אור ברסלב

אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן יז

סימן טז

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין הר' שלמה בן משה איררובין שמכר להי' יחייא בן דוד ה"ן אלישע המחצית בחצרו ולא קנו לו מיד הנשים לסלק שעבוד כתובתן ואחר עבור כמה שנים עמד הקונה ואמר למוכר כיון שלא סלקו הנשים שלך שעבוד כתובתן מעל המכר נעשה אותה משכונה לד' שנים ונתרצו על הדבר וגם הנשים של המוכר כיון ששמעו שתחזור להם מחצית החצר שלהם לאחר ד' שנים שמחו וקע"ע בש"ח בשי"ת שסלקו שעבודם מעל המשכונה וגם נתנו כלי נדונייתן לבעל המשכונה בשביל שאם לא יפדה המוכר המשכונה ימכרו כלי נדונייתן ויפדו אותה עמד המוכר ואמר לקונה תן לי שטר המכר ואקרעהו לפני החכם הכותב שטר המשכונה מה עשה הקונה הוציא שטר מכירה מזויף ונתן ביד החכם וקרע אותו קב"ד והתיר להם כמה התרות על שבועת המכר וכיון שהרגיש המוכר ששטר מזוייף הוא דיהיב ליה צעק לפני ב"ד שיתן לו שטר המכר האמתי והקונה לא רצה להחזיר לא שטר המכר ולא כל הנדונייא אלא, א"כ יסלקו הנשים שעבוד כתובתן מעל המכר ואז יחזיר להם כלי נדונייתן ועוד זאת שבעת המכר התנה המוכר על הקונה שלא לחלוק החצר הנז' אף שיש בה דין חלוקה ועתה רוצה הקונה לחלוק ע"כ לשון השאלה חתומה בחכמי מתא אגלמימאן יע"א.

תשובה דבר פשוט הוא שאין שעבוד האשה מסתלק מקרקע שמכר בעלה אלא א"כ קנו מיד האשה תחלה שאין לה שעבוד על מקום זה ואח"ך מכר אותו הבעל אבל בהיכא שקדם הבעל ומכר קרקע שוב אין מועיל סילוק האשה אפילו בקנין שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וטורפת הקרקע ההוא מיד הלוקח ההוא בגירושין או במיתת הבעל כמ"ש מרן הקדוש באה"ע סי' צ' סי"ז יע"ש וא"כ בנ"ד שקדם הבעל ומכר ליחייא הנז' מה מועיל לו סילוק הנשים כיון שקדמה מכירת הבעל לסילוקן והו"ל מעות לא יוכל לתקון שאפי' יכתבו לו הנשים שטר סילוק בקנין גמור לא מהני ליה ולא מידי ויכולין לטרוף הקרקע הנז' ממנו בגירושין או במיתת הבעל ומה שחשב לתקן להחזיר המכר למשכונה הנה צריך תחלה להחזיר המכר לבעליו בקש"מ בדל"ב אבל בדברים אינו מועיל דהא קיי"ל בסי' קפ"ט בחמ"ש בהגה שצריך לחזור ולהקנות כדי להחזיר המכר לבעליו וע"ש ואין הדבר תלוי בקריעת השטר שאפי' אם קרעו שטר מכר האמתי עדיין המכר קיים ביד הלוקח מאחר שלא קנו מידו שהחזיר המכר לבעליו ומה שבא בשאלה שהתיר להם החכם כמה התרות על שבועת המכר אין זה כלום דאטו בהתרת השבועה נתבטל המכר שאפי' לא היתה השבועה היה המכר מתקיים בקנין ובחזקה ואחר שהמכר קיים ביד הלוקח כשירצה להחזירו למוכר היה צריך להקנותו לו מחדש בקנין וא"כ בנ"ד שהמכר קיים מאחר שלא קנו מיד הלוקח להחזיר המכר לבעליו לפ"ז המשכונה בטלה וחייב להחזיר לנשים חפצי נדונייתן ואין חיוב על הנשים לסלק שעבודן ואפי' יסלקו שעבודן בקש"מ לא יועיל כלום ואם ירצה לקיים המשכונה יחזיר המכר לבעליו בקש"מ בדל"ב ואחר שיהיה הקרקע קיים ביד בעניו הנז' וירצה לעשות לו משכונה יקנו מיד הנשים תחלה שסלקו שעבוד כתובתן מעל המשכונה שעושה הבעל ויסכימו למעשיו ואז יקנו מיד הבעל שמשכן ליחייא הנז' הקרקע הנז' כפי מה שיתרצו ביניהם ואם לא נתרצו למשכונה ישאר המכר ביד יחייא הנז' כמו שהוא על פי התנאים שהתנו ביניהם שלא יעשו שום חלוקה וישתמש כל א' בחצר כמות שהיה שכל תנאי שבממון קיים ולראית האמת חתמתי פה צפרו בחדש א'הוב ל'מעלה ונחמד ל'מטה מש' יושי"ע לבנ"י אביו"ן לפ"ק וקיים.

שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן יח

טופס פס"ד שרצו בעליו להעתיקו כדי לשולחו למ"א וז"ן כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ע"ח סי' ג' תורות אמת וחוקים טובים וישרים נתן הב"ה לעמו ישראל ע"י מרע"ה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום צדיקים ילכו בם ופושעים המתנכלים לעקש הישרה להגדיל שקר במאזני מרמה חייבין חכמי ישראל לסכל עצתם ולבטל מחשבתם וע"ז נאמר צדק צדק תרדוף ואמרו חכמים דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה והאריך למעניתו הרב ז"ל לפי רוחב ועומק שכלו להוכיח כי בדיני ממונות האומדנא בהם עיקר ושורש גדול מההיא דמכרחת ומההיא דמתנת ש"מ בכולה ומההיא דשמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים. ומההיא דזבין אדעתא למיסק לא"י וכיוצא אין מספר ומההיא דר' בנאה זילו חבוטו אקברא דאבוכון וגם אדון החכמים אמר תנו לה את הילוד החי מאומד הדעת יען ראה אותה כי נכמרו רחמיה על בנה וע"ע בתשובת הרב מהר"מ אלשקר האריך בזה עד בלי די וכתב הסמ"ע והש"ך בסי' ט"ו ס"ה וז"ל וכתב מהרי"ף בשורש ק"ח דאף בזמן הזה מוטל על הדיין לדון עפ"י האמת שנתאמת לו ולא עפ"י הטענות אם הם מכחשות האמת וכ"כ רשב"א בתשובה עכ"ל וכתב הרב המאסף שם בסי' ט"ו אות י"ח מהגב"י משם הרדב"ז ז"ל דאפילו דמאן דלא דאזיל בתר אומדנא בממונא ה"מ להוציא אבל לאוקומי אזלינן בתר האומדנא עכ"ל ולפיכך במעשה זה הבא לפני באשה מוחה בתו של הר' ישועה בוטבול שסלקה אביה באדר תקל"ז מעזבון אמה בעד מה שזכו לה שמינית חזקת החצר הנק' ע"ש מורישו חיים בוטבול ואחרי מות אביה עמד אחיה מרדכי והשיאה לאיש ונדנה ועשה לה כל צורכי חופתה ככל הצורך וסמוך לנשואיה באייר תקמ"ה הביא מרדכי הנז' שני סופרי הדיינים לסלק לאחותו מכל עזבון מורישיה א' אביה וא' אמה בעד הנדונייא הנז' ולפי שמרדכי הנז' עם אבני השדה בריתו לא ידע בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא אמר לסופרים הנז' כי הוא רוצה לסלק לאחותו בעד מה שנדנה מכל העולה לה סתם והסופרים קרואים והולכים לתומם לחושבם את הכל כאשר לכל אשר לה הוא מעזבון אביה וכתבו שטר הסילוק שבעד מה שנדנה אחיה גמרה וסלקה עצמה מעזבון אביה וזכותה אותו למרדכי אחיה ומחמת סילוק וזכייה זו עמד מרדכי הנז' והחזיק בשמינית חזקת החצר הנז' אוכל פרותיו בשופי ואין מערער ד' שנים עד לאייר התקמ"ט עמד ומכר השמינית הנז' בפומבי ובפרסום להר' חסאן בוטבול בן דודו של מרדכי הנז' וחסאן הנז' עודנו מחזיק בו מאז ועד עתה זה שבע עשרה שנה ואין דובר אליו דבר עד לעת כזאת שעוררו את מוחה הנז' לומר לחזור על הקרקע הנז' כי היא לא זכתה לאחיה אלא חלקה המגיעה בעזבון אביה אבל חלקה המגיעה בחלק אמה שהוא השמינית הנז' עדיין היא בחזקתה והדרא ארעא והדרי פירי וכראות חסאן הנז' את כל זה עמד והביא לפני את פנקס העזבון של ישועה הנז' ושבועות אלמנתו היא אשתו הב' ולא נמצא בו כי אם סך-קלם-הם-יפרעו בעלי חובות בסך סנ ג"ם ישאר משוחרר קכם בם-תטול אלמ' המחצית ישאר סם-אם-עישור נכסי לבת יעלה ששה אוקיות ועשרה פרוטות וע"ז צוח חסאן הנז' ככרוכיא מאריה דאברהם מי פתי יסור הנה שבעד סך-וס-עמד עמד אחיה לנדנה לכל הפחות שבשערים בסך תקם מלבד צורכי החופה ולהרעיש את העולם להביא סופרי הדיינים לכתוב בחרט אנוש שטר הסילוק כל כהאי למה ליה והלא הסך וס-העולים לה לא ספיקו לו לשכר הסופרים והא ודאי שמכל וכל סלקה עצמה גם משמינית חזקת החצר הנז' שהוא עיקר אלא שטפשותו של מרדכי אחיה הנז' גרמה לו יען הוא איש שדה מלפרש לסופרים ולהזהירם לבאר אופן הסילוק שגם משמינית החזקה הנז' סלקה עצמה. וכשומעי את דברי חסאן הנז' נענעתי לו בראשי והודיתי לדבריו וכל אמת אמת תפסיה והדין דין אמת של תורתינו הקדושה שבצרוף כל האומדנות שמרדכי הנז' הוא איש שדה ועסק אין לו בישובו של עולם וגם ששתקה מוחה הנז' היא ובעלה זה כ' שנה והזוכים הנז' אוכלים פרותיה בשופי וגם שעמד אחיה ומכר בעליל לארץ כאדם העושה בשלו וגם שכל חלקה בעזבון אביה אינו אלא סך וס-כמ"ש שהדבר פשוט שעל השמינית של החזקה היתה כל מגמת הסילוק. וא"ל במה יזכה אחיה הרי בשעת הקנין לא סלקה עצמה כי אם מעזבון אביה וי"ל דאנן סהדי שמכל וכל סלקה עצמה אם לא זכה מכח הק"ס זוכה בחזקה וכמאן דא"ל זיל חזק וקני הוי והרי אנו רואים שמרצון נפשה החזיק זה כמה ואין פוצה פה וזנלקוצ"ד דין אמת לאמיתו לעשות רצון אבינו שבשמים וכל אשר רוח חיים באפיו ונשמת שדי תבינהו יורה יורה ידין ידין להפיץ ולהדיח טענות המלומדות של האשה ובעלה הנז' ומה גם דהוי אוקמי ממונא וכמ"ש משם הרדב"ז והכנה"ג דאייתינן וצור ישראל ינחינו בדרך אמת אמן.

עוד טענו שאעפ"י שהיתה בוגרת בשעת הסילוק כיון שלא היתה בהסכמת הארוס וב"ד לא מהני וכמו שמוכח לשון התקנה של שנת בנשא"י שלא נזכר כי אם הסכמת הארוס וב"ד ואעפ"י שבשולי התקנה אחר שנכתבה נמ"ך מהר"ש סירירו זלה"ה מפרש לשון התקנה דלא הצריכו הסכמת הארוס וב"ד אלא קודם שתבגור אבל אם היא גדולה מחילתה מחילה וכו' לא נהגו כמותה אלא כמו שהיה בגוף התקנה וע"ז אני אומר הדבר פשוט ומפורסם להיפך ומעשים בכל יום שהבוגרת אינה צריכה לא הסכמת ב"ד ולא הסכמת הארוס וכן סיים הרב ז"ל וכן המנה"ג ולא לנו להקל ראש נגד הרב ז"ל וכמו שהועד בס' התשב"ץ שהרב מוהר"ש סירירו זלה"ה יחיד בדורו היה ע"ש, ומה שרצו לדון שכיון שהיתה פחותה מבת כ' אין מכירתה מכירה אני אומר שאף לפי דבריהם לפי ידיעתי בשעת נשואיה היתה גדולה מאד ועליו לברר שהיתה פחותה מבת כ' וזה אמרתי לפי דבריהם אבל לפי האמת הדבר פשוט טפי מביעתא בכותחא ולרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב דכל שהיא בוגרת אמרו חכמים התקנה דסלוקה סילוק משמע אפי' פחותה מכ' דאי בת כ' בעינן לא הו"ל למישתק בכי הא כיון שהוא עיקר ושורש הדין ודבר שמרה וכבד תלוין בו א"צ להאריך בזה, ונראה דאסמכיה לסלק עצמה אפילו היא פחותה מבת כ' מידי דהוה דמתנתו קיימת כדי שיהיו דבריו נשמעים עיין סימן רל"ב ס"ו ואם כדי שיהיו דבריו נשמעים קיימו דבריו כ"ש לבנות לה בית לאסוף חרפתה ומה"ט נמי הפקיעו בעלי התקנה ז"ל שאפילו תהיה קטנה אם יהיה בהסכמת הארוס מהני דבעל במקום אשתו עומד וכיון שהוא גדול אפילו עדיין פחות מבן כ' דבריו קיימים משום הנאה גדולה כזו של נישואין וכ"ש לדעת הרשב"א ז"ל הביאה המגיד בפכ"ט מהל' מכירה דלא הפקיעו מכירה פחות מבן כ' אלא בבן היורש את אביו ולא בבת היורשת את אביה דשפיר מצאו רבותינו בעלי התקנה ז"ל לסמוך על דעת הרשב"א ולתקן לצורך נשואין מיהת דמהני בסילוק הבוגרת או הארוס העומד במקום אשתו ואפילו פחותים מבן עשרים, ועיין עוד במ"ש התשב"ץ חלק ג' סי' רע"ו שאם הבן העתיק דירתו מאותו מקום ששם קרקעותיו שממכרו מכר דטעמא מאי אפקיעו רבנן זביניה הוא משום דלא נתיישבה דעתו בדרכי העולם ושמא ימכור בזול ובעוקר דירתו ליכא האי טעמא שאינו מוכר אלא כדי שלא ישארו קרקעותיו הפקר וזה יוכיח כי בישוב הדעת עושה כן ובעצת אוהביו וקרוביו להציל נכסיו שלא יהיו הפקר יע"ש. ואם הדברים אמורים בזה כל שכן במסלקת עצמה מנכסי מורישיה ועצת אוהביה וקרוביה ובעצת כל העולם כדי לינשא לבן זוגה ולפרות ולרבות ולא להיות שוממה ועטופה באבלה בירכתי ביתה דפשיטא דצורך גדול הוא וישוב הדעת עשתה כן ובכי הא לא תקון ונמצא תקנת רבותינו בעלי התקנה על כן האמת בנויה דזה נמי איכא למימר הכי זהו הנראה לע"ד בזה ועל דבר אמת וענוה צדק ח"פ וקיים עכ"ן מע"ן וחתום ה"ה הדיין ומציין כהה"ר פתחיה מרדכי בירדוגו נר"ו:

דברי החכם הפוסק אמת ודינו דין אמת לאמתו ושפט בצדק באומדנות חזקות נכוחות דמוכחי טובא גלויות ידועות לכל חכמי ליבא דאפילו בזמן הזה דנין על פיהם ועם היות שכל הפוסקים נמשכו אחר דעת גאון שהביא הרי"ף בפ' הכותב בהנהו עובדי דאיתא התם דרבא דאפיך שבועה מההיא דאחייבא שבועה אשכנגדה משום דאמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשודא אשבועתא ודרב פפא דאמר כגון אבא מר ברי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה וע"ז כתב הרי"ף בשם גאון דהאידנא א"א לדיין לומר קים לי בגוויה דלא בריר לן קים לי בגוויה היכי היא הלכך לית לן לאורועי שטרא או לאפוכי שבועה אלא בעדות ברורה ואף על פי כן בעדות אדם נאמן מחמצין את הדין ודורשין וחוקרין עד שיתברר הדבר ויצא הדין לאמיתו עכ"ל והביא הרא"ש בפ' הנז' יע"ש יש לנו לומר דאין דברי גאון אמורים אלא לאורועי שטרא ולאפוכי שבועה משום קים לי בגוויה ולא בענין אחר שהרי הרי"ף הביא שם ההיא דר' מיאשה וכתב עלה הלכה רווחת היא משמע דליתא בכלל דברי גאון וכן הרא"ש הביאה ג"כ אלא שהרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות סנהדרין נעל בפנינו כראוי וז"ל כל אלו הדברים הן עיקר הדין אבל משרבו ב"ד שאינם הגונים ואפילו היו הגונים במעשיהם אינם חכמים כראוי ובעלי בינה הסכימו רוב בתי דיני"ש שלא והפכו שבועה אלא בראיה ברורה ולא יפגימו שטר ויפסידו חזקתו בעדות אשה או פסול וכן בשאר כל הדינים ולא ידון הדיין בסמיכת דעתו ולא בידיעתו כדי שלא יאמר כל הדיוט לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת ע"ז וכן אין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה ולא בדעת הדיין ולא באומדן המת או הטוען ואעפ"י כן אם העיד אדם נאמן ונטתה דעת הדיין שאמת הוא ממתין בדין וכו' או יסתלק מן הדין עכ"ל ודקדקו על הרמב"ם אם הרי"ף לא שנאה הרמב"ם ז"ל מנין ליה שהוסיף על דברי גאון ומהרימ"ט הניח הדבר בתימה ומרן ב"י בכסף משנה תירץ דהרמב"ם אזיל בתר טעמא דגאון דלא בריר לן האידנא קים ליה וכו' מההוא טעמא אית לן למימר דאין מוציאין מהיתומים אלא בראיה וכו' יע"ש וקרוב לשמוע דמאי דהוסיף הרמב"ם על דברי גאון מחמת שכך הסכימו רוב בתי דיני ישראל להוסיף דאין מוציאין מ"מ אף לדעת הרמב"ם לא אמרה למילתיה אלא בדבר שאין לו הוכחה אלא מאומדן דעתו של דיין שדעתו נוטה שדבר זה אמת והדבר חזק בלבו שהוא כך וכיון שכן איתיה השתא לטעמא דכתב כדי שלא יאמר כל הדיוט לבי מאמין בזה ודעתי סומכת על זה אבל דבר שאינו תלוי באומדן דעתו של דיין זה בלבד אלא הדבר מוכח לכל העולם ולא נפיק מניה חורבא שיאמר כל הדיוט לבי מאמין בזה שדברים שבלבו אינם דברים אלא שיהיו מוכיחים וברורים לכל העולם יע"ש והוא טעמו של הרא"ש דאזיל בתר אומדנא דמוכח לכל כמו שהאריך בזה הרב מהרימ"ט בסי' קי"ב בח"א יע"ש ועיין מהר"ם אלשיך בסי' מ' שגם הוא האריך בפרט זה והעלה ככל האמור ומרן שפסק בסי' ט"ו ס"ה כהרמב"ם לא איירי גם הוא אלא באומדנא דלא מוכח כי אם לדיין ולא באומדנא דמוכחא לכל וא"כ בנ"ד דאיכא כמה אומדני תקיפי ואלימי ומוכחי טובה לכל אשר רוח חיים באפיו יש לנו ללכת אחר האומדנות לדון דין אמת לאמיתו ובר מן דין הא קי"ל דטוענין ללוקח וליורש כדאיתא בסי' קמ"ו ס"י כל שדר בה המוכר אפי' יום א' והחזיק הקונה ג"ש מחזיקין אותה בידו וכ"ש בנ"ד שהחזיק המוכר ד' שנים והלוקח י"ז שנה דטוענין ללוקח שמלבד השטר סלוק שנמצא מעזבון האב עוד הי"ל שטר אחר שבו קנה מאחותו הקרקע הנז' בתורת מקח או בעד הנדונייא ואבד דמן לימא לן דלא היה כי אם שטר סילוק זה הנמצא ומכחו החזיק דנימא בטל השטר בטלה החזקה דאפשר דשטר מקח אחר הי"ל ואבד ואפי' יבא ויגיד המוכר היום לא מהימנן ליה כמו שסיים שם בהגה"ה ואין המוכר או הלוה נאמנים לומר שהקרקע לא היתה שלהם יע"ש באופן שהדין עם הלוקח ואין משגיחין באשה הנז' ובכל טענותיה כי הבל המה מעשה תעתועים ודברים ברורים הם ולראיה האמת חתמתי היום ט"ו בסיון שנת דרשונ"י וחיו ליצירה וקיים ובענין מכירתה פחות מך' נמצא בפסקי מוהר"ר יעב"ץ דכל שיש ש"ח בדבר המכר קיים ומדינא כל שלא מיחתה עד שעבר עליה ך' שנה הרי מחלה כדאיתא בסי' רל"ה סי"ד יע"ש.

ע"ה שאול ישועה

תוכן העניינים

אבני שיש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה