אבני שיש חלק א· רבי שאול ישועה אביטבול
סימן יב
רב משרשיא אילן שענפיו מרובין אינו אלא שר'ף רב גידל גידולי תרומה הפותח יד בתשובה, כי ישאל איש הוא ענ'ה ענ'ה היה באותה שעה הרב המובהק סוה"ר כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו הולך ואור עד אין חקר ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל אכי"ר:
בתר דמחוינא קידה קמיה דמר, ונשיקין דרחימו, כמשפט לאוהבי שמו בה' אותותי אלה בקרבך קדוש להודיעך קשט אמרי על אודות צרת הבת שזה כמו שנה ושני חדשים משנשאת לכהה"ר יעקב בן סמחון ולעת כזאת חלי"ש והבת הנז' הכניסה בנדוניתה ב' מאות מתקאלים וקודם שנשאה היה לו תביעות על חמיו הראשון והיתה מחלוקת גדולה ביניהם על אודות ג' בנות קטנות שי"ל מאותה אשה שנלב"ע ולעת כזאת המציא חמיו שטר מסך שש מאות מתקאלים שנתחייב כהה"ר יעקב הנז' לג' בנותיו להעניק לכל אחת ב' מאות בנדוניתה כשיזכו לחופה, וידוע שחלוקת אמם לא יטלו אפילו שליש הסך הנז', וידוע לכל שהיה אומר בפיו איה"ב אתן לבנותי יותר מזה, ואם ימות ל"א או יהיה עני מה יעשה לו, ועכשיו שנלב"ע כהר"י הנז' הניח חובות מרובים וזה עלה על כולם שש מאות שאפי' של פולין לא היו לו ולא הניח אחריו ועכשיו אני רואה שבע"ה שבת ישראל תצא ערומה פחות מאמה העבריה שלא נהנית ולא אכלה מזה החוב ותפרע בנדוניתה חלוקת אשה ראשונה שהשטר ההוא כעין הברחה וכמו תחבולה להתעולל על בת ישראל שלא תטול כלום וענין השטר הוא זה נחו"ג בקוש"ח לפרוע לג' בנותיו הנז' בעד חלוקת אמם שש מאות לכל אחת כשיגיעו לחופה ואם מתה א' מהם תירש אותה אחותה ואם ימותו שתים הנשארת בחיים תטול הכל, וחמיו הנז' נחו"ג לזונם עד שיגיעו לחופה ואם ימותו כולם יפרע במזונות שהיה זן, ואם ישאר איזה מהסך הנז' ירשו היורשים וא"ל לא יטלו כלום היורשים וזקינם הנז' נחו"ג להוסיף להם א' וחצי עם הסך הנז' כשיגיעו לחופה יראה כת"ר כמה תחבולות בשט"ז וגלוי לעיני הרב המובהק כמוה"ר חד"ם נר"ו שהיה אומר איה"ב אתן לבנותי ואם אמות מה אעשה ועכשיו בין מה שהניח הוא בין נדונית הבת הנז' לא יספיקו אפי' למחצית הסך הנז', ואני הכותב ראיתי בפסק הרב הגדול זצוק"ל בכ"י מעכ"ת פסק קרוב לענין זה שפרעון החובות הוא כדי שלא תנעול דלת וזה אינו חוב ורבותינו זלה"ה לא דברו בעלבון כזה והנראה לאדוניר'ם יודיעיני בדב"ק חתום בקדש עם מכ"ד והוא ישלם ושכמ"ה כמנהגך הטוב ואין להאריך כי אם בשלם ר'ב ואני בעוה"ר מדוכה לא יכלתי ללכת למח"ק ואחלה פני כת"ר שיעשה למען שמו להשיבני על דבר אמת ור"ש:
תשובה אנכי הרואה חוב זה להבל דמה, תולה אר'ש על בלימה, ושטרא ריעא איהו ולאו איהו של קיימא דכל שישנו בהעדפה ולשון גוזמא קרינן ביה שפיר כל המוסיף גורע ונופל איהו מאיגרא רמא, כי גלוי וצפוי הוא לכל ברי לבב חכמה, כי הוא בנוי בדרך ערמה, ומאזני מרמה, ולא יחרוך רמיה צידו ואפי' כמלא נימא. וטעון קדימה ופרימא, ורמינן ליה מירמא. כצרור אבן במרגמה, ומלתא בטעמא איהו דמדכתב על עצמו סך גדול כזה בעד מחצית הנכסים העולה לבנותיו מוכחא מלתא דלהערים קא מכוין לחוב לאחרים לעניה זו העלובה שנשא לאח"ך והראה לה עצמו כאלו הוא בעל נכסים ואין מאומה בידו דהא קא חזינן העזבון שהניח אחר פטירתו דאינו למחצה לשליש ולרביע מהסך הגדול שכתב על עצמו אין לך הערמה גדולה מזו, ואין לומר דמעיקרא מרובין היו הנכסים ונתמעטו במשך שנה ושני חדשים משנשאה מאחר דאיכא למימר נמי מועטים היו מעיקרא והיום הוא שנתרבו ממה שהיו בתחלה או עמדו כמות שהן ומי מפיס, ואין לנו לומר אלא כך נמצאו וכך היו מתחלה והיה אוכל ממעשה ידיו שאין לבנותיו בו כלום דאינו חייב לחלוק אלא הנכסים הנמצאים במצב פטירת אשתו ולא מה שירויח אח"ך כמפו' בתקנות ועוד דאם איתא שהיה לו נכסים מרובים בכדי שיעלה הסך הנז' לבנותיו הי"ל לסדר פנקס העזבון אף ע"פ שלא ישבע שבועת אלמון עליו, והוה אמינא דקושטא קאמר שסך זה עולה בחלקם והשתא דאיכא הוכחה אמינא ודאי לאערומי קא מיכוין ובטל אותו השטר מעיקרו ואין לבנותיו ליטול בירושת אמם אלא מחצית הנכסים כמו שהם היו מה שיתברר שהוא נכסי אביהם והמחצית האחר עם נדונית השניה יתחלק בינם ובין האשה מחצית להבנות ומחצית להאשה כפי התקנה אחר פריעת החובות שנתחדשו אחר נישואי השניה ואותם חובות שהיו בזמן הראשונה יפרעו אותם מנכסיו ויעשו החלוקה בהנשאר מנכסיו כאמור ולא יטלו יותר על חלוקתן מכח השטר הנז' כי בטל הוא וחשיב כעפרא דארעא כדין כל מבריח כנז' בתקנה ש"ש שה"ל, ומצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה כנ"ד ממש שנשאל על שטר שהחזיק על עצמו משה צרפתי לבנו שמאשתו ראשונה כשרצה ליבם יבמתו וז"ל הרב ולענין השטר שמסך ד' מאות מתקאלים שכתב משה צרפתי לבנו שמאשתו ראשונה אף אם אלו מתה אמם ניכרים הדברים דלהערים קא מיכוין כיון שכתב סך גדול כזה וכ"ש שאמם עודנה בחיים וכשרצה ליבם יבמתו כתב להם שטר זה ואין לך ערמה גדולה מזו, וכבר ידועה תשובת הרא"ש ז"ל העתיקה הטור בח"מ סי' צ"ט ס"ך יע"ש באורך להפיר עצת המערימים, גם בס' התקנות בתק' ש"ש ש"ה נמ"ך עוד ראינו לתקן בקיעי עירנו קינג גונה מתנה אינפו נטוש'ה קיוויירין ב"ד אשר יהיו בימים ההם שי פיזו בערמה להבריח נכסיו מהראוי להם הואיל וחב לאחרים לא יחרוך רמיה צידו ולא תעשינה ידיו תושיה אף אם ימצאו פוסקים סומכים את ידו כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום השעה צריכה לכך וכ"ש כי אם אל המקום אשר יפנה הרא"ש אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו עכ"ל התקנה וחתומים עליה יד רבנים זלה"ה. א"כ איפשטא בעיין בנ"ד לא מבעיא שניכר הדבר לב"ד אלא מבואר נגלה הוא אפי' להמון העם דלהערים עשה ולא יועילו מעשיו לגבי היבמה העלובה אלא תטול היבמה כל הראוי לה עה"ד שנתבאר לעיל ולא יורע כחה מחמת השטר עכ"ל הרב. מדבריו למדנו שאפי' חוב גמור שהחזיק האב על עצמו כשנראה שעשאו האב בערמה לא יורע כח אשתו מחמתו הן בחיי אשתו בשעה שלא היה חייב כלל לבניו הן כשנכתב אחרי מותה כנ"ד שהוא חייב לחלוק עם בנותיו:
שהרי כתב הרב בלשונו אם אלו מתה אמם ניכרים הדברים דלהערים קא מכוין כיון שכתב סך גדול כזה יע"ש, וכ"כ הרב מוהר"ר מרדכי בירדוגו זלה"ה בפסקים המועתקים אצלי בפסק משה ן' דוד ויוסף משמע אפי' אחר פטירת אמם כשכתב סך גדול אמרינן דלהערים קא מכוין, וא"כ בנ"ד שכתב סך גדול יותר מהסך שכתב הרב נכרת ערמתו ונתבטלו מעשיו מפני שבא לחוב לאחרים שהיא האשה שנשא אח"ך, ומה גם שהאשה השניה הכניסה לו סך בו'ו לחושבה שגם הוא יש לו נכסים שהיא רואה בעיניה והשתא נמצא למפרע שלא הכניס לה כלום שהרי הנכסים שהכניס לב אינם למחצה לשליש ולרביע מהחוב וא"כ שהבעל לית ליה מגרמיה כלום ומתקני התקנה נחתי לומר כל הנכסים הנמצאים לו ולה והכא נמצאו לה ולא לו אין כאן דין חלוקת התקנה עמה לא ליורשיו ולא לב"ח ונוקמה אדין תורה כדין כל דבר שאינו מפורש בתקנה ותטול נכסיה שאין שליטה ליורשים ולא לב"ח עליהם מדין תורה כדאיתא בח"מ ס' צ"ז סכ"ו והביאו מור"ם בא"ה סי' ק"ב ס"ה ומהיכא תיתי להוציא נד"ז מדין תורה ולהכניסו בדין התקנה, שאדרבא יוצא הוא מדין התקנה דזיל בתר טעמא דתקנה דיורשים משום עגמת נפש דקרובים שרואים נתקיים בהם שורך טבוח וכו' וכאן אין כאן שור אביהם אלא שור האשה. גם טעמא דב"ח שנוטל בנכסים גם הוא מטעם עגמת נפש ונעילת דלת בפני לווים בראותם כל הנכסים נתונים לאשה מצד קדימת כתובתה והם יצאו נקיים. וכאן ליתא לעגמת נפש כיון שאין כאן ממון הלוה אלא ממון האשה: נמצא כשאנו מבטלין השטר הנז' כאילו אינו יש נכסים לבעל עם נכסי האשה בהדין עירוב'א מיתבא דעתה ואין קפידא אם יעלו היורשים מנכסיה כיון שגם היא נוטלת מנכסי הבעל וכשנאמר לקיים השטר הנ"ל כאלו אין לבעל נכסים שיטלו כל נכסיו בנותיו מכח החוב ואין להם שליטה על נכסי נדוניתה מד"ת כיון דאין כאן דין התקנה כמ"ש. קנצי למלין שזכתה האשה הנז' בדינה כדכתיבנא, החותם פה צפרו שלהי חשון שנת אף נחלת שפרה עלי לפ"ק וקיים:
שאול ישועה ס"ט: