אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן קה

סימן קד

ב"ה כ"ד אדר שנת גאולת עולם היא לפ"ק:

לכבוד אאמ"ו הגאה"ק הרב המאוה"ג בו"ק חו"פ עטרת תפארת ישראל כקש"ת מו"ה יחזקאל ני':

דבריך הקדושים והטהורים מעולפת ספירים מזהירים הלו באהלינו ומה דבדק לן אאמ"ו הגאון ני' ושדר חורפי' בדין א' שיש לספק בו בענין גט מעושה באותן שאחז"ל יוציא ולא כופין ונתנו לה הב"ד פס"ד ע"ז והלכה עם הפס"ד לעש"ג וכפהו על הפס"ד הלזה לגרש ולעשות מה שישראל א"ל ע"כ האומנם כי ידעתי מך ערכי והדבר קשה עלי מאוד לדבר איזה דבור קל בענין חמור כזה רק לכבוד אאמ"ו לא יכולתי להשיב ריקם ואכתוב מה שהעלתה מצודתי בזה לא להלכה ח"ו רק לפלפולא בעלמא מה שחנני השי"ת בזה וזה יצא ראשונה.

הנה בתוס' ב"ב מ"ח ד"ה אילימא כו' שכתבו דדוקא אם הדין נותן לגרש הוי כמכר יש לספק בדברי' אם כוונתם כדמשמע מפשט לשונם דדוקא במקום דהדין נותן לכפותו הוי כזביני א"נ דגם במקום שאין הדין נותן לכפותו הוי הדין כך רק לעשות אותו דבר ג"כ הוי כזביני לכאורה יש להוכיח מתוס' ד"ה אלא כו' שהקשו למסקנא דאגב אונסי' גמר ומקני א"כ ל"ל קרא דיקריב אותו כו' וק"ק דלמא אילולי קרא ס"ד דאף דהדין נותן לעשות מ"מ לא לכפותו וא"כ תו הוי שלא כדין ול"ד לזביני וע"כ דבכה"ג דהדין נותן לעשות איזה דבר וכופין אותו הוי לרצונו ובאמת ז"א דהטעם סתם כמ"ש תוס' ר"ה וי"ו דבאמת בלא"ה כופין בכל מ"ע והא דצריך כאן יקריב אותו דס"ד קרבן שאני דנא' לרצונו ומאחר דאמרי' דבכה"ג הוי לרצונו לא גרע מכל מ"פ דממילא אין הוכחה מקרא דלרצונו כלל וא"כ תו ל"ל יקריב אותו וממילא אין ראי' לגט במקום שאמרו חכמים יוציא דלא הוי כמ"ע ממש לכופו דהא בפי' דחכמים לא אמרו בהם לכופו ובכל מ"ע כופין לכתחלה ולפ"ד הלח"מ י"ל בלא"ה דב' ענינים יש א' מצוה לשמוע ד"ח ב' מחמת שמצוה הוא לעשות כן דבא' מב' הענינים הוי כמכיר' רק בגט גזרו ויש לחקור בתוד"ה ד"ה ד"ת כו' שהקשו מאי נ"מ הא גם חכמים הי' כופין אותו לכאו' קשה דמ"מ יש לחוש אם הי' באופן שמצד הדין יוציא ולא כופין וא"ל מאי איכפת לן אם תכפנו עי"ג דמ"מ הדין נותן שכופין אבל עכ"פ מלשון תוס' שכתבו וגם חכמים כו' משמע דאם לא הי' חכמים כופין הי' גזירה שפיר ודלמא מיירי בכה"ג ובאמת כ' דאפי' בכה"ג יש לנו לתקן שלא תהא כ"א תולה כו' מאחר שאין הדין נותן לכפותו יכו אותו בחנם עי"ג וע"כ דבכה"ג נמי פסול וממילא אין חשש אמנם י"ל דבלא"ה צריך להבין כוונת תי' התוס' דגזרי' אטו שלכ"ד דמה מקום לחוש בכה"ג הא לא יניחו אותה לינשא אח"כ שהי' שלכ"ד והא אפי' אם הי' בישראל שלכ"ד פסול וע"כ כוונת התוס' שלכ"ד היינו שאין הדין נותן לכפותו רק להוציא לכד דבכה"ג יהי' הגט כשר בדיעבד ומ"מ חששו לכתחלה בכדי שלא יעשו הנשים כן לכפותו במקום שאין מד"ת ולהכותו עי"ג אבל שלכ"ד ממש אין לחוש כנ"ל וק"ל:

אמנם מפשטות לשון התוס' לא משמע כן רק דחיישי' אטו שלכ"ד ממש וצ"ל דמה תרויח בזה וע"כ דחיישי' דאם נאמר דהכפי' יוכל להיות עי"נ כל אשה תפקיע עצמה בכח גוי' שלא תשאל להב"ד ותסבור שכדין היא עושה לכוף עי"ג בכל ענין ותנשא בו וירבו בישראל ממזירים ובזה נלע"ד ליישב דברי הר"ת בס"ד שלו ובעיקר מה שהקשו מכח הסברא הזו היינו ע"י ישראל דהגוי אינו רק כמקל ורצועה לישראל גם הק' תוס' למה הביא בב"ב הא דר' משרשיא דנדחה בגיטין גם צ"ל למה מביא הסיום של המתני' בב"ב ועכצ"ל דוודאי לכאו' דברי הר"ת בס"ד שלו מוכרחי' דסיפא הוי פירושא דרישא ובבא א' הוא וטעמא דמלתא דחיישי' אם נכשיר הכפי' עי"ג יהי' באיזה אופן שיהי' אף שלע"ע הב"ד מצוים דהוי כדין כל שיד גוי' באמצע מ"מ חיישי' לנשים ד"ק שלא תדע לחלק בכך ותסבור שכפי' עי"ג מהני בכ"ע ותכפנו לומר רוצה אני ולבוא לסופר ועדי' ליתן גט ולומר ר"א ותפקיע עצמה מבעלה ותסבור שכדין עושה ולפי"ז א"ש דודאי בהא דר' נחמן דמיירי בנכרי' עצמן כופין א"צ להא דר' משרשיא כלל ושפיר קאמר ברותא היא דבכה"ג מדינא פסול דמיירי בסתם בנכרי' שלכ"ד בכה"ג א"ל כלל דד"ת בנכרי' נמי כשר אמנם שפיר קאמר ר' משרשיא דבריו על המתני' דסיפא מפרש לרישא באופן דבכה"ג הדין נותן שיכשר דאינו רק שליח וע"כ לא מפסל רק מה"ט דר' משרשיא:

ובזה א"ש טובא דאיך ס"ד דר"מ וכי לא ידע דלפניהם ולא לפני כותים ולהנ"ל א"ש דר"מ עיקר דבריו אמתני' אמרה וא"ש ג"כ קושי' תוס' בגיטין על הר"ת ע"ל דמדאו' וודאי כשר אפי' עי"ג בכה"ג רק קושי' תוס' בב"ב דהומ"ל ולטעמיך מי ניחא למה בסיפא פסול וגם זה י"ל דגם המקשן ידע דאיכא למגזר בגוי' ע"י ישראל אטו גוים עצמם וח"כ לדידי' ניחא רק לר"ה דנוי' עצמם נמי כשר מאי איכא למגזר וע"כ תי' דגזרי' דמפקעת עצמה כו' שוב מצאתי און לי בבה"ג שלפנינו כ"א ע"א דהביא סתמא בגמ' פסול מכח טעמא דר"מ ואח"כ הביא הא דרנא"ש מבואר להדי' דהבה"ג ס"ל כר"ת בס"ד שלו ומטעמא דר"מ כמו שכתבתי דסיפא ל"ה רק סי' דרישא לכך לא הביא כלל הסיפא וסתם ואמר דבכ"ע בנכרי' פסול ועכ"פ ממילא מיושב על נכון מה שהקשה אאמ"ו על הס"ד דר"ת ולכאורה י"ל פי' הכה"ג הנ"ל דמפרש בהסיפא דאין הכוונה מה שישראל א' היינו שהב"ד מצו' רק שהאשה וקרובי' כופין אותו עי"ג היינו בנכרי' דרישא ומפרש כן דאיך ס"ד שהגוי' יכפוהו לגרש רק שאשתו מניחו לכפות ואשמעי' אף ששונאתו ל"ה גט וכמש"ל ובזה א"ש הראי' שהביאו הראשונים מהתוספתא כמובן ואין להאריך יותר ובלא"ה צריך להבין במה שהוכיחו דלא כהר"ת דאיך ס"ד דאביי דאטו מומחין עצמן כו' לא ידעתי דוודאי השליח ב"ד מכה שהוא השוטר וגם השוטר צ"ל מישראל ולא גוי כמ"ש שופטי' ושוטרי' תתן לך וגו' שוב ראיתי בפנ"י בענין זה וביותר ק' דאי מטעם שליח נמי לא שייך בגוי דאין שליחות לגוי רק באמת ז"א דבכה"ג שהדין מעיקרא לא הי' ע"י עצמו רק ע"י שליח בזה א"צ שליחות כמותו דעיקר המצוה לא הי' על המומחה שיכה רק על השליח ובשליחות כה"ג דל"ב שליחות כמותו כשר גם ע"י מי שאינו בר שליחות וכ"כ שמעתי מפי אדמו"ר הגנאוה"ח מהרמ"ס בענין שו"ת א' שהי' לו עם חותנו מהר"ט איגר זצוק"ל אם יוצא במשלוח מנות ע"י קטן שאינו בר שליחות דהא משלוח כתיב והשיב אדמו"ר דאדרבא דוודאי במקום דמדינא הי' צריך לעשות בעצמו ועליו מוטל המצוה רק שמהני גם עי"ש דששא"כ כאלו עשה בעצמו בכה"ג פסול מי שאינו בר שליחות שלא יוכל להיות כמותו אבל במקום דעיקר המצוה לא הי' כלל לעשות בעצמו רק ע"י אחר ל"ש בזה שליחות כמותו כלל ואפי' מי שאינו בר שליחות כשר דל"ב כלל שליחות כמותו עכ"ד וכעין סברא זו שמעתי מאאמ"ו ע"ד הרשב"א בגיטין לענין עבד והארכתי בזה במ"א ויעוי' בהר"נ בגיטין שכ' לדחות הקו' על הר"ת דס"ד דווקא כשהישראל עושה שליח בפי' ואינו מובן לכאו' דא"כ למה יכשר במתני' אם אומרי' להגוי בפי' ולהנ"ל א"ש דבאמת אין שליחות לגוי ודוקא ע"י ישראל מהני דהוי כאלו המומחין עצמן חובטין דששא"כ משא"כ ע"י גוי ובזה גופי' תליא ב' הסברות מאי דס"ד של הר"ת והחזרה שלו אי בעינן שליחות ממש או ציווי בלבד דגם ע"י גוי מהני.

והנה הרא"ש חולק על הרמ"ה וס"ל דא"צ הגוי לומר עשה מה שהישראל כו' רק אפי' א' הגוי תן גט כשר ולכאו' יש להוכיח מהגמ' כהרא"ש דצ"ל מ"פ בב"ב ממתני' אדר"ה ופי' הרשב"ם דלא מפסיד מידי ששונאתו וצ"ל דלמא מיירי באשה אסורה דאינה שונאתו וצ"ל דא"א לפרש כן דאם היא אוהבתו מי הוא המכריחו עי"ג וכי הגוי' עושי' בשביל התורה וע"כ שהישראלי' מצוים להגוים וא"כ היינו סיפא דכשר רק לכאו' י"ל עדיין עיקר החילוק בין רישא לסיפא דסיפא א"ל עשה מה שישראל א"ל וברישא אומרי' תן גט וע"כ כהרא"ש דאין חילוק דאפי' אומרי' תן גט מהני ולפי"ז מוכח דגם לנ"ד דאל"כ עדיין י"ל דברישא לא א"ל הישראלי' להגוי' שיחבוט רק שמחויב להוציא לבד ובסיפא א"ל שיחבוט ויש לדחות וגם דברי הרמ"ה י"ל דלא מפסיד מידי אפי' באשה אסורה שיודע שאם לא יגרש עתה ג"כ יצטרך לגרש אח"כ ע"י כפיית הישראל רק ז"א דסובר דישתמט מידי ישראל שאין כח בידם.

והנה בתחלת העיון אמרתי שמוטב יותר אם נרצה לכפות בכה"ג לעשות באופן שיהי' כשר לכ"ע ואמרתי לפרש הסוגי' דסוף המדיר דא' שמואל אכסוהי שערי לאלעזר עד שכופין אותו להוציא יכפהו לזון ובהפלאה ס"ד ב' רצה לומר בזה דבר נחמד ואפשר לומר דצריך להבין בדברי שמואל דאמר עד שכופין כו' דמאי נ"מ בזה אם כופין לגרש או לזון הכל חד דלפי פשטות דברי רב גם לדידי' אם כופין אותו להוציא ורוצה לפרוק עצמו מהמכות בנתינת מזונות יוכל לפרוק עצמו מהמכות וכ"כ לשמואל בשכופין למזונות יוכל לפרוק עצמו בגט שלא יבנו יותר ומאי נ"מ בזה מה שאומרי' בשעת הכפי' דבאמת הכפי' הוא לעשו' לקבל א' משני' וא"כ דברי רב ושמואל בחדא מחתא הם ומנ"ל דרב פליג ע"ז וגם לשמואל הומ"ל כרב גם לכאו' דלמא מיירי רב כשאין לו לזון וזה י"ל מכח לשון רב אינו זן כו' אמנם באמת י"ל דכ"ע ל"פ בזה דאף במקום שהוצרכו חז"ל לתקן גט מעושה היינו מחמת אין ברירה אבל אם היינו יכולין לעשות באופן שלא הי' גט מעושה לא תקנו חז"ל לעשות גט מעושה ולכוף וממילא דגם בדיעבד ל"מ מאחר שלא תקנו חכמים לכוף ולכן נ"ל דאף במקום שאסור לכסות להדיא על גט ולומר תן גט מ"מ נוכל לעשות באופן זה לכפות בדיני ממונות ולומר לו תן מזונות כ"כ וכתובה כמ"ש הר"נ שם ואח"כ אם הוא אומר מעצמו הניחו לי ואגרש אשתי בכה"ג הגט כשר אף במקום שלא הורשו חכמים לכפותו לגרש דהוי כאונסא דנפשי' דאין אנו אומרי' לו בהכפי' תן גט רק תן ממון והוא פורק עצמו בהגט ואין אנו בזה רק גורמים ובכה"ג אפי' כשאין לו דמי מזונות באופן דידענו שע"כ יצטרך לגרש לא הוי בזה כפי' לגט ועיי' מרדכי סוף המדיר דבריו אינם מובנים לי ומה שהביא בשם תשובת ר"ת ובסנהדרין פ"א מי שעבר ושנה מאכילין אותו שעורין דאין ממיתין בידים רק גורמים ולכן אף שאינו חייב מיתה מד"ת אין בזה בית מיחוש והוא דומיא דהכא וזה רמז לו שמואל דרך צחות דרב אמר שנא' לו בפי' תן גט ואמר דמאחר שנוכל לעשות שלא נצטרך לכוף וודאי אסור לכפות לגט וכנ"ל ומהו העצה נכופו למזונות ומעצמו יצעק שרוצה ליתן גט דבכה"ג יהי' בהכשר גמור כהאכלא שעורין הנ"ל דלא הוי רק גורמין ולא עושין ממש.

ובזה י"ל מ"ש הנמ"י בחי' לכתובות דמה"ט פסקי' כשמואל נגד רב דה' כוותי' בדיני ולכאו' צ"ע הא פלוגתתם לענין אי מותר לכפותו לגט ולהנ"ל א"ש דכ"ע מודו אם א"א רק לכפות לגט כופין לגט וכ"כ אם סגי בכפי' למזונות אסור לכפות לגט וממילא ל"ה גט ורב ס"ל דלא סגי בכפי' למזונות דאין אדם כו' ושמואל ס"ל דסגי ובזה קיי"ל כשמואל דהוי דיני ממונות וממילא מאחר דסגי בכפי' למזונות באופן דבכה"ג וודאי כשר בכ"ע רק שחילק אם כופין אותו לממון שחייב באמת כגון למזונות וכתובה אבל אם כופין אותו בממון בעלמא שלכ"ד לא וע' מל"מ פ"ב מה"ג שהוכיח דאפי' שלכ"ד נמי ובזה הי' מקום ליישב ג"כ כוונת תוס' ב"ב ד"ה ד"ת כו' די"ל דגזרי' אטו שלכ"ד הכוונה דחיישינן בכה"ג שכ"א תעשה כן באופן דמהני בדיעבד אבל ב"ד של ישראל וודאי לא יעשו כן לכתחלה רק במקום הכרח כשהדין נותן להוציא כפי ראות עיני' וגם בלא דברי המל"מ א"ש דאף אם כיפין אותו שהי' חייב ליתן מ"מ אין כופין רק באותן שהדין נותן להוציא עכ"פ אבל בלא"ה אין כופין כלל:

ובעיקר הדין שאנו דנין בו לכאו' יש ראי מבוארת לפסול ממה שהביא הג"א והש"ג ומובא ג"כ בב"י סי' קל"ד שאירע מעשה א' הי' מאותן שנא' בהם יוציא ולא כופין ועברו ונזהרו ופסל הר"ת הגט ועשה גט אחר ע"ש וא"כ התם הי' הכפי' ע"י ישראל בטעות וכ"ש בנ"ד אם הגוי' כופין אותו בכה"ג האמת לפ"ד אאמ"ו הגאון אין ראי' כ"כ די"ל הר"ת עשה מעשה זו בחרפותי' קודם שחזר בו והי' סובר דבכה"ג פסול אבל לפי האמת כשר בדיעבד רק מדהביאו דין זה בפשיטות מבואר דלמעשה ס"ל כן והנה בתוס' ורא"ש ביבמות ס"ד וכתובות ריש המדיר לא מבואר להדי' לפסול בדיעבד רק לכתחלה וכ"מ מלשון שאר הפו' שאין לעשות מעשה לכופו ולגרש בכה"ג אלא דלשונם תמי' קצת לענ"ד איך ס"ד שמכח ס' נלך ונכפנו בשוטים אפי' בלי טעם פסול הגט רק בפשיטות איך נכה בר ישראל בחנם וע"כ דלענין גוף הדין מיירי התם דהגט פסול אפי' בדיעבד וצ"ע ואפשר לומר משום דהתם מיירי בנשא אשה ושהה עמה ו' שנים דאף שאין כופין להוציא מ"מ כופין לישא אשה בת בנים כמו על כל מ"ע והרא"ש רצה לומר כך גם גבי רווק שעברו עליו ך' שנים וכ"כ לענין מזונו באומר אינו זן כו' דבכ"ע מכין אותו לכ"ע ולכן אין אותו חשש רק משום פסול הגט רק לדברי הרא"ש ז"א דהא הוא ס"ל באמת להלכה דבנשא אשה כו' כופין אותו להוציא כבר תחליפא וכן פ' הפו' רק י"ל דקאי שם אמזוני ואף דגם בזה כ' הרא"ש פ' המדיר כרב מ"מ לא ס"ל כן למעשה ועכ"פ לכתחלה ס"ל להחמיר ועיי' טור סי' ע"ז וצ"ע גם צל"ע מאחר דבאמת קיי"ל כר' תחליפא דבנשא אשה ושהה עמה י"ש כופין בשוטי' א"כ מבואר להדיא דבכ"מ דנא' יוציא פי' כופין דהא גם בזה נא' בבריי' יוציא ומשמע דבאמת הנך אמוראי דסוף המדיר פליגו בזה גופא אי לשון יוציא הוא בכ"מ כופין וא"כ לפי ההל' משמע דקיי"ל כן וא"כ הני ב' מילי סתרי דמאחר דקיי"ל בנשא אשה כו' כופין הי' לנו לפסוק כן בכ"מ דנא' יוציא דפי' כופין וצ"ע.

ולמ"ש הפנ"י ר"פ המדיר אפשר ליישב קצת דהתם לא הוצרך לפרש דוודאי כופין על מ"ע והוא דוחק דמזה לא מוכח דכופין להוציא כפרש"י סוף המדיר דהוי רק מדרבנן והנה הראשונים כתבו דהא דאמרי' לפניהם ולא לפני גוי' היינו כשהעישוי נעשה עפ"י דייני גוים משא"כ אם נעשה עפ"י דייני ישראל ועי' לשון הרא"ש גיטין וזה דבר פשוט דאפי' אם דייני ישראל כופין אותו באמצעות דייני גוים והם המניחים לכופו מ"מ כשר רק כוונתם לחלק הוא אם בזה הדין הי' הדיינים שדנין עליו גוים דפסול אבל אם הדין נפסק עפ"י דייני ישראל והגוי' לא חידשו דבר ולא הי' הדייני' בזה רק מה שציוו להכות כשר אמנם בנ"ד דמצד דייני ישראל לא הי' לכופו א"כ ממילא הגוי' הי' הדיינים בזה והם חידשו לכופו הוי ממש מעושה עי"ג וא"ל דהגוי' לא דנו בזה רק שטעו בפסק הישראל וסברו שיכולין לכופו ע"ז עכ"פ דין זה לא עדיף מבאם הישראל טעו וסברי שמותר לכופו דפסול.

והנלע"ד דבאמת בטעו הישראלים וסברו שיכולי' לכופו כשר לכ"ע ואין ראי' כלל מדברי תוס' והרא"ש הנ"ל דדוקא התם דידענו האמת שיש ספיקא דדינא בזה שאין ד"ת ממש לכופו וכפו אותו מרצון נפשם בכה"ג לא הוי מצוה לשמוע ד"ח כלל אבל אם הי' הב"ד טועין שסברו שמותר לכוף מדינא ובאמת לא הי' הדין נותן לכוף רק להוציא י"ל דהגט כשר שוב ראיתי בלח"מ שכ' ג"כ חילוק זה ליישב בזה דברי הרמב"ם ואפשר דהספק של הר"ת הנ"ל הי' ג"כ באופן זה רק לישנא לא משמע כן ונוכל לחלק בין אם הי' הטעות שמותר לכופו מדינא או אם ידעו שאסור לכופו רק שסברו דשיטא לא הוי כנגידא אך כל אלו סברת לב גם בלא"ה נ"ל דאין מקום להתיר כלל בנ"ד דהא גם השתא בעת שנותן הגט עדיין הוא כפוי כאלו הכהו לפני ב"ד וכמ"ש הב"י בסי' קל"ד דלא נקרא נסתלק מהאונס עדיין אם יראו שיכו אותו אח"כ דמאי נ"מ אם הכהו פעם א' ועתה שאין מכין אותו ירא מהכאה דאח"כ או אם מכין אותו בשעת מעשה הכל חד כמ"ש הב"י שם עי"ש ולכן צריך דוקא שיאמרו לו הב"ד בפי' בשעה שהוא נותן הגט שהוא פטור מהאונס ושלא יכופו אותו אח"כ על הגט אפי' אם לא יגרש ואם אח"כ מגרש מרצון טוב טוב ובזה אסיים ברב טוב חסד וחיים מאת ה' מן השמים עד בלי דים ה"ק מנחם מענדל פאנעט.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה