אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן לג
עמדו לדין הנגיד ומעולה הר' יוסף ן' מכלוף ה"ן חמו תובע לראובן בן יעקב אודות מה שנשאר אצלו מפנקסי ההערכה מההטלות שהטיל עלינו המלך יר"ה כמו שנתנו כל בני העיר עפ"י הערכת הפנקסים ההם, והוא השיב שכל פנקסי ההערכות נעשו שלא כדין באומרו שלא הסכים על המעריכים שהעריכו הפנקסים הנז' והר' יוסף הנז' השיבו אם על הפנקס הראשון שנעשה בבית שהיו יחידי הקהל תפוסים אצל השר והוא לא היה עמהם שם שברח לבתי האלצרפ'א עז"א ואם לא הסכים הוא הסכימו כל היחידים שהיו שם וחכם העיר שהיה עמהם שם וכ"ש שאיני צריך להסכמת שום א' מהם שכבר נתנו לי רשות ויכולת מספיק כשהיינו בפאס לעשות כפי ראות עיני הן לגבות הן לקצוב הן למחול הן לפשר הכל עשוי ורצוי ומקובל עליהם ועל כללות הצבור וכו' ואשר ימרה את פי אתפסנו בכח השררה כרצוני והכ"ן בקוש"ח ככתוב בידי והמציא הכתב כו"ח כראוי ואם על הפנקס הב' עם שנעשו ב' פנקסים של ההערכה מי הם המעריכים ובחרתי בפנקס הכתוב בכתב ידך שבו בחרת המעריכים ואיך שכחת תלמודך לומר שלא הסכמתי גם המציא הר' יוסף הנז' שטר ק"ע כוח"ך איך גזר אומר השר שלא יתנו בהטלת האלפים מתקאלים כי אם אותם שהיו תפוסים ושנכתבו בפנקס וראובן הנז' השיב שהוא לא היה תפוס מפני שברח והשיבו הר' יוסף שבפירוש הזכיר השר ועוד שנכתב בפנקס ואם הוא ברח תפס את אשתו במקומו עד שבא הוא עצמו והעמיד ערב להאלשריף שהיה בביתו לפרוע הקצבה שקצבו עליו, ואחר ההתבוננות היטב בדברי ב' הכתות ראיתי שחייב ראובן הנז' לפרוע הנשאר בידו מהקצבה שקצבו עליו בשני פנקסים הנז' [אף אם היתה הקצבה עשויה שלא כדין מחמת שיצא דבר המלך נחוץ ואין הפנאי מסכים להעמיד משפטי הדת על תלם] כמו שכבר פרעו כל בני העיר לדבריו של ראובן שאמר שלא כדין אף שדבריו מהבל ימעט דכדין וכשורה נעשה שכפי הדין נעשה. ע"פ המעריכים וע"פ הנגיד כמש"ל מ"מ דומה לאומרם ז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה דיניהם דייקא כמו בנ"ד שכל בני העיר פרעו עפ"י הפנקסים ההם בין נעשו עפ"י הדין או לא והאנשים האלה אשר כביר מצאה ידם רצו להעמיד דיניהם על ד"ת שאותם הפנקסים נעשו עפ"י הדין והצדק וכיון שנתנו יכולת מספיק ביד הנגיד הנז' בקוש"ח לקצוב ולמחול ולפשר לרצונו אחרי דבריו לא ישנו ובענין הפנקס הראשון אם לא היה תפוס עמהם הרי היתה אשתו תפוסה במקומו ואין לך תפיסה גדולה מזו וכ"ש שהיה כתוב בפנקס ההערכה אכן שאר בני העיר שלא נתפסו ושלא נכתבו בפנקס ההערכה וכ"ש אותם שהיו אצל השר ולא הניחם השר לתופסם ופיטרם יען שבפירוש אמר השר שעיקר גזירת האלפים מתקאלים לא היתה כי אם על העשירים יען שהמדבר למלך כך היו דבריו למלך שהחמשת אלפים מתקאלים שהטיל המלך ראשונה לא נתנו בהם העשירים כפי עשרם ולכך הטיל עליהם האלפים מתקאלים ומה שטען ראובן שאביו לא יתן כלים מפני זקנותו אינו מן הדין שכל אחד נותן כפי עושרו לא כפי בריאות גופו ולא פיטרו הראשונים את הזקן אלא ממשא עבודת המלך והטורח שטורחים מעיר לעיר להוליך תשורה ומנחה למלך ואסמיכוה אקרא ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אבל לענין הממון ושרת את אחיו כתיב כמו שכך קבלתי ממשי"ח תנא דבי אליהו וכן היה מנהגינו בעיר הזאת מימי קדם שלא פוטרים כי אם זקן ועני שאין לו ממה ליתן ומה שהיו פוטרים אותו מקודם לאביו הנז' מהמם הקצוב לא היה ע"פ הדין אלא כשקצבו הקהל על שמעון בנו ליתן מס כשאר העם ולא רצה ליתן מה שקצבו עליו ועמדו אחיו לפוטרו בכח הזרוע ונומיתי להם שאם יפטרוהו עכשו יתן לאח"ז וכאשר ראו כן בקשו מיחידי הקהל לפטור אביהם כדי שיהיה מסייע לשמעון ופיטרוהו לפנים עם שהיה שלא לרצונם כמו שהיו מתרעמים לפני פעם אחר פעם ובמם הגדול הזה דלא אסיקו אדעתייהו פשוט דלא ניתן לימחל ומה שגם שבמם הגדול הזה נתנו בו ת"ח ועניים מרודים ויתומים ואלמנות ובחורים וזקנים יחדו ותלמידי דבי רב עפ"י גזירת ראובן הנז' וסיעתו ההולכים אחרי רוע עצתו ומי זה אמר ותהי שאביו יפטר מניתנת המס הגדול הזה ולראיה ח"פ באלול המרוצה שנת נרפא הנת"ק ליצירה וקיים.
שאול ישועה ס"ט