אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן נט

סימן נח

עמדו לפני לדין ה"ר אהרן ה"ן שלוש שבא בהרשאת הכבו' ג'והאר אשת ה"ר סמחון בן יוסף בן חמו תובע מחמיה ה"ר יוסף הנז' על עסקי החורבה שמכרה היא ובעלה הנז' לחמיה הנז' ובנה אותה ה"ר יוסף הנז' וטען עליו לבטל המכר משום שהיתה בזמן המכר פחותה מעשרים שגה וחורבה זו ירשתה מאביה והכניסה אותה לבעלה הנז' מכלל הנדוניא והמציא המורשה הנז' ראיה לדבריו שהיתה פחותה מכ' שנה בזמן המכר קב"ע מב' עדים כשרים שהעידו שאחרי מות אביה אז עשתה חופת נעורים שעושים בחג השבועות לבני ה' שנים והמציא כתב מב' עדים כשרים שהעתיקו מה שנמ"ך במצבת קבורת אביה שנלב"ע בי"ד בתשרי התקמ"ה מוכח שהניחה אביה פחותה מחמש שנים והוציא השטר מכר ה"ר יוסף הנז' ושם נאמר שהיא ובעלה מכרו לחמיה החורבה הנז' שהיתה נק' מקודם צ'חר קירחט בסך ק"ם בקושח"ך וקדם קנין האשה לקנין הבעל וזמן המכר כ"ה בניסן תקנ"ד באופן אף שנאמר באותה שנה שנלב"ע אביה בשבועות עשתה חופת נעורים והיתה בת ה' שנים שלימות עם עשר שנים מ"מ שמזמן פטירת אביה לזמן המכר הוי ט"ו שנים ואין באותו שטר מכר תיקון שעשו קדמונינו לעשות ממכרו ממכר אפי' פחות מכ' ע"י שיודיעוהו שכל עוד שלא השלים כ' אין ממכרו ממכר ויכול לחזור ולהוציא מיד הלוקח ושרוצים להשביעו ש"ח באנפי נפשה שאינה לזרז ולחזק הקנין לבד אלא לחייבו לקיים המקח מחמת שבועה זו ויכתבו כל זה בשטר המכר ומסיימין ואחר שהודענוהו כל זה וסבר וקבל ורצה בקיומו ואז השבענוהו שח"ך לקיים כל דבר. וגם נמצא תיקון זה בתשו' הרב המאסף בספר בעי חיי סימן קנ"ו וז"ל ומה שנראה בעיני כדי שיתקיים מכירת הקטן פחות מבן כ' הוא שישבע המוכר לקיים מכירה זו ושלא לחזור בו דאם ירצו לחזור בהם אינם יכולים דב"ד כופין אותם להשלים שבועתם כיון שהוא גדול מי"ג ונדרו נדר ושבו' שבועה וכתב שכ"כ מהר"ם מטראני בח"א סי' קכ"ב ומשפט צדק סי' ס"ה. ואחר שלא נמצא שום תיקון מזה בשטר המכר אין כאן מכר כדפסק מר"ן בסי' רל"ה ס"ט בקרקע שלו וכו' אבל קרקע שירש וכו' אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן כ' שנה שלימות. ועם היות שבסעיף י"ד כתב אבל כשנעשה בן כ' לא מיחה שוב אינו יכול למחות וכו' הכא בנ"ד שמכרה והיא אשת איש ועדיין היא א"א לאו בת מחאה היא במקח וממכר כדקי"ל פ' חזק"ה ד"ן דאין מחזיקין בנכסי א"א וכ' רשב"ם הטעם משום דמצית אמרה על בעלי סמכתי שהוא ימחה ויערער ולכך שתקתי עכ"ל, ופסקה מר"ן בא"ה סי' פ"ז ס"ב ושם בטור כתב טעם זה משום שסומכת על בעלה ואינה מוחה יע"ש, וכ"כ הלבוש שם שסומכת על בעלה למחות ומפני שלא מיחה הבעל לא הפסידה היא יע"ש, ואע"ג שהיא מכרה לו בעודה חורבה והוא עמד ובנאה אין הבנין עושה כלום כדפ' מר"ן בחו"מ סי' קמ"ט ס"ט האיש שאכל בנכסי אשתו וכו' ובנה והרס וכו' אין אכילתם וכו' ואפי' לס' מור"ם שכתב שם בהגה דחפר וכו' והיא לא מיחתה הוי חזקה מיירי שקלקל הקרקע יע"ש, הכי נמי בנ"ד אין הבנין מכריחה למחות היא עצמה וכמו שסומכת על בעלה קודם הבנין למחות ה"נ סומכת אחר הבנין, ולענין הפירות שאכל עם היות שפסק מר"ן שם בסי' רל"ה סי"ד בפחות מבן כ' וכו' ומוציא ממנו כל הפירות שאכל יע"ש. התם מיירי במכר לו קרקע בנוי ומשוכלל עשוי לפירות. משא"כ הכא דחורבה היא דמכרה לו ולא היתה לה שום הנאה מהחורבה בחורבנה דאין על הבונה ליתן לבעלים בשכירות החורבה כלום דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור משום דמצי אמר ליה מה חסרתיך וכדאי' בפ' כיצד הרגל דכ"א בההוא גברא דבנה אפדנא אקקולתא דיתמי יע"ש בדברי הרא"ש וכ"כ רי"ו נתיב ל"א ח"ב דצ"ה ע"ד הביאו מר"ן ב"י סי' שע"א בסופו ומה שעושים משכונה בב"ד אינו אלא לרווחא דמלתא שלא יהיה יגיעו לריק כשיבואו הבעלים לפדות לאלתר כמ"ש כ"ז אצלי באורך בהסכמת מורי הרב זלה"ה ובית דינו הצדק. וכ"ש דבנ"ד יש לקונה הנז' משכונה בב"ד דודאי פטור הוא מן הפירות ותתן לו יציאותיו כפי השומא ששמו השמאים בזמן הבנין שעליה נתייסדה משכונה בב"ד. וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בחדש זו שנת קטנת"י לפ"ק והכל שריר ובריר וקיים:

שאול ישועה הדין דין אמת שהמכר הנז' בטל מחמת שהיתה האשה הנז' פחותה מכ' שנה והסופרים לא עשו שום תי' בשטר המכר שישביעו אותה ש"ח באנפי נפשה ויודיעו אותה שמחמת השבועה היא מוכרת, אבל כשהיא פחותה מכ' ואפי' כשגדלה ולא עשתה שום מחאה על המכר הנז' מ"מ מחמת שהיא א"א סומכת על בעלה למחות וכמו שפסק החכם הנ"ל י"ץ בראיות ברורות וחזקים שאפי' יבואו הרוחות שבעולם אין מזיזין אותן ממקומן ולענין הפי' פטור הוא מהם ותתן לו את יציאותיו כפי השומא ותקח את שלה, וצויי"מ הח"פ צפרו בזמן הנז' וקיים:

שלמה:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה