אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן ס

סימן נט

ביום א' מ"ה למב"י תרל"ד באה לפני אשה עגונה מ' חנה בת ר' ליב מק"ק בילקע וגם אחי' הי' כאן עמה ושמו ר' הערש בער ואמרו שבעלה ר' בנימין בר' יודא ליזר נשא אותה בחצי אלול תרל"ב והי' מילידי ק"ק וויזניצא בבאקאווינא והי' בע"מ שנלקח בעיר אראד באונגארן ולקח אשה בכפר בריט וגירשה ואח"כ נשא האשה חנה הנ"ל והנה בא אגרת מהקהל דעיר ביסטריץ שנפטר שם יום כ"א אב תרל"ג על חולי הידוע ר"ל והנה האיש הנ"ל הי' סוחר בדברים קטנים בציצית כו' והאשה לא ידעה סי' מובהקין בגופו רק דמות תוארו אין נידריגער מענש רויט בערדעל קליינעס שיטטער והי' בידו פאס קליינהענדלר על שם חיים ווייס שדר בבילקע והוא גיסה של העגונה הנ"ל ונתן לו הפאס ובעת שהי' כאן הי' כאן בביתי ג"כ איש מק"ק וויזניצא הנ"ל אשר אמר שלא הי' לו אחים לר' בנימין הנ"ל והוא דבר ידוע לכל בעי עיר וויזניצא ואמר שיוכל להתברר בוויזניצא כי כדבריו כן הוא כי שמו הי' בנימין עללעל בויגען והוא הי' גיסו בעל אחותו וגם אשתו אחות בנימין הנ"ל של"ח וכתבתי לעיר ביסטריץ להקהל דשם לעשות גב"ע כדינו והנה נשלח לידי הגב"ע משם עם כל המכתבים וגם הפאס משם חיים ווייס מבילקע הנ"ל וגם אורלויב על שם בנימין עלענבויגטן כנ"ל וגם מכתבים אגרתות שהגיע לו מאשתו דבילקע הנ"ל וגם רטעצעפיסט ששלח לה מעות על שמה מביסטריץ לבילקע ועוד מכתבים בלשונינו ובלשונם איזה כתב על גיסו ר' הערש בער הנ"ל ותוך הגב"ע שנשלח מהב"ד מביסטריץ הי' שקודם פטירתו אמר שם אשתו ושם אמה ושם גיסו אחי אשתו הנ"ל והכל ע"נ מכוון למה שאמרו הם וגם שנשא האשה מק"ק בילקע ושם דרה אשתו וזה מקרוב שנשאה וי"ג שבועות שנסע מאשתו וגם ששמו בנימין חיים בן יודא ליזר ע"כ והנה אני שלחתי אז כל המכתבים עם הגב"ע להרב הג' אבדק"ק בילקע ני' וגם הרה"ק מוה' אשר אנשיל מביסטריץ שלח כל החפיצים והסחורה שנשאר אחרי'.

ובעיקר השאלה שבנ"ד מאחר ששם בבילקע שם בעל האשה הזאת בנימין צבי בן יודא ליזר וזה אמר שמו בנימין חיים וכתבתי אז בקיצור נמרץ שלענ"ד בוודאי יובא הדבר לפני גדולי הדור הי"ו ויתירו אותה עפ"י דברי הר"ן בתשובה סי' ל"ג דכ' שם דלא משוי ספיקא מחמת דשם הוי כסימן העשוי להשתנות ולענ"ד כאן עדיף טפי דהא מבואר הדבר שלכך הוסיף ושינה לשם חיים מאחר שלקח הפאס מגיסו של אשתו ששמו חיים ובזה הפאס הי' נוסע ממקום למקום ולמען שלא יתפוס אם יהי' בחיים ע"כ קרא לעצמו גם שם חיים שלא יהי' לו זה למכשול ולענ"ד הדבר פשוט דהוי כאלו אמר אז שיקרא שמו חיים בעת שלקח הפאס על שם חיים דהא זהו ענין לקיחת הפאס וממילא עדיף יותר מהאי דהר"ן כמבואר ואמרתי לבא כאן קצת באורך וגם אז בשעת המעשה הי' אצלי ת"ח מובהק מבאקאווינא בן הרב הגאון מקאמפילאנג וסדרתי לפניו ג"כ כהדברים הנ"ל וכתב ע"ז תשובה באורך והוא רצוף פה.

והנה הב"ש ס"ק נ"ט כ' דבהזכיר שמו ושם עירו לרוב הפוסקים מועיל רק המזרחי לא רצה להתיר כמ"ש בקו"ע סי' ק"א (ושם כ' הח"מ דסי' ק' וסי' נ"ד סתרי אהדדי ולא הבנתי הסתירה התם קאמר שלא נודע כלל מתי יצא ועד זמן מה נחפש אבל הכא עכ"פ יש זמן מוגבל) ומבואר דגם המזרחי מודה דבנודע הזמן מוגבל די בשמו ושם עירו וא"כ בנ"ד אם הי' אומר שמו ושם עירו וודאי הי' מועיל לכ"ע אחר החיפוש אם לא יצא איש כזה יותר מחצי שנה בקרוב רק הא שינה שמו מבנימין צבי לבנימין חיים וכבר כתבתי דנודע למה שינה מחמת הפאס באופן די"ל דגם חיים הוי כהזכיר שמו וכנודע עי"ז אמנם אפי' אם נאמר דבכה"ג אין משמו ראי' כלל ואינו מכריע וכאלו לא הזכירו כלל עכ"פ מאחר שהזכיר שם אביו ושם עירו די כדמשמע בגיטין דף ל"ו התקינו שיהי' עדים מפרשין שמותיהן בגיטין ופירש"י שעי"ז יהי' מכירים אותו להעיד על כתב ידו ובדף פ"ז ע"ב איש פלוני עדים בן איש פ' עד מבואר דהכל חד שעי"ז שמזכיר שם אביו הוי כמזכיר שמו ממש בלא שם אביו דניכר מזה כמו בזה וא"כ איכא שמו ושם עירו דמהני כמש"ל וא"ל מאחר שהוחזק למשקר בשמו כ"כ נחוש שמא הכחיש גם בשם אביו וזה עונשו של בדאי כו' רק ז"א מחמת ממ"נ כמובן ועוד מה ששינה שמו אמתלא מבוררת לדבר מחמת הפאס אבל למה ישנה שם אביו ועוד מאחר שהחפיצים שלו יגיעו עפ"י דבריו לאשתו לבילקע וכ"כ שלח מעות הרבה תחלה וודאי קושטא קאמר כעין מתוך שאתה נאמן להפסיד כו' [ועיי' בחת"ס סי' נ"ח ד"ה ולפענ"ד ליישב דדבר המושאל ל"ח לשאלה ע"ש וכ"ש דפאס הנמצא אצל זה ששאלו מגיטו דל"ש חשש שאלה כלל וכ"כ בהאורלוב ורעצעפיסטן וכ"כ בשב שמעתתא וכ"ש בפאס ששאלו וודאי לא ישאלנו לשום אדם) גם הכא דהזכיר שם אשתו כו' ושם אחי אשתו ומקום שנשא אותה ודר שם והזמן שנפרד עדיף יותר מהזכיר שמו ושם אביו ומקומו כמ"ש הפוס' והוא דבר פשוט דהא עכ"פ נודע עי"ז שהאשה חנה אחותה של הירש בער מבילקע היא היתה אשת הנפטר ואצ"ל יותר דממילא מותרת הוא.

והנה בתשובת הר"ן סי' ל"ג שהבאתי פ' דמה ששינה שמו לא נחשב ריעותא כלל דהוי סי' העשוי להשתנות כו' והביא ראי' ע"ז מסוגי' דגמ' דב"ב קנ"ז ובשו"ת בגדי כהונה סי' ז' הקשה מאי קמדמית אי' לממונא כדאית' בב"מ דף ק' ותליא בב' תי' התוס' שם ואילולי דמסתפינא אמינא שאין ראי' מתוס' דשם דלכאורה דבריהם צריכין ביאור שתירצו דע"כ החמירו בא"א כמו במשאל"ס דלא מהני הרוב דמה נרויח בזה דהא מזה לא מוכח רק שהחמירו חז"ל באי' א"א מה דמצינו כנגדו בממון מד"ת והיינו לענין רוב אבל מנ"ל שהחמירו עוד יותר ועוד ק' דהא כ' תוס' הרא"ש והמרדכי ביבמות ל"ו ע"ב ד"ה הא דמה"ט החמירו חז"ל במשאל"ס משום דמיעוטא דשכיח הוא וא"כ ליכא ראי' לכאן כלל דהא במיעוט' דשכיח גם בשאר אי' החמירו אמנם גם דבריהם דשם תמוהין דהא בהדיא כ' התוס' בבכורות כ' וברא"ש ובמרדכי ביבמות ר"פ בתרא דמיעוטא דמשאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח וכבר עמד בזה ג"כ בבית מאיר ועכ"פ נראה דתוס' מסתפקים בזה ושם הוכרחו לכך שיטת הר"ת דלא נימא סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ י"ל גם תוס' כאן בהני ב' תי' תליא בב' הסברות אי מיעוטא דמשאל"ס מקרי מיעוטא דלא שכיח וזהו שיטתם בתי' הראשון והיינו כשיטת הר"ת ושפיר הי' ראי' שהחמירו ביותר דהא במיעוט' דל"ש גם בממון ל"ח רק מכח חומר' דא"א ובתי' ב' כתבו אליב' דידן דלא חשוב מיעוט דל"ש וא"כ אין ראי' כ"כ מדברי התוס' נגד ההלכת' וי"ל שפיר להלכת' כהר"ן דמוכח שפיר מסוגי' דב"ב דסי' העשוים להשתנות אינו עושה שום ספיקא וריעותא כלל:

ובאמת בעיקר' דמלת' דסתירת התוס' הנ"ל הי' נלענ"ד ליישב שיש חילוק בין אם דנים על הכלל או על הפרט דהיינו תקנ"ח דמשאל"ס אסורה מחמת דבכלל נטבעין מיעוטא דשכיח דניצלין אבל הכא לענין אי' דאוריית' דנימא סמוך מיעוט' לחזקה הוי מיעוט דלא שכיח בהאי פרט דהיינו בהאי מעשה שנטבע ואבד זכרו וזה לא שכיח כדמשמע בסוף יבמות יותר י"ל דכל רוב אנו דנין מרוב' דעלמ' ומדאו' הוי כן ולא שייך לומר דלא שכיח ומה"ט איש גם לשיטת המרש"א דחולין דמיעוט דכפרה לא שכיח דמ"מ ילפי' שפיר מפרה משום דרוב' דלית' קמן הוי ע"כ צריך לדין רוב או מיעוט ול"ש לומר ל"ש משא"כ לענין סמוך מיעוט לחזקה דהיינו לסמוך לחזקה דפרה זו דהיינו ח' טמאים שרוצים לטהר א"כ אין צריכין לדון על הפרט דפרה זו והוי לא שכיח הטרפות בה כמבואר בקו"א בסוגי' דרוב וממילא אין שום סתירה בדברי התוס' הנ"ל.

ולענין נ"ד בלא"ה עדיף הסי' העשוי להשתנות דהר"ן הנ"ל כמש"ל ובוודאי לכ"ע לא משוי ריעותא כלל מה דשינה שמו לחיים שהי' צריך להרגיל א"ע כן מחמת שנכתב כן בהפאס.

ומה שהקשה בשו"ת בגדי כהונה שם מלשון המהרי"ק ביישוב דברי הר"ן ג"כ אינו מוכרח כלל דמנין לנו לדמות עניני עשוי להשתנות זה לזה דלמא דמות הגוף של אדם אין עשוי להשתנות כ"כ אחר מיתה אפי' אם הנחש גרם מיתתו בנשיכתו שלא יוכר כלל רק על צד אפשר רחוק שיהי' כן ולכן וודאי הוי ריעותא גדולה משא"כ מראה של השומא וכהאי דב"ב או שמו של אדם דעשוי להשתנות ומצי טובא י"ל שפיר דלא מחשיב ריעותא כלל ובנ"ד עדיף מעשוי להשתנות דוודאי שינה וטעמו ונימוקו עמו כנ"ל.

עתה אדבר קצת בענין אי עכ"פ צריכה חליצה דכבר כתבתי דגיטו של הנפטר אמר שאין להנפטר אח והנה בלא"ה בלא הוחזק באח ולא בבני' בחזקת היתר קיימא וכדאמרי' בקידושין ס"ד ואחזקה מוקי לה הע"א ועוד כאן עדיף יותר משאר ע"א דמבעלי' בע"א ביבמה אי רחמא או סניח אי סמכינן אמילתא דעבי' לגלוי כו' וכבר כתב הנוב"י דוודאי מדעל"ג מהימן מה"ת רק התם לא עביד לגלוי דדלמא לא יגלה לעולם משא"כ בנ"ד שאמר העד בעצמו שבנקל לברר הדבר בק"ק וויזנצא ועוד בכה"ג דנ"ד בלא"ה לא שייך האיבעי' אי רחמא אי סניא כו' דהיינו דוקא כשהיתה מכירו תחלה משא"כ בנ"ד שלא הכירה מעולם את אחיו ל"ש הך חששא כלל דדווקא שנאה ואהבה מקלקלים השורה שאינה מדקדקת כ"כ משא"כ במקום דל"ש הך מלתא ובלא"ה הרבה פוסקים מסכימים להתיר ולהאמין ע"א ביבמה וכ"ש בזמה"ז שאין מייבמין כמ"ש הב"ש בשם המהר"י מינץ.

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה