אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן י
טופס והעתקת שטר ג"ד נדרשנו להעתיקו וז"ן בלי תו"מ ביום ג' למרחשון שנת כאש"ר עשה כן יעשה לו ג"ד לפנינו הר' שמואל בר הה"ר יעקב ה"ן חמו בעדו ובעד הקהל והי' אברהם בר הר' מאיר די אבילה בעדו ובעד הי' אהרן בן יוסף ה"ן גיגי, ואמ"ל מהודעני ליכו כי הי' שלם אלערבי והי' מכלוף ן' דוד ה"ן הרוש הזיקו להי' אהרן הנז' בהאלמכזי'ן בעד אברהם בן יעקב ה"ן עילי וידיע לוטאטי שהיה הוא ואהרן הנז' מתנצחים זה עם זה לראות מי נוצח דרך שחוק ואירע מקרא שנצח אהרן הנז' והפילו לארץ ובהפילו נעשו חבורות בראשו של אברהם הנז' וג"כ הכהו אחי אמו על לחיו שתי הכאות ובהיות הדם בראשו אחזוהו מזיקין עד שחנן השי"ת ונתרפא מהמזיקין ולכן אנו מג"ד בפניכם שכל מה שנעשה עם שלם הנז' ומכלוף הנז' וקרובי אברהם הנז' ומה שנקבל עלינו בעדינו ובעד הקהל הכל הוא מהשפה ולחוץ ונשיבה ידינו עליהם למשפט לד"ת שתת' ולא נמחול להם ולא נוותר להם ממה שהדין נותן אפי' בפש"ן וגם שיהיה הדבר בקש"מ בדל"ב ובש"ח אפי' בס"ת שתת הכל הוא מהשפה ונחוץ ושבועתינו לענין זה כחי פרעה ואפי' נבטל מודעה זו ונפסול עידיה מראשה לסופה ומו' דמו' ודנפקי וכו' ביטולנו אינו ביטול, והגם שנדור להם הנאת מודעא זו כזבח ובקרבן הן בלשון נדר או בלשון איסור הכל בטל ומבוטל כחרם הנשבר שאין בו ממש ואתם עדינו ואתם שלוחנו לכתוב ולחתום מודעות לאלפים ולרבבות ולעשות שלוחים על ידייכו, ומפני פקוח נפש אהרן הנז' החבוש בבית הסוהר או אם יביאו אלינו מאילי הארץ או ירבו עלינו ריעים נקבל עלינו כל מה שיגזרו עלינו ונשיבה עליהם ידינו למשפט ולא נמחול להם אפילו בפרוטה של נחושת, כללו של דבר כל מה שנעשה עמהם אינו אלא לפי שעה עמהם או עם שלוחם הכל בטל ומבוטל כחרם הנשבר שאין בו ממש וביטילנו אינו ביטול ושבועתינו לענין זה אינה שבועה ונדרינו אינם נדר, ולראיה שכן ג"ד בפנינו כתבנו וחת"פ במאמר החכם השלם הדו"מ כמוהה"ר אהרן ן' זכרי הנ"ל וקים. וחתומים החכם השלם כהה"ר יצחק בכה"ר ישועה אביטבול ס"ט והר' אלעזר מרעילי ונתקיימו לנא חתימותיהם כדחזי וחתי' הכא תמ"ת:
ועוד נמ"ך וז"ן נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין המודעה הנז' בפנים אם נתפשר הר' אהרן הנז' שהיה תפיס עם המוסרים אותו או שמחל להם אם מהניא מסירת מודעה שמסר הר' אברהם הנז"ב בעדו ובעד אהרן הנז' לבטל הפשרה או המחילה שעשה אהרן הנז' עמהם:
ונראה פשוט דמהניא כאלו מסרה הוא עצמו דבכל דבר קי"ל שלוחו של אדם כמותו כדאיתא בסי'
קפ"ב ס"א ואע"ג דליכא עדים שעשאו אהרן הנז' שליח אלא שמפיו אנו חיין שאמר לעדים שהוא מג"ד בעדו ובעד אהרן הנז' אעפ"כ מעשיו קיימים דקי"ל התם אין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו וכו' וכ"ש שיש נגיעה להר' אברהם הנז' שנכוה בחמי חמין מאותה מסירות ולקח האלמכז"ן כל אשר לו מפני שהוא בעל אמו של אהרן הנז' והוי כשני שותפין באיזה ענין דבנ"ד א' מהן סגי ואם היה הדבר בתורת מחילה אין צריכין לכל זה שכיון שיש לו עדים שמסרוהו מסירת הגוף הן הן עדי האונס ובמחילה סגי באונס גרידא או בג"ד גרידא וא"כ אם היה הדבר בדרך מחילה אף אם לא היתה זאת המודעא תתבטל המחילה מחמת האונס והשתא דאמינא שמודעא זו קיימת וכאלו מסרה הוא עצמו אף שאין כתוב בה והכרנו באונסו ולא היו לו עידי האונס כיון שהיה הדבר בדרך מחילה תסגי ליה בג"ד לבד ואף אם נעשה הדבר בדרך פשרה דקי"ל דינה כמכר ונאמר דבעינן תרתי הכרת אונס ומסירת המודעה הרי בנ"ד איכא תרתי מסירת מודעה הנז' ועידי האונס שמעידים על תפיסתו ואע"ג דכתב מר"ן בסי' ר"ה ס"א וכל מודעה שאין כתוב בה והכרנו באונסו אינה מודעה מיירי כשאין כאן עידי אונס כלל אבל היכא דאיכא מודעה בלא הכרת אונס והביא אח"כ ראיה דאנוס הוא המודעה קיימת וכמ"ש מורם בשם הב"י שם ס"ה, ול"מ לדעת הרשב"א שהביא הב"י שם שסובר דלכתחילה נמי כתבינן מודעא אע"ג דלא ידעינן באונסיה וכשיביא ראיה שאנוס הוא המודעא קיימת, אלא אפי' לסברת רבינו יונה שהביא מר"ן בס"ה דאין כותבין לכתחילה עד דידעינן משום דחיישינן לב"ד טועים שיאמרו חזקה לא חתמו אלא א"כ ידעו באונסו מודה שאם כבר כתבוה והביא ראיה שאנוס הוא חשבינן לה מודעא גמורה וא"כ בנ"ד דכבר נכתבה המודעא ואיכא עדי אונס הפשרה בטלה וחזר הדין לאיתנו דכיון שיש עדים לאהרן הנז' שמסרוהו מסירות הגוף ישבע כמה הפסיד וישלמו במיטבה כדאיתא בסי' שפ"ח ס"ז בהגה. הנלע"ד. כתבתי בר"ח מרחשון משנת מורשה קהל"ת יעקב לפ"ק וחתום עליו הח' השלם הדיין המצוין כמוהרי"א יש"ץ ונתקיימה לנו חתימתו כדחזי וחתי' הכא עליה תמ"ת:
וס"ל נמ"ך וז"ן מדי עברי פה צפרו יע"א נשאתי ונתתי בענין המודעה הנז"ב ואת אשר נגזר עליה מידי"ן הח' הנז' וראיתי כי הכל היה באמת והדין פשוט בודאי דלכל דבר יכול אדם לעשות שליח ושנוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר עבירה, ובנ"ד שהשליח והמשלח מודים השליחות קיימת ולא איברו סהדי אלא לשקרי ואף אם לא עשה שום מודעא עם הר' אהרן הנז' הפשרה בטלה כיון דאיכא עדי אונס שמסרוהו מסירות הגוף, והא דכתב מר"ן דפשרה דינה כמכר דוקא לענין שצריכים לידע שהוא אנוס אבל אי ידעינן באונסיה אפי' לא מסר מודעא נתבטלה הפשרה דהוי כמי שאנסוהו ליתן כמ"ש מר"ן הב"י בסי' י"ב מחו' סי"ג בתשובה ג' מהרשב"א יע"ש, וכ"ש דאיכא תרתי מסירת מודעא ועידי אונס הדין נותן שהפשרה בטלה וכל מה שהפסיד הר' אהרן הנז' או עפ"י עדים או עפ"י שבועה צריכים לשלם לו במידי דמיטב כמו בנזקין דהוי תפיסת הגוף כמ"ש מר"ן בסי' שפ"ח. וצור יש' יצילנו משגיאות, כה דברי הקטן חותם לכבוד התורה וחתום ע"ז החכם השלם הדו"מ כמהר"ר משה הלוי יש"ץ ונתקיימה לנא חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת:
וס"ל נמ"ך וז"ן ע"פ ק"ע מהעדאת שני עדים שהמציא לפני אהרן הנז"ל שהפסיד ע"י המוסרים הנז"ל אין פחות משבעים מתקאלים [דהיינו ג' העידו שע"י מסירות הנז' נקש כל אשר לו ובעל אמו משכן ביתו והכל הפסידו אהרן בשביל מסירות הנז' ועד א' מהג' חזר ופירש אין פחות משבעים מתקאלים ועד א' מסייע לזה כשהיה אהרן חבוש ובעל אמו ושאר העומדים על תשלום ההפסדים לשררה העיד הנז' שהיו מדקדקים החשבון לידע כמה הפסידו בזמן שעבר מהתפיסה ועפ"י מיצוי חשבונם מצאו שכבר הפסיד אהרן שבעים מתקאלים, לכן נ"ל שעדויות אלו בהצטרפם מהנו לפטור אהרן הנמסר משבועה לגבי השבעים מתקאלים] וברור שחייבים לשלם לאהרן הנז' הסך הנז' משפר ארג ואין על הסך הנז' שום פשרה כדי שיצטרך אהרן הנז' להביא עדי אונס בשעת הפשרה דאפילו נימא שדברי הטוען אמת שכבר נתפשר א' מהמוסרים בעדו ובעד חבירו עם חמיו של אהרן הנ"ב בדבר מועט זה הדבר אין עליו שום פשרה ואפי' אם יהיה הדבר בקנין אינו אלא מחילה וויתור ומחילה זו לא מקריא מחילה משום דאיכא מודעא כנ"ב וכל מה שעשו בטל ומבוטל וצריכים לשלם הסך הנז"ב כלו במושלם, אבל אם טוען אהרן שהפסיד יותר מהסך הנז' דינו הוא שישבע ויטול משום דהויא ליה תפיסת הגוף דענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו ואז לגבי זה העודף הויא פשרה אם דברי הטוען אמת, והן אמת נראה דבעי הכרת אונס בשעת הפשרה כההיא דסי' ר"ה ס"א אבל צריך לומר דאונס קמא דעבדי ליה המוסרים שמסרוהו והזיקוהו בגופו ובממונו מהני ליה גם לשעת הפשרה דאנן סהדי דמיראתו מהם שלא ימסרוהו עוד נתפשר עמהם בדבר מועט ואכתי אונסא קמא רביע עליה. ומה גם שהוגד לי שאחר סמוך הרבה עליו ריעים שלאחר צאתו מבית האסורין הרבו עליו ריעים כדי להתפשר עמהם, ול"ד לההיא דסי' ר"ה ס"א דבעי' הכרת אונס בשעת המכר, דמוסר שאני דזה הדבר נמשך ממסירות שכבר מסרו ואנסו ומיראת האונס עבד מאי דעבד, משא"כ מוכר מחמת אונסו שלא אנסו מקודם ומשל הדיוט אומרים מן לבל'א יוכא'ף וזה ברור למביני מדע, וא"כ גם אם יטעון אהרן הנמסר יתר על הסך הנז"ב ישבע ויטול דהא איכא נמי הכרת אונס, והנה ראיתי ק"ע אחת מעד א' ביד שלם אלערבי והעד הוא יעקב ן' חכנאן שהעיד שבשנים קדמוניות נתפשר שלם עם אהרן הנז' לפני החכם השלם הדיין המצוין כהה"ר מתתיה סירירו נר"ו ולא היה תובע אהרן הנז' לשלם הנז' וחבירו כי אם בדבר מועט מסך קכ"ם או מסך קס"ם ומקודם שאלו להח' הנז' נר"ו ואמר אין בזכרוני מזה כלום וכוונת זכותו הוא כדי שתהיה עדותו עדות כשיצטרף אחר עמו שיעיד כמותו מכחשת למעידים שהפסיד הסך המרובה, והא ליתא ואין זה אלא בורכא דהיאך יכחישו לעדים שראו ההפסד והם לא ראו אלא שמעו מפי התובע דהו"ל כאומר לא ראינו דאינה ראיה, ומה גם שהרי דאיכא כתים שמעידים שמכר בהפסד הנז' כליו ובגדיו וטלטל ונדונית אשתו ומשכן חמיו בעדו בעד ההפסד את ביתו שיש לו בעיר צפרו יע"א ולאומדנות יהיה זה כשיעור מה שהעידו העדים הנז"ב או יותר וא"ת מ"מ מחל בעודף הא אית ליה מודעא וסמך על המודעא, [והטעם שלא תבע למוסרים כי אם בהפסד מועט יהיה לאיזה סיבה נודעת לו ואין עדות זו הויא עדות מכחשת לעדות שראו שמכר כל אשר לו] וא"כ אף אם לא תבע אלא דבר מועט עתה יתבענו במרובה מכח המודעה ונמצאת עדות זו חספא בעלמא וקם דינא שחייבים המוסרים לפרוע הסך הנ"ב עפ"י העדים הנז"ב והעודף עפ"י טענת אהרן הנז"ב ישבע ויטול כל מה שיטעון עוד בשבועה, ולראית האמת חת"פ פאס יע"א בחדש טבת משנת התקל"ה ליצירה וקיים. וחתום החכם השלם הדיין המצוין הרב המובהק כמוהר"ר אליהו הצרפתי יש"ץ ונתקיימה לנא חתימתו כדחזי וחתי' הכא עה"ך תמ"ת והכל שריר וקיים:
שלמה בלא"א מימון נ"ע אביטבול ס"ט אברהם בלא"א יעקב אציני ס"ט
למשפט קרבו ויאתיון לפני הר' אהרן ן' גיגי הנז"ל תובע להי' שלם אלערבי הנז"ל וטען עליו אהרן הנז' לפרוע פרעות כל ההפסד שהפסיד ע"י מסירות זו הנז"ל שמסרוהו שלם הנז' ומכלוף ן' דוד ן' הרוש והמציא לפני אהרן הנז' ק"ע משלשה עדים כשרים שהגידו נאמנה שמכלוף ושלם הנז' הם שמסרוהו ונתפס על ידם ביד האלמכזין תפיסת הגוף וניקש לכל אשר לו ולא הספיק והגיעה הדליקה לבעל אמו הר"א די אבילה והוצרך למשכן הבית שיש לו פה צפרו ביד גוי אחד וכל אשר יש לו נתן באותה תפיסה והמציא עוד לפני ק"ע מעד א' (לא הוצרכתי להזכיר שמותם דליכא שום נפקותא יען דקי"ל בסי' שפ"ח סי"ד מוסר מקבלין עדות שלא בפניו וא"כ תו לא מצו המוסרים למימר להודיעם העדים שיגידו בפניהם כיון דלא צריך אף אם יגידו בפניהם בהפך קרינן בהו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד משא"כ בהעדים שמביאים המוסרים לזכותם צריכים להגיד בפני הנמסר הנז' וכל שלא העידו בפניו כשחוזרין ומגידין בפניו הולכין אחר עדותן השנית שהרי כל עדות שמביאין הוא להפקיע הזכיות והפסד שיש ביד אהרן הנז') שפירש סך ההפסד שלא היה פחות משבע מאות אוקיות. וגם המציא לפני ק"ע מעד א' מסייע לזה שהיו העומדים לפקח על אהרן הנז' מדקדקין חשבון מה שכבר יצא והוא עדיין תפוס והעד הנז' עומד עליהם ועלה חשבון מה שכבר יצא לסך שבע מאות אוקיות, ומכח אלו העדויות הוא תובע משלם הנז' לפרוע לו השבע מאות אוקיות שיש עליה עדים וטוען עליו עוד שהפסיד סך חמש מאות אוקיות מכמ"ק באותה תפיסה שלא מצא עליה עדים:
ושלם הנז' השיבו שהאמת ששניהם מסרוהו אבל לא היה שם אלא הפסד מועט ק"ם כ"ם מ"מ וכבר עמדו עמו לדין ע"ז ונתחייבו בהסך הנז' ופרעוהו מושלם והמציא לפני ק"ע מעד א' הר' יעקב ן' חכנאן שהעיד ששלם ומכלוף הנז' מסרו לאהרן הנז' אלקאייד קאסם אסרידי והפסיד על ידם מסך ק"ם ועד סך קנ"ם ותו לא וסיים בעדותו שעמדו לדין לפני החכם השלם הדיין המצויין הרב המובהק כמוהר"ר מתתיה סירירו יזיי"א ונתחייבו בדין בהסך הנז' ונכתב:
עליהם שט"ח וניתן ביד שליש כה"ר אברהם הלוי וכו'. ועוד המציא לפני ק"ע מעד א' הר' ראובן צבע שהעיד שע"י היה ההפסד שהפסיד אהרן הנז' ללקאיוד קאסם ואלקאייד אלבאב ואלכ'יל די זאבוה ולא היה ההפסד פחות מק"ם סל ולא יתר על קכ"ם וסיים בעדותו שלא נתן כלום לזולת הנזכרים שתיכף שנתפשרו עם הנז' שלחו אותו למקומו ושנכתב בהסך הנז' בשטר וניתן ביד שליש הרא"ה הנז' ועוד המציא לפני ק"ע מעד א' הרא"ה הנז"ל שהעיד שהיה מצוי עמהם כשעמדו לדין על ההפסד שהפסדוהו המוסרים הנז' לאהרן הנז' אצל אלקאייד קאסם הנז' וסחאבו ונתחייבו בדין לפרוע לו כל מה שהפסיד ודקדקו חשבון כל מה שהפסיד ולא היה פחות מקכ"ם ולא יותר על קל"ם ה"ם ונכתב עליהם שטר מהסך הנז' והונח אצלו בתורת שלישות עד שנאמר לו מאהרן הנז' וקרוביו שפרעוהו והשליך השטר לאיבוד. ועל אלו העדויות סמך עצמו שלם הנז' ויסד טענתו שלא הפסיד אהרן הנז' זולת ההפסד מועט הנז' וכו פרעוהו לאהרן נז' והשיבו אהרן הנז' כשומעו:
את דברי העדויות הנז' רואה אני שעיקר ההפסד חסר מהעדויות שבידך שלא נזכר בהם עיקר התפיסה שחזרה ונשנית ע"י מולאי דריש והמציא לפני ק"ע מב' עדים כשרים שהעידו שהיו מצויים בפאס יע"א בזמן שהיה תפוס אהרן הנז' על אותה מסירות שמסרוהו המוסרים ביד אלקאייד קאסם הנז' ובעודו תפוס בבית הסוהר אסור בכבלי ברזל הוציאו קול המוסרים הנז' שנהרג אברהם ן' עילי המוכה שהיו אומרים שאהרן הנז' הכהו והיו צועקים ברחובות קריה הכזה יהיה משפט הרוצח והיו עוברים ושבים משרתי מולאי דרים ותכף הגיע הדבר למולאי דרים ושלח משרתיו והוציאוהו ויסרו אותו והלקוהו במכות חדרי בטן עד שהגיע לשערי מות רח"ל ונשאר תפוס גם ע"י מולאי דריס. ועל זה השיבו שלם הנז' שהתפיסה שנשנית ע"י מולאי דריס לא היתה על ידם שהם לא מסרוהו אלא לקאייד קאסם הנז' ולא דברו הם מאומה אלמולאי דרים ואם נשמע הקול אלמולאי דרים ותפסו מה עשו הם בזה שיתחיבו לשלם לו, ואחר התבוננות הטיב בדברי הבע"ד הנז' ובמסכת עדויות שבידם שהמציאו לפני ראיתי שחייבים המוסרים הנז' לשלם במיטבא לאהרן הנז' כל מה שהפסידוהו ולא לבד השבע מאות אוקיות הנז' שעפ"י עדים אלא גם החמש מאות אוקיות שטועין שהפסיד ואין לו עליה עדים חייבים הם לשלם לו ע"פ שבועתו שישבע ויטול משום שהיה תפוס תפיסת הגוף כדכתב מורם בהגה בסימן שפ"ח ס"ז יעו"ש ואותה טענה שטען שלם הנז' שהתפיסה שנשנית ביד מולאי דריש לא היתה עפ"י דבורם למולאי דריש ולא יתחייבו לו מה שהפסיד באותה תפיסה כי מזלו גרם ומן השמים היתה לו שנשמע הדבר למולאי דרים ותפסו זו אינה טענה שאפילו אם היו מבררין שמוסר אחר הגיד הדבר למולאי דריס הוה פטור המוסר האחרון כמו שכתב מור"ם שם בשם תשובת מהר"ם במרדכי פרק הפרה וז"ל ואם בזה אחר זה האחרון פטור שכל זמן שלא נפטר ממסירה הראשונה הנזק בא מגרם הראשון ע"כ וא"כ בנדון דידן שהיה תפוס בבית הסוהר אסור בכבלי ברזל לעיני כל עובר עפ"י מסירותם כבר בריא הזיקא כתוא מכמר וכל מי שיש בידו ליטול יבוא ויטול ומי שלא ידע יודיעוהו הגוים העוברים ושבים ושמחים לאד ישראל וא"כ אפילו גם היתה יד מוסר אחר באמצע לא מידי עבד וקמחא טחינא טחן, דמיקלא קלויה כבר המוסרים הראשונים וכ"ש דע"י צעקתם והמייתם בשוקים וברחובות לעיני הגויים ולעיני משרתי מולאי דריס עצמן שהיו צועקים ואומרים הכזה יהיה משפט הרוצח ומשרתיו שומעין בודאי הוא שיגידו לאדוניהם למצוא חן בעיניו וליהנות גם הם בהאלסכרא שלוקחין והרי הכל גירי דידהו דמה לו הגידו להשר עצמו או למשרתיו הכל א' וחייבים המוסרים הללו בכל מה שהפסיד לכל אותן אריות וגורהן, ומה שטוען שלם הנז' שלא היה ההפסד כי אם דבר מועט ונסתייע מהעדויות הנז' שבידו הוי סיוע שאין בו ממש משום דליכא הכחשה בין עדותם שהעידו על דבר מועט לעידי אהרן הנז' שהעידו על המרובה, שהרי עידי המוסרים לא העידו אלא על הפסיד התפיסה הראשונה שהיתה ע"י אלקאייד קאסם הנז' וסחאבו ואפשר שבאותה תפיסה לא נתן כי אם הסך מועט שאמרו הם אבל מה שחזרה תפיסתו ונשנית על ידי מולאי דריש לא ראו ולא ידעו ממנה כל עיקר ולכן צדקו עדי אהרן שהעידו על הפסד מרובה משום דידעו מתפיסת מולאי דריס וידוע שדריסתו דריסת אריה ואת אסיריו לא פתח אלא ע"י שפיכות דמים מרובים. ואין לומר דמתוך סגנון לשון עידי המוסרים הנז' נראה שמכחישים לעידי אהרן הנז' אף על פי שלא הזכירו תפיסת מולאי דריס בפירוש שהרי הם מעידים על השעה שעמד אהרן הנז' עם המוסרים הנז' לדין ובודאי שלא עמד עמהם בדין עד שנעשה בן חורין מכל התפיסות ולא היה תובע מהם כי אם ההפסד מועט הנז' ואם איתא שהיה שם הפסד מרובה למה תבעם בדבר מועט בפני ב"ד די"ל דלאו כ"ע דינא גמירי ואהרן הנז' טוען שהיה סובר גם הוא כסברת המוסרים הנז' שלא יתחייבו לו אלא הפסד תפיסת אלקאייד קאסם שהיתה עפ"י דבורם ולא תפיסת מולאי דריס שלא היתה עפ"י דבורם ולכן לא תבעם אלא בהפסד תפיסה ראשונה. והשתא שנתעורר מתנומתו ושאל באורים ותומים הוא תובעם בכל, ועוד איפשר לומר דמה שתבעם בתחילה בדבר מועט היה מחמת יראה כי ירא לתובעם במרובה שמה יהיו בועטים ויחזרו למוסרו פעם אחרת ולכן נתחכם ותבעם תחילה בדבר מועט וסמך עצמו על המודעה דלעת הכושר יתבעם במרובה ומעתה גם מה שסיים הרא"ה בעדותו הנז"ל בזה"ל ודקדקו אלחשבון די כל מהו כ'סארא די כ'סר ותוסאב אין פחות מסך קכ"ם ולא יותר על קל"ם ה"ם דמשמע דכלל כל ההפסד דמטא ליה מכל התפיסות, זה אינו, שהרי אינו מעיד אלא שכך היתה תביעת אהרן שכלל כל ההפסדים כגון דלקאייד אלבאב ולכיל די זאבוה כמפורש בעדותו של ראובן הנז' ולעולם שהוא חוץ מתפיסת מולאי דריס ואבזרה וכמבואר לעיל, וגם מה שסיים ראובן הנז' בעדותו בזה"ל וכתר מן האדסי מה כ'סר שאי חתא אלחד אכור לאיין דגייא כיף תפאסל מעא אלקאייד קאסם צאייפדנאה משא פחאלו עכ"ל משמע מלשון זה שלא היתה שום תפיסה זולת דלקאייד קאסם הנז' שהרי מאותה תפיסה דלקאייד קאסם שלחוהו למקומו וידוע שאחר שחזר למקומו מהתם לא היתה שום תפיסה אחרת, גם זה אינו ולא הוי אלה כלא ראינו דאינה ראיה והיאך יכחיש לעדים שראו שהיתה תפיסת מולאי דריס והוא לא ראה אלא תפיסת אלקאייד קאסם ופשרתו עמו ומתפיסת מולאי דריס לא ידע כל עיקר. ודברים נכוחים משיב אהרן הנז' שאף שבתפיסה קדמה תפיסת אלקאייד קאסם בפשרה קדמה פשרת מולאי דריס שבעודו תפוס ביד אלקאיד קאסם שטפו נהר דינור תפיסת מולאי דריס ונתפשר עמו ונשאר תפוס עד שנתפשר עם אלקאייד קאסם ואחר פשרת אלקאייד קאסם תיכף שלחוהו למקומו ואחר שהלך למקומו לא היתה שום תפיסה אחרת, הרי דליכא שום הכחשה בין עדות זו לעדי אהרן הנז' משום דתפיסת מולאי דריס היתה ביני ביני ומהשתא ליכא שום הכחשה ושום סתירה בין עידי המוסרים הנז' לעדי אהרן הנז' וכל דבריהם מתורצים במשמעות קרוב וכך היא חובותינו לתרץ דברי העדים שנראין מכחשים אלו את אלו אפילו בביאור משמעות הרחוקה כמו שכתב מרן והסמ"ע בשם הריב"ש בסי' כ"ט ס"א, וכ"ש בנ"ד שבקל דבריהם מכוונים למביני מדע ולכן חייבים המוסרים לשלם אהרן הנז' כל מה שהפסיד דהיינו השבע מאות אוקיות שיש עליה עדים יטול בלא שום שבועה (ואע"ג שהעד הב' אינו מעיד שראה או ידע ההפסד של הסך הנז' אלא מכח שכך דקדקו החשבון לפניו אפ"ה הוייא עדות ולא חשבינן ליה כעד מפי עד שהרי אינו מעיד שכך אמרו לו אלא שכך מעיד מה שראה אותם מדקדקים ועל סכום החשבון להסך הנז' ושפיר קרינן ביה או ראה או ידע וגם ליכא למיחש דדרך תחבולה עשה לדקדק החשבון לפניו והראו בעצמן כאלו עלה סכום החשבון להסך הנז' חדא דלא נחשדו ישראל על כך ואין אדם חוטא ולא לו ועוד שהרי לא הזמנוהו הם לדקדק החשבון לפניו אלא שהוא מעצמו עבר לפניהם והם מדקדקין החשבון לתומם בודאי הוא דחשבון אמתי היו מדקדקין וא"כ עדות זו הויא סיוע שיש בו ממש להעד הא' שמעיד שיודע נאמנה שהפסיד הסך הנז' וכ"ש דבנ"ד שדינו הוא לישבע וליטול אפי' לא היה אלא העד הא' סגי דקי"ל דעד א' פוטרו משבועה אפילו בנשבע ונוטל כדכתב מור"ם בס' פ"ז ס"ו בשם תשובת המיימוני והביאה מר"ן הב"י בסי' ע"ה במחודשין ז' וכ"כ הש"ך ששם הרבה פוסקים וסיים וכן עיקר יעו"ש) והחמש מאות אוקיות שאין עליה עדים ישבע ויטול.
ועפ"י עדותו של הרא"ה הנז"ל שהעיד שנפרע אהרן הנז' מהמוסרים אין פחות מקכ"ם צריך אהרן הנז' לנכות להם הסך הנז' מסך ההפסד, שהרי בעדותו של יעקב הנז' ובעדותו של ראובן הנז' מעידין שהושלש השטר ביד הרא"ה והרי הרא"ה מעיד דשטרא פריעא הוא וקי"ל בסי' נ"ו ס"א שהשליש נאמן כשני עדים בזמן ששלישותו בידו וכתב מר"ן הב"י בתחי' סי' נ"ה בשם המרדכי דאפי' אין שלישותו בידו נמי נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו יע"ש. ומה שטען אהרן הנז' ששלם שלם הכל והוא יתבע לחבירו יען שאינו רוצה ליטפל עם מכלוף הנז' כי קשה עורף וממרה הוא ולכן תובע הכל משלם ושלם יטפל עם חבירו להכריחו שיהא ציית לדינא, לכאורה נראה שיש ממש בטענה זו אי הוה קי"ל כהרמ"א שהוא היש מי שאומר שהביא מר"ן בסי' ת"י סל"ז וז"ל וה"ה שנים שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהא' ברח או שאין לו מה לשלם משתלם מן האחר ע"כ:
ואע"ג דבנ"ד מכלוף הנז' יש לו לשלם מ"מ כיון דהרמ"ה משוה דין שנים שהזיקו לדין ערב סתם וקי"ל גבי ערב בסי' קכ"ט ס"י שאם הלוה גברא אלמא דלא ציית דינא אז יתבע את הערב דכמאן דלית ללוה נכסי דמי הכי נמי נימא גבי שנים שהזיקו, וא"כ בנ"ד שמכלוף הנז' מוחזק בסרבנות וקשיות עורף והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ולא ציית דינא הו"ל כמאן דלית ליה נכסי ויגבה הכל משלם הנז', אבל כד דייקנא שפיר נראה דאין ממש בטענה זו חדא משום דלא קי"ל כהרמ"א שהרי חלקו עליו הטור והר' חזקיה שהם היש חולקין שהביא מר"ן שם שהוא סובר דהאי דאמרינן לר' נתן [ב"ק דף נ"ג] גבי שור שדחף את חבירו לבור שניהם חייבים וכל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי היינו בכל אופן שלא מצא לאישתלומי מהאי כגון מחמת עוני או שברח משתלם מהאיך וחלקו עליו דלא מחייב ר' נתן היכא דליכא לאישתלומי מאידך אלא היכא דחבירו לאו בר תשלומין דפטור מדינא כמו בור ושור פסולי המוקדשין שנגחו ושור תם שדחף חבירו לבור כדמשמע כל הסוגיא וטעמא כיון שהתורה פטרה אותו שעמו והוא עשה כל הנזק צריך לשלם אבל אם שותפו לאו בר תשלומין אלא שאין לו מה לשלם למה יפרע הוא בשבילו:
ואע"ג דכתב מרן הב"י על דברי הרמ"ה וכן כתב בהגמי"י פי"ב מה' נזקי ממון בשם תשיבת מהר"ם הרי סיים שאח"ך כתב תשובת מהר"ם עצמו בהיפך ע"כ וא"כ ליכא הכרעה לומר דסובר מהר"ם כהרמ"ה כיון דאיכא תשובתו בהיפך דמאן לימא לן דתשובה המנגדת להרמ"א נאמרה תחילה והדר ביה מינה וסידר תשובה המסייעת להרמ"א דדילמא איפכא. ולכן מרן בשולחנו הטהור שנאה בל' יחיד בשם יש מי שאמר לומר דסברא יחידאה היא וכ"ש דאם נבוא לעיין היטב בלשון השתי תשובות מהר"ם שהביא הגמ"י יראה לפי' קצ"ד דליכא שום סתירה מחדא לחברתה ומשתיהן תצא תורה דלא כהרמ"א שהרי לא הוזכר בדברי מהר"ם הראשונים כלל דליכא לאישתלומי מהאי הוא בכל אופן ואפי' מחמת עוני או שברח ולא הביא אלא דברי רבי נתן בדמותם וצלמם ראי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי, ומאי דחדית לן הוא דכי היכי דאמרינן גבי נזקין דשור ובור לר' נתן דאי ליכא לאישתלומי מהאי וכו' ה"ה גבי שנים שמסרו אמרינן הכי משלמין שניהם ואי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי דהוה אמינא דדוקא גבי בור הוא דאמרה למלתיה משום דאיכא טעמא דתוראי בבירך אשכחתיה קמ"ל מלתא בטעמא דבכל גוונא אמרינן כל היכא דליכא לאישתלומי אף במקום דלא שייך טעמא דתוראי בבירך וכו', אבל עדיין לא ידענא מהאי תשובה היכי נפרש לההיא דרבי נתן דאי ליכא לישתלומי וכו' או בכל גוונא אפילו מחמת עוני או שברח, או דלמא דוקא היכא דהאי לאו בר תשלומין מדינא, ולכן סיים הגמ"י ובתשובה אחרת משלו מצאתי דאפי' ר' נתן לא אמר היכא דלית לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אלא היכא דהאי לאו בר תשלומין מדינא כלל אבל אם שניהם בני תשלומין אלא שא' עני לא ישלם חבירו יותר בשביל עניותו של זה ע"כ. וא"כ אף שדברי מהר"ם עניים במקום אחד שהביא לישנא דר' נתן ולא פירש בו מדי הרי עשירים הם במקום אחר שפירש דלא אמר ר"ן אלא היכא דהאי לאו בר תשלומין מדינא וילמד סתום מן המפורש דהא דאמר מהר"ם שה"ה גבי שנים שמסרו אמרינן כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי הוא באופן דחד מנייהו פטור מדינא וכמו שפי' דבריו בהמרדכי פ' הפרה כגון שהשנים שמסרו היה א' מהם הוא המוכה דפטור מדינא משום דאין אדם נתפס על צערו אז אמרינן דמשתלם מהאיך ודו"ק הרי דמהר"ם בשיטת הטור והר' חזקיה קאי ולא שבקינן סברתייהו ועבדינן כסברת הרמ"א. וכ"ש למה דחדית לן הרב חידושי אנשי שם אשר סביבות המרדכי בפ' הפרה דלא אמרה הרמ"א למלתיה אלא בענין הזיק שא' לא היה יכול בלא השני וא"כ נעשו חברים ושותפין לכן יש לשלם בעד שותפו אבל בענין מסירות שכל א' יכול לעשות זה ההזיק במסירתו בלא חבירו והשני חייב החצי למה ישלם הוא. ומשום הכי כתב דהרמ"א לא פליג אמהר"ם יעו"ש והשתא דאתינא להכי הרוחנו טעם למור"ם בהג"ה סי' שפ"ח ס"ז שהביא סברת מוהר"ם סתם בלי חולק וז"ל שנים שמסרו ביחד כל א' משלם החצי וסיים באר הגולה וביאר שם שאם הא' עני מ"מ לא יפרע העשיר כי אם החצי ע"כ משום דגבי מסירות אתיא ככ"ע ודו"ק, וא"כ קם דינא בנ"ד דשניהם בני חיובא כל א' משלם החצי ולא ישלם בעד חבירו אפילו הוא גברא אלמא ואפילו העני ואין לו ממה לשלם.
ועוד המציא לפני שלם הנז' ק"ע מעד א' כה"ר מסעוד בן הרוש שהעיד בזה הלשון אן הווא קרא לכתבא דלפ'צאל די באם תפאצל שלם הנז' מעא אהרן הנז' ולא בקא חתא פצאל בין שלם לאהרן ע"כ, ממשמעות דברים אלו נראה שהיה הדבר דרך פשרה או מחילה שבלשון בני אדם קורין להם אלפצאל, וא"כ הוי הפך טענתו של שלם הנז' שטועין שלא היתה שום פשרה או מחילה אלא שההפסיד היה מועט, ופרעוהו מושלם וכבר כתבנו לעיל דמודעה רבה איכא בדבר שיש בה כדי לבער אפילו אם נעשה הדבר דרך פשרה וא"כ אף אם המצא ימצא עד אחר שיצטרף עם זה לאו כלום הוא וכ"ש דטענת בעל דין היא היפך מעדות זו ולא שוייא מדי אף אם היתה בשנים, וכ"ש שהיא סותרת דברי עדים הנז' שמעידים בטענתו של שלם הנז' ושאלתי את פי העד עצמו הר"מ הנז' מה כוונתו בלשון זה ואמר שלא נתאמת אצלו אם פשרה אם מחילה ולכן נקט לשון דכולל תרוייהו הרי דעדות זו שהביא שלם הנז' לזכות אדרבה חובה היא לו.
זאת תורת העולה מכל מה דכתיבנא שהמוסרים הנז' חייבים שניהם לשלם לאהרן הנז' כל א' החצי משפר ארג נכסי והשם יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותם פה צפרו באדר משנת מורשה קהל"ת יעקב.
איש צעיר ישועה אביטבול סיל"ט. בכמוה"ר יצחק זלה"ה
אחר שכתבתי כל זה הראני ידיד רוחי החכם השלם דו"מ כהה"ר שמואל אבן צור פסק דין מהרב הגדול סבא דמשפטים זקינו כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שפסק בשנים שמסרו שיש להם דין ערבים זה לזה והביא ראיה ממהריק"ש בסי' שפ"ח שכתב שכן נ"ל להכריע בדין זה ששנים שמסרו יהיה להם דין ערבים וכשאין לא' ממה לשלם ישתלם מחבירו וכראותי דברי הרב נרתעתי לאחור בפרט זה שכבר הורה זקן. ולראיה ח"פ.
ישועה בכמה"ר יצחק זלה"ה