ולבש היבם ברשותה דאין על היבם כלום דאיהי היא דאפסדה אנפשה מ"מ נ"ד שאני דיש בפי היבמה הנז' טענה אלימתא שלא נתרצית בכך אלא מחמת שכך היה התנאי ביניהם שהוא נתחייב וכתב לה כתו' באחריו' על כל נכסיו שקוש"י והיא הרשתו למכור ולהשתמש בנכסי אחיו כעושה בשלו והשתא דאיתרע מילתא בכתובה קמייתא וחררואה עכברים ונתרצו שניהם לחדשה על נכסי בעלה הא' כשאר כתובות יבמין חזר הדין שכל מה שנמכר ושנשתמשו בו ובלה על היבם ליהדר אכן מה שנמכר ושנשתמשו בו ברשותה אחר חידוש כתובה איהי היא דאפסדה אנפשה.

ומה שטוען היבם דכשנתרצו שניהם בקנין בחדוש כתו' הנז' על נכסי בעלה הא' לא חדשוה אלא על הנשאר קיים מנכסי בעלה הא' בשעת חידוש כתו' ולא על מה שכבר נמכר ואבד ואין טענתו כלום שמס' כתו' נלמוד שכתוב וקע"ע אחריות חומר כתו' דא כולה עיקר ותוס' ומתנה ונדונייא על כל נכסי בעלה הפ' מקרקעי ואגמ"ט קרי בחיל שע"כ נכסי בעלה הא' חל השעבוד כמו שהיו מעיקרא ומה גם שהוסיף וכתב שקוש"י כתחז"ל דבר שאינו שייך בכתובת יבמין בודאי דלא על חנם נכתב אלא לאורויי על מה שכבר נמכר ואבד מנכסי אחיו שחזר אחריותו עליו שקוש"י ודו"ק.

ומה שטוען שכל שמכר ברשותה מכר ומחלה לו הדמים עם היות שאין טענה זו כלום לגבי מה שנמכר קודם חידוש הכתו' כדכתיבנא מ"מ נראה דלגבי מה שנמכר אחר חידוש כתו' הוייא טענה דמה שמחלה מחלה אלא שהיא משיבתו שמעולם לא מחלה לו כלום ממה שהוא מנכסי בעלה הא' ששעבוד כתובתה עליו.

והנה לכאורה נראה אע"ג דנקיטא שטר כתובתה בידה כיון שאין בה נאמנות מזקיקין אותה לישבע שלא מחלה כי היכי דמזקיקין למלוה לישבע על שטר שאין בו נאמנות כשהלוה טוען פרעתי וכד דייקינן שפיר חזינא אלא הזקיקו למלוה לישבע על שטרו אלא בטוען פרעתי ולא בטוען מחלת לי דקי"ל כיש מי שאומר בתרא שהביא מר"ן הק' בח"מ סי' פ"ב ס' י"א והיא דעת הרמב"ם והר"י הלוי והרשב"א והה"מ ובעה"ע דטענת מחילה טענה גרועה היא כמי שטוען אמנה או רבית ולא אמרו להשביעם אלא בטענת פירעון שהשטר עומד לכך אבל לא על דבר שאין השטר עומד לכך כגון טענת אמנה או רבית וה"ה לטענת מחילה דאין סתם שטר עומד למחילה וכן פסק הב"י בהדייא כסברא זו וז"ל ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והר"י הלוי והרשב"א והה"מ מסכימין לדעת אחת הכי נקטינן.

ובר מן דין אפי' אם היתה היבמה מודה לדבריו שמחלה לו דבר ממה ששעבוד כתובתה עליו אין מחילתה כלום כיון שעדיין נקיטא שטר כתובתה בידה דבעינן קנין וליכא וכמ"ש הרב הסמ"ע בפשיטות בסי' י"ב ס"ק כ"א וז"ל מחילה אינה צריכה קנין משום שמיד שמחל לו נסתלק ממנו המוחל והיינו דווקא בדלא נקיט המוחל עדיין ש"ח בידו דבתפוס שטרא כ"ז שאינו מחזיר לו מיד לא מהנייא ביה אפי' מחי' גמו' בלא קנין ועיין סי' רמ"א עכ"ל, וכתב עליו הרב ש"ך וז"ל וכ"כ הטור בשם הר' ישעיה וצ"ע דלקמן סי' רמ"א לא כתב מור"ם כן עכ"ל וז"ל מור"ם סי' רמ"א ס"ב בהגה וי"א אפי' הי"ל שטר ומשכון עליו אפי"ה הוי מחילתו מחילה בדברים בעלמא עכ"ל, וכתב עליו הסמ"ע שם ס"ק ז' וז"ל אפי' הי"ל שטר ומשכון פי' וצריך הנותן להחזיר למקבל השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו עכ"ל לכאורה נראה מלשון זה שבא הסמ"ע לחזק דברי מורם ולומר כיון שמחילתו מחילה היה צריך המוחל להחזיר לו השטר או המשכון וא"כ קשה יותר על הסמ"ע מניה וביה דלהוו דבריו סתרי אהדדי והרב דרכי נועם בתשובותיו ח"מ סי' ג' פירש דברי הסמ"ע דלא סתרי אהדדי והוא דמה שכ' הסמ"ע וצריך הנותן להחזיר השטר וכו' הוא לאוקומי דברי מורם בהכי דלא אמר מורם שתתקיים המחילה בדברים בעלמא אע"ג דנקיט שטרא אלא במחזיר לו השטר או המשכון אחר שימחול לו חובו וכל שלא החזיר לו השטר או המשכון לא נמחל החוב בדברים בעלמא וצריך קנין ובזה נתיישבו דברי הסמ"ע אהדדי ועלו ובאו דברי מור"ם עם הסמ"ע בשיטה א' יע"ש ואנן בדידן אפי' נניח דברי מור"ם כפשטן דמהנייא מחי' בדברים אפי' בדנקיט שטרא יש לנו לומר דדוקא בשאר שטרות אמרה למלתיה אבל לא בכתו' דהוי מעשה ב"ד ומשום חינא נימא דלא מהנייא בה מחילה גרידתא בהיכא דנקיטא שטר כתובתה בידה דהכי כתב מר"ן בא"ה סי' ס"ו ס"ג וז"ל אם כתב לה כתו' ונאבדה או שמחלה לו ודוקא שכתבה לו התקבלתי כתובתי צריך לכתוב אחרת בעיקר כתובה יע"ש דמשמע דבהיכא דלא כתבה התקבלתי אין מחי' כלום ומור"ם הוא שהגיה והוסיף תיבת ודוקא וכתבו הרב חלקת מחוקק והרב ב"ש דבשיטת המרדכי אמרה וגם ההיא דח"מ סי' י"ב בשיטת המרדכי אמרה וכי היכי דלא ליקשו דברי המרדכי אהדדי חלקו בין שטר חוב לכתו' באשה היושבת תחת בעלה דלא מהנייא מחילה גרידא ויכולה לומר משחקת הייתי בך ודברי הבאי אמרתי יע"ש ולדבריהם ההיא דסי' ק"ה ס"ה המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין וכו' מיירי שמוחלת אחרי מות בעלה או אחר שגרשה או שגרשה מיד אחר המחילה ולדברי הסמ"ע נוקי במחזרת לו הכתו' ודו"ק.

ובר מן דין ומן דין בנ"ד אפי' מחי' בקנין גמור לא מהנייא במוחלת בנכסי בעלה הא' משום דיכולה לומר נ"ר עשיתי ליבמי כדקי"ל בסי' צ' ס' ט"ז גבי אשה עם בעלה בהיכא דמוכרת ונותנת בשדה שייחד לה בעלה בכתובתה אעפ"י שקנו מיד האשה ברצונה חוזרת בכל עת שתרצה מטעם דיכולה לומר נ"ר עשיתי בעלי וכתב רשב"ם בב"ב ד' ב' ע"א דטעמא דמלתא דאף שהוא מיוחד לכתובתה מ"מ אינו שלה לגמרי אלא של בעל ויש לה איבה אם תעכב במכירתן דדוקא בנ"מ שהם שלה לגמרי ואינה יגורה מבעלה שיהיה לו איבה עליה אם לא תמכור ולא תתן לו הוא דאמרינן מכרה קיים וא"כ גבי יבמה נמי המוכרת ונותנת ליבמה מנכסי בעלה הא' שאין הנכסים שלה אלא של היבם שהוא הזוכה בנכסי אחיו המת כדכתי' יקום ע"ש אחיו המת כדאיתא בסי' קס"ג ס"א וקס"ח ס"ח יש לה איבה אם לא תתן אף שעבוד כתובתה עליהם משום הכי יכולה לומר נ"ר עשיתי ליבמי ודין מוחלת שוה הוא לדין מוכרת ונותנת ויכולה לומר על מחילתה נ"ר עשיתי ליבמי משום דקי"ל כיש חולקין שהביא מור"ם שם בהג"ה שהיא סב' הרשב"א והרמב"ן וכתב הה"מ שהיא סב' הרמב"ם יע"ש הרי מבואר דאפי' מחילה בקנין לא מהנייא במוחלת בנכסי בעלה הא' ולא מטעמא שהנכסים בעין ואנן קי"ל דלא שייך מחי' אלא במעות הלואה כמ"ש בח"מ סי' ע"ג ס' י"ט וסי' רמ"א ס"ב בהגה שהרי כתבנו שאין הנכסים הללו של היבמה אלא של היבם ואין ליבמה עליהם אלא שעבוד בעלמא והוה אמינא דבמחילתה עקרה השעבוד מעיקרו אפי' הכי אמרינן דאין מחילתה כלום מטעם דיכולה לומר נ"ר עשיתי ליבמי.

ומ"מ מה שטוען היבם על הנכסים שמכרתם היבמה לאחר ונתנה הדמים ליד היבם ושוב מחלה אותם ליבמה בזה יש לדמותן לדין נכסי צאן ברזל שכתב מר"ן בסי' צ' ס' ח' וז"ל נצ"ב שאבדו או נגנבו [וכתב ב"ש ה"ה מעות נדונייא אפי' כשהן בעין] ומחלה אותם לבעלה וקנו ממנה בעדים אינה יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי יע"ש ה"נ ביבמה נימא דאין יכולה לומר נ"ר עשיתי ליבמי ומ"מ קנין בעיא וטעמא כתב ב"ש משום דכשהן בעין לא מהני קנין השתא דנגנבו או נאבדו ואינם בעין צריך מיהת קנין דנחתינן דרגא יע"ש וה"נ שאין הנכסים בעין ואין תובעת ממנו אלא דמיהם שאינם בעין יכולה למחול בקנין דוקא ובלא קנין לא מהני ומיהו דוקא מחילה הוא דשייכא גבי יבמה בנכסי בעלה הא' והוא דמדמינן לה לנצ"ב כאמור אבל בהיכא דאבדו או נגנבו נכסי בעלה הא' אין על היבם כלום אלא שכותב לה כתובת מנה דוקא על נכסיו כדאיתא בסי' קס"ח ס"ח וס"ט ושם בהגה יע"ש ואע"ג שכתב בכתובתה וקע"ע אחריות חומר כתובה דא עיקר וכו' על כל נכסי בעלה הא' אין הכוונה שקבל עליו אחריות נכסי בעלה הא' אם נגנבו או אבדו או בלו וכיוצא דא"כ הי"ל לכתוב וקע"ע אחריות נכסי בעלה הא' אלא הכוונה שקבל ע"ע אחריות הכתו' שכתב לה בעלה הא' על כל נכסי בעלה הא' ולא על נכסיו שלא נשתעבדו נכסיו כלל לכתובת אחיו וכמו שמבואר לעיל והוא דבר פשוט ולראית האמת ביד היבמה חתמתי בניסן התקס"ג וקיים.

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה