אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן קכ
לכבוד הה"ג מק' שעביז במדינת רוסיא.
בחה"מ העבר קרב לפני איש א' ממחנותיכם ושמו ישעי' ב"א שהוא כעת מלמד ביישוב קאלטוואסתר במדינה זו הראה לי מכתב מאשתו שמבקשת ממנו ג"פ ובשולי היריעה מכתב ע"ח ממעכ"ה לאמר אחרי כי רב הדרך וא"א לשלוח שליח ע"כ ישלח הגט ע"י הבי דואר לשליח דמחנותיכם שמו ישראל בן ציון ב"מ כי כן כבר נעשה מעשה בשנת תקצ"ח נשלח גט מק' בראד באופן זה ובאמת דבר חדש הוא במדינה זו רק אחרי שגם מאאמ"ו הגאוה"ק שמעתי דבמקום עיגון רשאי לעשות כן ובחפשי באמתחת הכתבים שהניח אחריו ברכה מצאתי את אשר דיבר בזה בזה"ל בענין לשלוח גט ע"י הבי דואר במקום עיגון דהיינו שהאשה תזמין שם במקומה איש א' שיהי' בתורת שליח הובאה והשליח הא' שקיבל הגט מיד הבעל יעשה את האיש ההוא ממקומכם לשליח ב' עם הרשאה כדת בפני ב"ד והב"ד ישלחו לשם את הג"פ וב' הרשאות ע"י הב"ד ודין זה מבואר בש"ע סי' קמ"א סל"ה וכ"ה בטור בשם הראש ור"ת שכן נהגו באשכנז וצרפת רק הרמ"א שדא בי' נרגא וכ' די"א דאין למנות שליח ע"י כתב וגם בד"מ כ' וע' ס"ז כתבתי די"א דאין למנות כו' חפשתי ולא מצאתי וכ"כ בס' בית מאיר שלא נמצא בד"מ ע"ש וי"ל דגם הרמ"א לא מיירי רק כשמינה אותו בכתבו שלא עפ"י ב"ד אבל כשמינהו בב"ד ובהרשא' מקויימת ש"ד גם י"ל דהתם מיירי בבעל עצמו שאינו רשאי לעשות כן אבל כששליח עושה שליח ב' בב"ד עם הרשאה מקויימת רשאי לעשות כן כמ"ש בסי' קמ"ב ובב"ש שם וזה שנתיים ימים הגיע אגרת מהבד"צ דק' בארדיטשוב ע"ד בורח א' שהי' במדינתינו וביקשו ממנו לעשות כן לשלוח הגט ע"י הבי דואר ליד שליח ב' וכתבו שכן נהגו ועשו כמה רבנים מובהקים במדינתם לשלוח גט פב"ד באופן זה במקום עיגון עכ"ל אאמ"ו זצלה"ה.
וכשאני לעצמי נתתי לבי לחקור בענין זה וזה יצא ראשונה ע"ד הב"מ הנ"ל דמי המה החולקים דמה שציין בבאר הגולה על הגאונים זה וודאי לא יתכן כמשמעות ד' הד"מ הנ"ל וע"כ דקיי"ל כהמון הפו' דמעשה קוף בעלמא עביד וגם משמעות המרדכי סי' שס"א והג"א דגם בה"ג מודה בשליח א' השולח לשליח ב' ע"ש גם ענין המינוי שליחות ע"י כתב לית מאן דפליג כמבואר בראשונים גיטין כ"ט וברא"ש פ' מי שאחזו ובמרדכי שם הביאו הד"מ סי' ק"ב ומבואר שם דהבה"ג גופי' כ' דאפי' ש"ק תוכל לעשות פ"י כתב גם בח"מ סי' ל"ה סק"ו תמה על הרמ"א שם בזה דוודאי קי"ל כהמון הפו' דאפי' לכתחילה מהני ע"ש אמנם לפע"ד כוונת הרמ"א למ"ש בד"מ אות ט"ז בשם הסדרים שהשליח צריך לקבלו מהבעל כמו האשה בעצמה שלא יהי' ע"ג מעג"ק ולזה כיוון ג"כ הרמ"א בסדר הגט סעי' ל"ג שכתב דבמקום דאפשר נוהגין שלא לעשות שליח שלב"פ היינו מטעם זה ולכך ציין הרמ"א שם למ"ש בסעי' צ"ז וצ"ח דשם מבואר שצריך למסרו כמו להאשה בעצמה וכ"ז לכתחל' במקום דאפשר אבל בכה"ג דא"א בע"א בוודאי לא החמיר הרמ"א כלל וגם פשט לשונו כאן הוא רק אלכתחלה ובפרט במקום עיגון כי האי וודאי הוי כדיעבד ובפרט דא"א בענין אחר ועיי' בס' תורת גיטין כ' שהוא רק חומרא בעלמא דמדינא וודאי מהני בשליח מהבעל ט"ג מעג"ק ומ"ש ונתן בידה קאי אנתינה ליד האשה ע"ש וכ"ש המסירה מש"ר לש"ש דתחלתו וסופו נתינה מעליא איכא כנ"ל דהרמ"א לא החמיר רק מצד המנהג לכתחלה במקום דאפשר וכמ"ש בסה"ג שם להדיא דבמקום הדחק גם לכתחלה מותר דמדינא אין כאן חשש כלל ולא נהגו כן רק בכדי שלא לחלק בין מסירה למסירה לענין טגמע"ק. והנה בעיקר פלוגתת פוסקים הנ"ל סברת האוסרים הוא דחיישי' שלא יהי' יד גוי באמצע השליחות דלא ליתי למסמך עלי' לשליח ממש וכעין דאמרי' לענין עדים בדף ט' אבל הרא"ש וש"פ החולקים ע"ז ס"ל דלא דמי כלל בשלמא התם שהם עדים יש חשש דיסמוך עליי' כשאר עדים אבל כאן גוי זה אין לו שום שליח כלל לא אתי לאחלופי בשליח דהא הגוי אינו שליח רק מעשה קוף אמנם כ' הב"י בסי' ל"ה דגם האוסרים הוא רק בגט דשם גט עליו אבל בקידושין דקודם שבא ליד האשה כסף בעלמא הוא ואין עליו שם קידושין כלל ל"ח כלל ע"ש ומזה נ"ל דבר חדש דלענין ש"ק ע"י גוי כהנ"ל לית מאן דפליג דדמי לקידושין הנ"ל וא"כ הי' מקום לנהוג כן דאין כאן בית מיחוש רק דבלא"ה אין נוהגין בזה"ז לעשות ש"ק רק בשעה"ד במקום דא"א ובכה"ג גם בש"ה קיי"ל דמותר אפי' לכתחילה כמש"ל ועיין בט"ז סי' ל"ה סק"ח שהק' לפי"ד הב"י ל"ל להק' מרדוש להסברא ראינו גמר מעשה אולי לא תאבה האשה ע"ש ובאמת סברת הב"י הנ"ל מבואר בש"ג רס"ב דקידושין ובתוס' רי"ד ע' בקצוה"ח סי' רמ"ד שהאריך בזה ובאמת הק' מרדוש הוצרך לסברתו בכדי לכלול כל קידושין שבעולם אפי' בקידושי שטר דלסברת הב"י דמי לגט וז"פ.
ועיי' בפנ"י בדף כ"ט בענין שליח של"נ לגירושין האריך שם ורוצה להסכים עם הבה"ג וסייעתו ע"ש באריכות אמנם לפי סברת הק' מרדוש הנ"ל אין כאן קושי' דודאי התם בתורת שליחות אתינן עלי' דהתם לא עשהו שליח בכתב רק דהאי גברא יעשה לאב"מ שליח הגט לענין זה בעי' שליחות ג"כ ולא דמי כלל לעובדא דידן דעושה בעצמו השליח בכתב שלב"פ ואין הנכרי עושה מעשה קוף רק הא דאמר התם דא"י למסור לב"ד היינו מכח מילי למ"ל דלפי סברת הקדוש הנ"ל בכה"ג חשיב מילי דהא אין בידו לכפות את אבא ב"מ אם לא יאבה להיות שליח ובזה אף דחשיב שליח מ"מ א"י למסור לאחר מכח מילי רק דצריך לעשות בעצמו וכן מצאתי בס' קצוה"ח סי' רמ"ד הנ"ל שכ"כ לתרץ קו' הפנ"י ע"ש שהאריך ובס' בית מאיר כ' קצת בענין אחר אבל עכ"פ הסכים לזה דהאי גברא הי' שליח ולא מעשה קוף בעלמא ע"ש ועיי' בס' תורת גיטין דלא נחית לכך.
עוד נ"ל ליישב קושי' הפנ"י הנ"ל עפ"י סברת המרדכי ס"פ התקבל מ"ש לחלק בענין מילי דדוקא כתיבה מקרי מילי דלא ניתן להשליח כח על גמרו של דבר ע"ש והיינו דקאמר שליח של"נ לגירושין כלומר שלא ניתן לו כח לגמור מעשה הגירושין הוי שליח של מילי דא"י למסור רק מחויב בעצמו לעשות שליחות כנ"ל ובלא"ה כל החששות שכ' הפנ"י שם לקיים דברי הבה"ג לא שייכו בכה"ג דנמסר ע"י הב"ד ובפרט כששליח א' עושה שליח דל"ש קפידא דמאי איכפת לי' לשליח ולא מצינו כן רק בבעל וגם במה שהאשה מזמנת אותו לשליח שם תחלה לש"ה דמי לנפילה דחד דל"ח ועיי' במרדכי גיטין סי' שמ"ח בשם הראבי' דאין מקום לחוש שיעשה את הגוי שליח דכ"ע ידעי דאין שליחות לגוי ועוד דהא בפי' ממנה בכתבו את הישראל לשליח ע"ש ומ"מ י"ל דהאוסרים ס"ל מאחר דלענין זה שייך ג"כ שליחות כמו העובדא הנ"ל לעשות את אבא ב"מ לשליח ובכה"ג דעשה בפי' הגוי לשליח לענין זה וודאי לא מהני בזה חששו שיעשה הגוי לשליח לענין זה למסרו לשליח וכ"ז גם כן ל"ש בנ"ד כלל וגם דבאמת קיי"ל כהמתירין דל"ח להאי חששא כלל.
ובמ"ש המרדכי שם עוד דמה דפסל במתני' דף כ"ג היינו ההבאה והמסירה לאשה ככל לשון הובאה דגיטין ע"ש זה וודאי נכון דאל"כ הול"ל הכל כשרים להוליך כו' דהא בעי למתני הדין כאן מי הראוי להיעשות שליח הול"ל מי ומי ההולכי' כדנקט בריש מכלתין בלשון חכמים להוליך וע"כ דהני פסולים הם רק לענין ההבאה והמסירה ליד האשה אבל ההולכה מיד הבעל לבד הוא רק מעשה קוף וכנ"ל ובזה נסתלק קושי' התורת גיטין בסי' קמ"א סעי' ל"א ע"ש וכן ראיתי בחי' אאמ"ו זצלה"ה לדחות כן קושי' התו"ג הנ"ל וז"ל דוודאי הא דתנן במתני' הכל כשרין להביא כו' היינו רק למסרו כו' וראי' ברורה לזה דלעיל דף ה' פריך לרבה ממתני' דהמביא גט וא"י לומר בנו"נ כו' אילימא חרש כו' והתנן הכל כשרין כו' ואי ס"ד דמתני' מיירי אפי' בשליח של"נ לגירושין מ"פ הא כפיר מצי איירי בין בחרש או נכרי ועבד שממנה על ידם בכתבו שליח אחר ושם אין הפסול רק שאינו יכול לומר בנו"נ ומש"ה מסיק במתני' שם דיתקיים בחותמיו אע"כ דלשון המביא גט משמע למוסרו ליד האשה דוקא עכ"ל אאמ"ו זצ"ל ועוד האריך בזה והו"מ להביא דברי המרדכי הנ"ל דמבואר כן ובחידושי לריש גיטין יישבתי בזה ע"נ מה שפרש"י ושליח זה הבעל עשאו ש"ה הכוונה מאחר שנאמר המביא כו' דהוי משמע שכל מביא אף שהוא לא הי' השליח שמסר הבעל לידו צריך לומר כו' ובאמת ז"א דשליח האחרון אצ"ל בנו"נ ולכך פרש"י דשליח זה עצמו הוא המביא הוא המוליך שעשאו הבעל ש"ה ומסר בידו הגט ולפע"ד אילולי החשש אם יש נאמנות לעבדים לענין בנו"נ עיי' ביור"ד סי' א' בש"ך סק"א אבל אם הי' נאמן בזה הי' נ"ל דאפי' שליח יוכל להיות לענין זה להוליך גט ליד השליח כהאי עובדא דאב"מ ודלא כהת"נ הנ"ל וכן ביארתי בחי' דאפי' לדעת החולקין על הר"י מיגאש וס"ל דאין עבד יכול להיות שליח אפי' להולכה מבואר מפרש"י דבזה הם שווין דכמו דש"ק המעשה גירושין נגמר על ידו כ"כ בש"ה המוסר ליד האשה המעשה גירושין נגמר על ידו וממילא גם ש"ה חשיב גמר מעשה ולכן עבד פסול דאינו בתורת גו"ק אין ענין הגירושין נגמר על ידו משא"כ להיות שליח של"נ לגירושין גם עבד יוכל להיות אפי' בתורת שליחות דודאי גם עבד איתא בתורת שליחות דעלמא דבן ברית הוא רק מטעם שאינו בתגו"ק הוא דנפסל והיינו דוקא לענין שא"י לגמור הגירושין על ידו ועפי"ז אמרתי לפרש הסוגי' בגיטין כ"ג הנ"ל בהא דא' מדקפסיל לנכרי כו' דאין הפי' לדייק מדלא נקט עבד רק הענין כך דהא י"ל ב' טעמים על פסול נכרי א' משום שאינו בן ברית שאינו בתורת גו"ק והנ"מ ביניהם דלטעם א' פסול נכרי לכל שליחות דאינו בר שליחות כלל אבל עבד כשר לגמרי ולטעם ב' גם עבד פסול אך היינו דוקא לענין גמרו של גירושין א"י להיות על ידו שאינו נעשה שליח לגרש אבל מ"מ הוא בתורת כל שליחות דעלמא ויש נ"מ גם בנכרי לענין נכרי ונתגייר ולכן מאחר דמבע"ל איזה טעם אמת לכן פשט ר' אמי מדפסל לנכרי במתני' דלגמרי פסל לי' אפי' בנתגייר ממילא ע"כ דאינו מטעם תורת גו"ק רק משום דאינו ב"ב וא"כ אין לנו הך סברא כלל דתגו"ק דנכרי טעמא אחרינא איכא מכלל דעבד כשר דבן ברית הוא זהו סברת ר' אמי דלא ס"ל דב' הטעמים אמת הם אבל ר' יוחנן ס"ל ב' הטעמים אמת ותרוויי' צריכי דמכח תג"ק פסול עבד ומשום ב"ב פסול נכרי רק הנ"מ בינותם הוא דעבד ונשתחרר כשר דבר שליחות הוא רק שא"י לגמור המעשה לגרש ואז נשתחרר אבל נכרי דאינו בר שליחות כלל מתחלה אפי' נתגייר פסול ובזה מיושב ג"כ קושי' תוס' לר' יוחנן דס"ל מה"ט לא נקט במתני' עבד דבעי למנקט הפסול גם בנתגייר אח"כ דל"ש בעבד.
יצא לנו מזה דא"צ כלל למ"ש המרדכי דמה נאמר במתני' להביא היינו המסירה ליד האשה דאפי' אי יהי' פי' להוליך מהבעל לבד מ"מ פסל במתני' משום דמיירי בשליחות ממש שליח ממש כהנ"ל דמסרו לאב"מ בתורת שליחות וכן מדויק בלשון הרא"ש למעיין שם אבל אם הנכרי אינו שליח כלל רק מעשה קוף בעלמא עביד אין מקום לפסול כלל לא מדינא וגם לא מגזירה כהסכמות הפוסקים וגם קו' הט"ג ותורת גיטין הנ"ל מיושב בלא"ה לפי"ז דלא דייק כלל מדלא תני עבד רק בע"א כמ"ש ולענין אמירת בנו"נ עי' בס' ב"מ ובס' ט"ג ביד אפרים בס' הס' בסי' קמ"ב סעיף י' בענין דברי הריב"ש שהביא הב"י בסי' קמ"א וכבר כתבתי דמ"מ גם בשעה"ד במקום עיגון אין עושין מהבעל רק משליח א' לשליח ב' כמ"ש אאמ"ו כמו שהסכימו הרבנים שבזמנינו ידידו דש"ת. הק' מנחם מענדל פאנעט: