אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן פב
בע"ה יום ג' ז"ך תמוז דבריו מתוקי"ם מדבש לפ"ק קארלסבורג יע"א:
לאיש אשר אלה לו כל חמדת ישראל יקר רוח איש תבונות כאחיאל ראש גולת אוריאל ה"נ כבוד אדמ"ו הרב הגאון הגדול המאור ומאיר לארץ ולדרים בחריצות ובקיאות שמו נודע בשערים מפרק וטוחן הרים כבוד שמו מפארים מו"ה אליקום געץ הכהן נ"י לנצח יהי שלום באילו ישפות השקט ובטח באהלו וייף בגדלו עד בא מלך ישראל וגואלו.
נא אל יחר בעיני אדמ"ו ני' על אשר הטרחנו אותו במכתב זה ואנחנו מה להתיצב במקום גדולים ומהראוי לנו להיות נחבא אל הכלים ומה גם כי כבדי לשון אנחנו ולא ידענו דבר בצחות מליצות הלשון גם לאנשי ערכינו ואף גם נגד שר התורה והחכמה כי"ב אולם בזאת אזרנו חיל היות הדבר מצוה רבה וההכרח לא יגונה ובטחנו בצדקתו דמר מעכ"ת הגאון ני' לבל יאמר נואש לדברינו ח"ו ויענינו במחכ"ה על ידי המוקדם האפשרי:
זה שני שביעית באה לביתה האשה מפק"ק אשר קיבלה גיטה מיד בעלה הבליעל אשר פעל ועשה אדמ"ו הגאון ני' בחכמתו וזירוזותו והאשה הנעצבת בכל יום ויום חכתה שיבואו פטורים מאת מעכת"ה ני' וביום א' העבור הלו באהלנו ככבי אור מכתבו הנעים ויען וביען שמצאנו ראינו שאדמ"ו הגאון ני' הניח מקום להתגדר בו וז"ל שם האיש ארי' המכונה ליב בן זאב המכונה וואלף הלוי ושם האשה צפורה בת מנחם המכונה ממנדל הלוי והגם שאין אתנו יודע עד מה כי אנחנו כאפרוחים שלא נתפתחו עיניהם אעפי"כ לא התרנו את האשה להתנסבא לגבר אוחרן עד עת בא דברו שנית כי אם הי' נכתב לשון זה בהגט הי' נראה בעיננו פקפוק לא זעיר ומחמת בזה איזה שבועות שכאמ"ו הגאון ני' אינו בביתי והאשה הנ"ל חלתה פנינו להשיב דבר לאדמ"ו הגאון ני' כי ברצונה להנשא בכלות ג"ח הבחנה ולגודל הפצרתה לא נוכל להשיב פני' ריקם ע"כ מצאנו את עצמנו מוכרח להטריח את הדר גאונו ולשאול את פה קדוש לבל יהיו דברינו אלה לטורח ולמשא כי תורה הוא וללמוד אנו צריכים:
הנה בהגהות ש"ע סי' קכ"ט סעי' זיי"ן מבואר וז"ל אבל כותבין כהן אי לוי כו' ואם יש להם כינוי כותבין אח"כ וכ"ה בסדר הגט סעי' כ"ד והוא מהרי"א מינץ בסה"ג סי' מ"ב ובב"י בשם הקונטריסים והובא בב"ש ס"ק י"ד טעם הדבר משום דיאמרו דהכינוי כך היא והוא אינו כהן א"כ איש אחר המגרש עכ"ל ולפ"ז דמי ממש לאם לא נכתב כהן כלל דסיים הרמ"א שאין להקל רק בשעת הדחק ולפי הב"ש הכל תליא בשעת הדחק לחוד ואפי' כבר ניתן הגט פסול בדיעבד בלא שעת הדחק וכאן בנ"ד אם המגרש נמצא עדיין בהגלילות דמר אדמ"ו הגאון ני' ורוצה ליתן גט שנית אין זה שעת הדחק כלל רק קצת הוצאה וטרחה ולפ"ז אנו נבוכים בזה מאוד:
והנה ראש דבר נדבר בעיקר הדין דלא נכתב כהן שהרעישו עליו הפוסקים מאוד ואח"כ נבוא אל מיצוי הדין שלפנינו יעויי' בט"ז סק"ט וסק"י שדחה דין זה בשני ידים וסיים שאין יד ורגל לפסול הזה והביא ראי' מדברי התוס' בכתובות דף כ"ד ד"ה אמנם כו' דלפי תירוצם שם מוכח דבלא הוחזק ב' יוסף בן שמעון א"צ להזכיר כהן דאל"כ לא תירצו כלום דממילא דמי ממש דפסול בלא נכתב כהן יעו"ש והנה בפשיטות אין ראי' כלל דהתוס' שפיר מתרצי על קושייתם שהקשו דאם נאמר שאין העדים מדקדקין אם הוא כהן וחותמין עליו בשנכתב בתוך השטר כהן אף שאין יודעין בבירור אם כן מאי מועיל סימן כהן הא יוכל להיות שיאמר להעדים שהוא כהן והעדים לא ידקדקו בבירור ויכתבו ע"ז מתרצו התוס' דבהוחזקו שני יב"ש אינם כותבין בלי שידעו בבירור שבן כהן הוא אכל בלא הוחזקו כותבין אף שאין יודעין בבירור אבל לעולם צריך לכתוב כהן אף בלא הוחזק וצ"ל מה"ט גופי' דאין חשש הערמה בלא הוחזק לכך א"צ לידע בבירור וכותבין בשטר כהן אף שאין יודעין אם האמת כן דאפי' יהי' שקר מה בכך וזה נ"ל פשוט בכוונתם ומהט"ז נ' שהבין דמ"ש התוס' בתירוצם דאז צריכין לידע כו' היינו מאחר שמן הדין צריכין לכתוב בהוחזק וודאי מדקדקין אבל בלא הוחזק דא"צ לכתוב מן הדין אין מדקדקין כלל ולפענ"ד כמ"ש דממילא י"ל דגם בלא הוחזק צריכין לכתוב מן הדין:
ובלא"ה כבר כ' הגט פשוט בס"ק ל"ז ד"ה ובעיקר כו' דבאמת התוס' דכתובות הנ"ל גם בקושייתם חולקים על דין זה ומהר"י מווינא שהוא שיטת הפוסלין כשלא נכתב כהן ס"ל כאידך מפורשים דמפרשי הסוגיא בדרך אחר דבלא"ה אין מקום לקושי' התוס' יעו"ש וממילא דלק"מ קושי' הט"ז דאין לנו לדקדק מדברי התוס' נגד מהר"י מווינא דוודאי מחולקים בזה ולשיטת התוס' באמת א"צ לכתוב כהן כלל והנה לכאורה לולי דברי התוס' י"ל קושייתם עוד בא"א דאין חשש ערמה כלל שיאמר שהוא כהן דממ"נ אם לא הוחזק יוסף בן שמעון חבירו לכהן א"כ לא שייך הערמה דממילא לא יוכל לגבות ממנו דהרי בשטר נכתב כהן ואם הוחזק לכהן א"א להערים דבשניהם כהנים צריך לכתוב דורות כדאי' בב"ב קע"ג וא"כ אם יאמר שהוא כהן לא יכתבו העדים השטר בלי דורות וא"ל דעדיין יש חשש דלמא יחפש עדים שלא ידעו את יוסף ב"ש חבירו דכהן הוא ז"א דאם נחוש לזה לא תירצו התוס' כלום דממילא יש לחוש שיחפש עדים שלא ידעו כלל שיש עוד יוסף בן שמעון וע"כ דמאחר שהוחזק וודאי יודעין כ"ע וממילא וודאי דיודעין גם זה שהוחזק לכהן (ובר"פ כל הגט בתוס' ד"ה בע"מ כו' בס"ה לא כ"כ רק לענין ע"מ והם לא ידעו כלל שיש עוד יב"ש שם אבל וודאי הא בהא תליא) ולפ"ז י"ל דלעולם בכל ענין אפי' בהוחזק ב' יוסף בן שמעון מאמינים לו העדים ולא מסהדי אכולה מילתא ולא מעלין אפי' בכה"ג [וזה א"א להעמיס בכוונת תי' התוס' בשום אופן וצ"ע] ואפשר לחלק בין חזקה דב' יב"ש יודעין כ"ע משא"כ חזקה דכהן אף שהוא מיוחס ויש עדים שהוא בן כהן מ"מ אין יודעין כ"ע:
אמנם דאתינן עלה מה שהכריח להג"פ לומר דמהר"י מווינא אזיל לשיטת שאר מפורשים והתוס' חולקים הוא מכח קושי' הש"ש לפ"ד מהר"א ששון שמפרש בדברי מהר"י הנ"ל דבימי האמוראים הרגילו לכתוב כהן ולא בימי התנאים והק' הנ"ל דא"כ מה מקשו התוס' הנ"ל ממתני' דהא בימי האמוראים הוא דכותבין כהן אף באין יודעין בבירור אבל מתני' שהי' בימי התנאים לא הי' רגילים לכתוב כהן ולא כתבו עד דידעו בבירור שהוא כהן יעו"ש (הנה באמת קושי' זו לא תקשי רק לפי הבנת הג"פ שאכתוב לקמן דמהר"י הוכיח מהגמ' דפסול בלא כ' כהן אבל לפ"ד מהרא"ש דלא הוכיח משם רק דבימי האמוראים הנהיגו כן ולא דמיפסל בשטרות ממילא לק"מ דשפיר מקשו התוס' דוודאי בזה לא נשתנה הדין בין התנאים והאמוראים אי צריכין לידע בבירור כשכתבו כהן דאף שלא נהגו כן מ"מ אם נכתב כהן בדיעבד וודאי אין מדקדקין שלא לחתום דמאי חילוק יש בזה בין התנאים והאמוראים וא"כ גם להמתני' שייך הערמה זו) אלא דגם לפי' הגט פשוט אינו קושי' כ"כ דמ"מ התוס' מקשו שפיר משום דדין זה פשוט בכל מקום בש"ס ואי בימי האמוראים נשתנה הדין א"א דלא משתמיט בשום דוכתא בגמ' לפרש דעתה אין כהן סימן משום שהרגילו לכתוב כהן עפ"י עצמו ולכך שפיר הקשו התוס' דמאחר דנזכר הדין במתני' חם הי' נשתנה בימי הגמ' הו"ל לפרש בגמ' הדין לדידן ולפי"ז א"צ לדחוק כלל לומר דמהרי"מ לא קאי לשיטת התוס' די"ל דגם התוס' מודי בזה וקושי' הט"ז בלא"ה מיושב כמו שכתבנו אך לכאו' יש להקשו' מדברי התוס' ד"ה חד כו' שהקשו למ"ד מעלין משטרו' למה לא חשבו במתני' דקידושין ואכ"ק דהו"ל להקשות גם למ"ד אין מעלין כו' למה לא חשבו במתני' דאין בודקין כו' אפי' לענין לא הוחזק דהא לפי דינא דמתני' גם למ"ד אין מעלין ס"ל דמעלין וא"כ ממילא מוכח מדברי התוס' כאן דלא כמהר"י להבנת הג"פ רק דיש לדחו' קושי' זו דלמ"ד אין מעלין היו צריכין להקשו' מן הדיוק ולכך הקשו טפי ממה דמפורש להדיא דהיינו למ"ד מעלין כו' ולפי תירוצם א"ש לכ"ע כנ"ל.
אמנם מה שהוצרך המהר"א ששון לזה כלל דכוונת המהר"י מווינא מ"ש דבימי האמוראים הנהיגו והרגילו לכתוב כהן לאפוקי בימי התנאים הוא בכדי דלא יקשה על מהר"י ממתני' דב"ב קע"ב דאמרי' דדוקא בב' יוסף בן שמעון יכתוב כהן משמע דבסתם שטר א"צ לכתוב כהן וכן מבואר בג"פ שם ד"ה אמנם מהרש"ך כו' בשם כל המפורשים יעו"ש ותמי' קצת על הט"ז שהקשה קושי' זו מב"ב מעצמו בסק"י דהא באמת כבר נזהר מזה מהר"י מווינא והפוסלין וכנ"ל וע"ז הקשה הג"פ דמ"מ למאי הלכתא הוצרך מהר"י לומר כלל דבימי האמוראים הורגלו לכתוב כהן מאי דהוי הוי ולא הול"ל רק סברתו בלחוד מאחר שרגילין השתא לכתוב כהן סברא הוא דאם לא כ' פסול דמחזי כשינוי השם דאינו כהן עכ"ל ומכח זה פי' הגט פשוט דכוונת מהר"י הוא להוכיח משום דגם בשטרות פסול בלא כ' כהן דאל"כ למה אין מעלין דוודאי מסתמא ידעו העדים בבירור שהוא כהן דאל"כ למה כתבו שקר וע"כ דהשטר מיפסל בלא נכתב כהן ומה"ט כתבו אף שלא ידעו בבירור בכדי שלא יפסל השטר עכת"ד ודבריו תמוהין דוודאי בשטרות לא מיפסל בדיעבד בלא כ' כהן אף אם נניח דבגיטין פסול משום לעז מ"מ מאיזה טעם יפסול בשטרות וגם דא"כ תקשי מדברי התוס' גיטין דף פ' ד"ה ושם עירו כו' וברא"ש בשם הר"ת שהביאו ראי' מהא דאין מעלין משטרות כו' דאף ששקר הוא שאינו כהן לא מיפסל השטר יע"ש וכן הקשה בג"פ ד"ה אמנם מהר"י מווינא כו' וכ' ג"כ דבר זה בעצמו דאין טעם לפסול בשטרות כלל רק שכתב שם עוד תי' אחר די"ל דהתוס' חולקים על דינא דמהר"י יעו"ש ובאמת זה דוחק גדול לומר דחולק גם על הרא"ש רק גם בלא"ה אפשר לומר גם להתוס' עכ"פ בשטרות צריך לכותבו לכתחלה אף דליכא טעם מ"מ הוי מנהג כן בתיקון שטרות יהי' איך שיהי' מוכח עכ"פ מדברי התוס' שם וכן הוא סברא פשוטה דיותר מיפסל בשינה של יתר כהן על מי שאינו כהן מלהיפוך בחסר וא"כ ממילא איך מפרש המפ' דמהר"י מביא ראי' ממ"ד אין מעלין דמיפסל בלא כ' כהן ומה"ט כתבו העדים אף שלא ידעו בבירור דאדרבא מזה מוכח להיפוך דא"כ מהאי טעמא גופי' לא הוי להם לכתוב בלא הוחזק דזה וודאי יהי' פסול יותר כשכתבו על אינו כהן שהוא כהן ועדיין מוטב שלא יכתבו ואי הוחזק לכהן וודאי אין ראי' למהרי"מ ובלא"ה לא ידעתי לכוין כלל דברי הג"פ דלפ"ז דנאמר התוס' חולקים ומהרי"מ ס"ל כאינך פוסקים דמפרשי פי' אחר בהסוגיא ועי' בג"פ בסי' קכ"ח ס"ק י"א דהיינו דס"ל להפוסקים דפסלו בשינה מקום הלידה מפרשו כהרשב"א וב"ש וש"ך ואכ"ק דלהנך פוסקים אין לדייק כלל מהגמ' דמיפסל בלא נכתב כהן מדיוק הג"פ ממהר"י הנ"ל דהא הם מפרשים הטעם דאין מעלין משטרות משום דאף שאינו כהן כותבין כשהוחזק לכהן בפי העולם אבל לא משום דמפסל בלא כ' כהן וכ"כ הג"פ לפרש כן כוונת השגת הב"י וא"כ ממ"נ אי ס"ל למהר"י כפי' התוס' מוכח דהשטר לא מפסל בשינה וכ"ש בחסר ואי ס"ל כהרשב"א דלא כהתוס' א"כ בלא"ה אין התחלה להוכחה כלל ולפ"ז סלקינן כדברי הט"ז דאין יד ורגל לפסול הזה מכח ממ"נ וע"כ דאין ראיות המהרי"מ כן כלל מהגמ' רק דנימא הדברים כפשטן וכמ"ש הג"פ בפשיטות שהוכיח מכתובות דנהגו לכתוב כהן יעו"ש והיינו דאל"כ לענין מה נשאלה אבעי' זו אי מעלין משטרות ליוחסין דהא אין דרך להזכיר כלל בהשטר כהן וע"כ דהמנהג הי' להזכיר כהן בשטר וע"ז הדרא קושי' הג"פ לדוכתי' דלענין מהו כ' זה דנהגו בימי האמוראים לכתבו [אף שיש לדחות קושייתו בפשיטות לפימ"ש לעיל דקשיא לי' קושי' הט"ז הנ"ל ונזהר מזה דאין להקשות מהתנאים כלל דבימי האמוראים הורגלו לכתבו ולא בימי התנאים אלא דכ"ז דוחק].
והנלפענ"ד דמהר"י מווינא כיוון בזה לענין אחר דהנה לכאורה ק"ל ע"ד הפוסלין דטעמם משום שכבר הנהיגו והרגילו לכתוב כהן לכך מיפסל בלא כ' דמוכח דאחר הוא ממ"ש התוס' בגיטין דף ס' ד"ה ושם עירו כו' עיר שנולד בה אפי' שינה כשר כו' שהקדמונים שהרגילו לכתבו כו' אבל כאן מה לנו לתקן לכתוב מקום הלידה כו' עכ"ל מוכח מזה דלענין מקום הלידה הי' הרגל ומנהג ותקנת הקדמונים לכתבו ומ"מ מאחר שמן הדין א"צ לכתבו רק הרגל הקדמונים כשר בדיעבד אפי' בשינוי וכ"ש כאן דעיקר הטעם שהרגילו לכתבו וודאי הי' ג"כ מטעם זה עצמו שכ' התוס' בשם הלידה משום שאם יארע כו' דכשר בדיעבד בלא כ' כלל כהן ואף דנאמר דלא כ' כלל דהכא הוי כשינה דהתם עכ"פ לא גרע ולמה ס"ל למהר"י לפסול מה"ט ולפ"ז י"ל דמקושי' זו גופ' נזהר המהר"י וע"כ ס"ל לתרץ דלענין מקום הלידה אף שהורגלו לכתבו לכתחילה היינו ביודעין בבירור מקום הלידה אבל באין יודעין בבירור לא הורגלו כלל לכתבו אפי' לכתחלה וכמו שסיימו התוס' כאן וצ"ל דגם מה שתקנו מתחלה לכתוב עיקר התקנה לא הי' כלל באין ברור להם דבכה"ג א"צ לכתוב כלל שם הלידה משא"כ לענין כתיבת כהן דכותבין אף באין יודעין בבירור אם הוא כהן או לא וזה הוכיח מן הגמ' דכתובות הנ"ל דגם באין ברור להם הרגילו לכתבו והיינו למ"ד אין מעלין משטרות דקשה למה אין מעלין דהא העדים וודאי אין כותבין באין יודעין בבירור וע"כ מוכח דבאמת כותבין אף שאין יודעין בוודאי שהוא כהן דהתקנה הי' בכל ענין ולא כהתקנ' של מקום לידה הנ"ל ולכך ס"ל למהר"י מסברא דבלא כ' כלל פסול ולא דמי למקום הלידה וזהו כוונת המהר"י הנ"ל ולכך הוכיח דוקא ממ"ד אין מעלין ולא ממ"ד מעלין כמו שדקדק הג"פ שם ובהנ"ל א"ש וממה שנוהגין השתא לכתבו לחוד לא הוי ראי' עדיין לענין אין יודעין בבירור אבל מהגמ' דשם הוי הראי' גם לענין זה וי"ל דדוקא בשם הלידה דלא הוי רק תקנת הקדמונים משא"כ בכתיבת כהן שגם בימי האמוראים היו נוהגין לכתבו וודאי גרע ומפסל בשינה ולא כ' כלל ויעיי' במרדכי פ' השולח שכ' בשם ראבי' לפסול בשינה מקום הלידה רק בלא כ' כלל הוא דכשר וצ"ל דיש לדחות הוכחת התוס' דוודאי תיקנו שפיר שיכתבו מקום הלידה ושינוי פוסל ומ"מ לא תקשי למה תקנו דאתי לידי תקלה דלא הוי תקלה כלל דאם לא ידעו לא יכתבו ממילא לא אתי לתקלה כלל ולפ"ז י"ל דכאן לענין כהן גרע מבלא כ' כלל לענין אחר דמאחר שלא כ' כהן מוכח שהוא ישראל והוי כשינוי רק דז"א דבזה וודאי שפיר י"ל הוכחת התוס' דמה לנו לתקן לכתוב בחנם דמה לנו לעשות תקנה בכה"ג דמה יעשה אם יארע שלא ידעו מאחר דבלא כ' פסול וע"כ דלא מפסל בשינוי דלא כ' כהן וא"כ למה ס"ל להמחמירין לפסול בזה ובהנ"ל א"ש ומה"ט גופי' כ' המהר"י דהאמוראים הרגילו לכתוב ודוקא בשם לידה שייך לומר דוודאי לא הוי מתקני הקדמונים כו' אבל לענין כתיבת כהן דהוי מדינא דגמ' הוי תקנת חכמים כן דוודאי מיפסל בשינוי אפי' בדיעבד ואף שאין ראי' ברורה מהגמ' לפסול בדיעבד מ"מ כל שאין ראי' להיפוך וודאי אמרינן כן כנ"ל.
עוד הביא בג"ש שם בשם המפורשים שהקשו על מהר"י דדלמא מיירי בכתובות בהוחזק שני יוסף בן שמעון ולכך ע"כ הוצרכו לכתוב כהן וזה לא תקשי רק לפי דעת הג"פ שם דמהר"י לא אזיל בשיטת התוס' רק בשיטת שאר מפורשים דמפרשי הסוגיא בא"א אבל לפימש"ל דז"א ויותר נכון דמהר"י ס"ל כהתוס' לק"מ דע"כ מוכח דמיירי בלא הוחזק ב' יב"ש לפי תי' התוס' דאל"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא אך כבר כתבנו לעיל די"ל קושי' התוס' בא"א וגם דמאחר שיש לתרץ לפרש כשאר מפורשים ממילא דאין הוכחה מקושי' התוס' דבלא"ה לק"מ אפי' בלא תי' התוס' אך דעכ"פ להתוס' דלא ניחא להו לתרץ כן מוכח כשיטת מהר"י מווינא דבימי האמוראי' הורגלו לכתוב כהן (ולפ"ז סלקינן להיפוך מדברי הג"פ הנ"ל דמהר"י ע"כ ס"ל כתוס').
עוד הקשה בט"ז סק"ט דלא גרע בלא כ' כהן מבלא כ' שם אביו כלל דקיי"ל בסעי' חי"ת דכשר יעו"ש ואין זה קושיא דוודאי מגרע גרע דדוקא לענין שם אביו דאפי' בלא כ' שם אביו כלל לא נטעה מה"ט דאינו זה רק אחר הוא דעדיין היכן שם אביו של האחר וליכא חשש רק שיאמרו שהוא שתוקי ואסופי דאין כותבין שם אביו וע"ז וודאי לא יחושו דלא שכיח משא"כ לענין כתיבת כהן דישראלים הוי רובא דעלמא ושכיחי יותר ומאחר דבכל גט של כהן כותבין כהן ואם לא כתבו בזה יאמרו ע"כ דאין זה הגט של הכהן המגרש רק של ישראל אחר מעלמא ובזה י"ל ג"כ הקושי' הנ"ל שהקשיתי ממ"ש התוס' לענין מקום הלידה דהתם אין להם הכרח שהוא אחר דהא גם האחר ע"כ יש לו מקום לידה ולכך ל"ח דיוציא לעז משא"כ כאן דדלמא אינו כהן שייך לחוש שפיר.
והנה הב"ש כ' בס"ק י"ד וכ' בלבוש כו' ומה שהכשיר בהג"ה כו' עכ"ל ולא נוכל להבין לפי הגירסא בכל הש"ע שלפנינו ויש מכשירין ונראה להו לסמוך להקל כו' משמע דקאי אדלעיל דגם היש מכשירין בעצמם אינם מכשירים רק בשעת הדחק ולכתחלה יש לכתבו כו' אבל שיהי' כשר לכתחלה לא ס"ל להי"מ כלל ולפ"ז ממילא י"ל דהרמ"א לגרמי' לא ס"ל כלל להקל בזה וצ"ל דהי' לפני הב"ש הגי' ונ"ל לסמוך כו' וגם באמת נראה יותר לגרוס כן והנה לתי' הב"ש מ"ש אבל לכתחלה כו' הכוונה שאינו שעת הדחק נקרא לכתחלה דהא לא תליא כלל בענין לכתחלה ודיעבד דאפי' כבר נכתב וניתן אי ליכא שעת הדחק ס"ל דצריך לכתוב מחדש והכל תליא אם הוא שעת הדחק או לא ולפ"ז ע"כ דלשון לכתחלה פירושו כן דליכא שעת הדחק יש לכתבו וזה דוחק בפי' הרמ"א ולפענ"ד אפשר לומר ליישב קושי' הב"ש לפימ"ש הג"פ בס"ק ל"ז דמשמע מהרמ"א דא"צ לכתוב כהן אצל המגרש רק אצל אביו וכמו שסיים גט הב"ש כאן וכ' הטעם דבלא"ה ע"כ מוכח שהמתגרש ג"כ כהן דל"ח לבן גרושה ובן חליצה וסיים דנכון לכתוב גם אצל המגרש כהן וכ"מ מהפוסקים ומהקונטריסים שהובא בב"י יעו"ש ובאמת דהכי משמע גם מדברי מהר"י וכן הראי' הנ"ל דהביא מהגמ' כ"ז הוא לענין לכתוב כהן אצל המגרש ולפי"ז י"ל דדוקא אם הי' נוהגין לכתוב כהן אצל המגרש ועתה לא יכתבו יהי' לעז דמוכח דאין זה המגרש אבל לפי מנהגינו דכותבין כהן אצל אביו לחוד לא גרע מחסרון שם אביו לגמרי דכשר וא"כ אפי' לא יכתבו כהן אצל המגרש לא יסברו דאחר הוא דבלא"ה לא נהגינן לכתבו רק אצל שם אביו וגם בלא כ' כלל שם אביו כשר ואף אם נדחה סברא זו מ"מ יצא לנו עכ"פ ליישב דברי הרמ"א דלעולם יש לפרש כוונתו דאפ' בדיעבד לחוד כשכבר ניתן סובר לסמוך להתיר אפי' בלא שעת הדחק ושעת הדחק א"צ רק לענין אם לא ניתן עדיין דכן משמע פשט לשון הרמ"א ומ"מ לא תקשי כלל מדברי הלבוש מהא דכ' להתיר בלא כ' אצל אבי המתגרשת לחוד שאין קפידא בו כלל דהא גם בהמגרש אין נוהגין לכתוב אצל המגרש כהן רק אצל שם אביו ולכך סמך הרמ"א להתיר דאפשר לומר דגם הפוסלין מודי בזה דליכא חשש לעז ולפי"ז יש לצרף זה לענין היתר נ"ד דמותר בדיעבד כשכבר ניתן אף דליכא שעת הדחק (אך לפימ"ש בנוב"י תנינא סי' קי"ג לחלק בין לא כ' שם אבי האשה ללא כ' שם אבי האיש יע"ש ממילא נדחו דברים הללו דעדיין תקשי מהלבוש רק דמ"מ חזו לאצטרופי ומיושב ג"כ בזה קושי' הט"ז שהבאתי בסמוך).
עי"ל בהיתר נ"ד דאם נאמר הדברים כפשטן דבהקדים הכינוי הוי כלא כתב כלל דפסול למה לא נזכר בפוסקים דין זה רק בלשון יש לכתוב כו' או כותבין כו' דהיינו לכתחל' משמע דאם בדיעבד הקדים המכונה ל"ל בה ובלא נכתב כלל כהן נאמר להדיא בפוסקים לשון פסול ואף שי"ל משום דטעה א' להם ולכך סמכו בזה על מה שפסלו בלא כ' כלל מ"מ לא הוי שתקו כל הפוסקים לסתום הדברים כ"כ וצ"ל דהתם וודאי יש לפסול בלא שעת הדחק דיש לחוש ללעז דמאחר שנהגו לכתבו יאמרו שזה אינו המגרש שלא נכתב כהן זה וודאי חיישינן דהוי חשש אחד משא"כ לענין אם כ' החניכה קודם כהן דהוי כעין גזירה לגזירה שמא יטעו דהכינוי הוא כהן ולא קאי על השם ואפי' יטעו כן הוי לא כ' כלל דהוי ג"כ רק חשש דבזה סליק דרגא דאף דלכתחלה אין לעשות כן מ"מ אין להחמיר כלל אם כבר נכתב כן אפי' שלא בשמת הדחק ולכך לא נזכר בכל מקום בפוסקים רק לענין לכתוב לכתחלה לחוד גם י"ל דבלא כ' הכהן דבלא חשש לעז יש לכתבו מצד תיקון חכמים לדעת הפוסלין ובפרט לפימ"ש הג"פ דגם בשטרות אפי' דלא שייך לעז פסול מצד תקנ"ח וכ"ז ל"ש בכה"ג דנ"ד דליכא רק טעמא דחשש לעז לחוד י"ל דכ"ע מודי דהוי רק זריזות בעלמא לכתבו קודם כמו כמה דברים בהל' גיטין וכמ"ש התוס' ג' ע"ד ד"ה חד כו' דלא מיפסל הגט משום לעז בעלמא ע"ש.
עוד יש צירוף היתר בנ"ד כמ"ש בשו"ת חכם צבי סי' ל"א דאפשר לחלק בין כתיבת כהן שהוא מעלה גדולה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה לפתוח ולברך משא"כ בלוי שאין בו כ"כ קפידא עכ"ל רק שסיים שם דהאחרונים לא מחלקי בכך דגם בלוי שייך הטעם שהורגלו לכתוב יעו"ש אך לפענ"ד זה דוקא לפי' מהרש"א אבל לפי' הג"פ שם וכן לפי פירושינו לעיל דמביא ראי' משום שנהגו לכתוב בימי האמוראים והיינו דוקא כהן אבל לוי לא נשמע מהש"ס שהי' רגילין האמוראים לכתבו לא פסל מהר"י כלל ואף דלוי יש לו ג"כ קדושה יותר מישראל והוא השני במעלה כדאי' בשלהי הוריות ובגיטין דף נ"ט רק דא"כ למה באין שם כהן נתפרדה חבילה וגם למה אינו מברך בהמ"ז ראשון וע"כ דלא הוי מדינא דאורייתא רק מתקנ"ח ואסמכי' אקרא והרבה יש לדבר בזה ואין כאן מקומו מאחר שבאמת מבואר בסה"ג דגם בלוי הדין כן דצריך להקדים קודם הכינוי יעו"ש ואף דלשון הרמ"א יש לדחוק דלענין לאחר הכינוי לא קאי בלוי רק בלא כ' כלל יש פוסלין בלוי וגם זה דוחק ועכ"פ יש לצרפו להיתר נ"ד בדיעבד וכנ"ל.
ואחרי כל הבא יש לחקור עוד בכה"ג דנ"ד שכ' הפוסקים הטעם דיאמרו דכהן הוא הכינוי ממילא לא נכתב כהן יעו"ש ולפענ"ד טפי יש לפסול כאן מבלא נכתב כהן כלל מטעם אחר דמאחר שנכתב כינוי שאין לו כלל דלפ"ד הוא מכנה א"ע כהן שבאמת אינו כן ודומה ממש למ"ש הר"ת בפ' השולח דף ל"ד ע"ב בכ' וכל שום וחניכה דמה"ט לא יכתבו דאתי לידי תקלה במי שאין לו שום וחניכה וכ"כ כאן יש חשש זה שנכתב חניכה שלא נקרא בה ולכאורה הי' נ"ל דגם להר"ת שכ' דאתי לידי תקלה אין הכונה דמיפסל בכך רק ה"ק לדחות דינו של בה"ג איך תיקן ר"ג מפני תיקון העולם שלא יוציאו לעז וע"ז קאמר הר"ת דהך תקנה קלקלתה הוא דאדרבא בכה"ג איכא הוצאת לעז באין לו שם וחניכה אבל לא דבאמת פסול מה"ט אפי' בכה"ג רק דזה דוחק ונלענ"ד מאחר שלא הזכירו הפוסקים מזה כלל דהסברא הוא כך דוודאי אין סברת הר"ת משום הרואים שידעו שאין לזה חניכה כלל דז"א דכי הם הולכים אחריו בכל מקום תחנותו שידעו שאין לו שם וחניכה אחרת באיזה מקום ואיך יוציאו לעז ועכנ"ל דוודאי דבר ברור דיותר מיפסל בגיטין בחלוף ויתר מבחסר והיינו דשינוי בגט הוי כמזויף מתוכו משא"כ בחסר אך כ"ז לענין מה דפסול מצד הדין אבל מה דמיפסל מפני הרואים והוצאת לעז בעלמא מיגרע גרע יותר נחסר מביתר מטעם הנ"ל דבחסר יאמרו שאינו זה דזה יש לו שם אחר ג"כ וגם הוא כהן ובגט זה לא נכתב כהן ע"כ אינו זה אבל לענין יתר שכותב עוד חניכה י"ל דלמא יש לו ג"כ חניכה זו בשום מקום אף שאינו ידוע והר"ת דינא קאמר דס"ל דמצד הדין נפסל בנכתב וכל שום וחניכה וזה אין לו חניכה דהוי תקלה דמזויף מתוכו וכ"כ כשנכתב על אינו כהן שהוא כהן אבל כאן בנ"ד שמן הדין וודאי כשר דהא נכתב הכהן ואנן וודאי מפרשינן דקאי על שמו ולא על המכונה רק מצד הרואים שלא יפרשו כן ויטעו לכך לא מגרע מה שנכתב יתר דלא יוציאו לעז דיאמרו דלמא באמת ניתן לו חניכה זו בשום מקום לכך אין כאן פסול אחר כלל רק משום דנגד הרואים הוי כאלו לא כ' כהן כלל דיסברו שאינו כהן והמכונה הוא כהן אך בהמרדכי פ' השולח מצאנו להדיא דטעמא דר"ת משום הוצאת לעז הוא וכ"כ בש"ג שסביב המרדכי פ' המגרש (ואפשר ליישב עוד קושי' הנ"ל בדוחק דאם לא יטעו בזה דידעו דאף שלא נכתב כהן מ"מ באמת הוא כהן וזה הוא רק מה"ט לחוד שיטעו שחניכתו הוא כהן אין לחוש דעכ"פ מאחר שהוא כהן באמת וודאי דחניכתו כהן הוא בייחוס משפחה וזה דוחק) את כל זה ראינו ונתון אל לבינו וילמדינו רבינו יורינו המורה לצדקה לרוות נפש שוקקה ואף כי נפשינו יודעת מאוד מיעוט ערכינו אולם שמחה לאיש במענה פיו ועל ענותנותא דמר קסמכינא לבל יהי' אריכת דברים האלה עליו לטורח כי נכסוף נכספנו כעטלף לאורה שואף זורח להופיע עלינו מאור שפעת רוח מבינתו דבר דבור על אופניו כגודל חכמתו עוד יהל נרו להפיץ ענן אורו עד יכונן ציון בבנין ארץ וימלא כבודו את כל החרץ כאות נפשו הטוב וחפץ תלמידיו ועבדיו המשתחוים מרחוק אפים נגדו ומתאבקים בעפר רגלי חכמים:
הק' מנחם מענדל בהרב הגאון מו"ה יחזקאל פאנעט ני' הק' יצחק משה בהרב הגאון מו"ה יחזקאל פאנעט ני'.