אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן לו

סימן לה

שאלה בענין מי שהיה נשוי ב' נשים ונפטרה אחת מהן בחייו ונסתפקתי בחלוקתם היאך יחלוקו ושאלתי מרבני פאם יע"א לדעת מה יעשה ישראל וז"ן העמודים והמכונות אשר הבית בית ישראל נשען עליהם עטרו"ת וועז"ר יראה להם וגובה להם החכמים השלימים רבנים ועצומים משי"ח מוהר"ר אליהו הצרפתי ומוהר"ר מתתיה סירירו יצו ה' את הברכ"ה ושמחת עולם על ראש"ם ונחמ"ת שדי ממרומים כי"ר.

אותות הגרדי"ן ה"ן מספדין האי גריד והאי גריד באגרות שום בעל בכ"י במקום שמר"ה תלויה לבי לבי אינו אלא שר"ף כי נשבה ארון הקדש ואס"ף איש טהור לדורו אבד אוי לדור שכך עלתה בימיו בשנת היובל הזאת נאספ"ו שמה ההדרי"ם שני שרי צבאות ישראל מרוב עונינו אבדנום רבותינו בעל הנחמות ינחם אתכם בז' דנחמתא ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו למכת"ר למען ירבו ימיכם וימי בניכם כי"ר.

ועל של עתה באתי למבעא בעו מאי סברי מרנן בחלוקת מי שהיה נשוי ב' נשים ונפטרה אחת מהן בחייו דנראה דאין למדין נדון זה מאותה תקנה שנתקנה בשנת ברוך תהי"ה דאיכא למימר דלא תקנו חלוקת העשרה חלקים ד' לראשונה וג' לשניה וג' ליורשי הבעל אלא בהיכא דנפטר הבעל בחייהן דאז חלה תורת החלוקה על כלם שהגיע פרעון הב' כתובות בבת אחת אבל בהיכא דנפטרה אחת מהן בחייו ונתחייב הבעל לחלוק עם יורשיה כל הנכסים הנמצאים לו ולה במצב פטירתה היאך אנן ניקו ונכניס אותה שנשארה בחיים לחלוק עמהם שעדיין לא הגיע זמן פירעון כתובתה דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ועוד דמתקני התקנה לא באו לסתום אלא לפרש והו"ל לפרש דלא שאני לן בין היכא דנפטר הבעל בחייהן להיכא דנפטרה אחת מהן בחייו כיון דאיכא סברא לחלק ביניהם ולא הוי נדון זה דבר הלמד מעניינו של בעל וכיון שלא פירשו נדון זה ולא הוציאוהו מתורת חלוקת התקנה של שנת ש"ה שעל פיה מתחייב הבעל לחלוק עם יורשי אשתו שנפטרה לחצאין כל הנכסים הנמצאים לו ולה אמינא ודאי דנדון זה נשאר בדינא קמא שיחלוקו יורשי הנפטרת עם הבעל לחצאין ואין להוציא זולת נדוניית הנשארת בחיים דאינם בכלל נכסיו אבל שאר הנכסים שאין להנשארת בחיים שום שליטא עליהם בחייו ונכסיו מקרו כלם נכנסים ליחלק עם יורשי הנפטרת עם נכסיה ועוד שבתקנה שלא נחתמה שהיתה באדר משנת ליהודים הית"ה אורה פירשו בהדיא וז"ל וכן אם תפטר שום אחת מהן בחיי הבעל יש לבעל לחלוק עם יורשיה עה"ד הנז' ויותן ליורשיה מהנכסים מה שהיה ראוי לה ליטול אם היה נפטר לב"ע בחייה עה"ד הנז' עכ"ל הרי דהוצרכו לפרש נדון זה בהדיא וא"כ לה הוי דבר הלמד מעניינו של בעל והא כדאיתא והא כדאיתא ולפי זה כשחזרו באייר של אותה שנה עצמה ותקנו חלוקת העשרה חלקים ולא השוו אשה לאיש בהדיא כמו שהשוו בתקנה שלא נחתמה אמינא ודאי שחזרו בהם גם מזה והניחו נדון זה במלתיה קמייתא לידון ע"פ התקנה של שנת ש"ה.

וזה לי ימים משהייתי נושא ונותן בנדון זה והרשיתי הדברים לפני הרב מוהר"ר שאול אבן דנאן זלה"ה ויהי כמשיב דדעתו דעת עליון דהשוה הכתוב אשה לאיש והדבר הסתום בתקנה שנחתמה ילמד מן המפורש בתקנה שלא נחתמה והראני כתוב בכתב ידו יד הקדש בגליון ספר התקנות שלו שכתב דה"ה כשנפטרה אחת מהן בחיי הבעל וילמד סתום מן המפורש בתקנה שלא נחתמה ע"כ תורף דבריו אם אינו לשונו ממש ואירע שהלכתי למכנאם והמתקתי סוד עם חכמי מכנאם בנדון זה והראני החכם השלם הדו"מ כהה"ר שלמה טולידאנו נר"ו תשובת שאלה מהרב המובהק כמוהר"ר יהודה ן' עטאר זלה"ה והעתקתיה ממנו וז"ן שאלה ראובן היה נשוי עם שרה ורבקה בכתובה כמנהג ק"ק המגורשים ולעת כזאת נלב"ע אשתו השניה רבקה בלי זש"ק איך תהיה החלוקה עם יורשים ומה יהיה משפט הנדוניא הראשונה והנדונייא שקנה הבעל לבתו שמאשתו הראשונה העומדת לנשואין עם בן זוגה.

תשובה הנה בתקנת קדמונינו נ"נ נמ"ך במי שהיה נשוי ב' נשים למנהג הקהלות ונפטרה אחת מהן בחייו שאותה הנשארת בחיים לא תכנס נדונייתה בכלל חלוקה ומה שהם נכסי הבעל אם הנשארת בחיים כתובתה קדומה, אז יחלוקו כל נכסי הבעל עם נדוניית הנפטרת על זה האופן שמה שהוא נדוניית הנפטרת יחלקו יורשיה המתאבלים לחצאין עם הבעל ואם אין מתאבלים לא יטולו כי אם שליש ומה שהם נכסי הבעל יחלוקו על זה האופן מחצית הנכסים לשם כתובת הראשונה הקדומה והמחצית האחר יחלוק אותו הבעל עם יורשי הנפטרת עזה"ד הנז' בנדונייתה זהו המובן מאותה תקנה ואינה חתומה אך כשעמדו דורות האחרונים ותקנו תקנה חדשה במי שהיה נשוי ב' נשים למנהג ק"ק ומת בחייהן שיחלקו כל העזבון לעשרה חלקים ד' תטול הא' וג"ח תטול הב' וג"ח יטלו יורשיו חזר המנהג ג"כ במי שמתה אחת מהן בחייו לחלק כל העזבון לי' חלקים ד"ח לשם האשה הקדומה וג"ח לבעל וג"ח ליורשי האשה שמתה אם הם מתאבלים ואם לאו יטול הבעל ד"ח והיורשים ב"ח בכל מה שהוא עזבון הן נכסי הבעל הן נדוניית הנפטרת הן נדוניית הראשונה זה נראה ואולי כן הוא המנהג כי המנהג שבתקנה הראשונה הנ"ל לא נראה ולא נשמע בימינו כי אם חלוקה זו של י' חלקים וחתום הרב הנז' ועדיין היה לבי נוקפי ממה שסיים הרב ואולי כן המנהג משמע שהרב עצמו מספקא ליה מילתא והן קדם בהיותי נושא ונותן בענין והרשתי הדברים לפני משי"ח הרב מוהר"ר אליהו נר"ו השיבני דנ"ד לחוד ולא הוי דבר הלמד מעניינו של בעל שמת כלל וכשבאתי ממכנאס יע"א והראיתי לו תשובת הרב הנז' עכ"ז נשאר עומד בסברתו ואמר לי שראה הדבר מפורש בדברות קדשו של הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ואחרי דבריו לא ישנו ומי כמוהו מורה ובקי בכל חדרי התקנות וכ"ש שהרב מוהריב"ע זלה"ה בדרך אפשר אמרה למילתיה וגם הרב מוהרש"ש זלה"ה אף כי שמח לאותה תשובה שכיון לדעת קדוש עכ"ז כשאמרתי לו דברי משי"ח שהדבר מפורש בפסקי מוהר"ר יעב"ץ אמר שבודאי אם המצא ימצא הדבר מפורש בדברי הרב זלה"ה לא דינא ולא דיינא דהכי עבדינן כי מי יבא אחרי המלך אשר כבר עשהו.

ועתה אין ועתה אלא תשובה שבא לידי מעשה שנפטרה אשתו הראשונה של הר' יהושע בן חותא ונשארה עמו אשה שניה בחיים ועמדו לפני הוא ובניו שמאשתו ראשונה ולשאול הגיעו מה יהיה משפט חלוקתם ובכן חזרתי על הראשונות והוזקקתי לשאול באורים ותומים שמאירים דבריהם ומשלימים דבריהם בתשובתם הרמתה את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה ואחלי יכונו לפני משי"ח לחפש חיפוש מחיפוש להביא הדבר לידי גמר ושכמ"ה החותם פה צפרו בסיון משנת אז יבקע כשח"ר אורי"ך לפרט האלף הששי. עתה באתי לידון בדבר חדש בידים שניות מדברי סופרים מן המודיעות ולפנים להודיע למכת"ר שעוד מצאתי בליקוטי אורות קדשים שדברו בזה הראשונים זלה"ה שנשאל על זה הרב הגדול מהר"ם. סירירו מהרב מוהר"ר משה אבן חמו זלה"ה וכתוב אצלי בכתב ידיהם של צדיקים הללו ובחותמם הקדוש וזה נוסח השאלה בחייה דמר השיבני על השאלה הזאת כי רציתי שאהיה בטוח במה שאפסוק בע"ה שאלה ראובן נשא אשה ראשונה והאריך עמה זמן ולא נבנה ממנה וחזר ונשא אשה שניה והאריך זמן ג"כ ולא נבנה כלל ומתה האשה ראשונה זה יותר מעשרים שנה ואחר מיתת הראשונה בכמו ה' שנים נשא אשה אחרת על אשתו שניה ולא נבנה ג"כ כי בודאי אומרים עקר רח"ל ובאלה הימים מתה האשה השניה לראשונה הנז' והבעל עודנו חי ואשתו השלישית עודנה עמו בחיים וכתובת שלשתם למנהג הקהלות מה הוא משפט חלוקתו עם יורשי זו האשה השניה שנפטרה באלו הימים ויורשיה מתאבלים עליה כי הניחה בן שהיה לה מבעלה הראשון והוא חורגו של זה ראובן ואחר שתשיבני על חלוקה זו תשיב לי ג"כ כי היום קמו קרובי הראשונה שמתה זה עשרים שנה ויותר לא עשינו עמך חלוקה ולא נטלנו כלום כי היינו גולים ונדחים וראובן השיב אותם קרובים שבזמן שמיתה היה לה אחיה ועשיתי עמו חלוקה ומחילה ובאריכות הזמן נאבדו הראיות ואתם אין בידכם כתובה וטוענים שקר והם אומרים חננא באללה ובשרע לא היה זה ולהד"מ כת"ר ישיב ושכמ"ה ולית דין צריך בשש וחתום הרב מוהר"ם אבן חמו זלה"ה.

תשובה נראה שהשניה לראשונה שמתה בחייו והניחה בן מאיש אחר שיחלקו הבעל כל הנכסים שימצאו לו ולה בעולם באותו מצב שכך כותבים. בתנאים שאם תפטר האשה ולא תניח זרע ש"ק ממנו וממנה שיחלוק הבעל והאשה עם יורשיה שמבית אביה לחצאין אך נדוניית השלישית וכל מה שאין ביד בעל חוב ליפרע ממנו גם הוא לא יטול ולעניין טענת קרובי האשה הראשונה שמתה ואמרו שלא עשה עמהם חלוקה נראה שאין להם טענת ודאי הואיל ואחיה היה קיים שודאי עשה עמי חלוקה דלא שתיק איניש כולי האי עשרים שנה ואין להם עליו אלא חרם סתם נ"ל ושלם וחתם הרב מוהר"ר מנחם סירירו זלה"ה, עוד מצאתי בכתב מוהר"ר מאיר די אבילה זלה"ה וז"ל עוד שלח הרב מוהר"ר מנחם סירירו למורי ורבי הרמב"ם אבן חמו זכרם לחיי עולם וז"ל ולענין מי שהיה נשוי ג' נשים ומתה א' בחיים ואח"ך מת ונשארו ב' נשים נראה שבני הא' שמתה בחייו יטלו חלוקת אמם כפי מה שנמצא לו באותו מצב זולת נדוניית הב' נשים אחרות שאין לו בהם יכולת שהרי אינו יכול למכור ולא לשעבד ואין ב"ח נוטל מהם ואח"ך יחלוקו לפי התקנה של ששה חלקים וארבעה כידוע לאדון ע"כ לשון הרב זלה"ה ולפי זה נראה לדון כהאי סברא ואמינא ודאי אלמלא ראה הרב מוהריב"ע דברי רבו מוהר"ם זלה"ה היה שותה בצמא את דבריו ולא יטה אשוריו מדרך רבו ימין ושמאל החותם פה צפרו. ע"ה ישא"ב סי"ט.

ובראותי כי בושש רכבו של משי"ח ואחרו פעמי קן קולמוסו ובעלי הריב לא נתנוני השיב רוחי פשרתי ביניהם וחלקתי להם ההפרש שבין החלוקות. נאם ישא"ב ס"ט

ובשנת תקל"ג אירע מעשה בפאם יע"א ועמדו הרבנים על עמדם ובדקו עד מקום שידם מגעת וזה מה שהעלו הלכה למעשה וז"ן אנחנו ב"ד ראינו לבאר מה יהיה משפט חלוקת מי שהיו לו שתי נשים ונפטרה אחת מהם עם יורשי הנפטרת יען שהדבר הזה לא נמצא לו שורש ועיקר בתקנות קדמונינו זלה"ה שבתקנה אחרונה החתימה שתקנו רבותינו ואבותינו האיתנים מוסדי הארץ זלה"ה בחדש אייר שנת ליהודים הית"ה אורה ליצי' לא נתבאר רק היכא דמת הבעל בחיי שתיהן שיתחלק העזבון לעשרה חלקים ארבעה לראשונה ושלשה לשניה ושלשה ליורשים כמבואר שם אך אמנה בנדון דידן שמתה א' מהן בחייו לא ידענו מה יהיה משפט חלוקתו עם יורשי הנפטרת ולכאורה היה נראה דהשוה הכתוב אשה לאיש ולא שאני לן בין היכא שמת הבעל בחיי שתיהן להיכא שמתה אחת מהן בחייו ולא יטלו יורשי הנפטרת כי אם מה שהיתה ראויה ליטול אותה הנפטרת היכא שמת הבעל בחיי שתיהן דלא עדיפי מאתתא דאתי מחמתה אכן אחר החקירה נראה דדבר זה רחוק רחוק מן השכל ואין השכל מחייבו ואדרבא איפכא מסתברא דהיכא שמתה הראשונה בחייו שיטלו יורשיה מחצית מכל הנכסים הנמצאים לו ולה אפי' ממה שתחת יד השניה דשאני היכא שמת הבעל בחיי השתי נשים דאמרינן שיתחלק העזבון עה"ד הנז' הוא משום דהואיל וזמן פרעון כתובתן חל בבת אחת ושניהם באים כאחד אז אי אמרינן שתטול הראשונה מחצית הנכסים והמחצית האחר יתחלק בין השניה ובין היורשים נמצאת א' אהובה לגמרי והאחת שנואה והיה דין הבכו' לאהובה שנוטלת פי שנים על השניה לכן המה ראו לתקן התק' הנ"ל בחלוקה הנ"ל שהיא קרובה מעט אל השכל שלא העדיפו לראשונה אלא רביע מלבר שהוא שליש מלגיו ממה שנוטלת השניה ובזה אין אשה מתקנאת בחלק חברתה אבל היכא שמתה ראשונה בחייו שכתובתה קדומה ועוד שהגיע זמן פרעונה קודם דין הוא שתטול מחצית מכל הנכסים ששעבד לה בכתובתה ולא יגרע חלקה ונחלתה בשביל צרתה שכיון שכתובתה מאוחרת ועדיין לא הגיע זמן פרעינה חשבינן לה כמאן דליתה וכמי שאין לו אלא אשה אחת שיטלו יורשיה המחצית ולא חיישינן לקנאה ואדרבא איפשר ברבות הימים ותרבו הנכסים ובהגיע תור השניה ליפרע בכתובתה איפשר שתטול כראשונה או יותר ממנה והשתא מיהא לא מינכרא מילתא אם נוטלים יורשי הראשונה כמו השניה או פחות או יותר ממנה ולכן דין הוא שיטלו יורשי הא' מחצית מכל הנכסים ועוד מאחר דדבר זה היכא שמת הבעל שמתחלק העזבון לעשרה ותטול הא' ד"ח חידוש הוא שחדשו בעלי התקנה שהרי כפי האמת כיון שבשעה שנשאת הראשונה היה הבעל לבדו דר ושעבד לה מחצית מכל נכסיו שקנה ושיקנה דין הוא שתטול המחצית מאחר שאין ידוע אם ישא אשה אחרת עליה כי מי יודע מה שיהיה ולכן אין לשניה אלא מה ששיירה ראשונה והם אמרו והפקיעו כח הראשונה מהמחצית וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חדושו היכא שמת הבעל בחייהן אבל היכא שמתה ראשונה בחייו לא והבי דלא לוסיף עלה שאם כוונתם להשוות אשה לאיש בין היכא שמת הבעל ובין היכא שמתה האשה דין א' להם הו"ל לפרש כן בהדיא כמו שפירשו בתקנה של אדר שנה הנ"ל שאינה חתומה שהשוו בה אשה לאיש דשאני התם דלאו חידוש הוא שהרי אין לשניה אלא מה ששיירה הרא' ולכן הראשונה תטול מחצית והשאר יתחלק בין האשה השניה ובין היורשים לכך השוה הכתוב אשה לאיש אבל הכא דחידוש הוא אין לך וכו' וק"ו הוא ומה התם דלאו חדוש הוא הוצרכו לפרש דבריהם ולהשוות אשה לאיש הכא דחידוש הוא לא כ"ש דהו"ל לפרש דבריהם ומדלא פירשו ש"מ דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר כגון היכא שמתה הראשונה בחייו לא איתמר והבו דלא לוסיף עלה ואוקמיה אתקנה דרבנן דשנת ש"ה שיטלו יורשיה המחצית, כל זה היה נראה בדרך סברא ואעפ"י כן לא רצינו לסמוך על דעתינו לאפוקי ממונא ונשאר עדיין הדבר שקול ומוטל בספק עד שהאיר ה' את עינינו וספקות נעשו ודאות שמצאנו אחד קדוש מדבר הוא ניהו מורינו הרב הגדול כמוהר"ר יהודה אבן עטר זלה"ה בתשובתו הרמתה וז"ל הח' ונבון טינרא תקיפא כהה"ר דוד בן שטרית נר"ו, אחדש"ך ושלם כל בני החברה קדושה האירו אותיותיך הטהורות ועמדתי אמאי דשאילנא מקמיה דמר על ראובן שהיה נשוי ב' נשים ונדרשתו מכת"ר האם יטלו יורשי הראשונה כפי התנאי או שליש כפי המנהג ביורשים שאין מתאבלים ואען ואומר דתנאי זה כמאן דליתיה דמי מאחר שהיה נשוי עם הראשונה כפי מנהג ק"ק ואח"כ כשרצה לישא הב' או אח"ך חידש תנאי זה עם הראשונה הי"ל לבטל כתובת הראשונה קודם ואח"ך יחדש עמה תנאים כרצונם כדי שימציאו מקום לחול התנאים השניים שעשו שיחלוק עם יורשיה בשוה והגם דהיה מבטל לאו כל כמיניה להתנות על נדוניית השניה לשיחלוק עם יורשי הראשונה גם נדוניית השניה אלא כל מה שהיה לו בעולם חוץ מנדוניית השניה הוא שהיה חולק עם יורשי הראשונה בשוה אעפ"י שאינם מתאבלים מכח התנאי אכן עכשו שלא בטל כתובה הראשונה לענין החלוקה לא מצאו מקום התנאים השניים לחול והרי הם בטלים וכמאן דליתנהו דמי ויחזור הדבר להעשות כפי התקנה שאם הם מתאבלים יטלו בירושתם מחצה מכל נכסיו קרקע וטלטל וכל מאי דמתקרי נכסי חוץ מנדוניית השני' או נכסי מלוג דידה ואם אינם מתאבלים יטלו בירושתם שליש העזבון כנז' וזה פשוט וכך אנו נוהגים בכל כתובה שנמצאו בה תנאים מחודשים עכ"ל הצריך לעניינינו. ובסיום דבריו כתב את כל זה ראיתי ונתון אל לבי ועל הכל שאלתי את פי משי"ח והסכים על כל האמור ואמר לי שגם הוא נשאל על זה ממחניכם הטהור ובלשון הזה השיב עכ"ל וחתום הרב הנ"ל, העולה מאותה תשובה דמיפשט פשיטא ליה לרב הנז' שאף שנתבטל התנאי שחדשו ביניהם מ"מ יטלו יורשיה המתאבלים מחצית מכח התקנה וכמו שהסכים גם כן רבו הרב הגדול כמוהר"ר מנחם סירירו זלה"ה כמבואר בדברי מוהריב"ע זלה"ה וכן ג"כ מצאנו שהשיב מוהרמ"ס זלה"ה הנז' להרב כמוהר"ר משה בן חמו זלה"ה פעמים שלש שאם נפטרה הראשונה בחייו שיטלו יורשיה מחצית מכל הנכסים וכן ג"כ מדוקדק מתשובת שאלה שהשיב הרב הגדול כמוהר"ר סעדיה ן' דנאן לכמוהר"ר משה הנז' ע"י כמוהר"ר מנחם הנז' בהיותו סופר קודם שיתמנה לדיין וכתבה מוהר"ר מנחם אצלו להיותה למשמרת ועיקר השאלה היה היכא שמתה האחרונה משתי נשים בחיי הבעל היאך יהיה דין חלוקתם, וזאת תשובתו וז"ן, תשובה לא נמצאת תקנה על זה ומסתברא לי שיחלוקו כמו שחולקין כשמת הבעל והניח ב' נשים שהתקינו וכו' וכן נ"ל לדון בנ"ד וטעמא כי אעפ"י שלא נתנה כתובה ליגבות מחיים מ"מ דין ב"ח מוקדם יש לה וכבר ידעת מה שפסק הש"ע ח"מ ק"ד וז"ל מי שיש עליו ב"ח הרבה כל מי שקדם זמן קנין שטרו הוא קודם לגבות וכו' ואפי' אם הגיע זמן פרעון המאוחר קודם וכו' ולזה גם שלא הגיע זמן כתובת הראשונה ליגבות לפי שלא ניתנה כתובה וכו' אין כח לשניה לגבות כתובתה לפי שהגיע זמנה והרב הנז' האריך למעניתו ולבסוף כתב ולכן נטיתי לבי לעשות כדמות פשרה שיחלקו הכל ע"ד התקנה הנ"ל, ולבסוף השאלה כתב וז"ן וזאת התשובה היתה ע"י אני הסופר וחתום כמוהר"ר מנחם הנ"ל זלה"ה, הרי שגם מוהר"ם בן דנאן זלה"ה שהוא אחד ממתקני התקנה הנ"ל הרבה להשיב אמאי לא יטלו יורשי הב' המחצית כדמשמע ממ"ש אעפ"י שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ר"ל והוה אמינא שהראשונה כמאן דליתה ויטלו יורשי השניה המחצית ותירץ משום דצרתה בצדה היא כתובת הראשונה הקדומה לכך לא יטלו יורשיה, כי אם עה"ד הנז' דוק מינה דלענין אם נפטרה הראשונה שכתובתה קדומה שיטלו יורשיה כל מה ששעבד לה בכתובה שהוא המחצית מכל הנכסים מהנהו טעמי דכתיבנא, ואחר שראינו מראות אלהים עולים מן האר"ש כלם הסכימו לדעתינו לכך ראינו להעלות דברינו אלה על ספר לדון כן ולהורות מיד ולדורות שאם נפטרה הראשונה בחיי הבעל שיטלו יורשיה מחצית מכל הנכסים אפי' ממה שתחת ידי השניה ואפי' יהיה לבעל כמה נשים לעולם יורשי הראשונה נוטלים המחצית ולא יורע כחה מחמת הנשים שבאו בגבולה מאחר שהיא קדומה להם וכבר נשתעבד לה המחצית ואם נפטרה הב' בחיי הבעל יטלו יורשיה ג' חלקים מעשרה בכל הנכסים וכמבואר בדברי הרב מוהר"ר סעדיה זלה"ה משום דמעיקרא לא נשתעבדו לה כי אם אותם החלקים עפ"י התקנה דב' נשים מאחר שקדמה לה הראשונה וכן ג"כ מצאנו בתשובה למוהריב"ע זלה"ה דהיכא דנפטרה הב' יטלו יורשיה ז"ח מי' ואפילו יש לבעל אשה שלישית יטלו יורשי הב' ג' חלקים משום שכך נשתעבד לה מעיקרא ואע"ג דהיכא שמת הבעל ולו ג' נשים חולקים באופן אחר וכמו שבררנו היכא דמת הבעל ולו ב' נשים דגרע כח הראשונה, כללא דמלתא העיקר בידינו שכל אשה הנפטרת בחיי בעלה יטלו יורשיה כל מה ששעבד לה בכתובתה בעלה בשעת נשואיה ולראיה ח"פ פאס יע"א בחדש סיון משנת יש"א ברכ"ה ליצי' וקיים וחתומים על זה הרבנים המובהקים משי"ח מוהר"ר אליהו הצרפתי נר"ו ומוהר"ר מתתיה סירירו וכהה"ר משה בן זמרה וכהה"ר שמואל אבן צור.

סימן לז

זה מה שכתבתי שנית בפסק חסאן אביטבול

כבר כתבתי בענין זה דיש לסמוך על האומדנות דמוכחי לכל אפי' בזה"ז כדברי (חסר איזה תי') בסי' קי"ב ומהר"ם אלשיך בסי' מ' דלא אמרו דבזה"ז אין דנין באומדנא אלא באומדנא דלא מוכח כי אם לאותו דיין דשייך טעמא כדי שלא יאמר כל הדיוט דעתי נוטה לזה ולבי מאמין בזה אבל בנ"ד דאיכא כמה אומדני דמוכחי טובא לכל בעל שכל יש לנו ללכת אחריהם לאוקומי קרקע ביד המחזיק ועוד שאומדנא אחרת דאם איתא דנשאר קרקע זה לזכותה היו כותבין בכתובתה ודא נדונייא דהנעלת וכו' בין בגדים וכו' וקרקע וכשלא כתבו וקרקע במקום שדרכם לכותבו היה הוכחה שנתרוקן כחה ממנו ומכרתו לאחר וזוכה המחזיק בו ועוד הוספתי לזכות ללוקח ב' אף בלתי שום אומדנא רק מדינא משום דקיי"ל טוענין ללוקח דאעפ"י דאותו שטר סילוק אינו אלא שסלקה עצמה מעזבון אביה וקרקע זה כבר הוא שלה שהקנה אותו לה אביה בחייו בעד חלקה בירושת אמה ואין ממנו ראיה לגבי הקרקע הנז' מ"מ אנן טענינן ללוקח שמלבד שטר סילוק זה היה לו שטר מקנה שבו קנה מרדכי הנז' מאחותו ואבד והכי עבדי סופרי דווקני דכיון דידעי שהקרקע הנז' הוא שלה לא כללוהו בשטר סילוק הנז' וכתבו שטר מכר בפ"ע ואבד ולא שייך הכא מאי דאיתא בסי' קמ"ה ס"ה הביא השטר ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה דהתם איירי בדהביא שטר מכר שנזכר בו הקרקע שהוא מחזיק בו ונמצא בטל מחמת שעדיו קרובים או פסולים או מזוייף כמו שפי' הסמ"ע או איזה אופן בהקנאתו כגון שהקנהו לו אג"ק או במסירה דקי"ל אין קרקע נקנה באגב ולא במסירה וכיוצא בזה משא"כ בנ"ד שלא נזכר אותו קרקע בשטר סילוק כלל אפי' יבא ויאמר מכח זה הסילוק החזיק הקונה הראשון שמכר לי משתקין אותו דאין כאן ראיה לקרקע זה כיון שלא נזכר ונשאר פורח באויר ומכח שהחזיק בקרקע הנז' אנן טענינן לה דשטר אחר היה לו למוכר לו ואבד ואע"פ דא"א היא וקי"ל דאין מחזיקין בנכסי אשת איש לא אמרינן הכי אלא היכא דהמחזיק הא' עדיין הוא בחזקתו דאז אמרינן היא סומכת על בעלה ובעלה סומך עליה אבל בנ"ד שהמחזיק הא' מכר קרקע זה לשני ולא מחו לא היא ולא בעלה עד שהחזיק השני שני חזקה הויא חזקה דאין אדם רואה קרקעו נמכר ושותק ודמיא למ"ש מר"ן בסי' קמ"ט ס' כ"ו באריס שהוריד אריסין תחת ידו יש לו חזקה שאין מורידין אריסין אחרין בנכסי אדם והוא שותק וכמ"ש בהדיא מוהר"ם במרדכי פ' חזקת דף רמ"ה ע"ד סי' תקכ"ד דכל שמכר המחזיק לאחרים דינינן ליה כחפר בורות וכו' שמקלקל הקרקע דאין אדם שותק על קלקול קרקעו והביא דבריו מור"ם בהגה להלכה קמ"ט ס"ט דכל שהזיק גופה של קרקע הוי חזקה וכן פסק מהר"ם לובלין סי' ל"ו ומה שתמה הסמ"ע על מור"ם וסובר דלא אתיא ככ"ע כבר עלו ובאו לכלל ישוב דבריו הב"ח והש"ך דהרס ובנה שהביא הרמב"ם ומרן בלשונם היינו הרס ע"מ לבנות דאין זה קלקול אלא תיקון אבל חפר וכו' דהוי קלקול הויא חזקה וכדבריהם כתב הריב"ש בסי' רנ"ב יע"ש והביא דבריו הרב משנה למלך על דינו של הרמב"ם שכתב הרם ובנה וכו' מורה באצבע דבהכי איירי הרמב"ם וכתב עוד שכן א דברי הר"א די בוטון בס' לחם רב סי' קס"א יע"ש והרי"ף והרא"ש שהשמיטו אוקמתא דרבא יש לנו לומר דפשיטא להו בדוכתי טובא דבכל קלקול הוי חזקה וכההיא דכתב הטור סי' קמ"א אם אכלה ג' שנים רציפות באתר דמוברי דלהר' ישעיה כ"ש דהו"ל למחויי דלא מיתבר ארעיה שמתקלקל הקרקע ע"י הזריעה לשנים הבאות אע"ג דלא החזיק כדאחזקי אינשי כיון שדרכם להוביר והוא לא הוביר מ"מ הויא חזקה מטעם קלקול ועיין ט"ז דמותיב הכא לסברת הטור שהביא מר"ן באחרונה בסי' קמ"א ס"ד דמ"ש האי קלקול מקלקול דהכא בחופר בורות יע"ש שמעינן דבהיכא דיש קלקול הו"ל למחויי וא"כ להרי"ף והרא"ש פשוט להו דין זה דרבא וה"נ דל"פ רבא ורב יוסף בעיקר הדין רק זה מוקי בדין זה לה וזה מוקי לה בדין זה וכלם אמת ולכן אע"ג דקי"ל הלכה כרבא לגבי רב יוסף [חסר איזה תי'] דברי רב יוסף להורות שגם הוא הלכה ולכך לא הביא דברי שניהם כי היכי דלא נהדיר להלכה כרבא לגבי רב יוסף, גם רבינו הטור לא החליט לומר דטעם דהשמיטו אוקמתא דרבא משום דאינה הלכה רק כתב לא ידעתי למה, ומ"מ אין לנו אלא הכרעת מור"ם דסתם האי סברא להלכה ומה גם דאיכא עד המעיד שהבעל ואשתו הנז' היו דרים במדור ההוא ופורעים השכירות ולראיה עה"ך חתמתי באלול תקס"א וקיים.

שאול ישועה ס"ט

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה