אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן צט

סימן צח

מרנא ורבנא ריש מתא וריש מתיבתא החה"ש הרב הדו"מ סוה"ר אוריין ובר אבהן כמוהה"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו לא יכבה ותורתו לעד תרבה כי"ר:

אחדש"ו מאחר עלות כמה שאלות צריכים אנו לקיים מ"ש והדבר אשר יקשה מכם וכו' וזו היא השאלה ראובן שמכר חמור א' לשמעון ושמעון לקח החמור והוליכו בדרך מרחוק ולא היו ימים מועטים עד שמת החמור וכשמת החמור אמרו הגוים לשמעון זה החמור מת בחולי הנק' בלערבי אלגו'ס ועמד שמעון וקרע החמור מן הבטן ומצא תולעים בהמסס ואמרו הגוים לשמעון אלו הם התולעים הממיתים את הבהמות ועמד שמעון והביא שע"ך והעמיד אותם על החמור הנז' עד שראו התולעים והכירום וראובן שמכר החמור לשמעון הנז' ג"כ החמור היה ממשכנו ביד לוי שהיה לוי נושה בראובן הנז' והיה החמור ביד לוי בתורת משכון וכשמכר ראובן את החמור לשמעון מיד לוי מכרו והחזיר ראובן את לוי עם שמעון בשומת החמור ויצא עמו במעמד ג' וכשמת החמור חזר לוי על ראובן בשומת החמור גם החמור הנז' כשהיה ממושכן ביד לוי היה חוטב עליו עצים ומשכירו לאחרים, ועתה יורינו מורינו וישיב אותנו דבר מי שהוא חייב לשלם ולמי נאבד זכות החמור והתשובה תהא על א' א' ועל אחרון אחרון ותברר לנו הקמח מן הסולת בסדר את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה ולכת"ר החיים והשלום:

תשובה הדבר פשוט שכל שמשך הלוקח החמור יצא מרשות מוכר ונכנס לרשות לוקח וכאשר מת החמור אחר משיכה ברשות לוקח מת ומזלו גרם ועליו מוטל ההפסד ולא על המוכר כדאי' בחומ"ש סי' רכ"ד ס"א יע"ש. וכ"ש בנ"ד שנשתמש בו והוליכו בדרך מרחוק תלינן מיתתו ביגיעת הדרך או שהוסיף על משאו שרגילה בו או שהוחמה מחמימות הדרך או שהסיר לה המרדעת בעודה בחמימותה או הניחה לשתות תכף לביאתה מן הדרך וכיוצא בזה מדברים הגורמים מיתה שנזכרו בסי' ש"ט:

ומה שאמרו לו הגוים שמחמת חולי הנק' אלגו'ס וכוונתו לומר שברשות המוכר נולד חולי זה והוי מקחו מקח טעות אין ממש בטענה זו ודבר זה אין לו שורש ועיקר בדינינו כלל אלא כל שמתה ברשות לוקח ההפסד עליו ולא מצינו לרז"ל לתלות ברשות מוכר זולת בקונה בהמה לטבחה ונמצאת טריפה שניקבו בית הכוסות והוגלד פי המכה דקים להו לרבנן דבפחות משלשה ימים אי אפשר לפי המכה שתגלד יע"ש בסי' רכ"ד ס"ד וסי' רל"ב סי"א וסיים שם כשיש ספק אם ברשות לוקח ניקב או לא על הלוקח להביא ראיה והכי הוא בסי' רכ"ד כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ומה ראיה יביא הלוקח שברשות מוכר נולד חולי זה וע"י חולי זה הוא שמתה וצריך נביא שיתנבא ברשות מי נולדו התולעים בקיבתה ושמחמת התולעים מתה ואין לסמוך בזה על עדות בקיאי אומני האומות האומרים על חולי זה שממית במשך ששה חדשים ופעמים במשך יב"ח ופעמים אינו ממית ותולין הדבר בהשתנות גווני התולעים והוא כל שגופן אדום וראשן שחור על ששה חדשים ממיתים וכל שראשן שחור ואמצע גופן אדום וסוף הגוף לבן על יב"ח ושכל גופן אדום אינם ממיתין ואומרים שכן נמצאת ברוב הבהמות בקיבתן שכל זה אינו תלוי בבקיאותן אלא דברי נביאות ואומדנות דלא מוכחי כי מי פתח להם קיבת הבהמה כשנולדו בה התולעים ומנו לה י"ב חדש ואז מתה ואין לנו לסמוך עליהם בזה ואף כשיש אומנים ישראל שאומרים כן אין לנו להאמינם בנבואות שקרים וכ"ש לפי הנשמע מאומנים אשר פה צפרו יע"א שכבר יצא דבר מלכות מאדונינו המלך יר"ה שאין לאומנים לדון עוד בדבר הזה רק כל מי שיקנה בהמה יניח דמיה אצל נאמנים ויעכבה אצלו ג' ימים לבקרה ממומין ואם לא ישרה בעיניו יחזירנה לבעליה ויטול מעותיו ואם לא החזירה תוך ג' ימים שוב אין לו עליו שום טענת חזרה כלל ודינה דמלכותא דינא וא"כ בנ"ד קם דינא שההפסד על הלוקח:

ומה שכתבת שלוי היה החמור ממושכן אצלו והיה חוטב עליו עצים. דבר זה אסור לעשותו מחמת איסור רבית זולת אם משכנו אותו בנכייתא כדין משכנתא דסורא כמבואר בי"ד סי' קס"ו וקע"ב ובחו"מ סי' ע"ב. ע"כ נמ"ך:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה