אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן קיג
לכבוד אהובי מר אחי הרב הגאון מוה' חיים בצלאל האבדק"ק טאשנאד.
בלתי ספק הגיע לידך מכתבי משבוע העברה ובו הבטחתי לשום עין ע"ד כתיבת הנהרות בעירכם אשר ענותנותיך הרביאני להודיע דעתך הרמה והנשאה ולומר שאינו נכון לכתוב נהר מיקאפאטאק בגט מחמת ב' ריעותות א' שהוא חוץ לעיבורה ואין מסתפקין ממנו כל עיקר ב' שהנהר קטן מאוד עד שלפעמים יחרב ויבש לגמרי אלא שהיית חושש ללעז גיטין הראשונים וע"ז כתבת מאחר דבדיעבד כשר אף כשאין מסתפקין כלל ליכא חשש לעז גם בחשש שמכזב מימיו רצית לחלוק על הג"פ סי' קכ"ח סקל"ז דס"ל דבעת שמכזב אין לכתבו לכ"ע דא"כ איכא חשש לעז ממ"נ דהא בניתוסף צהר הוצרך המהרי"ל לטעם דדומה לבבל בורסיף וזה ל"ש כאן דאינו מפורסם כ"כ וע"כ דבכל ענין שם נהר עליו ועכ"פ גיטין הראשונים כשרים בדעבד ואין חשש לעז וודאי יש לנהוג מכאן ולהבא שלא לכתבו עכ"ד.
בעין שאלה זו ראיתי בהתחלת ס' טיב גיטין ד' קארמן מהרב מוה' משה מסאנדיגערי ורציע הגמרא גיטין דף ה' ע"ב בר הדיא בעי לאתויי גיטא כו' צריך אתה לעמוד על כל אות ואות כו' א"ל לא צריכת וכ"ת אעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז כו' ובפרש"י לא צריכת אלא בשיטה אחת יע"ש יש להבין מה לעז איכא הא הוא עצמו אמר אעביד לחומרא והיינו רק חומרא בעלמא לכתחלה דהרי לפנינו דלא ס"ד לפסול בדיעבד ומה חשש לעז איכא לראשונים וצ"ל עיקר החשש למ"ש תוס' שם דלכך סגי בראה שיטה אחת דאמרי' מסתמא סיימו לשמה א"כ כשיראו העולם שמחמיר לראות כל הגט ולא סגי לי' בשיטה ראשונה לומר דמסתמא סיימו לשמה יובן מזה דחשש שלא סיימו לשמה ויש חשש לעז שגיטין הראשונים לא נכתבו כולו לשמה והוי ססול דיעבד וכל כה"ג שהחשש לעז נמשך מחומרא זו על פסול דיעבד וודאי חיישינן כנ"ל עיי' סרי חדש או"ח סי' תצ"ו אות י"ב מה שהאריך בזה וגם הוא הביא האי חילוקא שכתבתי לקמן בד"ה הנני עומד כו' לחלק בין קום ועשה לשוא"ת הגם שיש לחלק קצת דהתה לא מנכר כ"כ מ"מ י"ל כן.
אמנם עדיין צ"ב התינח לשיטת התוס' דס"ל שיטה ראשונה כמשמעה אבל לפרש"י רפ"ב דשיטה ראשונה היינו המורף כולו וא"כ מאי חשש נמצא בזה לראשונים בדיעבד הא אפי' לא נכתב הטופס לשמה כשר בדיעבד והי' נ"ל דרש"י ס"ל כשיטת הר"נ בסוגי' דמחובר דס"ל דחשש לשמה במקום דשכיח גם בטופס פסול בדעבד ולא דמי למחובר דלא שכיח כ"כ ושאני חש"ו דלא שכיח כלל אפי' לכתחלה כשר ובתה"ד סי' רכ"ח כ' עוד טפם להחמיר בחשש לשמה משום דאין בקיאין כפי' התוס' דמזלזלו בדרשא זו גזרו טפי כדי לעשות חיזוק לתורה פ"ש ובלא"ה מה שהק' הר"נ מחש"ו דכותבין הטופס לכתחלה אינה קושי' לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דתרוויי' בעי' עע"ג ודוקא בטופס ולפע"ד הרמב"ם הוכיח כן דע"כ לא סני בעע"ג לבד וליישב ג"כ מה שהק' הר"נ ממ"נ אי גזרי' טופס אטו תורף גם עע"ג לא מהני ע"ש וי"ל דהרמב"ם הוכיח דע"כ ודאי פע"ג לבד לא מהני דהאי מתני' לענין לכתחילה איירי ואכ"ק מ"ש שחיטה דאמרי' בחולין אין מוסרין להם לכתחלה אפי' בעע"ג ולמה בגט מותר לכתחלה בעע"ג וע"כ משום דהוי גזלג"ז דהיינו בפפ"ג יש לגזור דלמא סמכו עליהם בלי עע"ג וטופס אטו תורף וגזל"ג לא גזרינן ומה דלא אמר ריא"ש מיד הך מלתא והוא ששייר כו' משום דתחלה הו"מ לפרש דר"ה לר"מ קאי וכמ"ש תוס' בפי' ב' לענין פסול דרבנן וא"כ גם בתורף מותר דהוי גזלג"ז בכ"ע בעע"ג אבל לבתר דמסיק ר"נ אומר הי' ר"מ כו' וא"כ ע"כ ר"ה קא' עז"א דממילא ע"כ מתני' מיירי והוא ששייר כו' דאל"כ ל"מ עע"ג דעדיין נגזר כמו בשחיטה לכתחלה כנ"ל.
ועכ"פ שפיר י"ל בשיטת רש"י דס"ל דאם לא נכתב הטופס לשמה גם בדיעבד פסול רק לענין אם לא ראה השליח כתיבת הטופס הוא דל"ח משום דמסתמא כ' גם הטופס לשמה ובזה מתפרש היטב הלשון לקמן כשהוא כותב התורף לשמה כאלו כותבו לשמה והך כותב היינו כמו הך דאם לא כתב כו' דפי' תוס' לא ראה והיינו דקאמר כשראה רק כתיבת התורף לשמה כאלו ראה כולו דמסתמא כ' גם הטופס לשמה וע"ש בפנ"י אלא דבאמת ז"א דהא מפשוטו מבואר דמה דנייד רש"י מסי' התוס' בהך דשיטה ראשונה כו' היינו משום דהי' דוחק לו לפרש לשון לא כתב כו' דהיינו לא ראה ע"כ פי' כפשוטו שלא כתב כו' ממש דסגי בשיטה ראשונה שנכתב לשמה ולכן פי' דהיינו התורף וא"כ עדיין ק' מאי חשש לעז איכא הא בדיעבד כשר בכ"ע לפרש"י אפי' כ' הטופס שלא לשמה ממש:
ועכנ"ל דבאמת הא מלתא תליא בפלוגתא של רש"י ע"כ דגם מה שבדיעבד כשר לחומרא עושין כן מ"מ חשוב לעז שיאמרו הראשונים לא נעשו בהכשר כאלו לעז בעלמא הוא אף שהגט כשר בדעבד לכ"ע ובזה הבנתי לשון מהרי"ל שהביא הב"י סי' קכ"ה לענין נהר חדש ההוא אמר ג' טעמים דלא שייך בזה לעז לראשונים א' שמפורסם השינוי כמו בבל בורסיף וליכא לעז ב' מאחר דבדעבד שינה כשר ג' דבכה"ג שמוסיפין לשופרא דשטרא ל"ש לעז והנה צריך להבין מה הוסיף בתי' הג' ונ"ל דכך סידור דבריו תחלה רצה לדמות האי מלתא לבבל בורסיף רק משום דאינו מוכרח ויש לחלק ביניהם כמ"ש בג"פ ובטיב גיטין בליקוטי שמות עיירות שלו דשאני בבל בורסיף דנתגרשו היהודים בנתיים ע"כ כ' דליכא לעז מאחר דבדיעבד כשר אלא דהתינח לשיטת רש"י עדיין הוי לעז גם בכה"ג וע"כ תי' דבכה"ג דהוי רק לשופרא דשטרא כו' וכוונתו דודאי מה שהוא נוגע בעצם הדין פסולו והכשרו של גט י"ל דאיכא חשש לעז גם פסול לכתחילה שעשו שלא כדין ח"ו אבל מה שהוא רק לשופרא דשטרא ואינו בגדר דין כלל ולא נוגע בהכשרו של גט ליכא לעז אם הראשונים לא עשו הך שופרא וזה הוי רק שופרא דשטרא שאינו רק מבאר יותר דברים סתומים ולפרש יותר איזה עיר ע"י הנהר אחר כותבי זה ראיתי בג"פ סי' קכ"ה ס"ק א' ובשם התה"ד הרבה חילוקים בענין חשש לעז ע"ש ומה שהקשה מהא דאתקין רבא מיומא דנן ולעלם ול"ח ללעז לדברי המהרי"ל הנ"ל א"ש ע"נ דהא התוס' בגיטין דף ע"ב כתבו בהדיא דרבא רק לשופרא דשטרא תיקן וכבר נתבאר דבמה שהוא רק לשופרא לכ"ע לא שייך חשש לעז כלל אמנם בב"י לקמן אות י"א מבואר דחולקין בזה על המהרי"ל והנה ל' הב"י אינו מוכרע כ"כ מ"ש לענין בורות ואגמים שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו כו' די"ל דאינו מטעם לעז רק שלא לשנות דבר מעצמה שלא יהי' כאו"א בונה כמה כו' אבל מדברי הדג"מ לענין מעיינות מבואר להדיא דאף מה שהוא רק לשופרא דשטרא חיישינן ללעז הראשונים דלא כמסקנת המהרי"ל הנ"ל ולכאו' י"ל כמ"ש הב"ש דהד"מ ס"ל דמהרי"ל לא סמך אהא סברא דלשופרא גרידא רק משום דהא באמת נתוסף נהר ומפורסם כתי' הראשון רק משום שיש לחלק דלא דמי כ"כ לבבל בורסיף וכנ"ל ע"ז הוסיף בטעם דלשופרא דשטרא וכה"ג שהנהר מפורסם קצת וגם שופרא דשטרא הוא דל"ח ללעז אבל בחדא לבד עדיין יש חשש לעז ולכך בהני מעיינות לא ניתוספו רק שלא נכתבו ואפי' נתוספו מ"מ מינו מפורסם כנהר לא סמכינן אהאי סברא לבד דשופרא דשטרי שלא לחוש ללעז הראשונים כנ"ל אלא דא"כ הדק"ל מהאי דאתקין רבא בגיטי כו' דמבואר כמהרי"ל דבשופרא דשטרי ל"ח ללעז והגם דיש מקום לחלק קצת בין הנך שופרא מ"מ נ"ל נכון כשיטת התה"ד והג"פ שם דשאני הך דרבא דחשש ללעז גיטין הבאין ולכן לא חשש להראשונים ודוקא במקום שאין חשש להבאין הוא דחיישינן ללעז הראשונים ע"ש.
הנני עומד מרעיד זחלתי ואירא מחות דעי מה לעשות לעירנו מכאן ולהבא אם לכתוב בו נהר מיקאפאטאק עומדים לנגדינו ב' הריעותות הנ"ל ואם נשנה עתה שלא לכותבו איכא לעז גיטין הראשונים אם נאמר שלא נכתב שם גט כלל מכאן ולהבא ג"כ איכא לעז כמ"ש הנוב"י מ"ת דבזה יש הרגש ללעז גדול מאחר שמעול' הי' כותבין בה גיטין הגם לדברי התה"ד והג"פ הנ"ל י"ל בכה"ג יותר אנו צריכים להשגיח על מעשינו ולא לחוש ללעז הראשונים וגם ע"ז נבהלתי מאוד במה שהוא מיוסד כן מאאמ"ו הגאון זלה"ה להשי"ת אשא עיני ינחני במעגלי צדק ויצילנו משגיאות ויראני בתורתו נפלאות ואען ואומר דיש לנו לומר דלא שייך חשש לעז לראשונים רק אם באו האחרונים להוסיף הך מוסיף גורע הוא בכבוד הראשונים אבל במה שמגרע ופוחת ממה שיסדו הם אין זה נגיעה לכבוד הראשונים וכבודם במקומם מונח ובפרט להנ"ל דיש חקירות הרבה בענין חשש לעז עכ"פ אין לך בו אלא מה שמצינו בדברי חז"ל דהיינו במוסיף ולא בגורע כנ"ל ובזה מה שתיקן ר"ת שלא לכתוב וכל שום כו' ובלא"ה הייתי תמה מה חשש לעז איכא בזה"ז דהא בש"ג שסביב הגהמ"ר ובד"מ בסדר הגט שבסוף הטור בשם רש"י דמה"ט קורעין הגט שלא יהי' לעז עד שמצאתי בנוב"י מ"ת סי' קי"ח שכ' אף שנשרפו כל הגיטין איכא חשש לעז להנשלחין למרחק ע"ש ומ"מ חזי לאצטרפו קצת וע"ש בנוב"י שלא הביא כלל האי סברא דמה"ט גופא קורעין הגט ונבוא על העיון בענין הריעותא מה שהנהר מכזב מימיו הנה מר אחי כו' העיר ע"ד הג"פ דמחלק בין עת שמכזב דאינו נקרא נהר אין לכותבו דא"כ איכא לעז דהא המהרי"ל הוצרך להביא ראי' מבבל בורסיף והיינו מאחר שמפורסם לא הוי לעז משא"כ בנ"ד עכ"ד ולכאו' דבריך תמוהין דאדמותבת מרישא לסיימ' מסיפא דהא המהרי"ל מסיק דזה דכשר בדיעבד או מה שהוא לשופרא ל"ש בזה לעז וא"כ מי יאמר לו דמהרי"ק לא ס"ל לאמת כהני ב' תי' האחרונים של המהרי"ל וא"ל דהכא אי לא הי' מקרי נהר במת שמכזב הוי הלעז גם אדעבד דמאחר בנתוסף ליכא נהר ובכה"ג בכתבו הוי שינוי השם העיר כמ"ש הב"ש בשם הלבוש דזה גרע משינוי שם הנהר דמ"מ שפיר כ' מתא דיתבא כו' אבל שינה וכ' נהר ולא יתבא על נהר א"כ שינה שם העיר ז"א דממ"נ למען דידע במבואי העיר הלא ידעו כי רק עתה פסק המים וע"כ עיקר הלעז מגט לגט שיראו שינוי בהם וא"כ לא הוי לעז אדפבד שיאמרו שחיסרו ב"א שם נהר דהיינו ממש דינו דמהרי"ל וע"כ כוונתך כמו שכתבתי לעיל להשוות דעת הד"מ עם המהרי"ל דגם בתי' בתרא לא התיר המהרי"ל רק בצירוף הא דבבל בורסיף ועכ"פ ס"ל דגם בכה"ג חשוב לעז אם אינו מפורסם אלא דא"כ תחלת דבריך תמוהין מ"ש דאף שאין מסתפקין ממנה מ"מ כשר בדעבד וליכא לעז דהא השתא לפי סברא זו של הד"מ ופי' הנ"ל במהרי"ל ע"כ ס"ל דגם מה דכשר בדעבד חשוב לעז ולענ"ד בלא"ה מכ"ז ליכא השגה על דינו של הג"פ הנ"ל די"ל דכל המקומות דחששו ללעז היינו דוקא בדבר ההוא ההוה ושכיח כגון תחלה מעולם לא כתבו נהר ואח"כ יכתבו בכל גט נהר וכה"ג אבל מה שמזדמן לעתים רחוקים עכ"פ עפ"י מקרה שנתייבש הנהר ולא יכתבו בזה פשוט לענ"ד דלא שייך בכה"ג חשש לעז כלל.
ולכאורה יש לדקדק ע"ד הג"פ הנ"ל שנסתפק אם נקרא נהר בעת שמכזב מימיו לכתוב גם אז בתוך הגט וצ"ע דהא הג"פ והט"ג הביאו כמה פעמים דלשון דיתבא היינו שמסתפקין ממנו וא"כ אף אם ינוח ששם נהר עליו מ"מ איך אפשר לכתוב עתה מתא דיתבא כו' דהא ליכא פתה שום סיפוק בנהר שחרב ויבש ודוחק לומר דמיירי בנהר שבתוך עיבורה של עיר דאז כותבין אף שאין מסתפקין ומפרשין דיתבא כפשוטו היושבת סמוך לנהר רק באמת לק"מ דהא וודאי א"צ להשגיח בכל פעם שכותבין גט אם עתה בעת הזאת הולכין להשתמש בנהר מ"מ כותבין דיתבא כו' ומפרשינן שמסתפקין ממנו וע"כ הכונה דרגילין לשמש בנהר זה ולא אכפת לן כלל מה שעתה ברגע זו אינם משתמשים בנהר דמ"מ שפיר כותבין דיתבא כלומר עה"י רוב משתמשין בו וא"כ ממילא גם אי לא מקרי נהר בעת שמכזב מ"מ שפיר' יכולין לכתוב מתא דיתבא ע"נ כו' היינו דברוב העמים יתבא על נהרי אף שעתה בשעה זו לא יתבא דהא ככל ענין ע"כ הפי' כן מצורף לזה י"ל דדוקא בסתם נהר בלי שם א"א לכתוב כלל בעת שמכזב אבל כל שנזכר בשמו וודאי שמא לא בטיל ותמיד אומרים למשל השרה הסמוך למיקאסאעאס אף בעת שמכזב מימיו מאחר דשמו כך וודאי הוי סימן ולא הוי שינוי כלל דגם בעת ההוא ניכר העיר ע"י סימן השם דלא בטיל.
עוד י"ל היתר בנ"ד ולסלק ג"כ הריעותא האחרת מאחר שהוא חוץ לעיבור ואין מסתפקין ממנו כלל דהנה ז"ל הב"י אם יש בעיר ב' או ג' נהרות כ' הכלבו שצריך לכתוב כולם דיתבא על נהר פו"פ וכ"כ בהגמ"ר כו' אם הנהר רחוק מהעיר יותר מהתחום ובצד העיר מסתפקין ממנה להוליך שם הסיסים וללבן הבגדים כ' הכלבו דצריך לכתבו ומדברי תשו' הרשב"א כו' נראה שחולק בזה שכ' וז"ל נהר שהוא חוץ לעיבורה כו' ואם לאו לא יכתבו כלל דיתבא על נהר כו' יעו"ש ומאחר שמצוה להשוות המחלוקת הי' נלע"ד עפי"מ שהבנתי מלשון סדר הגט סי' קי"א וז"ל ואם יש נהר תוך התחום חוץ לעיבורה אם מסתפקין ממנה כל תשמישיהן כו' ואם אין כל תשמיש כו' ואח"כ כ' ואם יש ב' או ג' נהרות כו' בתוך תחום העיר כו' אפי' אם רובא כו' ומיעוטא מסתפקין מן הנהרות אחרות כו' אבל אם אין מסתפקין מן הנהרות אחרות אין כותבין אותן והנה מה שמסיים דבאין מסתפקין מן האחרים אין כותבין וגם מ"ש לעיל דבעי' רוב תשמישו ואל"ה לא יכתבו בחוץ לעיבור וודאי אין הפי' שיש עיכוב בדבר אם יכתבו דז"א דמה טעם יהי' בדבר דא"ל דלשון דיתבא אין לו פי' אחר רק שמסתפקין ממנו דא"כ גם אם הנהר בתוך העיבור למה כותבין אפי' בלא שימוש כלל וע"כ דיש לפרש ג"כ דיתבא כפשוטה על פי' סמוך וקרוב לנהר וכמו שכותבין במי הים דיתבא בכה"ג כמובא באחרונים וא"כ גם כאן למה לא יכתבו באין מסתפקין וע"כ הכוונה מ"ש אין כותבין היינו שא"צ לכתבו והענין כך דהא מה שכותבין נהר הוא לסימן מחמת ב' שיורי וזה אינו סימן כ"כ לא הועיל לן ולמה יכתבו בחנם אבל ודאי לא חשוב שינה וגריעות בכתיבתו כלל כל שהוא תוך התחום אף שאין מסתפקין דמ"מ סמוכה וקרובה לנהר חשוב ואין כאן שקר רק דמאחר דלא חשוב סימן בכה"ג לא הועיל לנו כתיבתו להוציא מחשש ב' שיורי והוי כלא כתבו כלל ולמה יכתבו בחנם ושפיר קאמר דאין כותבין וזה ג"כ כוונת הב"ש ע"ש ונשאר לנו לבאר דלמה ברישא הוצרך שיהי' כל תשמישו ובסיפא סגי לכתוב גם כשמסתפקין מיעוטא דמיעוטא והי' אפשר לדחוק דהכא קאי על אנשים דמד"מ אנשים מעיר זה מסתפקין כל תשמישן ומ"מ הסברא לחלק בזה צ"ע רק האמת הוא כפשוטו כמ"ש במכתבי הקודם בקיצור דלעולם כשמכירין ב' דברים סמוכין זה לזה הוי האחרון טפל לראשון כמ"ש במדרש סוף מטות בנו לכם ערים לטפכם וגדרות כו' עשה העיקר עיקר והטפל טפל וכן אפרים ומנשה בנות צלפחד בני גד ובני ראובן הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ולפ"ז ודאי יש חילוק גדול בין כותבין נהר א' לכותבין ב' נהרות דאם כותבין נהרות מסתמא מקדימין מי שהוא העיקר התשמיש ונהר הב' הוא רק הטפל ולכן סגי בקצת תשמיש כנ"ל פשוט.
והנה לשון הכלבו ולשון הש"ג סביב הגהמ"ר משמע דא' הם וארישא קאי אם יש ב' או ג' נהרות אפי' יהי' רחוקים מן העיר יותר מן התחומים כיון שמוליכים שם הסוסים כו' ע"ש מבואר כן ולפי"ז בטלה מחלוקת דהא הרשב"א מיירי להדי' בנהר א' לבד כדמשמע מלשונו שכ' לא יכתבו דיתבא על נהר כו' מבואר שלא הי' שם נהר יותר ולכך א"צ לכתוב על עיקר ישיבתה על הנהר שאינו כן אבל בב' או ג' נהרות שפיר כ' הכלבו דאפי' חוץ לתחום וקצת תשמיש יכולין לכתוב דהא שאר הנהרות הם רק טפל להראשון והי' אפשר לדון מזה דגם באין מסתפקין ממנו כלל ותוך התחום דסליק דרגא יש לכתוב רק שא"א לעשות לכתחלה נגד מה שמבואר להדיא בסדר הגט הנ"ל וכמו שפי' דמאחר שאין בו תועלת ע"כ מהראוי שלא לכתבו:
ומעתה נבוא לנידן שלפנינו נהר מיקאסאמאק אם הי' בו קצת תשמיש ודאי הי' צריך לכותבו לכתחלה וגם באין תשמיש כלל אינו בכלל איסור לכתבו אפי' לכתחלה רק שאין בו תועלת ולכן וודאי אין כותבין ולפי"ז צ"ל על הראשונים שנהגו לכתוב בעירינו נהר מיקאפאטאק דוודאי לא לחנם עשו כן נגד סדר מהר"ם ועכצ"ל דמסתמא חקרו כעת שהנהיגו לכתוב גיטין שבזמן ההוא הי' קצת סיפוק ממנו רק שעתה נשתנה שפסקו להשתמש ממנו והרבה שינוים כאלו ויותר מהם אנו רואים שמשתני' מזמן לזמן כ"ש שינוי קטן כזה שכיח שימנעו מלילך לנהר ההוא לתשמישיהן ועכ"פ עתה שאין הולכים להשתמש שם כלל אין מן הראוי לכתבו כלל אבל הקדמונים וודאי הטיבו אשר עשו כפי חקירתם בזמן ההוא ואין להרהר אחריהם.
העולה מכל מה שכתבנו נהר מיקאפאטאק שנכתב בהגט אין בו שום חשש ואפי' לכתחלה אין שום איסור לכותבו רק שאין ראוי לכתוב ללא תועלת ובפרט שכ"מ דעת קצת פוסקי' ועכ"פ אין שום איסור וחשש ללעז על הראשונים שהכריעו מדעתם הרחבה לכתבו אולי מטעמים הנ"ל או משאר טעמים ואנו באנו לחוש ולהשמיטו ושלא לכתבו עוד לא הוי בזה חשש לעז מכמה טעמים חדא די"ל דמה שאנו גורעין ולא עשינו בידינו אין בזה זלזול לכבוד הראשונים ובפרט דכבר נקרעו גיטין הראשונים ובפרט לדעת כמה פוסקים מה דבדעבד כשר אינו נחשב לעז כלל מכל הלין טעמי דעתי הנמוכה מסכמת לדעת מר אחי ני' שלא לכתוב יותר נהר מיקאפאטאק בגט כלל ה"ק ממ"פ.