אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן קח
להרב המאוה"ג דק"ק קלוי"ב ני'
בענין המעשה שטעה הסופר בגט בין בן לבת ועשה מהנו"ן פשוטה תי"ו גדולה ופלפל מעכ"ת אם יש מקום לחוש לשיטת המחמירים בזה כמ"ש בב"מ סי' קצ"ה ס"ח ובאמת לענ"ד יש ריעותא אחרת בענין התיקון הנ"ל דלפימ"ש בסד"ג סעי' צ"ב צ"ג והוא מהש"ע דסעי' י"ז ומח"מ סי' מ"ב כמ"ש בפ"ת שם ושם מיירי לקצר או למשוך האות ברוחב אשר אינו שינוי צורת אות כ"כ וכ"ש בכה"ג למשוך האות באורך שהוא ממש שינוי צורת האות לא ידעתי מה אידון בי' ויעוי' בפ"ת סי' קכ"ו ס"ק כ"ח עיי' בפרש"י גיטין דף ך' ד"ה דמעורה כו' ולכאורה יש לדחות דההיא דסה"ג מיירי במושך ברוחב ולח באורך וא"כ אינו שוה הרוחב לעומת האורך וכ"כ במקצר מיירי בכה"ג משא"כ כאן שמשך האורך והרוחב של התי"ו אבל באמת לדינא יש ספק אצלי כי נראה כשינוי צורה לגבי שאר אותיות הגט דבהכי מיירי הך דח"מ סי' מ"ב הנ"ל וראיתי מ"ש מעכ"ת ליישב קו' הבית מאיר שהקשה למה לא מוקי רבא בכה"ג שהוסיף דיו על דל"ת ועשאו רי"ש ומעכ"ת תירץ דרבותא קמ"ל רבא אף בכה"ג דהוי עכ"פ פסול מדרבנן ולכאו' כוונת הבית מאיר באמת מנלי' לרבא דין זה דלמא דוקא בכה"ג דהוי כשר מדינא אבל כשהוא פסול מנלי' לרבא דחייב בכה"ג והנה הר"נ כתב באמת פסול רק שאני שבת כו'.