אבני שיש חלק ב· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן א
במותב ג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא יוסף ן' מכלוף בן סאלם ן' חמו והגיד בתורת עדות גמורה אן הווא הזמין את משה ן' יחייא סיסו לעליית יצחק בטאן והכמין לו שם עדים והתחיל לדבר עמו מענין לענין חתא דכ'ל מעאה פלענין דסריקא די נסרקת להי' מרדכי אלבאז והבטיחו העד הזה להיות עמו בחברתו ואת פושעים ימנה וכיס א' יהיה לכלם, קאלו משה הנז' מא תקדר עלאש וואזב העד הנז' גם עשה אעשה וגם יכול אוכל, ועתה שמע בקולי איעצך נתזחמו נדרבו עלא משה בנו של מרדכי הנז' לשלול שלל ולבוז בז, קאלו משה הנז' ליום אנא כא יחדיווני חית מתהום מא יצלאחלי שאי והעד ענהו בזה"ל האדי תברד עלא האדיך וכרתו ברית שניהם וכל אחד פנה לדרכו, ויהי ממחרת חזר והזמינו לעלייתו של העד הנז' והכמין לו גם כן העדים שהכמין לו בראשונה המה הר' יחייא צבע והר' יוסף ן' משה אצאייג והתחיל לדבר עמו בהבאת שלם בינו ובין אשתו שעומדין לגרושין וכה אמר לו העד הנז' קאלת מראתך מא תרזע אג'יר אידא תעטיהא אלערב דלמזונות וואנא מא נכון ערב אגיר אידא תעטיני מא נסררד עליכא מן שאיין עבית פהאד אסריקא, קאלו אנא לא איפשר נמוד ידי נכרז מן האד אסריקא אגיר חיתא יברד האדשי מן הנא לוואחד תלת צהור קאלו העד הנז' אנא ליום מחדאז יאסיר פלבנין די כא נבני מא זברת מא נצרף נחב מנך תשלפלי מא נצרף וואזבו משה הנז' האדשו דבר דלא איפשר מא משאשי להאד ליהוד ג'הד די עלאש יסביר מא הייאשי שתין אוקייא אוו עשרה דלמתאקל אסכ'ט האדא די מסאלו קאלו העד הנז' תקולי ג'הדאש וואזבו משה הנז' קאלו זאתני וואחד ליהודייא פחאל די תשול מני סי הדרא וקאלתלי מסאת להאד ליהודי שת מייא וכא יפתיש יעטי מנהא מייא דלבסארא וקאלו בחשאי בזה"ל וכולסי מייא הייא ושאל ממנו העד הנז' אידא פיהום סי מטבוע די קאלו וואזבו גם כן בחשאי פיהום וואחד אלמטבוע בדוקא אח"כ קאלו משה הנז' האד אצ'רבא מא כאנתשי לילו גיר מצאדפ'א זאתו והעד השיבו קבד מן ארזק מא שהל וחדי רוחך לא ידהרשי עליך קאלו משה הנז"ל כלליה יזיווני מוואלין אדין נסבג ידייא בג'וג' ולא נדהרשי מן האדשי פלס ולוכאן ג'ברת יבריוולי עמי וכותי אנא מן ג'יהתי מא הייאשי האדי אלווליוא ולא תאנייא גאזת פיידי אמא גווזת מן האדשי ואנא הווא די כאנדרבהום שמש עכ"ם עדותו העד הנז' וקבלנוה כדחזי, עוד בג' הוינא באותו מצב ואסהידו קדמנא הר' יחייא הנז' והר' יוסף הנז' שהם העדים שהכמין לו העד הנז' והגידו בתורת עדות על כל האמור לעיל שכך היו הדברים הנאמרים באמת בלי תוספת ומגרעת זולת הדברים שנאמרו ליוסף הנז' בחשאי לא נשמעו להם דהיינו סאין קאלו העד הנז' בזה"ל וכולשי מייא הייא ושאיין קאלו פיהום וואחד למטבע בדוקא עכ"ם עדותם וקבלנוה כדחזי וחתימנא הכא על הכל תמ"ת בששי בשבת חמשה ימים לאב רחמן משנת אם המצא תמצ"א בידו הגניבה לפ"ק ושריר וקיים. תי' וקאלו בחשאי בזה"ל ב"ש וד"ק וק"ש:
יוסף בן כה"ר משה בן אדהאן ס"ט משה בן אברהם נחמני ס"ט
קרבו ויאתיון לפני לדין הי' מרדכי הנז"ב הנגנב עם משה הנז"ב ותבע ממנו הר' מרדכי הנז' להשיב את הגניבה אשר גנב יען שהדברים הנז"ב ממשמשים ובאים והן מורים באצבע שמשה הנז' הוא אשר גנב את הגניבה ומשה הנז' טוען שמעולם לא דבר עם העד הנז' בענין זה, ועם שקריתי ושניתי עליו דברי הק"ע הנז"ב עם דברי עדי הכמנא עם כל זה לא שינה את טענתו ועדיין טוען להד"מ והרביתי את אותותי ואת מופתי בדברי תוכחות ומוצא שפתיו לא שינה, ואומר אני שאין למשה הנז' מנוס ומפלט מהגניבה הנז' ושלם ישלם באין אומר ואין דברים שהרי איכא עדי הכמנא שראו שהודה להעד הנז' ובמה נחשב הוא להכחישן והתורה אמרה עפ"י שנים עדים יומת המת. ועם היות דקיי"ל דעידי הכמנא אין עדותם עדות כדכתב מר"ן בסי' פ"א ס' י"א החביא לו עדים אחורי הגדר וכו' והעדים שומעים לו כל זה פטור וסיים הרמב"ם בין שטען ואמר משטה אני בך בין שאמר להד"ם הא קי"ל בסעיף י"ב כל שראו ההלואה אפי' בהכמנא מעידין עליה והכא בנ"ד נמי הוו מעידין על מה שראו שהרי ראו שהודה להעד הנז' ובהיכי דבראית הלוה עדותן עדות ה"נ בראיית הודאה עדותן עדות דכהדדי נינהו וכדכתב הטור בסי' פ"א ס' י"ג והביאו מר"ן בסעיף ט' הודה בפני עדים הו"ג וחזו ליה סהדי אחריני אע"ג דליתנהו לעדי הודאה כי אתו עדי ראיה ומסהדי דאודי קמי הנך חייב וסיים הטור בטעמא דמילתא דהודאה כהלואה דמייא וכי היכי דגבי הלואה לא בעינן עד דמקבל להו להני סהדי אנפשיה אלא מכי חזו ליה מהימני לאסהודי עליה, גבי הודאה נמי אע"ג דלא מקבל לאחריני עליה מהימני דמשעת הודאה איחייב ליה והני גלוי מילתא בעלמא נינהו עכ"ל. הרי דהודאה. והלואה כהדדי נינהו ושקולים הם ויבואו שניהם, ואע"ג דבנדון דידן הוייא הודאה בחד והתם הודה בפני עדים קתני הא קי"ל בסעיף יו"ד דהודאה בפני עד א' הוייא הודאה בין לישבע על פיו אם כפר בין לפרוע אם הודה שהודה לפניו ולא מצי למימר כיון דלא הוו שנים לא חששתי ומלי דכדי נינהו שזו סברת בעל המאור היא ואדחייא לה מהלכה כמבואר בב"י בסי' הנז' וכיון דהודאה בחד הויא הודאה לא גרע חד דאיתיה בנ"ד קמן או ליתיה קמן משנים דילתנהו דאע"ג דהוו שנים הא ליתנהו וא"כ הכא בנ"ד אעפ"י שכפר ולא הודה שהודה לפני העד הנז' כיון דחזו ליה עידי הכמנה שהודה לפניו אין לו פה להשיב דלאו כל כמיניה שיכחיש את העדים שראו שהודה לפניו, והאי דכתב מר"ן דהודאה בפני עד א' הוייא הודאה בין לישבע עפ"י אם כפר וכו' נראה דאיירי באופן דלא מצי למיטען טענת משטה דאי במצי למיטען טענת משטה הרי מחייבו שבועה אם כפר הרי הטוען להד"ם כטוען משטה כדכתב מר"ן בריש סי' פ"א ומשום דמלי דכדי. לא דכרי אינשי יע"ש, וגם כשהודה שהודה לפני העד למה יתחייב לפרוע הרי מצי למיטען משטה אלא ודאי בדלא מצי למיטען משטה ומשכחת לה בנדון דידן שהעד עצמו תבעו ולא הבעל דבר ולא שייך טענת השטאה אלא כשבעל דבר תובעו דמצי אמר כמו שהשטית בי לשאול ממני דבר שלא היה לך בידי כן השטיתי אני בך להודות לך בדבר שלא היה לך בידי אבל כשאחר תובעו איך שייך טענת השטאה שהרי הבעל דבר לא היה תובעו בכלום ולא היה משטה בו כדי שישטה בו גם הוא בהודאתו. וכדכתב בעה"ת בשער מ"ב הביא דבריו מר"ן בסעיף כ"ד יע"ש. ומעתה קם דינא דבנ"ד דלא היתה התביעה ע"י הבעל דבר לא שייכא טענת השטאה ובין שטוען משטה או להד"ם אינו כלום והשתא דאתינא להכי גם בעדי הכמנא דמטעם השטאה נגעו בה וכדכתבו הפוסקים בטעמא דמילתא דכיון דלא הו"ל להנתבע לאסוקי דעתיה שיש שם עדים יכול לומר להשטות אמרתי כן הרי דמטעם השטאה נגעו בו והשטאה אינה אלא כשבע"ד תובעו משא"כ בנ"ד שהעד עצמו גלגל עמו בדברים וסייעתא דשמייא הואי דאדם עובר עבירה בסתר והב"ה מכריז עליו בגלוי ולהוד'ות נתן בלבו וחזו ליה עדי סכמנא עדותן עדות. וצור ישראל יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות:
הצעיר ישועה אביטבול בכמוהר"ר יצחק זלה"ה
כן נראה לי שכך הוא הדין שזה משה ן' יחייא ן' סיסו נתחייב ע"פ העד ועדי הכמנא ששמעו מפיו שהגנבה שנגנבה להר' מרדכי ה"ן אלבאז שהוא גנבה שכן מתלקט מתוך עדותם שכן שמעו מפיו ובלי ספק ששיחתו זו הקלה שהיא דרך שאלה ותשובה בדרישה וחקירה דרך תחבולה הויא הודאה גמורה ועדיף מאתם עדי וכמ"ש מר"ן בסעיף ח' ואמר כן דרך הודאה וכו' אע"פ שלא אמר אתם עידי ולא אמרינן טענת משטה אלא במשיב הן ותו לא לשון קצר ומצי אמר בתמיהה נתכוונתי ודכוותה ג"כ גבי עדי הכמנא דסי"א וי"ב דלא מהני משום דאמר לשון הן פעם אחת והרי גילה דעתו דנתכוון להשטות בו ואין הכי נמי התם בהודאה היוצאת מסיפור דרך ארוכה ומשיב לשאלה כמו הכא שאמר לו הלויני מהגנבה והשיבו איני יכול לשלוח:
יד בה עתה עד עבור זמן מה וחזר הוא ואמר מא משתלוש ס"ם אוקייא וכו' וחזר ואמר לו מא תוורישי עלא רוחך והשיבו על זה וכהנה רבות שכל הסיפור דבר יוצא מדבר ודאי דמהני בעידי הכמנא דזיל בתר טעמא דעידי הכמנא משום. דמצי אמר משטה וזה לא שייך אלא באומר הן ותו לא דשייך השטאה ודייק לשון מרן שהזכיר לשם וא"ל הן וכן בס"א א' ובכל סימן ל"ו דוקא באומר הן אבל אם יהיה בסיפור ארוך ודרך שאלה ותשובה ותשובותיו סובבים ומודיעים. שגנב מהני אף בעדי הכמנא ומה גם דלא שייך השטאה משום דלא הוי ע"י תביעת תובע וגם לא שייך השבעה כי מי הוא זה דבשביל לא להשביע משים עצמו רשע לפני המקום אפי' שעה אחת ולא עוד אלא דמי למ"ש מור"ם בס' י"ד ב"ד שהכריזו וכו' דה"נ דלא להשביע ל"מ טען שהיתה קצת תביעה ע"פ העד שרוצה להוציא מה שבלבו משטה דלא היתה תביעה מבעל דבר עצמו, עוד נ"ל דשאני הכמנא דהודאה דהלואה דלא מהני משום דכוונת הלוה בהודאתו להתחייב לבעל דבר בהודאתו ואהני, חזקה אין אדם אומר אמת אלא באתם עדי משא"כ בהודאת הגנב דלא היתה כוונת העד לחייבו ואדרבה היה מראה לו שיפה עשה ושגם הוא לא היתה כוונתו להתחייב אלא שגילה לו מסתוריו שהוא בעל הגנבה ונתן סימן במנינא ומהו הדבר שגנב אטו לא יאמין כי יסופר. אתמהה, ומה גם שהכל יודעים שהגונב עבירה היא בידו וחרפה היא לו בזה ובבא וא"כ מה לו לשקר ולומר שגנב ומשים עצמו רשע לפני המקום ב"ה ומבאיש. את ריחו לפני הבריות על לא חמס בכפו ואף אם יהיה שוטה לא יעשה זאת ומה גם דאין אדם חוטא ולא לו ואין אדם משים עצמו רשע וא"כ ברור הדבר מאין ספק שמשה הנז' חייב להחזיר הגנבה לבעליה כל מה שגנב לו במושלם הלא היא כמוסה עמדו חתומה באוצרותיו ולראית האמת והצדק. חתמתי פה פאס יע"א בחמשה עשר באב יה"ל מש' התק"ל ליצירה וקיים:
אליהו הצרפתי ס"ס
מילתא דפשיטא היא שהיקר משה הנז"ל נתפש בגנב. ממש וחייב לשלם ע"פ הודאתו שהודה לפני העד הנז"ל ואע"ג דליכא אלא עד אחד בהודאה מ"מ הא, איכא תרי סהדי אחריני ששמעו בהודאתו שהודה לפני העד ואינו יכול להכחישו בשבועה גם שלא לטעון משטה שהרי לאו בעל דברים דידיה היה תובעו וטענת שלא להשביע לא שייכא בנדון זה כלל ואין צורך להאריך ולכפול הדברים. שכבר נכתבו ולראיה חותם פה פאס יע"א.
הצעיר מתתיה סירירו ס"ט