אור ברסלב

אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול

סימן מח

סימן מז

טופס והעתקת פס"ד שנכתב ע"ג שטר הטבה וז"ן הן עתה בא לפנינו נוסח שטר ההטבה ולפי הכתב הזה השני לא נשאר לבע"ח שום זכות ששטר ההטבה נכתב בהיתר גמור ואינו תנאי ולכן המקח קיים ביד הלוקחים ופקעה יד בעלי חובות כמ"ש בא' שאף שיחזיר המקח בתו' חסד יזכו בו בניו אחריו כי לא זכה בו סמחון מעולם שלא התנה אלא אם יחזיר לו סמחון יחזיר לסמחון מאהבתו אותו ולא ליורשיו (א"ה קמ"ג ב') וכ"ש לו ולא לבעלי חוביו. ועוד דוקא אם יחזיר סמחון ולא יורשיו ולא יחזיר אלא לסמחון ולא ליורשיו שכן מדוקדק מלשון ההטבה כל זמן שיתן לו ה"ר סמחון הנז' יחזיר לו המכר הנז' עכ"ל, וכיון שמת סמחון נתקיים המכר ביד הלוקח ולא נשאר לבעלי חוביו כלום וגם לא ליורשיו וקרוב לומר שאפי' אם היה נשאר סמחון בחיים ויחזיר המעות אינו מחויב ללוקח להחזיר דזה הוי קנין דברים וגם הוי אסמכתא וכמ"ש בסס"י ר"ו באומר שכשימכור יהיה מוכר לו דהוי קנין דברים ועוד הוי אסמכתא עכ"ל ואמת שיקשה לנו תי' הב"י א' שהביא הסמ"ע סי' ר"ז סקי"ג ע"ש, ויש ליישב' ואיך שיהיה הדין דין אמת שפקע יד בעלי חוביו הן מצד שאלו נצ"ב כמ"ש בא' וגם מצד ההטבה אין לו שום זכות ולאפס פנאי קצרנו במקום שיש להאריך וקיים אדר א' תקס"ה לפ"ק וקיים וח"ע החכמים הש' הדו"מ כמוה"ר רפאל בירדוגו וכמוה"ר ברוך טולידאנו וכמוה"ר פתחיה מרדכי בירדוגו ישצ"ו ונתקיי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת וקיים:

ישראל יעקב עולייל ס"ט אליהו אפרייאט סי"ט וזה מה שכתבתי בענין ההטבה הנ"ל, ובענין הטבה שכתוב בה שאם תביא לי אתה או ב"ך דמי המקח אחזיר את המקח ולא כתיב שאם תביא לי או לב"ך כמו שכתב אתה או ב"ך דיפה נלמד דין זה מההיא דפ' מי שאחזו דף ע"ד ה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז דקי"ל כת"ק דאמר לי ולא ליורשי ופסקה מר"ן בא"ה סי' קמ"ג ס"ג ולא תימא היינו דוקא באיסורא אבל בממונא אפי' ליורשי דמדברי הרמ"ה שהביא ב"י בחו"מ סי' ר"ז סי"ז וז"ל כתב הריטב"א בתשובה בשם הרמ"ה גבי הא דאמרו לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן עד ג"ש הרי היא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר "אתה ולי" דלי ולא ליורשי משמע ואתה ולא יורשיך עכ"ל, ושם סכ"ז הביא לשון רי"ו וז"ל וכתב בנתיב כ"ז ח"ג מתנה ע"מ שתתן לי כו"כ עד זמן פ' ומת המקבל תוך הזמן אינו נפטר אע"פ שיתן ליורשיו כי לי ולא ליורשי כדאמרי' בפ' מי שאחזו וכן אתה תתן ומת קודם שנתן לא קיים התנאי דאתה תתן משמע ולא היורשים כ"כ הרשב"א עכ"ל יע"ש, ומה גם דגמ' ערוכה היא ב"ב פ' המוכר את הבית דף ס"ג ע"א דת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ואמ"ל ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ולמד הגמ' מכאן למוכר בית ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו וכתב רשב"ם ודוקא הוא אבל בנו אין רשות וכו' עד שיפרש לי ולבני כדאמרי' לעיל גבי מעשר יע"ש, ואע"ג דהנ"י בשיטתו על בתרא כתב עליו דדוקא גבי מעשר אמרו כך מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלל דגוף הקרקע ודאי דלוקח הוי אבל גבי דיוטא שנשארה לו אף היורש יורשם יעש"ב הביא דבריהם מר"ן הב"י בסי' רי"ד סוף סעיף י"א נשמע דע"כ לא פליגי אלא בדיוטא דהוי שיור אבל בדבר שאינו שיור מודים דלי ולא ליורשי. וכ"פ מר"ן בשלחנו הטהור סי' ר"ט ס"ז במוכר שדה לחבירו ושייר מפירותיו וכו' ואם מת מוכר א' אין לבניו כלום אא"כ פירש לי וליורשי עכ"ל, גם מור"ם בהגה שם הביא בשם הרמב"ן באומר ע"מ שדיוטא א' שלי יורשין בניו זכותו אחריו וכתב הסמ"ע דבכה"ג לא נכנסה הדיוטא בכלל המכר כלל ונשארה לו וליורשיו לדורות עולם משמע דמודה מור"ם בהיכא דלא שייר דבר מסויים דאז לא הוי אלא כתנאי בעלמא וצריך לפרש לי וליורשי וכל שלא פירש אמרי' לי ולא ליורשי יע"ש, וכ"כ עוד מור"ם בהגה בסי' רמ"א ס"ז דגבי האומר לחבירו שדה זה נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת בניו נותנים לו והמתנה קיימת אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי לי ולא ליורשי קאמר שאני הכא דלא כוון רק שיתנו לו והרי נתנו ועיין ב"י סי' ר"ז סי"ז שכ"כ משם הרשב"א הרי דדוקא בנותן מתנה ומתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז הוא דאמרינן דלא כוון רק שיתנו וכו' אבל בכל מילי אמרינן לי ולא ליורשיו ועיין סמ"ע סקי"ח וז"ל אע"ג דהאומר ע"מ שתתני לי וכו' ר"ל בעלמא אמרי' כן וכמ"ש בא"ה סי' קמ"ג וגם לעיל ס"ז ולקמן בסי' רמ"ז ס"ג כ"כ הטור והמחבר ומור"ם והוא מהג' והוה אמינא דגם אמרי' כשמת המקבל דאין היורשים לקיים התנאי ולקבל המתנה כיון שאמר שתתן וכו' קמ"ל דשאני הכא וכו' וכ"כ דברי ריבות שאלה צ"ז וכתב אע"ג דאיכא איסור שבועה שנשבע למכור לפ' אמרינן דלא נשבע אלא לפ' ולא ליורשיו שהרי אפי' בענין איסור אשת אח דפ' מי שאחזו אמרי' לי ולא ליורשי וכ"פ מהרימ"ט בח"ב חח"מ סי' מ' וחי"ד סי' ה' וח"א שאלה כ"ג ועיין מטה אהרן ח"א סי' ט' וכ"פ הריב"ש בסי' רנ"ז ועיין שו"ת הרב המאסף בחי"ד סי' קפ"ח בספר בעי חיי שדקדק מדברי הריב"ש ומהר"י אדרבי הנ"ל דיש צד לומר דבהיכא דגבי מוכר פירש לו ולב"ך ובקונה לא פירש הוא או ב"ך כנ"ד יש לדון דדוקא למוכר היטב לו ולב"ך אבל הקונה היטב אלא הוא אבל לא לב"ך בזה יודו אף החולקים דאמרי לי ואפי' ליורשי דהואיל וכאן התנה וכאן לא התנה דעתו דבמקום שלא התנה אין לזכות ליורשיו יע"ש, והוסיף לנו לקח טוב דאף לדידהו דאזלי בטענת קים לי יזכו היורשים וז"ל ולענין הלכה בכל גוונא בין בהטבות הנהוגות בין במכר קרקע והתנה הלוקח בין בהלוהו על שדהו (הנ"ל) אין מוציאין הקרקע מיד הקונה דאע"ג דאיכא רבוותא דס"ל דחייב להחזיר ליורשיו קרקע בחזקת הקונה קאי ויכול לומר קי"ל כמהר"י אדרב"י ומהרש"ך ז"ל דס"ל אפי' בהטבות הנהוגות אינו חייב להחזיר ליורשיו כ"ש בשאר חלוקות דכלהו רבוותא ס"ל דאינו חייב להחזיר מלבד הרדב"ז ז"ל ואע"פ דבכל דוכתא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא הכא שאני שהלוקח בדין ירד והמוכר החזיקו אלא שטוען המוכר שתנאי היו הדברים ארעא בחזקת הקונה קיימא כמ"ש הרשב"א ז"ל וכמ"ש למעלה עכ"ל, וגם הרב בית יהודה למהר"י עייאש בחח"מ סי' י"ד דצ"ח דפסיק ותני דלי ולא ליורשיו ושחילוק המבי"ט ז"ל בזה אינו ברור וכן נוהגין בכל שטרי הטבות לפרש הוא או ב"ך ואם כתב סתם דוקא הוא ולא יורשיו עכ"ל, וע"ע בתשו' הרשב"ש סי' רע"ו ואין להאריך יותר דכיון דמר"ן ומור"ם פסקי ותנו דבעלמא לי ולא ליורשיו אין פוצה פה ואין מצפצף החותם בח' זו שנת תהיינ"ה אזני"ך קשובות לפ"ק וקיים:

שאול ישועה ס"ט:

תוכן העניינים

אבני שיש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה