אור ברסלב
אבני צדק (פנט) סימן קלח

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן קלח

סימן קלז

ריש קידושין

מתני' האשה נקנית כו' בשטר כו' פרש"י שאין בו ש"פ כו' הקשה המקנה אדר' חסדא בגטין כ' דאמר יכילנא למפסל גיטי דעלמא שנאמר ונתן ואין בו ש"ס דא"כ ויצאה והיתה נבעי גם בקידושין ש"ס ונלענ"ד דתוס' הקשו לקמן אי אמרה ניחא לי בפחות מש"פ וכ"כ יש להקשות יותר אי אמרה לדידי שוה פרוטה כעין לקמן גבי פדיון הבן ועיקר התירוץ מחמת דנאמר כסף ולא תליא בדידה דלשון כסף משמע שוה פרוטה באמת ולפי"ז י"ל דהיינו דוקא לשון כסף אבל לשון נתינה דקרא כל דמקרי בר נתינה לגבה מהני ולפי"ז חילוק גדול בין קידושין לגט דבקידושין מתרצה רק בקידושי כסף לא מהני אם הוא פחות מש"פ מחמת דנאמר כסף אבל בקדושי שטר דלא מחמת כסף רק מהקישא דגט ושם נאמר ונתן כו' ומאחר דהיא מתרצה וחשוב בעיני' שטר זה לש"פ נתינה חשובה מקרי לגבי דידה משא"כ גבי גט דאינה מרוצה בכה"ג שפיר אמר ר' חסדא.

תוס' ד"ה ב"ש כו' ואע"ג דאי קיבלה קידושין מאחר כו' כלומר והלך למדה"י והיינו לשון מאחר ולא נודע אנה הוא.

בגמ' מ"ש הכא כו' פרש"י ליתני מתקדשת ותמהו ע"ז כמ"ש בחי' הרשב"א דהו"ל לפרש לתני האיש קינה רק בגמ' לא משמע כן דא"כ מאי משני ע"ז אבל מ"מ קשה דלא פריך כסדר ונלע"ד דענין קנין באשה צריך להבין במה מקרי קנין שלו וכי איזה קנין יש להבעל עלי' במה שקידשה דעדיין אסורה עליו כנדה דכלה בלא ברכה כו' וגם אינה יורשה ומעשה ידי' אינם שלו וגם הפרת נדרים אינו לגמרי ואפי' מה שנקרא בתורה קנינו דהיינו לענין אכילת תרומה נמי אסורה רק כ"ז מדרבנן ולכן לישנא דקידושין דהיינו לשון איסור הו"ל למתני ולא לשון קנין ומשני דאקרא קאי ובקרא נא' קיחה והיינו קנין דבקרא יש שייכות ללשון קנין ופריך א"כ נתני התם נמי לשון קנין כמו הכא לישנא דקרא כ"כ התם ומשני מעיקרא תני לישנא דקרא אבל התם תני לישנא דרבנן דאסר לה כו' אבל קנין אין לו בה מדרבנן כנ"ל ומקשה עכ"פ במתני' דהכא דאקרא קאי הול"ל האיש קונה כו'.

תוס' ד"ה בפרוטה כו' דפרש"י גלי קרא בע"ע כו' הקשה הנ"י ע"ז ע"ש ועיי' בריטב"א ובלא"ה ק' הא בהדיא נאמר אין כסף לאדון זה כו' ומיירי בקידושין הרי דמועיל שו' כסף ולמ"ד דהו"מ לחלק בין קידושין ע"י האב דהוי כעין מכירה ומזה מיירי התם משא"כ קידושין ע"י האשה עצמה דלא הוי כמכר.

גמ' ע"ב אי איתני קונה הו"א בע"כ כבר כתבתי במ"א בענין קושי' הרשב"א והפנ"י ג"כ הקשה איך ס"ד קנין בע"כ ואי מחמת דקיי"ל תלו' וזבין זבינ' זביני וכ"כ בקידושין ג"כ הדבר קשה הדבר דמ"מ ודאי איסורא רבה עביד כעין דאמרי' התם בב"ב הוא עשה שלא כהוגן כו' דהוי כעין גזל ואיך ס"ד דמיירי מיני' מתני' והתוס' הקשו א"כ איך תני ברפ"ב האיש מקדש דהו"א בע"כ ואפשר ליישב דודאי בע"כ ממש אין הו"א כלל רק הכא תנא אקרא קאי דמיירי בקידושי ע"י אביה דנאמר את בתי נתתי דבנערה מיירי ובכה"ג אמרי' דאי בעי מסר לה למנוול כו' ואפי' בע"כ של בת יש לו כח דכל שבח נעורים לאבי' רק מ"מ מדרבנן אסור וק"ו הוא דהא אסור לקדש בתו קטנה כו' עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה כ"ש נערה שאמרה בפי' שאינה רוצה והיינו דקאמר הכא דמ"מ איסורא איכא לקדש בע"כ אף שאבי' מקדשה אבל במתני' דלקמן ליכא למטעי דהאיש מקדש בע"כ דהא בהך מתני' נאמר הך דהאיש מקדש את בתו נערה כו' דדייקינן מינה דוודאי א"א לומר שיהי' מותר לקדש בע"כ דידה וליכא למטעי כלל מחמת ק"ו הנ"ל וא"ש קו' התוס' וכל הקושי' לפענ"ד.

בפרש"י דאבי' שייך כו' אין לו ביאור דהא לא ידעי' קדושין כלל וע' במהרש"א בתוס' וראיתי ברש"י דכתובות פי' קדושי ביאה וע"כ ס"ל דקדושי ביאה שפיר ילפינן מנעורי' בית אבי' דהוי איסור ולא ממון דגוף הקידושין.

דף ה' אמר ר"ה חופה קונה מק"ו כו' אף דבקרא נאמר הי' תהי' כו' ואח"כ נאמר בית אישה כו' משמע דצריך ב' עניני' קידושין ואח"כ חופה י"ל דיבר הכתוב בהווה דהדרך כן דהא נותני' לבתולה יב"ח כו' אבל אם מרוצי' שניהם שיהי' הכל בפעם א' הוא בלא כסף והיא בלא תכשיטין יוכל להיות מבואר מזה דהיינו קונה וגומר כאחד וגם בלא"ה לפרש"י דמיירי כשהאב מוסר כו' אייך שייך מוסר שני פעמים הא כבר מסר תחלה וע"כ דבאמת הכל הי' בפעם א' קונה וגומר ואפשר לומר דלעיל פי' רש"י כן דא"ל דמתני' ממעט חיפה בגדולה דסתם חופת כגדולה היינו ייחוד הראוי' לביאה והא לב"ה הן הן עדי ייחוד כו' וע"כ בקטנה דהוי רק מסירה ואפי' לשלוחים מהני.

גמ' מה כסף שאינו מאכיל בתרומה כו' אלא פריך הכי כו' י"ל דהכל חד לכך תקנו חכמים שאינו מאכיל משום שאינו גומר ולהבין יותר דענין נישואין לכאו' הוי כקניני חפץ מטלטלין דצריך כסף ומשיכה ומדאו' כסף לבד לר' יוחנן ואז יוכל ליקח החפץ כ"ז שירצה בלי מוחה ומשיכה היינו שמוסרו לידו או שאומר לך משוך וקני ובאשה בעי תרתי ובכסף לבד אף דמועיל לענין איסור אכ"ע אבל לא יוכל לקחת אותה לאשה בלי רצון אבי' והיינו החופה ובזה יש לפרש לקמן דא' שכן פודין הקדישות כו' לכאו' י"ל הכונה דהקדש הוי שינוי השם כשינוי מעשה וכאלו הוי שינוי בעצמיות ועיין מהרש"ל שתמה אהך דמה לכסף שכן פודין כו' ולהנ"ל י"ל הכונה משום דבכסף קונה את ההקדש ויוכל ליקחו מיד אבל במשיכה לא קנה את ההקדש והיינו כאן חופה דהוי מסירה כעין משיכה דלא מהני בהקדש כמ"ש תוס' בבכורות בפ"ב:

ולכאו' יש לפרש מ"ש שכן קונין בע"כ כו' היינו דהוי מעליותא בזה כעין הא דתנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח שיש לו הכח והממשלה בזה הדבר כ"כ בכסף לו הממשלה לקנות בכסף אבל מה שהאב מוכר ל"מ ועדיין קשה לעיל מה קאמר אמה העברי' כו' ועכנ"ל חילוק בין כסף דעבדות לקידושין אפי' בדעת אבי' דבכסף דעבדות מיד שנותן הכסף הוי לו הממשלה לשמש עם העבד וכ"כ אמה העברי' משא"כ מה שיוכל לקדש בכסף אפי' בדעת אבי' אין לו הממשלה ליקח אותה לאשה עד שהיא תתרצה או יתרצה אבי'.

תוס' ד"ה ומה כסף כו' עיי' במהרש"א מ"ש דקונה פשיטא מדגומר ול"ב ק"ו רק לענין דקונה וגומר כהדדי וק' דא"כ ל"ל ובעלה כו' נילף מיבמה וא"ל ש"ה דזקוקה ועומדת כו' דהא לא עדיף זיקה מאירוסין ונלע"ד דא"א למילף רק מה דדמי בגדר א' דהיינו קידושין הכנה לאישות וכ"כ חופה גמר הכנה לאישות אבל הכנה מאישות א"א למילף ולומר כמו דבעילה הוי אישות כ"כ יהי' הכנה לזה צריך קרא בפ"ע כו' ועי"ל מה דאמרי' שכן זקוקה ועומדת דהיינו שיוכל לישאנה בע"כ דהא יוכל ליבמה באונס משא"כ קידושין וכל קניני סתם אשה דא"א בע"כ והיינו לשון זקוקה שכבר זקוקה וקשורה בו שא"צ קנין כשאר קניני דאישות דצ"ל דוקא מדעתה ולכן א"א לדמות להדדי כנ"ל.

וביבמות דף נ"ז ע"ב יש חופה לפסולות פרש"י בלא קידושין וכ"כ הרמב"ם אף דמבואר בסוגיין דחופה לא קני מ"מ ס"ד לפסול אותה מתרומה אבי' והיינו משום דהא חזינן דארוסה לר"מ פסולה וע"כ מתקנת חז"ל שגזרו מחמת שמשתמרת כו' להיות כאלו כבר נבעלה כ"ש בחופה אף בלי קידושי' שגזרו דהא נראה שבודאי תבעל בקרוב ע"י קידושין וקאמר די"ל להיפוך דמ"מ קנין דקידושין עדיף ולהתוס' והפוסקים דמיירי אחר קידושין א"כ לרש"י א"ש בפשיטות וגם לר"מ דקידושין ג"כ פוסלין נ"מ לקניני דחופה כמ"ש בחי' הרשב"א שם וי"ל למ"ש אאמ"ו זצלה"ה בס' מרי"ח דתליא בהא דכל מלתא דא"ר כו' אי עביד ל"מ ומ"מ קידושין מהני כדאיתא התם ופליגו אי מדמינן חופה לקידושין או לא.

ועי"ל דוודאי י"ל דחופה לא קני רק אם יוכל להיות ביאה בעת ההיא וכמו להרמב"ם דס"ל חופת נדה לא קני אף דראוי' כשתטהר משום דבעינן דבשעת חופה תהי' חזי' לביאה ואפשר לומר דחופה בפסולות תליא בפלוגתא דאביי ורבא בגיטין דף פ"נ גבי הרי זה גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר אי מקרי חזי' מאחר דאפשר ע"י שתעשה איסור וא"ל א"כ נדה נמי זה אינו דבכוונה תליא מילתא דכאן בפסולות הדברים מוכיחים שכיוון לאיסור משא"כ בנדה וודאי לא כיוון באיסור רק כשתטהר ולכך לא מהני כמ"ש הלח"מ ושאר מפרשים בדעת הרמב"ם כנ"ל.

בסוף הסוגי' כי יהבה לדידי' ובפרש"י והק' הפנ"י הא מה ס"ד דאיך מצינו קנין שהמוכר ישלם להלוקח ולענ"ד כמו שפירשתי מ"ש רש"י בריש המס' עמ"ש מ"ש דתני כו' דנתני מתקדשת משום דע"י קידושין אין לו בה שום קנין רק מה שאסורה לעלמא והיינו ענין קידושין רק דהקרא קרא לי' קנין והינו אחר דנאמר כי יקח אבל אי לא נאמר כי יקח ס"ד דאינו קנין כלל רק ענין איסור וא"כ יוכל להיות ג"כ להיפוך היא תתן מעות להבעל שיהי' ענין הקידושין כשחפיצה בו ביותר וע' במקנה.

דף ל"ח בגמ' ג' מצות נצטוו ישראל כו' במקנה הביא קו' הבה"ז על הפו' דחדש אינו נוהג בשל גוי הול"ל עוד ק"ו לערלה ותי' דלטעמ' דקצירכם כו' או קיי"ל כחזקי' דג"ה מותר בהנאה ילפינן מקצירכם למעט של גוי' ע"ש וצ"ע הא אנן קיי"ל כר' אבוה והא דג"ה מ"ב היינו משום כשהותר' כו' ולא מטעמי' דחזקי' ועו"ק הול"ל איכא כין חזקי' לר"א חדש בשל גוי וע"כ דזה משמעות הקרא לכ"ע דקצירכם ולא של גוי' וביותר למ"ש הצל"ח דאליבא דר' יודא א"צ ילפותא להיתר הנאה כמ"ש הירו' וע"כ דרשי' ולא של גוי' וק' עדיין כנ"ל.

והנ"ל בזה וניישב ג"כ מה שהקשה המקנה בתחלת הסוגי' למ"ש הירושלמי דמתני' דוקא במה שנוהגים בשל גוי א"כ מ"פ הרי תפילין ופ"ח כו' והנ"ל דצריך להבין תירוץ הירושלמי דלא נקט מה שאינו נוהג בשל גוים דמ"מ הו"ל למתני דוודאי בכל הני חובת הגוף נכלל מה שאינו נוהג בשל גוים ולמה ישמיטנה והנ"ל עפמ"ש המקנה דמשמעות הגמ' לקמן דמתני' רבותא בא לאשמעינן ונחזי אנן הנה חובת קרקע היינו כעין ערלה שהחיוב על גדולי קרקע ואינו תלוי בגוף הישראל כלל ולפיכך תפילין חובת הגוף ממש אבל חלה ממוצע דא"א למחשבי' חובת קרקע דהיינו רק כשהחיוב על הקרקע וגידולי' דא"כ אין נ"מ בין ישראל לנכרי מאחר דהחיוב הוא חל על גדולי קרקע וע"כ צריך אתה לומר עיסה של ישראל ואז חייבת וא"כ צריך אתה לצרף שם גוף הישראל ודומה לחובת הגוף וזה י"ל כוונת הירושלמי דחלה אינו רבותא כ"כ דהא אינו נוהג רק בשל ישראל ודומה לחובת הגוף משא"כ ערלה הוי רבותא יותר וכ"ז למאי דמסקינן לחלק בין חובת הגוף לחובת קרקע שפיר י"ל כתי' הירושלמי אבל בס"ד דבהבאה תלי' ל"ש לשנוי הכי שפיר פריך מפטר חמור וא"ש קושי' המקנה כנ"ל ולפי"ז א"ש דלא הומ"ל ק"ו מחדש בזה דאינו נוהג בשל גוי' דאדרבא הא בורכא דמאחר דאינו נוהג בשל גוי מה"ט לא דמי לחובת קרקע רק דמי לחובת הגוף ונוהג בח"ל משא"כ ערלה דנוהג גם בשל גוים מבואר דהחיוב על הקרקע והיינו חובת קרקע שהוא בא"י לבד וכנ"ל נכון.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה